25 במאי 2011

אובמה כרפורמטור ערבי

סלמאן מצאלחה

אובמה כרפורמטור ערבי
אם נתעלם מההתייחסות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הרי שנאומו האחרון של נשיא ארה"ב ברק אובמה לעולם הערבי היה נאום של רפורמטור ערבי. הדברים היו צריכים להיאמר על ידי מנהיג ערבי, שראוי לשאת את התואר "מנהיג".

אף שהעולם הערבי זכה בעצמאות מדינית לפני שנים רבות, הרי ש"במקומות רבים העמים לא זכו בחופש", כדברי אובמה. ובמלים אחרות, כל ה"עצמאויות" האלה לאחר נסיגת הקולוניאליזם היו לא יותר מאחיזת עיניים. שכן, "במדינות רבות מדי, רוכז הכוח בידי מעטים", כדברי הנשיא.

שנים רבות של "עצמאות" ערבית לא הביאו עמן שגשוג או חופש. שליטים מושחתים ומדכאים העשירו את כיסיהם והעבירו את השלטון המושחת והמדכא לבאים אחריהם, אם בהפיכות חצר ואם בהורשה.

ההפגנות ההמוניות בעולם הערבי אכן מצביעות יותר מכל על "ערגה לחופש שהצטברה במשך שנים", כדברי אובמה. ערגה זאת לחופש היא דבר מהותי בטבעו של האדם באשר הוא. בזכות הגלובליזציה ובזכות ההתפתחות הטכנולוגית והפצת המידע - שערי העולם המודרני נפתחו. צעירים ערבים בתוניס, קהיר, דמשק ועוד ערכו השוואות עם חייהם של צעירים במקומות אחרים בעולם, וגם אצלם הצטברה במשך שנים הערגה לחיים כבני אדם חופשיים כמו צעירי לונדון, פאריס, טוקיו וניו יורק.

מנגד, אוכלוסיית העולם הערבי הלכה ותפחה ללא כל תכנון והחינוך דרך במקום ושקע בעולם האתמול, מתרפק על עבר מדומיין. השליטים ומקורביהם המשיכו לדכא את העמים ולהתעשר על חשבונם. אוניברסיטאות כושלות הוציאו לשוק מיליוני בעלי תעודות, ללא כל אפשרות של תעסוקה יצרנית. דו"חות בינלאומיים מצביעים זה שנים על כך שאין ולו אוניברסיטה ערבית אחת ברשימת 500 האוניברסיטאות הטובות בעולם.

לכן, אין להתפלא על כך שהיצוא של העולם הערבי, המונה מאות מיליונים, שווה ליצוא של מדינה קטנה כשווייץ. שליטי העולם הערבי נחו על זרי הנפט והגז. אך כל תנופת הפיתוח במדינות אלה גם היא אחיזת עיניים. שכן, כל האנשים שעומדים מאחוריה, החל מחברות הנפט, מדענים ומהנדסים וכלה בפועלי הבניין שבונים את גורדי השחקים והאיים המלאכותיים, אינם ערבים.

הפופוליזם שלט בכיפת השיח הערבי. לא רק השליטים בגדו בעמיהם. גם שכבת האינטליגנציה שיתפה פעולה עם השליטים, בתמורה לפירורים שקיבלה. על כגון אלה נאמר במסורת ערבית ידועה: "אם תראה חכם הלכה מרבה להתדפק על דלתו של השליט, דע לך כי הוא גנב". ואכן, אלה גם אלה הסיטו את הדיון וייחסו את תחלואי העולם הערבי לקולוניאליזם ולמערב, ואף לישראל ש"הפכה למוצא היחיד המקובל להתבטאות פוליטית", כדברי אובמה.

אחת הסיבות המרכזיות לתחלואים הכרוניים של העולם הערבי היא היחס לנשים. החברה הערבית, השבטית-גברית, חסמה את דרכן של הנשים ובכך שיתקה את מחציתה. ואכן, "ההיסטוריה מראה שמדינות משגשגות יותר ושוחרות שלום יותר כאשר הנשים בהן מועצמות", אמר בצדק אובמה.

לו מנהיג ערבי כלשהו היה נושא את הנאום בשפה הערבית לקהל ערבי, היו ערבים ודאי אומרים: הנה, קם לנו "קינג" ערבי. לעת עתה, אמנם יש לנו קינגים, נשיאים, סולטאנים ונסיכים בשפע, אך מלך כמרטין לותר עוד לא קם לנו.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 25 במאי 2011
***
For English, press here
___________________

22 במאי 2011

הנאום ושברו

חשיפה:

הנאום של נתניהו
בפני הקונגרס האמריקאי
---
סלמאן מצאלחה | הנאום ושברו

רוצים לדעת את תמצית הדברים שבנימין נתניהו הולך לשאת בפני הקנגרס האמריקאי? אין בעיה.
הרי לא קשה לנחש דברי פוליטקאים שמשולים לכושי ולנמר מדברי הנביא ירמיהו. קל וחומר, כאשר מדובר בפוליטיקאים הנמנים על הזן הדוגר בישראל.

האורח הרם שמגיע לושינגטון ושנוטה להלין על כל העולם עתיד לספר בודאי לכולם על ”עמישראל“ ועל ”ארצישראל“: ”אדוני היושב-ראש, נבחרים נכבדים“, יפתח מר נתניהו את הנאום ויוסיף: ”זה עתה חגגנו את חג העצמאות ה-63 למדינת ישראל. עם ישראל אשר גלה מארצו, ארץ ישראל, לא חדל לשאת אליה את תפילותיו, לערוג אל ציון, ארץ אבותיו. אחרי אלפיים שנות גלות, בהן סבל עמנו מאנטישמיות, פוגרומים וכלה בנסיון להכחיד את העם היהודי בשואה, קם העם היהודי ושב אל ארצו, ארץ ישראל והקים בה את ביתו הלאומי."

”אדוני היושב-ראש”, יפנה נתניהו את מבטו וידבר על מכחישי השואה מאיראן: ”כבן לעם היהודי אני מבקש להדגיש, כי הלקח החשוב ביותר שלמדנו מן השואה הוא שאם מישהו מאיים עלינו להשמידנו, אל לנו להתעלם ממנו. בימים אלה קמים עלינו צוררים חדשים שמכחישים את השואה וקוראים להשמיד את מדינת ישראל. האיום על קיומנו איננו תיאורטי. איראן מתחמשת בנשק גרעיני וחובה על האנושות כולה לעצור את איראן.“

בנימין נתניהו לא ישכח להתייחס גם להתרחשויות בעולם הערבי. הוא בודאי יאמר: ”העולם כולו צופה מזה חודשים בהתרחשויות השוטפות את העולם הערבי. מול כל זה בולטת ישראל כאי של יציבות, מדינה דימוקרטית ששומרת על זכויות האדם. ישראל בולטת כאי של קידמה באוקיינוס שאין בו קידמה“. הוא יחזור שוב ושוב ויזכיר את הנושא החביב עליו. הוא ידבר בודאי על הטירור העולמי, ולא ישכח להרעיף שבחים על נחישותה של אמריקה ושל הנשיא אובאמה במלחמה זו ויעלה על נס את חיסול בן לאדן.

הוא גם יתייחס לסיכסוך וידבר על הפלסטינים: ”יחד עם זאת“, יאמר נתניהו ויוסיף: ”אין אנו מתעלמים משכנינו הפלסטינים. ישראל הלכה כברת דרך ארוכה למען מימוש חזון השלום“. כראש ממשלה יהודי במדינת ישראל היהודית דמוקרטית הוא בודאי יזכיר, כי השלום הוא ”חזון נביאי ישראל החקוק בספר הספרים“. הוא יוסיף לדבר על שלום ולשטות במאזינים: ”ישראל היא מדינה שוחרת שלום. ידינו תמיד היתה מושטת לשלום עם כל שכנינו שרוצים לחיות בשלום עימנו“, יתפייט בודאי מר נתניהו בדבריו בפני הקונגרס.

לבטח גם יאמר: ”אין אנו רוצים לשלוט על עם אחר. אנו מוכנים לנהל משא ומתן להקמת מדינה פלסטינית שבה יממש העם הפלסטיני את קיומו הלאומי. אך, משא ומתן זה חייב להתנהל עם הנהגה פלסטינית הזונחת את דרך הטרור והמכירה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הכרה כזו היא אבן יסוד לפתרון הסיכסוך בינינו לבין שכנינו“, יאמר נתניהו ויספר על החמאס שרוצה להשמיד את ישראל.

”העם היהודי למד עוד לקח משואת עמנו“, יפנה נתניהו אל חברי הקונגרס ויוסיף: ”אי אפשר להפקיד את גורלנו בידי אחרים. לכן, המדינה הפלסטינית חייבת להיות מפורזת, בקעת הירדן חייבת להיות גבול הבטחון של ישראל, גושי ההתנחלויות יהיו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל וירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי. ישראל, כאמור, היא מדינה שוחרת שלום ומוכנה להיכנס למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים“, יסכם נתניהו את תנאי ישראל.

אלה הם, פחות או יותר, הדברים שישא נתניהו. המשמעות שלהם ברורה. אין בהם כל חדש תחת שמי המזרח התיכון. לכן, אם הנשיא האמריקאי הזה רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה כמקדם ועושה שלום בפועל, ולא רק כחתן פרס נובל לשלום, הוא חייב להתייצב מול העולם כולו ולשפוך את חזון השלום שלו על ה“גויים“, יהודים וערבים כאחד, אשר לא ידעוהו. לא זו בלבד, אלא גם חייב להציב מול ישראל והעולם הערבי דרישות קונקרטיות ומתווה מעשי לסיום הכיבוש הישראלי וכינון שלום ישראלי פלסטיני. הברירה באיזה דרך יבחור אובאמה נתונה בידיו. בהתחשב ברקע ממנו הוא בא, הרי שאם לא יידע לבחור הוא עתיד להיזכר כאכזבה הגדולה ביותר בתולדות הנשיאים האמרקאים.
*

22 במאי 2011
***
קרא עוד: "על עורו וחברבורותיו של נתניהו"
______________________

6 במאי 2011

מזרח תיכון חלש


סלמאן מצאלחה || מזרח תיכון חלש

מלך הטרור מת. יורשים לו יש בשפע באזור. הם יצוצו על רקע הכישלון המתמשך של העולם הערבי בהתמודדות עם המודרנה. זהו עולם שגדל על שינון סיפורים של עבר מפואר, אך כשהוא מביט סביבו הוא נדהם לגלות שהוא שוכן לו אי שם בתחתית הסולם. נקודת ההשקה בין העבר המדומיין לבין ההווה המנוון היא המקור הלא אכזב של הטרור.

כשאבק המבצע ישקע, ישובו הכל להתפלש באזור. משהו מעניין קורה בו. מצד אחד, מטוסי נאט"ו הורגים את בנו של קדאפי ונכדיו. הם נחלצו לעזור לעם הלובי, זאת הטענה בפי כל. מן הצד האחר של הים התיכון העולם ה"נאור" אינו נוקף אצבע לנוכח הטבח שמבצע אסד בבני עמו.

במה עדיף קדאפי מאסד, שהוא זוכה לטיפול אישי לוחץ ולהפעלת כוח מוחץ? האם זה משום שלוב היא החצר האחורית של אירופה ויש בה שפע נפט, ולעומתה בסוריה אין כמעט זהב שחור? הכזה הוא העולם הצבוע ה"נאור"?

קדאפי איננו דיקטטור גרוע יותר מאסד. ההבדל בין השניים הוא כהבדל בין דבר לכולרה. בהשוואה לשני עריצים ערבים אלה, חוסני מובארק, הנשיא המצרי המודח, ייחשב פציפיסט. האין זה עוד מקור לטרור?

ואולי יש כאן משהו אחר. בעשורים האחרונים למדו בעולם המערבי דבר וחצי דבר על הלכות החיים בעולם הערבי. העולם הזה, על כל צורות המשטרים שבו, נכשל כישלון חרוץ במבחן יצירת מדינת לאום ראויה לשמה. הכישלון ניבט מכל מסך. ההתקוממויות אינן מעידות על מזרח תיכון חדש העומד בפתח, כי אם על מזרח תיכון חלש. יותר ויותר בולטת העובדה, שיש רק שלוש מדינות לאום חזקות במזרח התיכון: איראן, טורקיה וישראל. המכנה המשותף של כל השלוש הוא, שאינן ערביות.

המערב למד על בשרו, כי האזור מתנהל על פי קודים אחרים. איראן המשיכה לבסס את מעמדה באמצעות האידיאולוגיה הדתית. הפלת סדאם חוסיין ניפצה לרסיסים את אשליית קיומה של "זהות עיראקית" מאחדת ונתנה זריקת עידוד לאיראן השועטת קדימה.

כך הגיעו במערב למסקנה, כי יש לחשוב על האזור חשיבה מחודשת ולכלכל את הצעדים בהתאם. עליית קרנו של האיסלאם השיעי בהנהגת איראן הצריכה מתן עידוד לאיסלאם הסוני, שיעמוד בפרץ מול איראן. המסקנה היתה פשוטה: מן העולם הערבי - שרובו סוני - לא תצמח כל ישועה לא לערב ולא למערב.

כך נסללה הדרך להתחזקות האיסלאם הסוני הטורקי. הדבר נעשה על ידי החלשת כוח הצבא הטורקי, שומר החוקה החילונית של אתא-טורק, ועל ידי הפניית עורף אירופית והצבת מכשולים בקבלת טורקיה לאיחוד.

רג'פ טייפ ארדואן ומפלגתו שמחו על התפקיד שנפל בחלקם למלא. שכן האיסלאמיסטים הטורקים חולמים על החזרת עטרה עותמנית ליושנה. סיסמת הדאגה לפלסטינים שימשה תמיד את המשטרים הערביים כאופיום להמונים הערביים הנדכאים. הטורקים למדו את השיטה. המשט הטורקי שיצא לעזה והמשט המתוכנן הם אמצעים להעלאת קרנה של טורקיה בעיני ההמון הערבי הסוני. וכל זאת כדי להציב את טורקיה כמשקל-נגד להשפעה האיראנית.

כך ניתן להבין מדוע בחר ברק אובמה לפנות אל העולם המוסלמי דרך טורקיה דווקא בנאומו הראשון. בימים אלה הוא מקפיד להתקשר לארדואן ולהביע בפניו את דאגתו לנוכח המתרחש בסוריה.

בסוף מארס נערכה באנקרה פגישה חשאית בין ראש הסי-איי-אי לבין מקבילו הטורקי. השניים דנו בעתיד המשטר הסורי, במצב בלוב, ביחסי ישראל-טורקיה, במצב בעיראק, אפגניסטאן ועוד כהנה וכהנה נושאים בעלי עניין משותף. ראש סוכנות הביון הטורקית נפגש עם אסד. גם ארדואן יצא לביקור בעיראק ודן במעמד הסונים שם. הוא נפגש עם המנהיג השיעי עלי סיסתאני ודן בהתקוממות בבחריין.

דומה שהעולם הגיע למסקנה, כי בעולם הערבי אין כל חדש. זהו עולם חלש וחסר תקנה. רק חשבון נפש ערבי ירחיק את האזור מהסכנה.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 6 במאי 2011

For English, press here
___________________

אלכסנדר יעקובסון | בואו נדבר על שוויון

בתגובה על המאמר ”השטר שמעיד על המשטר“...

אלכסנדר יעקובסון | בואו נדבר על שוויון

מדוע לא יופיע הסופר אמיל חביבי, חתן פרס ישראל, על אחד משטרי הכסף הנושאים דמויות של סופרים - שאל סלמאן מצאלחה ("השטר מעיד על המשטר", "הארץ" 24.4). מיד התנפלו עליו טוקבקיסטים מתלהמים, שולחים אותו לעזה ונשבעים בשם המדינה היהודית.

אולם אין שום פסול בהצעה זו, ואף אין היא סותרת את האופי היהודי של המדינה. מערכת הסמלים הישראליים הרשמיים, ובהם הדמויות שעל שטרי הכסף, צריכה לשקף, ולשקף היטב, את העובדה שישראל היא מדינה המעניקה עצמאות לאומית לעם היהודי. אבל מי אמר שזה הדבר היחיד שהיא צריכה לשקף? אין שום סיבה עקרונית שהיא לא תשקף גם, בין היתר, את קיומו ואת תרבותו של המיעוט הערבי במדינה.

סמל המדינה הוא מנורה המוקפת בשני ענפי זית, על פי זכריה, "מנורת זהב... ושנים זיתים עליה". הזית הוא אחד הסמלים של הארץ, והוא סמל חשוב של ערביי הארץ. ניתן להפוך את שני הענפים לשני עצי זית מימין ומשמאל למנורה. זוהי עדיין מנורה ו"שנים זיתים עליה". אם הצעד הזה ייעשה בליווי אמירה מפורשת, שמטרתו לתת לציבור הערבי אלמנט במערכת הסמלים הממלכתיים, שאמור לייצג אותו - עשויה להיות לשינוי צנוע כזה משמעות חיובית; לא בעיני לאומנים ערבים שאותם שום דבר לא יפייס, אלא בעיני אלה שבאמת רוצים להרגיש שהמדינה היא גם מדינתם.

ומדוע אין להצעה כזאת סיכוי להתקבל בעתיד הנראה לעין? חלקית, בגלל אותם טוקבקיסטים השולחים לעזה אזרח ערבי המבקש להרגיש בבית דווקא במדינת ישראל, והפוליטיקאים המייצגים אותם. אולם לא פחות מכך בגלל הנהגת הציבור הערבי ומרבית דובריו בתקשורת הישראלית, שהפכו את שלילת זכותו של העם היהודי למדינה לדגלם המרכזי. באווירה כזאת, שינוי מהסוג המוצע כאן ייתפש על ידי הציבור היהודי לא כצעד לקראת עשיית צדק עם הערבים, אלא כצעד לקראת עשיית עוול ליהודים. אין סיכוי שציבור זה, או ציבור כלשהו בעולם בנסיבות דומות, יסכים לכך.

סלמאן מצאלחה מרבה, במאמריו המרתקים, לזלזל בלאומיות היהודית. לזכותו ייאמר, שהוא מזלזל לא פחות מכך בלאומיות הערבית. אינני שותף לשני הזלזולים האלה, אבל אני מעריך מאוד את אומץ לבו ואת עקביותו. לשיטתו, שאני חלוק עליה, הוא אכן נלחם למען השוויון.

ואולם, מה שאנו שומעים מההנהגה והאליטה של ציבור הערבי - בין היתר, ב"מסמכי החזון" - הוא קול שונה מאוד. הקול הזה אומר לציבור היהודי: אכן, יש שני עמים בארץ הזאת; לעם שלנו יש זכות למדינה, ואילו לעם שלכם אין זכות כזאת. איננו מבקשים, בשום אופן, להפוך את האזרחים היהודים והערבים בשראל לבני לאום אזרחי אחד - לאום ישראלי. הלאומיות הערבית-פלסטינית שלנו חשובה לנו מאוד; לנו עמנו ולכם עמכם, ולעמכם אין זכות למדינה. משום כך אנו פוסלים את המדינה היהודית בישראל ומחייבים מדינה ערבית לצד ישראל.

השיח הזה של ההנהגה הערבית - לאו דווקא של הציבור הערבי, שעמדתו, לפי הסקרים, מורכבת הרבה יותר ומתונה יותר - הוא רמיסת ערך השוויון במסווה של הגנה עליו. אין בו תרומה חיובית ליחסים בין היהודים לערבים בארץ.
*
פורסם: הארץ, 4 במאי 2011
________________

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים