תקשורת מלבה אש

סלמאן מצאלחה

תקשורת מלבה אש

לא רק אצטרובלים התבקעו, נפוצו הרחק מהעץ והציתו עוד בעירה בחורשות. גם אמצעי התקשורת פתחו אולפנים ושיגרו כתבים לשטח, שליבו עוד אש בנוסף לאש שאחזה בכרמל.

לנוכח אסון האוטובוס שעלה באש על יושביו, פינוי תושבים מבתיהם ובקשות הסיוע ממדינות אחרות, המשימה הפעם היתה לטפטף בשידור חי "מידע" שמתקבל ממקורות עלומים על קיומה של "מזימה" כלשהי. הכתבים מיהרו לדווח על מוקדי אש במקומות שונים ולהצביע, כביכול, על "יד מכוונת" מאחורי השריפות.

אבל "היד המכוונת" היא לא יד, אלא זרוע שלטונית עלומה, שטיפטפה לשדרים בשטח את ה"מידע" בניסיון נואש לטשטש את אזלת היד של השלטון המרכזי בטיפול בשריפה ולהסיח את הדעת מרשלנותו וממחדליו על ידי הפניית האשמה קולקטיבית נגד תושבי עוספיה ודלית אל-כרמל, ודרכם להאשים את כלל הציבור הערבי בשריפות. לעומת מקורות עלומים אלה, הרי שמקורות "יודעי דבר" ו"יודעי ח"ן" בחצר מרן שלפו את ברירת המחדל, המנטרה הידועה של חילול שבת, שמסבירה הכל לבורים ועמי ארצות.

על רקע הפאניקה שאחזה בכל לנוכח אזלת היד של מערך הכיבוי, התייצבו השדרים מרצונם לסוג של "מילואים תקשורתי". כל שדר, אם רשע ואם תם או שאינו יודע לשאול, שנקרתה בדרכו הזדמנות לעמוד מול המצלמה, מיהר לדווח ולהפיץ את ה"כביכול מידע" שהוא מקבל במסרונים מאותם מקורות עלומים.

התקשורת, על כל סוגיה וערוציה, מוכרחה לעשות חשבון נפש נוקב. ההתנהגות חסרת האחריות שהיינו עדים לה והתבטאה בטפטוף "מידע" בלי לטרוח לבדוק את מהימנותו היא מסוג הגחלים שימשיכו, בשוך הלהבות, ללחוש מתחת לפני השטח. גחלים אלה מלבות את אש השנאה בין יהודים לערבים, והן עתידות להצית בעירה גדולה יותר כשתיקרה ההזדמנות. וידוע, שלא חסרות לנו הזדמנויות להתפרצויות בארץ המאובטחת.

מן הצד השני, השריפה יכולה להיות הזדמנות לראשי הציבור הערבי לעשות חשבון נפש ולהפגין מנהיגות אזרחית חכמה למען הציבור שהם אמורים לייצג ולמען תושבי הארץ כולם. לא אחת ראשי הרשויות הערביות באים בטענות מוצדקות על אזלת יד של השלטון המרכזי בטיפול בצרכים של המגזר הערבי. הפשיעה הגואה ביישובים, השיעור הגדול יחסית של נהגים ערבים המעורבים בתאונות, ועוד כהנה וכהנה מחלות הדורשות טיפול שורש. הנה דרך לעודד התגייסות צעירים וצעירות ערבים לשירות אזרחי במערך כיבוי האש הארצי. שכן לשונות האש הרעה, על כל סוגיהן, כפי שראינו בימים האחרונים, מכלות כל חלקה טובה.

התגייסות למערך הכיבוי תשדר מסרים אזרחיים מסוג אחר: כולנו בסירה אחת במלחמה על שמירת הטבע. כולנו בסירה אחת במלחמה על הצלת חיים והפסקת הקטל בדרכים. גם הטבע וגם הדרכים הם של כולנו, וחובתנו לשמור עליהם לא רק למעננו, אלא גם למען הדורות הבאים.

בשירות האזרחי במערך הכיבוי יש גם היבט חינוכי לא פחות חשוב: תרומה למען הכלל, במנותק מפוליטיקה קטנה ופופוליסטית. שירות אזרחי כזה גם עשוי לפתוח לפני הצעירים והצעירות תחומי התעניינות ולימוד רבים להמשך דרכם בחיים.

אם כולם ישכילו להתכנס ולעשות חשבון נפש, אולי מעז ייצא הפעם לא רק מתוק, אלא גם עשן אזרחי לבן.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 7 בדצמבר 2010
***

For English, press here

____________________

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה || 

לכל ח"כ יש שם

בשעה טובה, נאחל מזל טוב לח"כ כרמל שאמה מסיעת הליכוד. מעתה ייקרא שמו בישראל כרמל שאמה-הכהן ואיש לא יטעה שוב ויחשוב, חלילה, שהוא דרוזי. נשמע לכם בדיחה? לא ולא. זו אמת לאמיתה.

כל הפרטים

היגיון ליהודים בלבד

סלמאן מצאלחה

היגיון ליהודים בלבד

שאלות קשות מעלה פרופ' שלמה אבינרי, מבקש לדון בהן ומוסיף: "דווקא מי שתומך כמוני בפתרון שתי מדינות לשני עמים ורוצה לראות שוויון אזרחי מלא לאזרחי ישראל הערבים, רשאי - ואולי חייב - להציגן" ("כמה שאלות לפלסטינים", "הארץ", 5.10).

ובכן, הסוגיות הקשורות לערב-רב של השבטים החיים בארץ אינן פשוטות כלל וכלל. גם הגדרת מהו עם בהקשר הזה סבוכה מאוד, משום ששני ה"עמים" נמצאים עדיין בשלבי התהוות. בהיסטוריה האנושית נעלמו להם עמים כלא היו, ובני אדם אחרים קמו להם פתאום בבוקר, הרגישו שהם עם, והתחילו ללכת ולהתקבץ במסגרות תרבותיות ופוליטיות.

השאלות שפרופ' אבינרי מבקש להציג הן קשות. אך הקושי הוא רק לכאורה. כי מקריאת טיעוניו, דומה שהוא כורת את הענפים שבהם הוא מנסה להיאחז, ענף אחר ענף. נניח כי אכן, "רוב אזרחי ישראל היהודים מבדילים בין 'מדינת ישראל' ל'ארץ ישראל'", כפי שטען. נשאלת אם כן השאלה, מדוע דרישתו מהצד השני שונה: "צריך להיות ברור - לנו ולהם - שעכו וחיפה ויפו ורמלה ובאר שבע אינן חלק מפלסטין"? אם זהו ההיגיון שהוא שם נר לרגליו, מן הדין שאותו היגיון יחול גם על הצד השני, שיבדיל בין "מדינת פלסטין" לבין "ארץ פלסטין". לפיכך, אין סתירה בין היותן של עכו, חיפה ויפו חלק מ"ארץ פלסטין", למרות שלא תהיינה חלק מ"מדינת פלסטין". בדיוק כפי שחברון תהיה חלק מ"מדינת פלסטין", ובו בזמן היא תמשיך להיות חלק מ"ארץ ישראל". כך פועל ההיגיון הבריא, וכך גם פועלים עמים בריאים במסגרת החוק הבינלאומי.

השאלה השנייה שמעלה פרופ' אבינרי גם היא בעייתית: "שאלה שנייה מופנית לאזרחי ישראל הערבים: חלק ממנהיגיהם מעדיפים לכנות את עצמם 'פלסטינים אזרחי ישראל', וזאת כמובן זכותם. אבל אי אפשר להתעלם מכך, שעם הקמת פלסטין עצמאית עשויה הגדרה זו להיראות בעייתית", הוא כותב.

נמשיך שוב לפי היגיון זה. ננסח את הדברים כהאי לישנא: השאלה מופנית ליהודים אזרחי מדינות העולם. חלק ממנהיגיהם מעדיפים לכנות את עצמם, "יהודים אזרחי ארה"ב, צרפת, רוסיה וכו'", וזאת כמובן זכותם. אבל אי אפשר להתעלם מכך שעם הקמת ישראל עצמאית עשויה הגדרה זו להיראות בעייתית. האם פרופ' אבינרי מקבל גם את הבעייתיות הזו?

ובאותו הקשר מעניין לדעת, לאיזה עם משייך פרופ' אבינרי אישים כמו בנימין ד'יזראלי, אלפונס רטיסבון והמלחין פליקס מנדלסון. לעם היהודי? ואם לא, מדוע? אפשר גם להרחיק לכת ולומר, כי לו הילד היהודי הכי מפורסם בעולם היה נוחת בנתב"ג בפעם השנייה, ומבקש לעלות ולהתאזרח בארץ, הרי ששליחיו של פרופ' אבינרי היו, במקרה הטוב, משלחים אותו בטיסה הראשונה חזרה אל מעבר לים. רק להזכיר לפרופ' אבינרי, ששמו של הילד היהודי המפורסם הזה הוא ישוע.

כנראה ששאלות כאלה לא תעלנה על הדעת מבחינתו. לכן, הוא לא ייתן עליהן את דעתו. מכל הדיון הזה עולה, כי פרופ' אבינרי מטפס שוב ושוב על ענפי העץ שאותו שתל וטיפח. אך למרבה הפלא, הוא חוזר שוב ושוב וכורת את ענפיו במו ידיו, עד כי נעשה חוטב עצים מדופלם.

יפה שפרופ' אבינרי "רוצה לראות שוויון אזרחי מלא לאזרחי ישראל הערבים". אך על מנת שהשוויון יהיה שלם, הוא צריך להתקיים גם בהיגיון. עד כה, ההיגיון הניבט מדבריו נשגב מבינתי.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 4 בנובמבר 2010

***

For English, press here
For Spanish, press here

______________________________

כל הפרטים

מלחמת גוג ודמגוג

סלמאן מצאלחה

מלחמת גוג ודמגוג

הנה תסריט: בבחירות לנשיאות ארה"ב נבחר אוונגליסט אדוק. בבסיס האידיאולגיה שלו עומדת הופעתו המחודשת של ה"משיח", ועל כן הוא מקדיש את כל מאמציו לדחיקת הקץ ולזירוז בואו. נשמע לכם דמיוני? לא בדיוק. רונלד רייגן וג'ורג' בוש לא היו רחוקים מתפישה כזאת.

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה 

נפלאותיה של הליגה הערבית 

הליגה הערבית, המאגדת 22 מדינות ערב, דנה בימים אלה בהמשך המשא ומתן בין הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל.

כל הפרטים

עוזי אורנן: המהפכה הציונית מתה

עוזי אורנן: "על פי התיקון לחוק השבות 1970, אם יהודי, לכאורה בן 'הלאום היהודי', מקבל עליו דת אחרת – בזה הוא מוציא עצמו מכלל ה'לאום היהודי'. שהרי כך נאמר בחוק: 'יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודיה ואיננו בן דת אחרת'".

עוזי אורנן

המהפכה הציונית מתה

פרופ' שלמה אבינרי טוען במאמרו מיום שישי 13.8.10, כי המהפכה הציונית הפכה את העדה הדתית היהודית ל"עם", כלומר לאום אשר "יש לו זכות להגדרה עצמית לאומית במסגרת מדינית". אכן המהפכה הציונית החלה במרידה בדת היהודית מתוך כוונה להפוך את הנמנים עם בני העדה ללאום נורמלי המרוכז בטריטוריה אחת. האמנם הצליחה מרידה זו? לכאורה כן, ושיאה היה בהכרזת העצמאות של ישראל. הקהילה היהודית שבארץ ישראל הקימה מסגרת מדינית עצמאית, אבל כדרך כל מדינה דמוקרטית מסגרת מדינית זו כללה לא רק יהודים, אלא כללה כל אדם הנמצא בתחום שלטונה, בין שהוא משתייך לדת היהודית בין שאינו יהודי. כך, כמו בכל מדינה בימינו, הוקם גם אצלנו לאום-מדינה, הכולל את כל האזרחים בלי הבדל דת ומוצא. על פי שם המדינה זהו הלאום הישראלי.

עם זאת, בארצות שונות בעולם קיים מאות שנים ציבור המכונה "עם יהודי". בני העם היהודי הגרים בצרפת נחשבים ומעוניינים להיחשב לבני הלאום הצרפתי, והיהודים בארצות הברית הם בשר מבשר האומה האמריקנית. ציבור יהודי רחב זה כלל לא עבר את המהפכה הציונית, והוא עד היום עדה דתית. האם ציבור היהודים בישראל גם הוא חלק מן העדה הדתית היהודית, שכאמור קיימת עד היום בעולם?
פרופ' אבינרי סבור שעל יסוד המהפכה הציונית העם היהודי "יש לו זכות להגדרה עצמית לאומית במסגרת מדינית". האמנם "העם היהודי" נהפך ללאום?

כנגד הטענה הזאת יש להזכיר חוק מרכזי בישראל האומר את ההפך. על פי התיקון לחוק השבות 1970, אם יהודי, לכאורה בן "הלאום היהודי", מקבל עליו דת אחרת – בזה הוא מוציא עצמו מכלל הלאום היהודי. שהרי כך נאמר בחוק: "יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודיה ואיננו בן דת אחרת". בחוק זה הוגדר אפוא העם היהודי לא כלאום, אלא כעדה דתית. חבריה עשויים להיות בני לאומים שונים, להיות מפוזרים בעולם דרך קבע, ואין הם חלק מ"לאום". בכל מדינות העולם אין סתירה בין השתייכות ללאום והשתייכות לעדה דתית. היהודים בכל ארצות מגוריהם יעידו על כך. כך יכול היה להיות גם בישראל, אבל הטענה שהמהפכה הציונית הפכה את העדה היהודית ללאום יהודי פשוט איננה נכונה. המהפכה הזאת גוועה בשקט, ועל מצבתה מתנוסס חוק השבות. הדגלים הציוניים אמנם מוסיפים להתנופף ברוח, אבל הספינה שטה בכיוון ההפוך.
***
ראה:
סלמאן מצאלחה, "מסעדה יהודית ודמוקרטית"
שלמה אבינרי, "עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?"
אלכסנדר יעקובסון: "מה יש בו בשם"
אורי אבנרי, "פטריות רעילות"
לב גרינברג, "תיקון יהודי דמוקרטי"
ב. מיכאל, "עגבניה פרבוסלאבית ורפובליקנית"
_________________

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה ||

ערבי, דבר עברית

גבות ערביות רבות, של פוליטיקאים ופקידי חינוך פופוליסטים, תורמנה למקרא הכותרת הזאת. יחד עם זאת, מן הראוי לדון בסוגיית השפה בכובד ראש, במנותק מהרגישות הלאומית הקשורה בה.

כל הפרטים

כל החתולים של הפרופסור

סלמאן מצאלחה || כל החתולים של הפרופסור

שנים רבות סבב לו רוכל אחד נושא על גבו שק גדוש וכרז בקול שיש לו מכל טוב. מדי בוקר הוא יצא לדרכו בנסיון למכור את מרכולתו. אך, רק חדי עין ידעו מה יש בתוך השק.

יום אחד, עבר לו בעיירה "עבד כנעני" והשליך בדרכו קליפת בננה. הרוכל, שהיה כה טרוד בהסתרת תכולת השק, לא הבחין בקליפה שנזרקה. הוא דרך על הקליפה, החליק ונפל. אך, המשיך להחזיק בחוזקה בשקו ובתכולתו. לרוכל הזה יצאו מוניטין בעיירה והוא פרופסור מאוד מכובד.

לפני כחודש עוד ניסה פרופ' שלמה אבינרי בכל דרך אפשרית להסתיר מעיני כל את מרכולתו ("עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?", הארץ, 13.8.2010). כציוני חרד הוא העלה על נס את תפקידה של "המהפכה הציונית" בהפיכת היהודים עם ככל העמים. הוא אף הרחיק לכת בעריכת השוואה מופרכת בין עם יהודי לעם צרפתי.

במאמר שני שפירסם ערב ראש השנה ("בילאדי בילאדי", הארץ, 8.9.10) לא השאיר פרופ' אבינרי כל מקום לפיקפוק באשר לכוונותיו הנסתרות. כנראה ש"עצב יהודי" רגיש במעטפת ציונית נפגע קשות אצלו. עצב זה טורד מאז את מנוחתו וטורף את שנתו. הנה הוא צולע לו שוב לכיוון המכתבה, מקליד על הצג את חלום הבלהות שלו וחושף באחת את תכולת שק ה"מהפכה הציונית".

מן הראוי להתעכב תחילה על הכותרת שניתנה למאמרו. "בילאדי, בילאדי" זועקת הכותרת הערבית בתעתיק עברי, וכל זאת על מנת לפרוט על הנימים הרגישים של הקוראים העבריים במטרה להחדיר פחד קמאי לעולמם, משל היתה זו עוד קריאת קרב ערבית. חשוב שהקוראים לא יגששו באפלה וגם ראוי שיידעו מה אומרת הכותרת הערבית. שכן, בתרגום לעברית הכותרת תישמע מוכרת לכל איש ואישה בארץ הזאת. "הוי ארצי, מולדתי" אומרת הכותרת הזו ולבטח משפט זה שגור בפיו של פרופ' אבינרי ורבים אחרים. הכותרת הערבית המתועתקת נועדה לעורר בהלה באמצעות השימוש בצליל-הפרא, הצליל הערבי הלא מובן.

מקריאת מאמרו של פרופ' אבינרי מתברר גם, כי בשק שנשא על גבו משך שנים אכן יש מכל "טוב"; מרצע פה ומרצע שם, חתול פה וחתול שם ועוד כהנה ו"כהנא". פרופ' אבינרי שוטח בפני הקוראים תסריט-אימים דמיוני שבאמצעותו הוא מנסה להזהיר מפני ה"אסון" המתרגש על מדינת ישראל: "כולנו ישראלים, אזרחים שווים במולדתנו המשותפת", הוא שם בפיו של יו"ר הכנסת בישיבה עתידית מדומיינת.

השקר הציוני של פרופ' אבינרי נחשף במאמרו האחרון. הנה לפתע פרחה לה כלא היתה "המהפכה הציונית" שלו שהעלתה על נס את ההשתייכות ל"עם" היהודי, תחת ההשתייכות לדת היהודית.

כמדומני, הוא ראוי למדליה אולימפית על הפליק-פלאק המרשים לאחור שביצע בחזרתו לכור מחצבתו הדתי. שכן, הוא חושף באחת, במאמרו האחרון, את כל מה שניסה להסתיר מעיני הבריות לפני כן. לפתע, בראש מעייניו נמצאת "הרבנות היהודית", ולפתע הוא חוזר אל "בית הכנסת", אל "עם ישראל" ואל "אלוהי ישראל".

אזרחים שווים? מולדת משותפת? דמוקרטיה? שוויון ועוד כאלה דברים? הצחקתם אותו. תשכחו מזה. יותר חמים ונעים לו בחיקו ובחוקו של השטעטל היהודי.

אמנם נכון, ישנה נפש כנענית ל"עבד הכנעני" וגם היא הומייה. אך, לדידו של אבינרי, האמון על המסורת הדתית, לא דין עבד עברי כדין עבד כנעני.

עבדכם הנאמן עוד סבר לתומו ששלמה אבינרי הוא פרופסור למדע המדינה הדוגל בדמוקרטיה, שוויון, שלטון חוק ומדינה מתוקנת. טעיתי. מתברר, כי הוא בסך הכל עוד אדמו"ר יהודי פוסק הלכה.

*

For English, press here

***
ראה:
סלמאן מצאלחה, "מסעדה יהודית ודמוקרטית"
שלמה אבינרי, "עם פלסטיני כן, עם יהודי לא?"
אלכסנדר יעקובסון: "מה יש בו בשם"
אורי אבנרי, "פטריות רעילות"
לב גרינברג, "תיקון יהודי דמוקרטי"
ב. מיכאל, "עגבניה פרבוסלאבית ורפובליקנית"

___________________________

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה || 

עובדיה, או עבדאללה, כי ימלוך

ימים נוראים לפנינו. ימים נוראים בעברית וימים נוראים בערבית. לא תחת גפנו יישב לו איש ולא תחת תאנתו ירבץ לו קשיש, כי אם בתורתו, "תורת המלך", תורת השנאה הפושה בישראל יהגה יומם וליל.

זה לא כבר ראינו את ההתגייסות של רבנים למען הרב יצחק שפירא, מחבר הספר "תורת המלך", שחקר את דיני הנפשות בין עם ישראל לשאר העמים, ודן בהלכות הריגת גויים בעתות שלום ובעתות מלחמה.

והנה שוב, כן שוב, קם לו הרב עובדיה יוסף, מנהיגה "הרוחני" של ש"ס, דורש ומכה בנו פעם נוספת: "שייתמו אויבינו ושונאינו, אבו מאזן וכל הרשעים האלה שיאבדו מן העולם, יכה בהם הקדוש ברוך הוא מכת דבר, בישמעאלים, בפלסטינים האלה - רשעים צוררי ישראל", כפי שצוטטו דבריו השבוע.

נפלאו ממני דרכי אנשי הדת. נפלאו ממני גם דרכי הפוליטיקאים מפה ומשם. נפלאה ממני דרך פוליטיקאי, הנוהג כדג וממלא פיו מים למשמע דברי השטנה, ונפלאה ממני דרך איש הדת, המזדחל לו כנחש ואורב לטרף קל בדרשה לקראת הימים הנוראים.

נפלאה ממני דרך פוליטיקאי גזען שאוטם את אוזניו למשמע הדברים כאן, בעוד הוא אץ לצטט על כל במה אפשרית דברים דומים מן העבר השני. נפלאה ממני דרך איש הדת הנוהג כמנאפת, בולע את דברי הבלע ומוחה פיהו, ואומר: לא שמעתי און, כמי שרוצה לומר במלים אחרות: דבריו של הרב הוצאו מהקשרם. על כגון אלה כבר נאמר כי רגזה ארץ "תחת עבד, כי ימלוך".

אני שומע את הדברים וקורא את התגובות שלא איחרו לבוא בעקבותיהם, מפה ומשם. אני לא יודע אם לבכות או לצחוק. צחוק הגורל הוא שדבריו של הרב המנאץ נשמעים כל כך מוכרים לאוזן שלי בתרגום מן הערבית. משל שמו של הרב לא היה עובדיה כי אם עבדאללה, ומשל לא היה הרב נואם, מטיף ודורש בעברית, כי אם בערבית.

מכאן נשנות הקריאות בעברית: "ייתמו שונאינו ויכה בהם הקדוש ברוך הוא מכת דבר, בישמעאלים האלה..." ומשם נשמעות, משתקפות, אותן הנאצות בערבית: "אלוהים, הכה והרוס את היהודים צאצאי הקופים והחזירים, אלמן את נשותיהם, ייתם את ילדיהם...", ועוד כהנה וכהנה פניני לשון בשמית צחה.

"אם חס וחלילה איש דת מוסלמי היה מתבטא נגד היהודים באותן מלים הוא היה נעצר מיד", מיהר ח"כ ג'מאל זחאלקה לכתוב ליועץ המשפטי וקרא לו להעמיד לדין את הרב. כנראה שהח"כ הנמרץ איננו יודע דבר וחצי דבר על מורשת הנאצות בערבית. לו היו עוצרים מיד את כל מטיפי השנאה בעברית ובערבית, כי אז היו הידיים של השב"ס הישראלי, הפלסטיני והכלל-ערבי מלאות עבודה.

לא אחת תוהים אנשים, מכאן ומשם, מהיכן כל דברי השטנה האלה באים. אך כהרגלם הם תמיד מסרבים לגעת בשורש הרע. כולם מעדיפים לטמון את הראש בחול. והחול במרחב השמי הזה הוא חול טובעני, מאוד טובעני.

ובכן, הגיע הזמן להציג את הדברים כהווייתם. אין צורך להתפתל בפרשנויות שונות ומשונות. כל דברי הבלע, הן בעברית והן בערבית, יונקים את השנאה מאותו ביב שופכין, מאותו עטין המתקרא מונותיאיזם. וכאשר בעטין זה נמהלים יחד גם אלוהים וגם קוד שבטי, הרי שרק תמהיל רעיל יוצא ממנו.

ישנו אנטידוט המבטל את השפעת הרעל הזה. צריך רק אומץ להשתמש בו. קוראים לו הפרדת הדת מהמדינה. ואם תרצו במלים אחרות, הוצאת הקדוש ברוך הוא מחוץ לחוק.
*
פורסם: הארץ, 1 בספטמבר 2010

***
For English, press here
*

כל הפרטים