28 בדצמבר 2011

קשים גרים לישמעאל


סלמאן מצאלחה | |

קשים גרים לישמעאל

האנשים שנאספו בין "תמונות גיבורים רוסיים עטורי מדליות" במתנ"ס בלוד חיכו לבואה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי, המקדמת באחרונה הצעת חוק להשתקת המואזינים. "זה כלי של הטרור. המואזינים אומרים שם 'איטבח אל-יהוד'", מרביץ אחד הנוכחים את תורתו בפני הנוכחים ("בלוד היו מעדיפים שיטפלו בביוב" מאת רועי ארד, "הארץ" 20.12). עוד נשוב למקור הקריאה "איטבח אל-יהוד".

הציונות, כפי שהעידו ראשיה, לא התעניינה ביהודים באשר הם. היא שאפה לברוא כאן יהודי חדש, ולכן חיפשה יהודים מטיפוס אחר. דוד בן גוריון ביטא את הגישה הזאת באופן הברור ביותר: "הציונות אינה מפעל פילנטרופי", אמר בשנות ה-30 לנציב העליון הבריטי, והוסיף: "אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של יהודים, שיפתחו את הבית הלאומי".

וכשיש מחסור ב"טיפוס מעולה" של יהודים אותנטים, מביאים מתייהדים. ב-1903 מדווח עיתון "השקפה" לקוראיו: "בפלך אסטראכאן רבים מתייהדים... עוזבים גם את הלשון הרוסית וקוראים את עצמם גולי מצרים, ואת רוסיה קוראים אשור ומייחלים לביאת הגואל שישיב את היהודים לקדמותם" (פרופ' יובל דרור, "הגרים הרוסיים בגליל בראשית המאה ה-20", "קתדרה" 1979, 10).

התנועה הציונית עטה על המציאה הזאת הואיל ורצתה להגדיל את מספר ה"יהודים" בפלשתינה מחד, ולהביא לארץ אנשים מיומנים בעבודה חקלאית מאידך. מאיר דיזנגוף וד"ר הלל יפה, אנשי "חובבי ציון", סייעו להעלות את הרוסים המתייהדים שנשלחו לחדרה ולמושבות בגליל. בן גוריון התוודע בעצמו אל המתייהדים, האיכרים הרוסים הסובוטניקים, בזמן שהותו בסג'רה. למרות המתחים בין היהודים לבין "המתייהדים", האיכרים הרוסים היו לעזר רב להתיישבות. היתה עוד סיבה להבאתם. היא קשורה להשבחת הדם היהודי: "לא יזיק בכלל לדם היהודי, החלוש מדורות של נישואים ביניהם, להתערבב קצת בדם נוצרי", אמר יפה ("קתדרה", שם).

רבים מאלה ה"דרושים לנו" ל"פיתוח הבית הלאומי" ולהשבחת הדם, הגיעו לארץ עם קריסת בריה"מ. רבים מהם מצביעים למפלגתה של מיכאלי - "ישראל ביתנו". זוהי המפלגה שהפקיעה את השם "ישראל" וניכסה אותו כ"בית" לעצמה. אם חסידי המפלגה יטענו ש"רוסיה היא אשור", דיינו. אך הם עוד עלולים לטעון שהם "גולי מצרים", ואולי אף יאמרו בתפילה: "שהוצאתנו ממצרים" או "שעשית נסים לאבותינו".

אחד מאבות המתייהדים, יעקב ניצ'ייב שמו, ישב בסג'רה. מסופר שלאחר טרגדיה שאירעה במשפחתו הוא הרבה לשתות. עוד מסופר שיום אחד בשנה, בשמחת תורה, הרשה לעצמו להשתכר כ"גוי". ומשהשתכר חזר להיות איכר רוסי כמימים ימימה, וככל איכר רוסי שתוי צעקה הוודקה מגרונו: 'בי ז'ידוב'".

דומה שכך נולדה לה כאן, אי שם בתחילת המאה ה-20, הקריאה הנפוצה בעברית ארצישראלית "איטבח אל-יהוד". הקריאה המקורית "בי ז'ידוב" (הרוג ביהודים), השייכת למורשת הפוגרומים ברוסיה, עברה כאן הסבה מכורח הנסיבות. היא תורגמה מילולית-לאומית על ידי מתייהדים וחובבי ציון למיניהם והודבקה לערבית. שיוך הקריאה לערבים הוא המצאה ציונית שנועדה לעשות דמוניזציה של הערבי באשר הוא. לכן, נוח תנוח דעתם של הרבנים. מתברר כי לא לישראל, אלא דווקא לישמעאל קשים הגרים.
*
פורסם: דעות-הארץ, 28 בדצמבר 2011
***
For English, press here
*
עוד באותו עניין "איטבח אל-יהוד", קרא: "להרוג שלושה ולנוח"
______________

24 בדצמבר 2011

צ'ארלס בוקובסקי | תשובתי

צ'ארלס בוקובסקי | תשובתי

”מַדּוּעַ הוּא צָרִיךְ לְהִשְתַּמֵּש בְּמִלִּים כְּמוֹ אֵלּוּ
בַּכְּתִיבָה שֶלּוֹ?

”מִלִּים כְּמוֹ מַה, אִמַּא?“

”נוּ, כְּמוֹ - motherfucker .“

”יֵש כָּאֵלֶּה שֶמְדָבְּרִים כָּכָה, אִמַּא.“

”אֲנָשִים שֶהוּא מַכִּיר?“

”כֵּן.“

”אֲבַל, מַדּוּעַ הוּא מִתְרוֹעֵעַ
עִם אֲנָשִים כָּאֵלֶּה?“

הוֹ, אִמָּא שֶל אִשְתִּי, מִפְּנֵי שֶאִם רַק אִתְרוֹעֵעַ
עִם אֲנָשִים כַּמּוֹךְ
לֹא יִהְיֶה לִי עַל מַה לִכְתֹב,
מַשֶהוּ שֶהַ- motherfuckers
יִרְצוּ לִקְרוֹא.
*
מתוך: The Continual Condition 2009

מאנגלית: סלמאן מצאלחה
***
For Arabic, press here
_________________

20 בדצמבר 2011

כאלה הם הציונים

סלמאן מצאלחה || 

כאלה הם הציונים

ניסיון ערבי מתחילת המאה ה-20 לתהות על קנקן התנועה הציונית חושף רגשות מעורבים לנוכח הבלתי נודע המתרגש על האזור. לפני מאה שנים יצא לאור בבגדאד ירחון ערבי חדש, "לוע'ת אל-ערב" (שפת ערב שמו). בגיליונו השלישי, שהופיע בספטמבר 1911, פירסם עורך הירחון תחקיר, שכותרתו "מייסד הציונות".

14 בדצמבר 2011

אגי משעול | עזרת נשים

אגי משעול | עזרת נשים

אוֹי אַחְיוֹתֵינוּ גְּזוּמוֹת הַשֵּׂעָר
בְּתוּלוֹת הָרוֹאִי הַפָּרוֹת
וְרָבוֹת וְיוֹלְדוֹת וְזָנוֹת
אֶת מִי שֶׁיִתְנוֹדֵד כִּמְסֻמָּם מוּל קִירוֹת
יִשְׁתַּטֵּחַ עַל קְבָרִים
יַּסְתִּיר אֶתְכֶן מֵעֵינָיו
בִּמְקוֹם לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ שֶׁלּוֹ

אַתֶּן הַכְּלוּאוֹת בְּמִנְזָרִים שֶל בַּד, הַקּוֹנוֹת
אֶת הַכְּבוֹד בַּת מֶלֶך וְנִדְחָפוֹת פְּנִימָה
לְיַרְכְּתֵי אוֹטוֹבּוּסִים
זוֹחֲלוֹת לְאֹרֶךְ קִיר
מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגוֹד פְּלַסְטִיק יָרֹק -

הַמְּכֻפְתָּרוֹת, הָרְכוּסוֹת עַד מַחֲנָק
הַגְּרוּבוֹת שְׁחוֹרִים אַרְבָּעִים דֶּנִיר
הַמְּזִיעוֹת תַּחַת שָׁאל וּמַאֲמִינֹות
לָאֶשֶׁת חַיִּל שֶׁזּוֹרְקִים לָכֶן כָּל שַׁבָּת
כְּמוֹ טִיפּ לְחוֹפֶפֶת
אוֹיוֹי לָכֶן

מֵהַיַּבְּלִית שֶׁבְּתוֹךְ הַזְּקָנִים
הָעֶרְווֹת בְּעִמְקֵי הַשְּׂפָמִים

מֵהַשֵּׁדִים בֵּין קִפְלֵי הַגְּלִימוֹת, הָעֲנִיבוֹת
הַמַּפְרִידוֹת אֶת הָרֹאשׁ מֵהַלֵּב, הַחֲגוֹרוֹת
הַמַּפְרִידוֹת אֶת הַלֵּב מֵהַחֲלָצַיִם
כְּלִימָה מִכְּלִימָה
אֱלוֹהִים מֵאֱלוֹהִים

מִזְּבוּב קָלָל יָרֹק
הַמַּפְשִיל אֶת כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
חוֹכֵךְ כַּפּוֹת זֶבֶל
וְזוֹמֵם.

*
_____________

5 בדצמבר 2011

לא אביב, ולא ערבי

סלמאן מצאלחה

לא אביב, ולא ערבי


התהפוכות המכונות משום מה "האביב הערבי", הן ההיפך מאביב וההיפך מערבי. אפשר לומר כי תהפוכות אלו הן העדות החיה למשבר הזהות ולפשיטת הרגל המהדהדת של הלאומיות הערבית דווקא. יש לזכור שהאינתפאדות שסחפו המונים לרחובות התרחשו במדינות ששלטו ושולטים בהן משטרים המכונים "לאומיים". הן פסחו על המדינות עם המשטרים המלוכניים, ויש לכך הסבר פשוט.

מאז ימיו הראשונים של האיסלאם ועד להתפוררות האימפריה העותמאנית, נשלט העולם הערבי על ידי משטרים מלוכניים, בדמות חליפים כאלה ואחרים. החליפים הראשונים היו ערבים שכבשו שטחים והקימו אימפריות. הלגיטימציה השלטונית הערבית היתה שבטית ביסודה, ושבטיות קרובה במהותה למלוכנות. במרוצת השנים השליטה הערבית התרופפה. החליפות נשארה איסלאמית, אך החליפים לא היו ממוצא ערבי.

הלאומיות היא רעיון חדש. הלאומיות הערבית התבססה בשני שלבים: הראשון, שלב הלאומיות המסורתית, הבדווית, בראשית דרכה. השני, שלב הלאומיות העירונית, שהתפתחה בהמשך. הלאומיות המסורתית צמחה בעידודה של בריטניה, המעצמה הקולוניאליות ששאפה לקבל לידיה את הנתחים החשובים במרחב מידי העותמאנים. מי שפעל רבות להשגת המטרה היה שר המלחמה הבריטי במלחמת העולם הראשונה, הלורד הוריישו קיצ'נר, שפעל להחזרת החליפות הערבית.

על כך אנו למדים מאגרת ששלח מושל מצרים, הנרי מקמהון, לשריף חוסיין, מושל חג'אז: "אנו חוזרים ומדגישים לפניכם את דבריו של הלורד קיצ'נר... ואשר הובהר בהם רצוננו בעצמאות חבלי ערב ותושביהם... ואנו מצהירים בזאת פעם נוספת, כי הוד מלכותו, מלך בריטניה הגדולה, מברך על החזרת החליפות לידיו של ערבי אותנטי שמשתייך לאילן היוחסין המבורך של הנביא" (אוגוסט 1915). בסופו של דבר האזור נשאר בלי חליפות עותמאנית ובלי חליפות ערבית. הוא חולק בין בריטניה וצרפת, והערבים זכו בפרס ניחומים בדמות הליגה הערבית.

השלב השני צמח על רקע נסיגת המעצמות הקולוניאליות והמלחמה הקרה. העולם הערבי, שנותר מחולק לישויות "עצמאיות", המשיך להישלט על ידי בובות המופעלות מרחוק. עכשיו נכנס לאזור שחקן חדש, ברית המועצות, והלאומיות החדשה נפלה ברשתו של הגוש הסובייטי. לאומיות זו נוצרה בתהליך לא טבעי - הפיכות צבאיות של קצינים זוטרים. קצינים אלה ביצעו אונס ברוטלי בעמיהם ובארצותיהם, ומאונס זה נולד משטר חדש שהוא ממזר פוליטי ערבי: לא ממלכה ולא רפובליקה.

המשטרים הללו הבטיחו הרים וגבעות וזקיפות קומה לאומית, אך למעשה קיומם נשען על סיסמאות חלולות. כל מרצם הופנה להמשך ההחזקה ברסן השלטון, בכל מחיר דמים שיידרש. כך הגיע העולם הערבי עד הלום. אפשר לומר כי הלאומיות הערבית, על שתי צורותיה החלולות, נכשלה כישלון חרוץ במבחן המציאות.

הפתגם הערבי אומר: "הטובע נתלה בחבלים עשויים אוויר". בימים אלה, חבלי האוויר מושטים לעולם הערבי על ידי ממשיכי דרכם של קיצ'נר ומקמהון. הפעם הדבר נעשה באמצעות סיוע לאיסלאם הערבי הסוני ובתמיכה טורקית-עותמאנית בולטת, במטרה שהמשטרים החדשים יהוו משקל נגד להתעצמות האיסלאם השיעי בהנהגת איראן. מדובר בעוד גולם שעתיד לקום על יוצרו.
*
פורסם: דעות-הארץ, 5 בדצמבר 2011

***
For English, press here
________

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים