מלחמת לבנון השלישית

מלחמת פשרה:
מקבל ההחלטות מבקש לתפוס שתי ציפורים במלחמה אחת. הראשונה, ניטרול האיום מצפון, והשנייה - החזרת איראן אל מקומה הלחיץ במזרח.

סלמאן מצאלחה || מלחמת לבנון השלישית

ושוב מסתובב לו גלגל מלחמה, ומתח עולה, שהרי הכל יודעים שכל שבע עד עשר שנים, כאילו מדובר באיזה חוק טבע, מתרחשת באזור המוכה הזה מלחמה חדשה ישנה. והארץ כמרקחה. זה הרושם שמתקבל ממעקב אחר מבול הפרסומים והדיווחים על ההתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, על מרחב חסינות ועל החוסן הלאומי הדרוש בזמנים הרי גורל אלה. דומה כי מלחמה בפתח. קשה שלא להריח את אדי הדלק באוויר. אולם הואיל ולאיש אין מידע של ממש על מה שמתרחש באמת מאחורי הקלעים, כל הפרשנויות המתפרסמות הן בגדר ספקולציות, או פרשנויות מטעם. אז הרשו גם לי להציג פרשנות ספקולטיבית, קצת אחרת.

ישראל איננה מעצמת על. ישראל איננה ארצות הברית שיכולה להצהיר על כוונתה להשתמש בכוח צבאי נגד מדינה מרוחקת בפומביות שכזאת. קל וחומר שאינה יכולה לנקוב בתאריכים כאלה ואחרים שבהם מתקפה כזאת תצא לפועל. כשהושמד הכור העיראקי הדבר נודע לאחר מעשה. כך היה גם במתקפה על הכור הסורי. כיוון שכך, רק מגלומנים חסרי תקנה, משיחים ספוגי אמונה ואידיוטים גמורים יכולים להצהיר הצהרות לוחמניות מן הסוג שאנו עדים לו בתקופה האחרונה.

ומשום כך, סביר יותר להניח שכל הדיבורים הללו על איראן נועדו להשיג שתי מטרות. האחת, להגביר את הלחץ על טהראן, והשנייה, לשמש תרגיל הסחה מבית מדרשו של "מקבל ההחלטות", שנועד להרדים זירה אחרת קרובה יותר. כלומר המטרה המסתתרת מאחורי דיבורים כאלה היא להגיע ל"מלחמת פשרה" אחרת.

מלחמת הפשרה הבאה איננה מלחמת איראן הראשונה אלא מלחמת לבנון השלישית. מצד אחד, השיח המלחמתי סביב הנושא האיראני נועד להשיג ערובות מוצקות מארה"ב לכך שהיא תטפל בגרעין האיראני. מן הצד האחר, מטרתו לגרום לה לתת אור ירוק לישראל לטפל בחיזבאללה.

לכן, לא למזרח צריכות העיניים להיות נישאות אלא לצפון. שכן רק אידיוט מבחינה אסטרטגית ירוץ להסתבך במהלך מלחמתי בקנה מידה גדול כזה נגד מטרות שנמצאות הרחק במזרח. הדבר יצריך העסקה סביב השעון של כל חיל האוויר הישראלי, בעוד העורף האזרחי חשוף לפני שליחי אותה מדינה, המחזיקים בארסנל של עשרות אלפי טילים ורקטות.

התנאים לטיפול בחיזבאללה בשלים מתמיד. קריסת המשטר הסורי מקרבת את הרגע. העילה למתקפה כזאת בלבנון מוכנה ומזומנה; בשבועות האחרונים דובר רבות על זליגת נשק כימי סורי לכל מיני גורמים בשטח, כעל קו אדום.

כאשר יבוא רגע הקריסה של המשטר הסורי, הנתמך על ידי חיזבאללה ונסראללה כשליחים נאמנים של האייתוללה, כל מכה שהארגון השיעי בלבנון יקבל מישראל תתקבל ודאי בצהלה על ידי סונים רבים, הן סורים והן אחרים. ייתכן אף שסורים רבים ירקדו על מה שנותר מגגות חומס ודרעא, ואולי אף יחלקו בקלאווה, מתוך שמחה לאידם של אלה ששיתפו פעולה עם משטר הבעת הרצחני שהפגיז והרס את עריהם, שחט את זקניהם, אנס את נשותיהם והרג ללא רחם את ילדיהם.

מקבל ההחלטות מבקש לתפוס שתי ציפורים במלחמה אחת. הראשונה, ניטרול האיום מצפון, והשנייה - החזרת איראן אל מקומה הלחיץ במזרח.
*
פורסם: דעות-הארץ, 20 באוגוסט 2012
***

העם בוחר נזק חברתי

מחאה:
את הדייסה הזאת, הנקראת בית מחוקקים וממשלה, שאתם בוחרים ומבשלים לכם שוב ושוב ביום פקודה, אתם מוזמנים לאכול לשובעה עד שהמסים והגזרות ייצאו לכם מכל החורים.

סלמאן מצאלחה || העם בוחר נזק חברתי

נגזר עלינו, כך נהוג לומר, לשלם את המשכורות ואת מחיר מכוניות הפאר של השרים, סגני השרים, הח"כים, ראשי הרשויות ועד אחרון הפרזיטים המנהלים לנו את החיים. לא זו אף זו. נגזר עלינו, על ידי כל האמורים לעיל, לשלם גם את ההטבות במס המוענקות לחברות, לטייקונים ולכל מיני בעלי מאה ובעלי מרפקים במסדרונות השלטון.

"אין ארוחות חינם", זרק ראש הממשלה לחלל האוויר את סיסמת הקדימון לגזירות הכלכליות החדשות. ידה של ממשלת חזית הסירוב הישראלית, מדושנת העונג, עוד נטויה לגזור גורלות של אזרחים בעתיד הקרוב. אין ארוחות חינם, קבע האיש שוודאי יודע על מה הוא שח. שכן מה מוזרה הסיסמה הזאת, כשהיא יוצאת דווקא מפי האיש שרבות דובר על מוסר התשלומים שלו בעבור כל מיני ארוחות חינם.

לא פוליטית, שבו ושיננו המושכים בחוטי המחאה החברתית. "הישראלים החדשים" היה מי שכינה את האנשים שיצאו לרחובות. אך לא ישראלים ולא חדשים הצמיחה המחאה הזאת, אלא יהודים עתיקים וציונים חדשים עם שטיקים נושנים. הם ברחו מן ה"פוליטי" כדי שיוכלו להצטופף יחד, המתנחל מחברון עם המתנכל ממגרון, המתבטל מראשון לציון עם "חסר הבית" מתל אביב צפון, ועמם גזלן האדמות הצופה על הילידים בגליל העליון והתחתון. זוהי דמותה האמיתית של המחאה החברתית, "הישראלית", כביכול.
עוד כתבות בנושא

לא צדק ולא חברתי דורשים כל אותם פעילי מחאה מקצועיים. שכן, לו צדק היו מבקשים, כיצד זה שהצדק שלהם נעצר בתוך מה שמכונה הקו הירוק מחד, והקו הכחול - היהודי - מאידך? ואם חברתי הם מבקשים לעורר, אז שיואילו נא ויסבירו להדיוטות כמונו מהי החברה הישראלית, אם בכלל קיימת חיה כזאת, שלמענה הם מבקשים צדק? צדק חברתי אינו עולה בקנה אחד עם המשך הכיבוש הישראלי. צדק אינו עולה בקנה אחד עם המשך ההתעללות הישראלית בעם שלם. כל מי שמנתק את הדרישה לצדק חברתי מן הצורך בסיום מיידי של הכיבוש הוא סייען פעיל של הכיבוש.

זאת ועוד. צדק חברתי אינו מתיישב עם המשך האפליה המובנית של האזרחים הערבים ושל היישובים הערביים בארץ הקו הירוק. לכן יש לומר בבירור וללא כחל ושרק, שכל עוד אין דרישה ברורה לסיום הכיבוש מחד, ולשוויון חברתי ואזרחי מוחלט בארץ מאידך, כזה הכולל זכויות וחובות שוות לכלל האזרחים ללא הבדל עדה, דת, גזע ומין - הרי ששום דבר טוב לא יצמח ממחאה כזאת או אחרת, לא עכשיו ולא בעתיד.

אשר על כן, הגיע הזמן לומר את הדברים בקול רם וקבל עם: אין לי שמץ של סימפטיה לנושאי סיסמאות כגון "צדק חברתי", "שוויון בנטל" ועוד כהנה וכהנה דברי מליצה מבית היוצר הציוני ודומיו. מצדי שכל מעמד הביניים הישראלי יתנפץ לרסיסים וילך לעזאזל. אוכל להוסיף, שלא תהיה נחמה גדולה מהמראה של כל המעמדות הנמוכים בערים, בכפרים, ביישובי ספר, במושבים ובעיירות פיתוח זוחלים על ארבע או מחטטים בפחי זבל.

את הדייסה הזאת, הנקראת בית מחוקקים וממשלה, שאתם בוחרים ומבשלים לכם שוב ושוב ביום פקודה, אתם מוזמנים לאכול לשובעה עד שהמסים והגזרות ייצאו לכם מכל החורים. אין לי שום סימפטיה לאנשים שלא מוכנים להקשיב, לא מוכנים ללמוד ולא מוכנים לשנות את הרגלי הבחירה הרעים שלהם.

עם בחירה אתם קוראים לעצמכם. מגיעה לכם הבחירה הזאת שלכם.
*
פורסם: דעות-הארץ, 5 באוגוסט 2012
***
For English, press here