על האורה בקצה הג'ורה

סלמאן מצאלחה

על האורה בקצה הג'ורה

אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות דמוקרטיה הדרך עוד ארוכה.

ראשית, יש לחכות ולראות אם אכן ייערכו בחירות דמוקרטיות בתוניסיה בעוד חודשיים ואם נזכה לראות בהן יותר ממועמד אחד לנשיאות ויותר ממפלגה אחת. שאם לא כן, מה שהיה הוא שיהיה.

שנית, אין הרי תוניסיה כהרי שאר המדינות הערביות במזרח. שכן, 99% מאוכלוסיית תוניסיה משתייכים לזרם הסוני. לכן, כל מי שמעלה בדמיונו ולו בדל תסריט תוניסאי במדינות אחרות הרי הוא חולם באספמיה, אינו מבין את הכוחות הפועלים בשטח ולא נותן דעתו של המבנה האתני, הדתי והשלטוני במדינות ערב האחרות.

מאז נסיגת המעצמות הקולוניאליות לא השכילו בעולם הערבי לבנות ולו "מדינת לאום" אחת ראויה לשמה. מדינת עיראק, למשל, לא יצרה עם עיראקי, ומדינת סוריה לא יצרה עם סורי. הדיקטטורה היתה הדבק היחיד שהחזיק הן בעיראק והן בסוריה את כל חלקי הפסיפס הדתי, האתני והשבטי. כשהדיקטטורה נפלה בעיראק, כל הישות העיראקית קרסה.

תסריט תוניסאי אינו אפשרי במדינות הבנויות ממקבץ של שבטים ועדות דתיות, שנתונים כולם במשטרים שבטיים ונוהגים על פי מסורות דיכוי עתיקות. התקוממות עממית במקומות כאלה משמעה איום קיומי על השלטון השבטי העדתי, ולכן שלטון כזה יבצע מרחץ דמים במתקוממים, בטרם יפנה מקומו למשטר דיכוי אחר.

הכישלונות של הלאומיות הערבית ביצירת מדינת לאום אזרחית ראויה לשמה הם שהביאו לעליית קרנו של האיסלאם. אך זהו מקסם שווא, המתרפק על עבר רחוק. הנוסטלגיה לעבר ה"מפואר" היא הביטוי הבולט ביותר לאימפוטנציה של חברות אלה בהווה. נחשלותו של העולם הערבי זועקת מכל פינה: בחינוך, בבריאות, באבטלה הגואה, בשחיתות השלטונית הפושה בכל פינה.

בעולם הזה אין יצירה בשום תחום. זהו עולם צרכני וצרחני ללא אופק של תקווה. זהו עולם שבו שליטים מורישים בערוב ימיהם הן את השלטון והן את השחיתות לבניהם. אלה ימשיכו מן הסתם את מורשת הדיכוי והשחיתות של אבותיהם, עד לחילופי המשטר במרחץ דמים וחוזר חלילה.

לעולם הערבי הזה יש הסבר מוכן לכל צרותיו: מזימה יהודית, ציונית ואימפריאליסטית. המזימה יכולה להתבטא בהפצת מסטיקים מעוררי חשק מיני אצל נשים, בכוונה להשחית את התרבות והחברה הערבית, ובשליחת כרישים-מונחים לתקוף תיירים בסיני, כדי להרוס את ענף התיירות במצרים. הפרחת מעשיות אינפנטיליות היא סוג של אספקת אופיום להמונים נבערים, שעטים על "המזימה הציונית" ונכנסים לתרדמת. אופיום "המזימה הציונית" משמש בעולם הערבי דרך קלה ובטוחה לבריחה מהתמודדות אמיתית עם הבעיות מבית.

אין בכוחם של אסונות או מחדלים לעורר דיון אמיתי. הסיבות לכך הן מבניות, בתוך התרבות הערבית-האיסלאמית. שכן, בשונה מתרבויות אחרות, התרבות האיסלאמית לא יצרה מנגנונים של חשבון נפש. נזכיר, כי אין ולו מסורת אחת המיוחסת לנביא מוחמד, שמחייבת את המאמין המוסלמי לערוך חשבון נפש.

העדר קיומו של עיקרון כזה הוא שורש הבעיה בחברה הזאת. שכן, עריכת חשבון נפש בתרבות היא מנגנון המאפשר תיקון. באין מנגנון כזה לא יהיה תיקון, ולכן קשה לראות אורה בקצה הג'ורה.
*
פורסם: מאמרים ודעות-הארץ, 19 בינואר 2011

***
For English, press here
For Italian, press here
*
Arabic article on the same topic, press here
___________________