התקשורת אכן עוינת

האיש, אשר רואה את עצמו כמומחה לטרור, מפריח על גלי האתר את הסיסמאות המתבקשות: "אנו עומדים מול טרור הצתות", "כל הצתה או הסתה היא טרור", ועוד דברי הבל מן הסוג הבזוי, המצוי בשפע בלקסיקון הפוליטי שלו.

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה || 

ישראל כמדינה ערבית

לפני שנים רבות, בהיותי תלמיד תיכון, גיליתי שישראל היא בסך הכל עוד מדינה ערבית באזור. לפחות בכל הקשור להתנהלותה עם האזרחים הערבים. מאז עמדתי על דעתי, תיעבתי את המשטרים בארצות ערב והיחס שלי אל "ישראל הערבית" השתנה בהתאם.

בעולם הערבי, בשונה מבישראל היהודית-דמוקרטית, לא מדברים על משבר העיתונות בעידן הדיגיטלי. בהקשר הזה, כלכלת השוק מעולם לא שיחקה תפקיד שם. רוב העיתונים הערביים, של טרום ה"אביב" וגם לאחריו, מקבלים מימון ממשלתי ומהווים שופר של השלטון. הנה למשל, כאשר בא לשכונה מנהיג חדש במצרים גם עורכי העיתונים התחלפו. העניין כל כך פשוט.

אני נדרש לשאלת "ישראל הערבית" בעקבות ההזמנה, שפירסמה חטיבת התוכניות בערבית של רשות השידור, ובה היא מבקשת להגיש לה הצעות לסרטים דוקומנטריים לרגל יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל. בהודעה נאמר, שהסרטים צריכים להיות "תואמים את מטרות השידור הציבורי בערבית". ללמדנו שלשידור הציבורי "בערבית" יש מטרות מיוחדות. הנושאים המבוקשים מפורטים באתר הרשות: "ירושלים - העיר שחוברה לה יחדיו" ו"ישראל כמדינת עלייה". ואם למישהו יש עוד ספק, הנה כותרת נוספת המבטיחה סרטים מרתקים: "ישראל רוצה שלום" ו"ישראלים ויהודים בעלי שם", שיספרו לצופה הערבי על תרומתם לאנושות. הרשות אף מחפשת סרטים שיציגו "אתרים היסטוריים בארץ ישראל", וכדי שלא יהיו אי-הבנות מוסיפה בסוגריים: "אתרים היסטוריים בארץ הקודש והזיקה הישראלית אליהם". זאת כדי שלא יבוא מישהו, חלילה, ויספר על אתרים חשובים לערבים, אף אם הם אזרחים "שווי זכויות", כמאמר ההסברה הציונית. הסרט המופק עוד עלול לספר על מסגד אל-אקצה, או על רמלה בתקופת השושלת האומיית - ואז אנה אנו באים?

"ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל. בהיותנו תינוקות ערבים של בית רבן נאלצנו לשיר לרגל יום העצמאות שירי הלל למדינת ישראל. הנה תרגום חופשי של שורות החקוקות בוודאי בזיכרונם של בני גילי: "בחג עצמאותנו ציפורים פצחו בשיר. שמחה רבה פשתה בארץ - הן בעמק הן בגיא, הן בכפר והן בעיר". אנחנו, כמובן, שרנו ומחאנו כפיים כשמסביבנו, הן בעמק והן בגיא, עוד שלט הממשל הצבאי.

מורים ומפקחים ערבים שיתפו פעולה עם תוכניות הלימודים. שכן, לא מערכת פדגוגית אזרחית היתה מופקדת על מינוי סגל ההוראה אלא מערכת ביטחונית היושבת מאחורי הקלעים ומאשרת ופוסלת מינויים. כל זאת, כדי "שתדע כל אם ערבייה שהפקידה גורל חיי בניה לידי המחנכים הראויים לכך". הימים ההם, אני מקווה, חלפו לבלי שוב.

עוד בתיכון חטאתי בכתיבת שירים. הייתי שולח לתוכניות הספרות בקול ישראל בערבית, והשירים היו מוקראים. יום אחד קיבלתי מכתב מרשות השידור ובו נתבקשתי על ידי "האח הגדול" לחבר שירים שיוקראו לרגל יום העצמאות. כך גיליתי את "מדינת ישראל הערבית" וכך נותק הקשר בינינו.

למקרא ההצעות לסרטים שמבקשת רשות השידור להפיק עכשיו לא אחטא לאמת אם אומר, כי "ישראל הערבית" עדיין חיה ובועטת. הגיע הזמן שאיים שלטוניים אלה - בנוסח שלטונות ערב - יפורקו.

*

פורסם: דעות-הארץ, 23 בספטמבר 2012

***

כל הפרטים

יוסף אלגזי | על חנופה והתרפסות

יוסף אלגזי: על חנופה והתרפסות

התירוצים של אורחיו של קדאפי מישראל

בצילום המצורף כאן נראה הרודן והרוצח של העם הלובי, הקולונל מועמר קדאפי, כשהוא מוקף במשלחת חברי-כנסת ואנשים נוספים מישראל שהתארחה אצלו בעיר סרת בלוב באפריל 2010 לפני כעשרה חודשים. בימים האחרונים התפרסמו בתקשורת כאן כותרות בנוסח "מאורעות הדמים בלוב גרמו לח"כים זועבי וא-סאנע להביע חרטה על פגישתם עם הרודן בשנה שעברה" (NRG מעריב, 23.2.2011), ו"הח"כים הערבים מתחרטים על ביקורם אצל הרודן" (הארץ, 25.2.2011). קריאה בהצהרות אותם חברי הכנסת מלמדת על מינון-שיא של צביעות. במיוחד שהצהרות החרטה של היום לא כל כך משתקפות באמצעי התקשורת בערבית.

מצער שהעיתונאים אשר ראיינו את חברי-הכנסת "המתחרטים" (!?) לא טרחו לבדוק שמא ביקורם "ההיסטורי" נתקל בזמנו בהתנגדות בקרב הציבור שלהם. או-אז הם היו מגלים שני פרסומים של אזרחים ערבים שהוקיעו בזמן אמת את החרפה אשר המיטו חברי המשלחת מישראל בביקורם בלוב ובהתרפסותם לפני קדאפי - לא אחרי הטבח שהוא מבצע בעמו בימים אלה, אלא מייד בעקבות הביקור "ההיסטורי". הכוונה למאמריהם של המשורר סלמאן מצאלחה ("ביקור עלוב בלוב", הארץ, 29.4.2010) והעיתונאית לטיפה אגבריה ("פגישה עם המשיח הלובי", הארץ, 30.4.2010).

שני הפרסומים הועתקו בשלמותם כאן באתר תחת הכותרת המשותפת, "שניים השוחים נגד הזרם".

הפעם אסתפק בציטוטים קצרים משני הפרסומים:

סלמאן מצאלחה כתב בין השאר: "משלחת ערביי ישראל שביקרה השבוע בלוב מסמלת אובדן דרך פוליטי ומוסרי גם יחד. המשלחת, שכללה נציגים מכל המפלגות, הזרמים והעדות, חשפה במסעה את עומק הבלבול הפוליטי של אלה המתיימרים לייצג את האזרחים הערבים. חבריה לא הוסיפו כבוד לא לעצמם ולא לאזרחים הערבים. (...) לפתע נקבצו יחד כולם ונהרו לחסות בצל אוהלו של לא אחר מאשר האיש המסמל במשטרו יותר מכל את הפן האפל של המשטרים הערביים, את שלטון היחיד השבטי. (...) לאחר שסעדו את לבם על שולחנו של המארח, נפנו חברי המשלחת לנאומי התרפסות עלובים שכללו את הסיסמאות הידועות והמוכרות עד לעייפה, וסופרלטיבים השמורים לעריצים מן הזן הנחות ביותר. הגדיל לעשות ח"כ טלב אל-צאנע (...). אחרי דברי החנופה, הושיב אותם האח המנהיג הדגול, הוד מעלתו, "מלך המלכים" ו"קיסר הקיסרים" והרביץ בהם תורה אינפנטילית במשך כשעתיים תמימות, כפי שדווח. הוא קרא להם, בין השאר, לשאת שתיים, שלוש ואף ארבע נשים ולהוליד הרבה ילדים. וכל זאת, בלי שאיש מהם יפצה פה. יש לומר בפה מלא: (...) בביקור הם אף חוטאים למאבקם הצודק של האזרחים הערבים בישראל. נציגים אלה גורמים, במו כיתות רגליהם ובמוצא פיהם, להעמקת ההדרה האזרחית של הערבים כאן. זוהי אותה ההדרה ששנים רבות מנסים ערביי ישראל להילחם נגדה, ובצדק. כאשר הם אינם עומדים בפיתויי הזמנות שבאות מעריצים ערבים, יהיו עריצים אלה אשר יהיו, הם הופכים לכלי שרת בידי האחרונים".

סלמאן מצאלחה השלים את המאמר הזה במאמר נוסף שפרסם בימים אלה תחת הכותרת: "פוליטיקאים כשכירי חרב". קראו אותו באתר של המחבר. שני המאמרים של סלמאן מצאלחה באנגלית מתפרסמים במלואם באתר כאן.

ואילו לטיפה אגבריה כתבה בזמנו: "ראש ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל מוחמד זידאן, וחברי כנסת ערבים, חזרו מהביקור ההיסטורי הקצר בלוב. הם נפגשו שם עם 'המשיח החדש', על פי הגדרתו לפחות, של העולם הערבי, (...). טועה מי חושב כי קדאפי, או מי מהמנהיגים הערבים האחרים, יכול להביא לסיום הסכסוך בארצנו. הם אפילו לא יכולים למנוע את המשך אפליית הערבים בישראל, ואף אינם רוצים להתעסק בכך. המאבק למען שוויון דמוקרטי בישראל זר למנהיגים הללו, אשר עומדים בראש משטרים לא דמוקרטים. קשה להאמין שהמשלחת שמעה בטריפולי רעיונות של ממש לקידום השלום או מעמדם של ערביי ישראל. ייתכן ששמעו על הרעיון של הקמת מדינה אחת, על זכותו של המוסלמי לשאת ארבע נשים או על כך שהפצצה האנושית חזקה מן האטום. (...) ההר הלובי הוליד עכבר ערבי-ישראלי".

כמה מחברי-הכנסת שהתארחו לפני כעשרה חודשים אצל קדאפי התראיינו בעקבות האינתיפאדה שמנהל העם הלובי נגד הרודן צמא הדמים קדאפי במעריב-nrg (23.2.2011).

ח"כ חנין זועבי (בל"ד) הצהירה: "אני לא יכולה להסתכל כעת על התמונה שלי במחיצתו של קדאפי. זה פשוט גורם לי כעת בושה ומבוכה גדולה. תמיד חשבנו על קדאפי במונחים של משוגע, ועכשיו הוא מוכיח לנו זאת במעשי הטרוף שלו נגד בני עמו. הוא טובח בעם הלובי, הוא רוצח אותם, הוא מפציץ אותם, הוא מבקש להטיל עליהם אימה ופחד רק כדי לשמור על הכיסא שלו ולשרוד בשלטון".

בוקר טוב, ח"כ זועבי: אם אומנם חשבת/ם "תמיד על קדאפי במונחים של משוגע" – מה אם כן חיפשת/ם אצלו ? לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית כבעלת תואר ראשון בפילוסופיה ופסיכולוגיה ולהזמין לו מקום אשפוז במוסד מתאים ? סוף-סוף קלטת שהיית אורחו של עריץ צמא-דם-עמו, מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

חברה למפלגה של ח"כ זועבי, ויו"ר בל"ד, ח"כ ג'מאל זחאלקה, צוטט במקום אחר, "בדיעבד היינו צריכים לשקול היטב את הביקור והשלכותיו ויכול להיות שעשינו טעות, (...)" (הארץ, 25.2.2011).

בוקר טוב, ח"כ זחאלקה: האם חשבת פעם על המחיר שמשלמים עמים בעוון טעויות חמורות שעושים מי שמתיימרים לייצג אותם ?

ח"כ טלב א-צאנע (רע"ם-תע"ל) הכריז: "אני מתחרט על כך שנסעתי ללוב כאורחו של קדאפי (...) אין ספק שלא העליתי בדעתי או בדמיון שלי אפשרות שקדאפי יעשה מעשים זוועתיים כאלה נגד בני עמו".

בוקר טוב, ח"כ א-צאנע: אחרי 19 שנים של כהונה בכנסת אתה רוצה שמישהו יאמין לך שאתה אכן כזה תמים ? האמון שלך בקדאפי היה כזה גדול שביקשת ממנו - להזכירך – ונעניתָ מייד על-ידו שלוב תפתח את שערי האוניברסיטאות שלה לסטודנטים ערבים מהארץ.

עכשיו שימו לב להצהרתו מלאת הסתירות של ח"כ עפו אגבריה (חד"ש). הוא הודיע ש"אינו מתחרט על הנסיעה"; "תמיד ידענו שקדאפי הוא לא נורמאלי, ועכשיו קיבלנו את ההוכחה"; "כשאני נסעתי במשלחת, לא נסעתי אל קדאפי האיש, שאני מתעב אותו - אלא נסעתי כפלסטיני בן האומה הערבית אל מי שכיהן אז כראש הליגה הערבית. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה העולם הערבי פתח בפנינו צוהר (...)".

בוקר טוב, ח"כ אגבריה: לא נכון שזו "הייתה הפעם הראשונה שבה העולם הערבי פתח בפנינו צוהר" משלחות של אזרחים ערבים ביקרו בין השאר במצרים, בירדן, במרוקו, בסוריה. בנוסף, האם גם אתה שכחת-זנחת את העיקרון של ביקורת וביקורת עצמית ? אם כן מוצע לך לעיין, בין השאר, בחיבורים של לנין, "צעד קדימה, שני צעדים לאחור" ו"השמאלנות מחלת הילדות של הקומוניזם".

הארץ (25.2.2011) ציטט בכתבה שלו "בכיר באחת המפלגות הערביות המיוצגות בכנסת [ש]אמר בשיחה ל"הארץ" כי האירועים האחרונים בעולם הערבי הכו את כולם בתדהמה. 'הטבח בלוב אילץ את כולם להפסיק להיות אדישים, אין ספק שיש תחושה של אי נוחות לאחר הביקור בלוב'". בתגובה, ציין הארץ, ש"יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, לא הסכים לדברים ואמר כי 'לא הגענו ללוב להפגין תמיכה ולויאליות למשטר. קדאפי היה היו"ר התורן של הליגה הערבית ואירח אצלו את רוב מנהיגי ערב בפסגה הערבית האחרונה, ומה שאמרנו אצלו באוהל הוא פשוט מה שאמרנו גם בכנסת: שהמאבק שלנו למען שוויון וצדק מתמקד בארצנו ובמאבק ערבי-יהודי משותף'".

בוקר טוב, ח"כ ברכה: ספר בבקשה כמה בקרב האזרחים הערבים בישראל, ובכללם חברים בחד"ש-מק"י, זעמו בזמנו, והיום זועמים עוד יותר, נוכח מסע החנופה וההתרפסות לקדאפי של המשלחת מישראל בה היית חבר.

ואחרון מבין חברי-הכנסת, אך הקופץ תמיד בראש כשמדובר בפרסום בתקשורת, ח"כ אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), "שנמנה עם יוזמי הביקור ללוב", כפי שהזכיר הארץ (25.2.2011), הסתפק בתחילה בכך שמסר הודעה שפירסם, לפיה "קיום קשרים עם מדינות ערב וביקור בהן אין בו כדי להביע תמיכה או אהדה לעוולותיהן בדיעבד". שלושה ימים אחרי כן, בראיון שנערך עימו בהארץ (28.2.2011) טען טיבי: "אף אחד לא העלה על דעתו שהוא יעשה מה שהוא (קדאפי - י"א) יעשה מה שהוא עושה כעת..."; "נעשה חשבון נפש מול הציבור שלנו ולא מי שהתנגדו לביקור מצד גורמי הימין...".

בוקר טוב, ח"כ טיבי: האומנם אף אחד לא העלה על דעתו שקדאפי יעשה מה שהוא עושה כעת ? האם סלמאן מצאלחה ולטיפה אגבריה משתייכים לימין ? לשון חלקלקה ולהטוטי לשון אינם תחליף לביקורת עצמית.

תגובה מזעזעת באה מפיו של יו"ר ועדת המעקב של האוכלוסייה הערבית בישראל, מוחמד זידאן. בשיחה שקיים מוחמד זידאן עם כתב הארץ (25.2.2011), הוא גילה "כי בחודשים האחרונים, ולאחר חזרת משלחת של נציגי ועדת המעקב מביקור שהוגדר כהיסטורי בלוב בשנה שעברה, הוא שקד על הכנת תוכנית תמיכה כלכלית בסך כשישה מיליון אירו, שהוגשה לשגריר לוב בעמאן. לפי התוכנית, עמותה של ידידי הוועדה היתה אמורה לקבל מענק כספי מממשלת לוב למימון הקמת בניין משרדים שישמש את הוועדה, בנוסף למימון תוכניות ופרויקטים תרבותיים וחברתיים המיועדים לחברה הערבית בישראל". זידאן הוסיף, "אם יציעו עכשיו את הכסף בוודאי שנסרב לכך"...

בוקר טוב, זידאן: אנא קרא מחדש מה שאמרת. איש חכם אחד בשם אלברט איינשטיין אמר פעם: "הכסף מגביר את היצר האנוכי ומסית בכל כוח למעשים מקולקלים".

לסיום שלוש הערות:

1. בימים בהם התארחה המשלחת מישראל אצל קדאפי נזכרתי אסוציאטיבית בישראלים, יהודים וערבים, כשהם התארחו אצל רודן אחר, מולאי חסן השני (1999-1929) מלך מרוקו. בזמנו זה לא היה סוד שחלק מאורחיו של המלך חסן השני נהנו אצלו מהכנסת אורחים מלכותית במלון "ממוניה" היוקרתי במרקש, ואף היו גם כאלה, ברי מזל, שזכו לדמי כיס נדיבים.

2. בעקבות סילוקו של שליט תוניסיה המודח, זין אל-עאבדין בן עלי, ובעקבות מסע ציבורי שהוקיע את שרת החוץ הצרפתית מישל אָליו-מארי (Michèle Alliot-Marie), על קשריה עם הנשיא בן עלי ומקורביו, על כך שהתארחה לעתים קרובות בתוניסיה, לרבות בחופשת חג המולד לפני כחודשיים – התפטרה לאחרונה מתפקידה בממשלה.

עכשיו נראה מי מאותם חברי כנסת שהתארחו באפריל 2010 אצל קדאפי ועכשיו מכים על חטא – יעשו מעשה ויתפטרו.

3. בשנים האחרונות כמה מבין אלה שהתחנפו והתרפסו בפני הקולונל קדאפי מתיימרים להיות נציגי "הדור הזקוף", הגדרה שהמציאו חאולה אבו בקר ודני רבינוביץ בספרם "הדור הזקוף" (2002), לעומת דור ההורים ודור הסבים שזוכו להגדרות, "הדור השחוק" ו"דור השורדים". חברי המשלחת לקדאפי מזכירים לי היום את הביטוי أقزام (ננסים) בו השתמש בזמנו המשורר הסורי נזאר קבאני (نزار قباني – 1921-1998) בשירו "משוררי האדמה הכבושה" (شعراء الأرض المحتلة) אותו פרסם בתחילת שנת 1969. בפנותו למשוררים מחמוד דרוויש, תופיק זיאד (מישראל) ופדואה טוקאן (משכם) - כתב קבאני: [לעומתכם הננו] "ננסים.. ננסים.." (.. أقزاماً .. أقزاما (... נזכיר למי שמנסה להשכיח כי המשוררים דרוויש וזיאד וכמוהם גם חבריהם בישראל הלכו בדרכם של אישים פוליטיים מ"הדור השחוק" ומ"דור השורדים" כמו פואד ח'ורי, חנה נקארה, אמיל חביבי, ח'ליל ח'ורי, ג'מאל מוסא, אניס קרדוש, אמיל תומא, עות'מאן אבו ראס, תופיק טובי ורבים וטובים אחרים שנאבקו באחריות ובקומה זקופה נגד הממשל הצבאי הישראלי ונגד הכיבוש שבא בעקבות מלחמת יוני 1967 וכך הם שמרו על הגחלת של עמם הפלסטיני.

מתוך: מיומנו של תבוסתן
__________________________

כל הפרטים

תקשורת מלבה אש

סלמאן מצאלחה

תקשורת מלבה אש

לא רק אצטרובלים התבקעו, נפוצו הרחק מהעץ והציתו עוד בעירה בחורשות. גם אמצעי התקשורת פתחו אולפנים ושיגרו כתבים לשטח, שליבו עוד אש בנוסף לאש שאחזה בכרמל.

לנוכח אסון האוטובוס שעלה באש על יושביו, פינוי תושבים מבתיהם ובקשות הסיוע ממדינות אחרות, המשימה הפעם היתה לטפטף בשידור חי "מידע" שמתקבל ממקורות עלומים על קיומה של "מזימה" כלשהי. הכתבים מיהרו לדווח על מוקדי אש במקומות שונים ולהצביע, כביכול, על "יד מכוונת" מאחורי השריפות.

אבל "היד המכוונת" היא לא יד, אלא זרוע שלטונית עלומה, שטיפטפה לשדרים בשטח את ה"מידע" בניסיון נואש לטשטש את אזלת היד של השלטון המרכזי בטיפול בשריפה ולהסיח את הדעת מרשלנותו וממחדליו על ידי הפניית האשמה קולקטיבית נגד תושבי עוספיה ודלית אל-כרמל, ודרכם להאשים את כלל הציבור הערבי בשריפות. לעומת מקורות עלומים אלה, הרי שמקורות "יודעי דבר" ו"יודעי ח"ן" בחצר מרן שלפו את ברירת המחדל, המנטרה הידועה של חילול שבת, שמסבירה הכל לבורים ועמי ארצות.

על רקע הפאניקה שאחזה בכל לנוכח אזלת היד של מערך הכיבוי, התייצבו השדרים מרצונם לסוג של "מילואים תקשורתי". כל שדר, אם רשע ואם תם או שאינו יודע לשאול, שנקרתה בדרכו הזדמנות לעמוד מול המצלמה, מיהר לדווח ולהפיץ את ה"כביכול מידע" שהוא מקבל במסרונים מאותם מקורות עלומים.

התקשורת, על כל סוגיה וערוציה, מוכרחה לעשות חשבון נפש נוקב. ההתנהגות חסרת האחריות שהיינו עדים לה והתבטאה בטפטוף "מידע" בלי לטרוח לבדוק את מהימנותו היא מסוג הגחלים שימשיכו, בשוך הלהבות, ללחוש מתחת לפני השטח. גחלים אלה מלבות את אש השנאה בין יהודים לערבים, והן עתידות להצית בעירה גדולה יותר כשתיקרה ההזדמנות. וידוע, שלא חסרות לנו הזדמנויות להתפרצויות בארץ המאובטחת.

מן הצד השני, השריפה יכולה להיות הזדמנות לראשי הציבור הערבי לעשות חשבון נפש ולהפגין מנהיגות אזרחית חכמה למען הציבור שהם אמורים לייצג ולמען תושבי הארץ כולם. לא אחת ראשי הרשויות הערביות באים בטענות מוצדקות על אזלת יד של השלטון המרכזי בטיפול בצרכים של המגזר הערבי. הפשיעה הגואה ביישובים, השיעור הגדול יחסית של נהגים ערבים המעורבים בתאונות, ועוד כהנה וכהנה מחלות הדורשות טיפול שורש. הנה דרך לעודד התגייסות צעירים וצעירות ערבים לשירות אזרחי במערך כיבוי האש הארצי. שכן לשונות האש הרעה, על כל סוגיהן, כפי שראינו בימים האחרונים, מכלות כל חלקה טובה.

התגייסות למערך הכיבוי תשדר מסרים אזרחיים מסוג אחר: כולנו בסירה אחת במלחמה על שמירת הטבע. כולנו בסירה אחת במלחמה על הצלת חיים והפסקת הקטל בדרכים. גם הטבע וגם הדרכים הם של כולנו, וחובתנו לשמור עליהם לא רק למעננו, אלא גם למען הדורות הבאים.

בשירות האזרחי במערך הכיבוי יש גם היבט חינוכי לא פחות חשוב: תרומה למען הכלל, במנותק מפוליטיקה קטנה ופופוליסטית. שירות אזרחי כזה גם עשוי לפתוח לפני הצעירים והצעירות תחומי התעניינות ולימוד רבים להמשך דרכם בחיים.

אם כולם ישכילו להתכנס ולעשות חשבון נפש, אולי מעז ייצא הפעם לא רק מתוק, אלא גם עשן אזרחי לבן.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 7 בדצמבר 2010
***

For English, press here

____________________

כל הפרטים

כולם בסירה אחת

סלמאן מצאלחה

כולם בסירה אחת

המוח האנליטי שמחזיק בתיק הבטחוני הפוליטי בממשלת ה"לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי", מצא לבסוף את האורה בקצה הג'ורה. "ההסברה במבצע הייתה לקויה", אמר ברק בישיבת פורום שרי מפלגת העבודה.

מה פתאום לקויה?

הנה דובר צבא הפיראטים לישראל המאוד נמרץ ומאוד קטליטי מפציץ את התקשורת בסרטים ערוכים למשעי ובתמונות תעמולה צבעונית וזולה. אך, ככל שהדובר מפיץ יותר ויותר סרטים ותמונות, ככל שהוא משקיע את עצמו ואת שולחיו, מדינה וממשלה, בבריכת הבוץ הטובעני שקפצו לתוכה.

הדובר הנמרץ הפיץ סרט שבו כביכול מתפוצץ רימון הלם בסירת גומי של חיילי השייטת שסגרה על "מרמרה". אך, שום סרט ערוך לא יכול להלבין את הפשע הפיראטי שביצע צה"ל בלב הים התיכון. הדובר רק שכח לציין דבר אחד מאוד מאוד פשוט. רימון ההלם הזה הוא רימון צה"לי שהשליכו החיילים בנסיונם להשתלט על המהומה הגדולה שהתרחשה על הסיפון. מה לעשות שזהו אותו רימון הלם שנפל בסירת הגומי ששטה מסביב ל"מרמרה" לסגור עליה.

ככל שרואים את הסרטים ומעיינים בתמונות המופצות ע"י קברניטי "ההסברה" הישראלית, ככל שהתמונה מתבהרת יותר וחושפת את עליבותם. הנה עוד תמונה שהפיץ דובר צה"ל. ובכן, מה אנו רואים בתמונה "המחשידה"?

המוחות האנליטיים שהתעשתו חיפשו עוד ועוד מימצאים מחשידים וקיבצו אותם ביחד עם המימצאים שבתמונה הקודמת. וכך אנו מבחינים בתמונה החדשה עוד סכיני מטבח פשוטים, כמו כן אנו רואים את אותה שברייה שנלקחה מהתמונה הקודמת ונוספה לתמונה החדשה.

לאחר חיפש מדוקדק נמצאו עוד שני מרכיבים "מאוד מחשידים" בארגז הכלים של הספינה. הדובר הקטליטי של המוח האנליטי דאג להוסיף אותם ולסדר אותם בבירור בקדמת התמונה הצבעונית החדשה. קל להבחין שאלה הם שני מסורים חלודים שכנראה היו זרוקים זמן רב בארגז כלשהו מבלי שאיש נגע בהם או השתמש בהם.

אני מראה את התמונה לחברה ומסביר לה על הממצאים שלי מהתמונות. בנימה מאוד סרקסטית היא עונה לי: איזה רשעים הטורקים האלה? הכל מתוכנן. הם ידעו כי כלים חלודים עלולים לגרום לטטנוס ומחלות רעות אחרות.

בכיתוב מתחת לתמונות שפורסמו ב-Ynet ע"י דובר צה"ל נאמר: "הפעילים על הספינה היו מצויידים בסכינים", ו"סכינים שנמצאו על הספינה, על זה לא ממש מדברים".

ועל כך נאמר: אתם צודקים. הנה דיברנו.

***

עוד באותו נושא: "תמונה ששווה 150 מלים", לחץ כאן.

כל הפרטים

תמונה ששווה 150 מלים

סלמאן מצאלחה

תמונה ששווה 150 מלים

צה"ל, צבא הפיראטים לישראל, שקיפח את חייהם של תשעה ופצע עשרות אזרחים אחרים שהפליגו במשט הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, נזקק לתועמלן כדי להפיץ מימצאים "מחשידים" ולהלבין את הפשע.

לא צריך להכביר מלים על התמונה שהפיץ דובר צה"ל. די בהעפת מבט אחד קצר על התמונה כדי ללמוד על "המוחות האנליטיים" המתחבאים בראשי קברניטיו. התמונה הופצה, כמובן, על מנת לשמש את התעמולה הישראלית לאחר שניגלו לעיני העולם כולו מימדי הפשע שבוצע בלב ים.

מה רואים בתמונה?
להלן הפירוט:
13 סכיני מטבח מסוג פשוט.
4 סכינים קפיציים פשוטים.
1 סכין (נראה כמו שברייה).
2 מברגים פשוטים.
1 מברג-טסטר חשמלי פשוט.

ובכן, מה אפשר לומר על התמונה?
בהתחשב במאות האנשים שהפליגו על סיפון האוניה הטורקית "מרמרה", נראה כי המטבח שלה האמור לשרת את מאות הנוסעים הוא מטבח עלוב למדי. קל וחומר כשמדובר בארגז הכלים שנמצא בה.

תמונת "התעמולה העלובה" חושפת צבא עלוב, כמו גם ממשלה עלובה מכף רגל ועד ראש.

***

"כולם בסירה אחת", לחץ כאן

***
For English, press here

כל הפרטים