יום שלישי, 29 במרץ 2011

אסד מלך ישראל

סלמאן מצאלחה

אסד מלך ישראל

עד כמה שהדבר נשמע מוזר, כולם בישראל אוהבים דיקטטורים ערבים. באומרי כולם אני מתכוון הן ליהודים והן לערבים. החביב ביותר, מבין כל הדיקטטורים, הוא הנשיא אסד. כפי שאסד הבן ירש את שלטון הדיכוי בסוריה, תוך רישום פטנט ערבי מקורי במדע המדינה, כך גם החיבה לדיקטטור מדמשק עברה בישראל, בקרב יהודים וערבים, מאסד האב לאסד הבן.

בעקבות האינתיפאדות במדינות ערב טען בשאר אל-אסד בראיון שהעניק ל"וול סטריט ג'ורנל", כי המצב בסוריה שונה והוסיף, כי אין הרי סוריה כהרי מצרים. הוא אף הדגיש, כי סוריה מחוסנת מגלישה למצב דומה, מפני שהיא נמצאת בחזית ה"התנגדות" ומשתייכת לציר האנטי אמריקאי והאנטי ישראלי.

ובכן, אסד צודק. אכן, המצב בסוריה שונה. המשטר הסורי דומה יותר למשטרו של סדאם שחלף מן העולם. מפלגת הבעת ששלטה בעיראק, וזו השלטת עדיין בסוריה, הן שתי מפלגות שנשאו דגלים של אידיאולוגיה לאומית פאן-ערבית. אך סיסמאות לחוד ומציאות לחוד. כל מתק השפתיים האידיאולוגי היה מן השפה ולחוץ. שכן מפלגת הבעת, הן בעיראק והן בסוריה, היוותה למעשה פלטפורמה פוליטית להנצחת שלטון הדיכוי השבטי והעדתי.

אכן, המצב במצרים שונה בתכלית. אם נניח בצד את המיעוט הקופטי, הרי שהחברה המצרית היא חברה הומוגנית מבחינה דתית ואיננה חברה שבטית כלל וכלל. לנשיא המצרי המודח, חוסני מובארק, מעולם לא היתה מסגרת שבטית-עדתית שיכול היה להישען עליה. גם הצבא המצרי אינו דומה כלל לצבא הסורי או העיראקי.

למשל, כאשר פלשה ארה"ב לעיראק, הצבא העיראקי התפרק לרסיסיו השבטיים והעדתיים. החיילים פשטו מדים והצטרפו כל אחד לשבטו ולעדתו. גם סדאם נהג בהתאם לאותם קודים שבטיים. הוא לא ברח מעיראק, אלא הלך להתחבא באזורים המוגנים היטב על ידי בני שבטו. כך קורה בחברות כאלה. גם בארץ הארזים, מיד עם פרוץ מלחמת האזרחים, צבא לבנון התפרק למרכיביו העדתיים ונעלם כלא היה.

אכן סוריה איננה מצרים. סוריה שונה גם מבחינת חשבון הדמים שנזקף לחובתו של משטר הדיכוי הסורי. השלטון השבטי הסורי נשען על כוח הזרוע באמצעות מנגנוני הביטחון הנשלטים על ידי אנשי השבט ובעלי בריתם האינטרסנטים.

מעצם טבעו, המשטר השבטי מן הסוג הזה לעולם יישאר בחזקת שלטון זר. זהו סוג שלטון שאפשר לכנותו אימפריאליזם שבטי, השולט באמצעות הפעלת טרור ודיכוי אכזריים. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר שלטון כזה נמצא בידיים של בני שבט המיעוט, כמו במקרה הסורי. לכן, כל ערעור על השלטון נתפש כערעור על ההגמוניה השבטית וכסכנה קיומית הניצבת לפתחו של השבט השליט. משטר כזה ומעצם מהותו שקוע כול כולו בתוך בית מרחץ של דמים.

גם אסד האב וגם אסד הבן הרימו את נס ההתנגדות לישראל. סיסמה זו היתה ריקה מתוכן, ורק שימשה את המשטר כתעודת ביטוח נגד כל דרישה אזרחית לחופש ולדמוקרטיה. שלטון ה"התנגדות" הסורי לא השמיע כל ציוץ בחזית רמת הגולן מאז 1973. תחת זאת, משטר ה"התנגדות" הזה היה, ועודנו, מוכן להילחם בישראל עד הלבנוני האחרון, ואם זה לא יילך - אז עד הפלסטיני האחרון.

כפי שלאחרונה נשמעים קולות בישראל, המעדיפים את המשך שלטון החמאס בעזה, כך גם יש קולות רבים בישראל שדואגים בימים אלה לשלום המשטר הסורי. למרבה הפלא, לא רק יהודים מתפללים בסתר לבם לשלום המשטר בדמשק, אלא גם במפלגות הערביות. דממה נפלה על ראשי מפלגות אלה, ולא נשמעת שום זעקה נגד מרחץ הדמים שמבצע המשטר הסורי באזרחים.

כל הצבועים, יהודים כערבים, התאחדו כאן. ודומה כי אסד זוכה בארץ לתמיכה מקיר לקיר, משל היה מלך ישראל.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 29 במארס 2011
***
Read article in other languages
Arabic |
English | Greek

*
On the same topic: Elaph, 26 March 2011
*
קרא עוד על אסד האב:
"לו הייתי אסד", מוסף הארץ, 19 באפריל 1996
________________________

יום שישי, 18 במרץ 2011

על עורו וחברבורותיו של נתניהו


סלמאן מצאלחה


על עורו וחברבורותיו של נתניהו


בעקבות הצבעת גרמניה במועצת הבטחון בעד גינוי ההתנחלויות בשטחים הכבושים יזם ראש הממשלה בנימין נתניהו שיחת בירור, ליתר דיוק טרוניה, עם הקנצלרית אנגלה מרקל. סביר להניח, כי בשיחה הוא ניסה לשחק שוב על רגשי הגרמנים והביע באוזניה אכזבה עמוקה מהצבעת גרמניה. זו, כנראה, הסיבה לכך שהקנצלרית רתחה מזעם והשיחה ביניהם הגיעה לטונים צורמים, כפי שדווחה התקשורת.

יום רביעי, 9 במרץ 2011

למי יש יותר דמיון

סלמאן מצאלחה

למי יש יותר דמיון

בחודשים האחרונים היינו עדים להצעות חוק שונות ומשונות, שהפכו את החקיקה הישראלית לקרקס. פעם מניחים חוק גיור כזה או אחר, פעם חוק קבלה ליישוב "יהודי טהור", פעם חוק נגד העולם שמחרים התנחלויות, ופעם חוק נאמנות במטרה לשלול אזרחות. והכל גם נעשה בזחיחות.

על הרקע הזה אני נזכר באמירה: "הערבים ניחנו בדמיון מזרחי מפותח". אמירה זו לא נועדה להעלות על נס מעלה ספרותית כלשהי, נהפוך הוא. ואולם, האמת היא שאין דיבה גדולה מזו המייחסת לערבים דמיון מפותח. שכן, בהשוואה לדמיון ה"יהודי-דמוקרטי", המתפתח בשנים האחרונות, מתבלטים הערבים, ובמיוחד נציגיהם בכנסת, כחסרי דמיון. הח"כים הערבים מדשדשים בקיבעון מחשבתי בגלל תחרות פופוליסטית ביניהם. הם נופלים שוב ושוב בשבי אותן סיסמאות המשמשות לכל הזדמנות, בלי יכולת להשתחרר מהן.

החלטת הממשלה לתיקון חוק האזרחות, כמו גם חוקי הגיור והדיור למיניהם, הם הזדמנות פז לבחינה מחודשת של הדמיון הערבי.

כאשר הנפשות ההומיות של שרים וח"כים הופכות את הדמוקרטיה לקרקס, יש לנצל רגעי חסד אלה. ומכיוון שבקרקס עסקינן, הייתי עולה על הבמה ומשתדל להיות אקרובט מלהיב ומפתיע, ברוח האמירה "ברומא, נהג כרומאי". דמיון מזרחי מפותח אתם מדביקים לנו? נהדר. קבלו את הדמיון המפותח הזה בריבוע: הנה כמה הצעות חוק להנחה על שולחן הקרקס הפרלמנטרי של המדינה ה"יהודית-דמוקרטית":

בהצעה הראשונה שתוגש לכנסת, ייכתב: "תישלל אזרחותו של כל נבחר ציבור שנשפט והורשע על הפרת אמונים, מעילה בתפקיד, מתן או קבלת שוחד, או שהורשע בכל עבירה שיש עמה קלון". האין זו הצעת חוק ראויה לכל הדעות? הייתי רוצה לראות איך מתפתלים כל אותם משחדים ומשוחדים. הייתי רוצה לראות את כל המועלים בתפקידם ואת כל המועלים בידם. איך יגיבו על הצעה כזאת שרים ששמם, נאמר, ישי. ואיך יצביעו נגדה ח"כים בשם רמאי ואשמדאי.

הצעה שנייה שתונח על שולחן הכנסת תנוסח כך: "מתן אזרחות ישראלית לכל מאן דהוא - ללא הבדל דת, גזע ומין - יהיה מותנה בידיעת השפה העברית על בוריה". גם זו, בוודאי, הצעה ראויה. הלא כן? הייתי רוצה לראות צילומי תקריב של העילגים ה"יהודים-דמוקרטים", חדשים כישנים. רוצה לראות איך יגיבו כל מיני דוברים, יהיה שם הדובר אשר יהיה, אם ליברמן כזה או דוברמן אחר.

ועוד הצעה מהפכנית. בהצעה זו ייאמר: "קבלת אזרחות במסגרת חוק השבות תחול אך ורק על יהודים שיהדותם מוכרת על פי ההלכה היהודית מדאורייתא". שכן, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או גויר כהלכה ואיננו בן דת אחרת, ותו לא. מתגיירים יקבלו אזרחות אך ורק אם קיבלו על עצמם עול מצוות וקיימו אורח חיים יהודי. וכל זאת מן הטעם הפשוט: בל יחשוב איש, אם בכוש ואם בתרשיש, שיהדות היא משחק ילדים. שלא לומר - עניין לאתנן ולבקשיש. שכן, "יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת אותם", כמאמר אחד העם.

ואם כנסת ישראל ה"יהודית" תדחה את ההצעה ותמשיך לדבוק במשחקי הגיור, כדי להעניק אזרחות ל"גויים", אז אדרבה ואדרבה. זאת תהיה הזדמנות להציע לפליטים הפלסטינים, בלבנון לדוגמה, ללכת על האופציה הזאת, לעבור גיור מקל כזה, ולבקש לעלות לארץ אבותיהם. הם יתקבלו בחזרה עם סל קליטה נדיב, והמדינה תדאג לשלוח אותם במבצע ממלכתי "לייהד את הגליל". כך, הם יממשו סוף סוף את זכות השיבה למולדתם ההיסטורית, יתיישבו ויפריחו את הכפרים הפלסטיניים החרבים, הן כפלסטינים והן כ"בני עדות המזרח".

"בתחבולות תעשה לך מלחמה", נאמר בספר משלי. אז הנה לכם הצעות לדמיון ערבי מפותח. ובא לפלסטין, וגם לישראל, גואל.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 9 במארס 2011

***
For English, press here
________________________________________

יום רביעי, 2 במרץ 2011

יוסף אלגזי | על חנופה והתרפסות

יוסף אלגזי: על חנופה והתרפסות

התירוצים של אורחיו של קדאפי מישראל

בצילום המצורף כאן נראה הרודן והרוצח של העם הלובי, הקולונל מועמר קדאפי, כשהוא מוקף במשלחת חברי-כנסת ואנשים נוספים מישראל שהתארחה אצלו בעיר סרת בלוב באפריל 2010 לפני כעשרה חודשים. בימים האחרונים התפרסמו בתקשורת כאן כותרות בנוסח "מאורעות הדמים בלוב גרמו לח"כים זועבי וא-סאנע להביע חרטה על פגישתם עם הרודן בשנה שעברה" (NRG מעריב, 23.2.2011), ו"הח"כים הערבים מתחרטים על ביקורם אצל הרודן" (הארץ, 25.2.2011). קריאה בהצהרות אותם חברי הכנסת מלמדת על מינון-שיא של צביעות. במיוחד שהצהרות החרטה של היום לא כל כך משתקפות באמצעי התקשורת בערבית.

מצער שהעיתונאים אשר ראיינו את חברי-הכנסת "המתחרטים" (!?) לא טרחו לבדוק שמא ביקורם "ההיסטורי" נתקל בזמנו בהתנגדות בקרב הציבור שלהם. או-אז הם היו מגלים שני פרסומים של אזרחים ערבים שהוקיעו בזמן אמת את החרפה אשר המיטו חברי המשלחת מישראל בביקורם בלוב ובהתרפסותם לפני קדאפי - לא אחרי הטבח שהוא מבצע בעמו בימים אלה, אלא מייד בעקבות הביקור "ההיסטורי". הכוונה למאמריהם של המשורר סלמאן מצאלחה ("ביקור עלוב בלוב", הארץ, 29.4.2010) והעיתונאית לטיפה אגבריה ("פגישה עם המשיח הלובי", הארץ, 30.4.2010).

שני הפרסומים הועתקו בשלמותם כאן באתר תחת הכותרת המשותפת,
"שניים השוחים נגד הזרם".

הפעם אסתפק בציטוטים קצרים משני הפרסומים:

סלמאן מצאלחה כתב בין השאר: "משלחת ערביי ישראל שביקרה השבוע בלוב מסמלת אובדן דרך פוליטי ומוסרי גם יחד. המשלחת, שכללה נציגים מכל המפלגות, הזרמים והעדות, חשפה במסעה את עומק הבלבול הפוליטי של אלה המתיימרים לייצג את האזרחים הערבים. חבריה לא הוסיפו כבוד לא לעצמם ולא לאזרחים הערבים. (...) לפתע נקבצו יחד כולם ונהרו לחסות בצל אוהלו של לא אחר מאשר האיש המסמל במשטרו יותר מכל את הפן האפל של המשטרים הערביים, את שלטון היחיד השבטי. (...) לאחר שסעדו את לבם על שולחנו של המארח, נפנו חברי המשלחת לנאומי התרפסות עלובים שכללו את הסיסמאות הידועות והמוכרות עד לעייפה, וסופרלטיבים השמורים לעריצים מן הזן הנחות ביותר. הגדיל לעשות ח"כ טלב אל-צאנע (...). אחרי דברי החנופה, הושיב אותם האח המנהיג הדגול, הוד מעלתו, "מלך המלכים" ו"קיסר הקיסרים" והרביץ בהם תורה אינפנטילית במשך כשעתיים תמימות, כפי שדווח. הוא קרא להם, בין השאר, לשאת שתיים, שלוש ואף ארבע נשים ולהוליד הרבה ילדים. וכל זאת, בלי שאיש מהם יפצה פה. יש לומר בפה מלא: (...) בביקור הם אף חוטאים למאבקם הצודק של האזרחים הערבים בישראל. נציגים אלה גורמים, במו כיתות רגליהם ובמוצא פיהם, להעמקת ההדרה האזרחית של הערבים כאן. זוהי אותה ההדרה ששנים רבות מנסים ערביי ישראל להילחם נגדה, ובצדק. כאשר הם אינם עומדים בפיתויי הזמנות שבאות מעריצים ערבים, יהיו עריצים אלה אשר יהיו, הם הופכים לכלי שרת בידי האחרונים".

סלמאן מצאלחה השלים את המאמר הזה במאמר נוסף שפרסם בימים אלה תחת הכותרת: "פוליטיקאים כשכירי חרב". קראו אותו באתר של המחבר. שני המאמרים של סלמאן מצאלחה באנגלית מתפרסמים במלואם באתר כאן.

ואילו לטיפה אגבריה כתבה בזמנו: "ראש ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל מוחמד זידאן, וחברי כנסת ערבים, חזרו מהביקור ההיסטורי הקצר בלוב. הם נפגשו שם עם 'המשיח החדש', על פי הגדרתו לפחות, של העולם הערבי, (...). טועה מי חושב כי קדאפי, או מי מהמנהיגים הערבים האחרים, יכול להביא לסיום הסכסוך בארצנו. הם אפילו לא יכולים למנוע את המשך אפליית הערבים בישראל, ואף אינם רוצים להתעסק בכך. המאבק למען שוויון דמוקרטי בישראל זר למנהיגים הללו, אשר עומדים בראש משטרים לא דמוקרטים. קשה להאמין שהמשלחת שמעה בטריפולי רעיונות של ממש לקידום השלום או מעמדם של ערביי ישראל. ייתכן ששמעו על הרעיון של הקמת מדינה אחת, על זכותו של המוסלמי לשאת ארבע נשים או על כך שהפצצה האנושית חזקה מן האטום. (...) ההר הלובי הוליד עכבר ערבי-ישראלי".

כמה מחברי-הכנסת שהתארחו לפני כעשרה חודשים אצל קדאפי התראיינו בעקבות האינתיפאדה שמנהל העם הלובי נגד הרודן צמא הדמים קדאפי במעריב-nrg (23.2.2011).

ח"כ חנין זועבי (בל"ד) הצהירה: "אני לא יכולה להסתכל כעת על התמונה שלי במחיצתו של קדאפי. זה פשוט גורם לי כעת בושה ומבוכה גדולה. תמיד חשבנו על קדאפי במונחים של משוגע, ועכשיו הוא מוכיח לנו זאת במעשי הטרוף שלו נגד בני עמו. הוא טובח בעם הלובי, הוא רוצח אותם, הוא מפציץ אותם, הוא מבקש להטיל עליהם אימה ופחד רק כדי לשמור על הכיסא שלו ולשרוד בשלטון".

בוקר טוב, ח"כ זועבי: אם אומנם חשבת/ם "תמיד על קדאפי במונחים של משוגע" – מה אם כן חיפשת/ם אצלו ? לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית כבעלת תואר ראשון בפילוסופיה ופסיכולוגיה ולהזמין לו מקום אשפוז במוסד מתאים ? סוף-סוף קלטת שהיית אורחו של עריץ צמא-דם-עמו, מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

חברה למפלגה של ח"כ זועבי, ויו"ר בל"ד, ח"כ ג'מאל זחאלקה, צוטט במקום אחר, "בדיעבד היינו צריכים לשקול היטב את הביקור והשלכותיו ויכול להיות שעשינו טעות, (...)" (הארץ, 25.2.2011).

בוקר טוב, ח"כ זחאלקה: האם חשבת פעם על המחיר שמשלמים עמים בעוון טעויות חמורות שעושים מי שמתיימרים לייצג אותם ?

ח"כ טלב א-צאנע (רע"ם-תע"ל) הכריז: "אני מתחרט על כך שנסעתי ללוב כאורחו של קדאפי (...) אין ספק שלא העליתי בדעתי או בדמיון שלי אפשרות שקדאפי יעשה מעשים זוועתיים כאלה נגד בני עמו".

בוקר טוב, ח"כ א-צאנע: אחרי 19 שנים של כהונה בכנסת אתה רוצה שמישהו יאמין לך שאתה אכן כזה תמים ? האמון שלך בקדאפי היה כזה גדול שביקשת ממנו - להזכירך – ונעניתָ מייד על-ידו שלוב תפתח את שערי האוניברסיטאות שלה לסטודנטים ערבים מהארץ.

עכשיו שימו לב להצהרתו מלאת הסתירות של ח"כ עפו אגבריה (חד"ש). הוא הודיע ש"אינו מתחרט על הנסיעה"; "תמיד ידענו שקדאפי הוא לא נורמאלי, ועכשיו קיבלנו את ההוכחה"; "כשאני נסעתי במשלחת, לא נסעתי אל קדאפי האיש, שאני מתעב אותו - אלא נסעתי כפלסטיני בן האומה הערבית אל מי שכיהן אז כראש הליגה הערבית. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה העולם הערבי פתח בפנינו צוהר (...)".

בוקר טוב, ח"כ אגבריה: לא נכון שזו "הייתה הפעם הראשונה שבה העולם הערבי פתח בפנינו צוהר" משלחות של אזרחים ערבים ביקרו בין השאר במצרים, בירדן, במרוקו, בסוריה. בנוסף, האם גם אתה שכחת-זנחת את העיקרון של ביקורת וביקורת עצמית ? אם כן מוצע לך לעיין, בין השאר, בחיבורים של לנין, "צעד קדימה, שני צעדים לאחור" ו"השמאלנות מחלת הילדות של הקומוניזם".

הארץ (25.2.2011) ציטט בכתבה שלו "בכיר באחת המפלגות הערביות המיוצגות בכנסת [ש]אמר בשיחה ל"הארץ" כי האירועים האחרונים בעולם הערבי הכו את כולם בתדהמה. 'הטבח בלוב אילץ את כולם להפסיק להיות אדישים, אין ספק שיש תחושה של אי נוחות לאחר הביקור בלוב'". בתגובה, ציין הארץ, ש"יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, לא הסכים לדברים ואמר כי 'לא הגענו ללוב להפגין תמיכה ולויאליות למשטר. קדאפי היה היו"ר התורן של הליגה הערבית ואירח אצלו את רוב מנהיגי ערב בפסגה הערבית האחרונה, ומה שאמרנו אצלו באוהל הוא פשוט מה שאמרנו גם בכנסת: שהמאבק שלנו למען שוויון וצדק מתמקד בארצנו ובמאבק ערבי-יהודי משותף'".

בוקר טוב, ח"כ ברכה: ספר בבקשה כמה בקרב האזרחים הערבים בישראל, ובכללם חברים בחד"ש-מק"י, זעמו בזמנו, והיום זועמים עוד יותר, נוכח מסע החנופה וההתרפסות לקדאפי של המשלחת מישראל בה היית חבר.

ואחרון מבין חברי-הכנסת, אך הקופץ תמיד בראש כשמדובר בפרסום בתקשורת, ח"כ אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), "שנמנה עם יוזמי הביקור ללוב", כפי שהזכיר הארץ (25.2.2011), הסתפק בתחילה בכך שמסר הודעה שפירסם, לפיה "קיום קשרים עם מדינות ערב וביקור בהן אין בו כדי להביע תמיכה או אהדה לעוולותיהן בדיעבד". שלושה ימים אחרי כן, בראיון שנערך עימו בהארץ (28.2.2011) טען טיבי: "אף אחד לא העלה על דעתו שהוא יעשה מה שהוא (קדאפי - י"א) יעשה מה שהוא עושה כעת..."; "נעשה חשבון נפש מול הציבור שלנו ולא מי שהתנגדו לביקור מצד גורמי הימין...".

בוקר טוב, ח"כ טיבי: האומנם אף אחד לא העלה על דעתו שקדאפי יעשה מה שהוא עושה כעת ? האם סלמאן מצאלחה ולטיפה אגבריה משתייכים לימין ? לשון חלקלקה ולהטוטי לשון אינם תחליף לביקורת עצמית.

תגובה מזעזעת באה מפיו של יו"ר ועדת המעקב של האוכלוסייה הערבית בישראל, מוחמד זידאן. בשיחה שקיים מוחמד זידאן עם כתב הארץ (25.2.2011), הוא גילה "כי בחודשים האחרונים, ולאחר חזרת משלחת של נציגי ועדת המעקב מביקור שהוגדר כהיסטורי בלוב בשנה שעברה, הוא שקד על הכנת תוכנית תמיכה כלכלית בסך כשישה מיליון אירו, שהוגשה לשגריר לוב בעמאן. לפי התוכנית, עמותה של ידידי הוועדה היתה אמורה לקבל מענק כספי מממשלת לוב למימון הקמת בניין משרדים שישמש את הוועדה, בנוסף למימון תוכניות ופרויקטים תרבותיים וחברתיים המיועדים לחברה הערבית בישראל". זידאן הוסיף, "אם יציעו עכשיו את הכסף בוודאי שנסרב לכך"...

בוקר טוב, זידאן: אנא קרא מחדש מה שאמרת. איש חכם אחד בשם אלברט איינשטיין אמר פעם: "הכסף מגביר את היצר האנוכי ומסית בכל כוח למעשים מקולקלים".

לסיום שלוש הערות:

1. בימים בהם התארחה המשלחת מישראל אצל קדאפי נזכרתי אסוציאטיבית בישראלים, יהודים וערבים, כשהם התארחו אצל רודן אחר, מולאי חסן השני (1999-1929) מלך מרוקו. בזמנו זה לא היה סוד שחלק מאורחיו של המלך חסן השני נהנו אצלו מהכנסת אורחים מלכותית במלון "ממוניה" היוקרתי במרקש, ואף היו גם כאלה, ברי מזל, שזכו לדמי כיס נדיבים.

2. בעקבות סילוקו של שליט תוניסיה המודח, זין אל-עאבדין בן עלי, ובעקבות מסע ציבורי שהוקיע את שרת החוץ הצרפתית מישל אָליו-מארי (Michèle Alliot-Marie), על קשריה עם הנשיא בן עלי ומקורביו, על כך שהתארחה לעתים קרובות בתוניסיה, לרבות בחופשת חג המולד לפני כחודשיים – התפטרה לאחרונה מתפקידה בממשלה.

עכשיו נראה מי מאותם חברי כנסת שהתארחו באפריל 2010 אצל קדאפי ועכשיו מכים על חטא – יעשו מעשה ויתפטרו.

3. בשנים האחרונות כמה מבין אלה שהתחנפו והתרפסו בפני הקולונל קדאפי מתיימרים להיות נציגי "הדור הזקוף", הגדרה שהמציאו חאולה אבו בקר ודני רבינוביץ בספרם "הדור הזקוף" (2002), לעומת דור ההורים ודור הסבים שזוכו להגדרות, "הדור השחוק" ו"דור השורדים". חברי המשלחת לקדאפי מזכירים לי היום את הביטוי أقزام (ננסים) בו השתמש בזמנו המשורר הסורי נזאר קבאני (نزار قباني – 1921-1998) בשירו "משוררי האדמה הכבושה" (شعراء الأرض المحتلة) אותו פרסם בתחילת שנת 1969. בפנותו למשוררים מחמוד דרוויש, תופיק זיאד (מישראל) ופדואה טוקאן (משכם) - כתב קבאני: [לעומתכם הננו] "ננסים.. ננסים.." (.. أقزاماً .. أقزاما (... נזכיר למי שמנסה להשכיח כי המשוררים דרוויש וזיאד וכמוהם גם חבריהם בישראל הלכו בדרכם של אישים פוליטיים מ"הדור השחוק" ומ"דור השורדים" כמו פואד ח'ורי, חנה נקארה, אמיל חביבי, ח'ליל ח'ורי, ג'מאל מוסא, אניס קרדוש, אמיל תומא, עות'מאן אבו ראס, תופיק טובי ורבים וטובים אחרים שנאבקו באחריות ובקומה זקופה נגד הממשל הצבאי הישראלי ונגד הכיבוש שבא בעקבות מלחמת יוני 1967 וכך הם שמרו על הגחלת של עמם הפלסטיני.

מתוך: מיומנו של תבוסתן
__________________________
  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים