יום שני, 30 בינואר 2012

שיעור באפרטהייד

לא רק כבישי הפרדה אתנית בשטחים הכבושים סללה הציונות. ההפרדה האזרחית קיימת בכל פינה בארץ.

סלמאן מצאלחה | שיעור באפרטהייד

אנשי מדעי החברה יודעים ללמד סניגוריה על סקרי דעת הקהל. בעיניהם זהו כלי מדעי שבאמצעותו ניתן להעריך את רחשי הלב ולעמוד על השקפות ונטיות בזמן נתון. לצד השעשועונים האלה, שמספקים להמונים הצצה על הלכי רוח, אנו מתוודעים גם אל רחשי לבם, השקפותיהם ונטיותיהם של עורכי הסקרים עצמם.

לא רק כבישי הפרדה אתנית בשטחים הכבושים סללה הציונות. ההפרדה האזרחית קיימת בכל פינה בארץ. מכוני מחקר ואמצעי תקשורת, במודע או שלא במודע, משתפים פעולה עם ההפרדה ואף מנציחים אותה. במקביל, ימשיכו כאן ללעוס לעייפה את הסיסמה "אור לגויים". כדאי, אם כן, להשוות את המצב בארץ למה שקרה אצל אותם "גויים".

למשל, חוק מרשם האוכלוסין. בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה חויבו אזרחי המדינה להירשם על פי צבע עורם: לבן, שחור או צבעוני. בישראל אי אפשר לחייב רישום על בסיס גזע או צבע, שכן היהודים עצמם משתייכים לצבעים ולגזעים שונים - מי לבן מפולין ורוסיה ומי כהה עור מתימן ואתיופיה. בלית ברירה, נאלץ המוח הציוני להמציא פטנט ייחודי שמתאים למקום ועונה על צורכי ההפרדה, וכך נולד כאן הרישום של יהודי, ערבי, דרוזי וכו', במשרד הפנים הישראלי.

עוד חוק הפרדה שהונהג בדרום אפריקה, הקצה אזורי מחיה נפרדים לגזעים השונים. אפשר להזכיר בהקשר זה את חוק ועדות הקבלה בישראל, שכל מטרתו היא לאפשר ליישובים קהילתיים למיין את הבאים בשעריהם ולקיים הפרדה על בסיס אתני. באחרונה השתחלה המדינה גם לחדר המיטות של האזרח הערבי באמצעות "חוק האזרחות", המטיל מגבלות על נישואים של אזרחי המדינה הערבים, ועוד ידה נטויה.
עוד כתבות בנושא

עונת הבחירות בישראל מתקרבת. זו בוודאי תביא ברכה ושלמונים לכל העוסקים במלאכה, ובראשם מכוני הסקרים. מהדיווחים על הסקרים אנו למדים כי ההפרדה האתנית חיה ובועטת במכוני המחקר, וברוב כלי התקשורת הישראלית. כלי התקשורת עטים על ממצאי הסקרים. פוליטיקאים ירוצו לבדוק פופולריות בקרב עדרי המצביעים. בצר להם, פוליטיקאים חדלי שאר רוח ורפי מוח יפנו אל המרשמים שיספקו להם רופאי אליל המכונים יועצי תקשורת.

רופאי אליל אלה ידריכו את הפוליטיקאי השאפתן כיצד לזכות באהדת ההמון. בעניינים שבינו לבין קהל מריעיו ודאי יעוצו לו, שלא חשוב המצע, חשוב המופע. ככל שירבה להזיע, להתרוצץ ולהופיע על כל מרקע, כך יעלו סיכוייו להשפיע על המצביע הממוצע.

סקרי דעת הקהל מלמדים, כאמור, גם על הלכי הרוח של עורכיהם. "אם הבחירות היו נערכות היום", ידווחו לנו הסוקרים, תקבל מפלגת פלוני כך וכך מנדטים, וכך וכך מנדטים תקבל מפלגת אלמוני. בקצה הדיווח המפורט על הא ועל "דא" בתפריט המפלגות היהודיות-הדמוקרטיות, יגיע המשפט האלמותי: "והמפלגות הערביות מקבלות כך וכך מנדטים". שכן, בעיני הציונים ה"מלומדים" כל ערבי הוא אחמד, או בחזקת אחמד.

לא ברור אם כך, מדוע לבזבז זמן וכסף רב? הרי תוצאות הבחירות ידועות מראש: 110 מנדטים למפלגות היהודיות, ועשרה מנדטים למפלגות הערביות, הלא כן? הנה עוד שיעור במדעי האפרטהייד.
*
פורסם: דעות-הארץ, 30 בינואר 2012

***
For English, press here

יום שלישי, 17 בינואר 2012

יובל דרור | שימוש שגוי וחתרני

יובל דרור | שימוש שגוי וחתרני

במאמרו "קשים גרים לישמעאל" ("הארץ", 28.12) ציטט סלמאן מצאלחה ממאמר שפירסמתי ב-1979 בכתב העת "קתדרה" על "הגרים הרוסיים בגליל בראשית המאה העשרים". וכפי שקורה כאשר עושים במאמר שימוש פוליטי, השימוש במחקרי היה שגוי ואף קונספירטיבי.

דוד בן גוריון ואבות הציונות אכן רצו לברוא כאן יהודי חדש, אך לא הביאו "מתייהדים" בשל "המחסור ביהודים אותנטיים", כפי שנכתב. הגרים הם שיזמו את בואם לארץ ישראל אז - ממניעים אמוניים-יהודיים - ורק בהמשך התוודעו לחובבי ציון וליק"א (החברה היהודית להתיישבות) ונעשו ציונים.

היחידי ש"עט על המציאה" היה חיים מרגליות קלווריסקי (אגרונום שהיה ממונה על המושבות בצפון מטעם יק"א), שניסה להביא גרים המיומנים בעבודה חקלאית, אך הוא לא ייצג את התנועה הציונית ורוב מאמציו נכשלו.

הגרים של ראשית המאה ה-20 באו מאזורים שונים ברוסיה ונמנו עם כיתות וקבוצות שונות (על "הסובוטניקים ברוסיה: סיפורה של כת קטנטונת" - הקיימת גם כיום ורק חלק מאנשיה עלו בעשורים האחרונים לישראל - כתבה פרופ' שולמית שחר ב"זמנים", 2007 ,97).

ההסתמכות על סיפורים היסטוריים כבסיס למסקנות עכשוויות בעייתית. כך, למשל, דבריו של ד"ר הלל יפה כי לא יזיק לדם היהודי, "להתערבב קצת בדם נוצרי", נכתבו מפי אשתו, רבקה, מה שמצאלחה לא ציין. הסיפור על יעקב ניצ'ייב שצעק בשכרותו "בי ז'ידי" (הכו ביהודים), לקוח כנראה מספרו של יואב רגב, "סובוטניקים בגליל", שם הוא נכתב בהסתמך על ספר הזיכרונות של זלמן טפליצקי, "נעורים בסג'רה". לפי מצאלחה, זהו המקור ל"קריאה הנפוצה בעברית ארצישראלית איטבח אל יהוד", שהיא "המצאה ציונית שנועדה לעשות דמוניזציה של הערבי באשר הוא". התיאוריה הקונספירטיבית הזאת לא מוכחת היסטורית ואף מגוחכת.

יש די טיעונים, יהודיים ואוניברסליים, שאפשר להסתייע בהם כדי לצאת נגד קריאות וחוקים שרווחים לצערנו היום בישראל. אין צורך להידרש לגרים דווקא.
*
פרופ' דרור מלמד היסטוריה של החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב
ـــ
פורסם: דעות-הארץ, 17 בינואר 2012
***

יום שישי, 13 בינואר 2012

שני עמים מפגרים

הפיגור בהבנת המציאות הלאומית, החברתית והפוליטית הביא אסונות בעבר ויביא עוד אסונות בעתיד.

סלמאן מצאלחה | שני עמים מפגרים

המשורר טאהא מוחמד עלי, שהלך לעולמו באחרונה, גילה לנו באחד משיריו שלקח לו 60 שנה להגיע להבנה "כי המים הם הטוב שבמשקאות/ וכי הלחם הוא הטעים במאכלים". פיגור של יחיד בהבנת המציאות הוא דבר נסבל. מותר ליחיד לפגר ומותר לו ללמוד לאט. הוא יכתוב על כך שירים. לא כך הדבר כשמדובר בפיגור של עם, קל וחומר של הנהגתו הנבחרת.

דומה כי האנשים המאכלסים את הארץ משני צדי המתרס ה"לאומי", משתייכים ל"עמים" המפגרים בהבנת המציאות בשלושה עשורים לפחות. והפיגור בולט במיוחד בקרב ההנהגות של שניהם.

אבני הדרך של הפיגור הזה מזדקרות לעין כל. אחת מהן היתה כשהציונות אימצה בראשית דרכה את הטיעון, הנוצרי במקורו: "עם ללא ארץ לארץ ללא עם". מצד אחד היא אימצה בכך טיעונים אנטישמיים. מצד שני התעלמה לחלוטין מהמציאות בארץ, ומיושביה. רק כעבור שנים גילו לפתע מנהיגי הציונות, ובן-גוריון בראשם, כי "הארץ לא ריקה".

עם התגברות גלי העלייה החלה המציאות בארץ להשתנות. המתחים עלו אל פני השטח במלוא חומרתם. הלך והתפתח הסכסוך בין התנועה הציונית, שהיתה מסודרת ומאורגנת, ליושבי הארץ, שהיו שרויים בשלב טרום לאומי. בעידודן הציני של המעצמות הקולוניאליות הלך המצב והסתבך. הסדר העולמי שהתגבש בעקבות מלחמת העולם השנייה הציב על סדר היום את תוכנית החלוקה. ההנהגה הציונית ידעה לקפוץ על המציאה. ואולם לא כן ההנהגה הערבית.

כעבור שני עשורים של פיגור בהבנת המציאות בצד הערבי פרצה מלחמת 67', שהשלימה את כיבוש הארץ מעבר לקווי ה"הודנה" של 48'. המלחמה היתה נקודת מפנה בסכסוך. מצד אחד, היא קירבה את הציונות לאתרים טעונים במורשת שעליה מושתת חלום "הבית הלאומי היהודי", ומצד שני, הביאה לכך שישראל בלעה אל קרבה את כל תושבי הארץ, שהחלו להתגבש כתנועה לאומית נפרדת.

ההיסטוריה לא קופאת על שמריה, וכך גם הדמוגרפיה. חלפו שני עשורים של התנחלויות, מלחמות, אינתיפאדות ודהירה דמוגרפית, עד שההנהגות של שני העמים הגיעו להכרה שאין מנוס מחלוקת הארץ. בכך חזרנו לנקודת ההתחלה.

הפיגור בהבנת המציאות הלאומית, החברתית והפוליטית הביא אסונות בעבר ויביא עוד אסונות בעתיד. הפיגור הוא פשע מנהיגותי בקנה מידה היסטורי. את המחיר ישלמו בני אדם, בדם רב.

לכן, יש להניח בצד גם את טיעון הצדק. שכן כל מי שדורש צדק מוחלט בסכסוך הזה מנותק מן המציאות ונתלה בתעתועי דמיון. הוא שוקע ומשקיע את סביבתו בחזיונות סרק, הדוחפים את שני העמים להתנהל מחוץ להיסטוריה. התנהלות זאת מובילה למנהרה חשוכה שאין ממנה מוצא, להנצחת האיבה ולהעברתה לפסים קמאיים.

המציאות שתתפתח עקב כך תהיה מציאות מוחשית והיסטורית מאוד. זאת לא תהיה מציאות של חזון נבואי דו-לאומי, לא יגור בה זאב עם כבש ולא יכתתו בה חרבות לאתים. נהפוך הוא, זו תהיה מציאות בלתי אנושית בעליל, שמעליה יתנוסס דגל שחור ועליו ייחקק בדם: הבלקאן זה כאן.
*
פורסם: דעות-הארץ, 13 בינואר 2012

***

For English, press here
____________

יום ראשון, 1 בינואר 2012

באשר תהיני

סלמאן מצאלחה | באשר תהיני


"אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ"
וּבַאֲשֶׁר תָּהִינִי אָהִין.

עַמִּי - הַחִלּוֹנִי - עַמֵּךְ,
וְאַרְצִי - הַחוֹלָנִית -
אַרְצֵךְ.

בַּאֲשֶׁר תִּחְיִי אֶחְיֶה,
וְשָׁם כֵּן אֲסַפֵּר:

כֹּה תַּעֲשֶה אַהֲבָה לִי
וְכֹה אוֹסִיף עוֹד
לְקַטֵּר;

כִּי לֹא הַלָּשוֹן
הִיא זוֹ שֶתַּפְרִיד
בֵֵּינִי וּבֵינֵךְ.
כִּי אִם -
רַק
בַּעֲלֵךְ.
***


  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים