סלמאן מצאלחה
סלמאן מצאלחה
גולם אמריקאי
גולם אמריקאי
יש לומר בפה מלא: ארצות הברית אינה מעוניינת בהשכנת שלום במזרח התיכון. השלום באזור זה אינו בראש מעייניה, ומעולם לא עלה בקנה אחד עם האינטרסים שלה.
ייתכן שהדברים נשמעים הזויים לאוזניים שאינן ידועות ברגישות יתר לרחשי האזור. מי שסבור כי תחנת אל-ג'זירה היא שופר של האיסלאם הרדיקלי, המסכן אינטרסים אמריקאיים, מוזמן לרענן את זיכרונו ולעדכן את דמיונו. שכן האיסלאם הרדיקלי הזה הוא בן הטיפוחים של הממשלים האמריקאיים השונים.
יש להשיב על שאלה פשוטה: כיצד מצאה לה התחנה הפופוליסטית אכסניה דווקא בנסיכות קטאר הקטנה? ידוע שבקטאר נמצא בסיס חיל האוויר האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון. מחשיפות "ויקיליקס" מתברר, כי קטאר שימשה בסיס שממנו יצאו המפציצים האמריקאיים לגיחות בעיראק ואפגניסטאן, והיא מציעה כעת לארה"ב להשתמש בבסיס האמריקאי לתקיפה צבאית באיראן ואף הביעה רצון להשתתף במלחמה נגד איראן ולשאת ברוב עלויות החזקת הבסיס.
זאת ועוד, שליט קטאר, בפגישה עם הסנאטור ג'ון קרי בתחילת 2010, אף הביע הבנה לעמדה הישראלית ולתחושות העם בישראל: "אי אפשר להאשים את העם בישראל בכך שאינו סומך על הערבים, מפני שבמשך זמן רב ישראל חיה תחת איום". זו גם אותה קטאר שאירחה ברוב הדר את שמעון פרס, ציפי לבני ופקידים ישראלים אחרים.
על הסיפורים האלה ועל הקשרים של האמיר עם ישראל אין מדווחים באל-ג'זירה. מצד אחר, בתחנה הפופוליסטית הזאת מכפישים משטרים ערביים אחרים על קשריהם עם ישראל. נשמע הזוי? לאו דווקא.
כל הקלטות של בן-לאדן מוצאות את דרכן לאל-ג'זירה. כל זאת משום שלתחנה זו נועד תפקיד אחר. תפקידה מסתכם בערעור המשטרים הערביים וביצירת מצב של כאוס. הכאוס הוא אשר עולה בקנה אחד עם המדיניות האמריקאית. שכן ארה"ב מעוניינת בהרבה להבות באזור, וברצונה רק לשלוט בגובה הלהבות, ותו לא.
הלהבות באזור משרתות את הכלכלה האמריקאית. די להזכיר בהקשר זה את עסקת הנשק שנחתמה עם סעודיה בשנה שעברה, בשווי של 60 מיליארד דולר, הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית. העסקה עתידה לספק עשרות אלפי מקומות עבודה במפעלים האמריקאיים.
על רקע זה קל להבין את האינטרס האמריקאי בהמשך המתיחות במזרח התיכון. המתיחות דוחפת לחתימת עסקות נשק גדולות, המספקות רבבות מקומות עבודה באמריקה.
מכאן, שהאינטרס האמריקאי הוא המשך המדיניות של שלהוב היצרים, גם באמצעות אל-ג'זירה, כדי לעורר דאגה במשטרים ערביים, שכל קיומם נשען על התמיכה האמריקאית. וכך יכולה ארה"ב להמשיך לטעון, שקידום עסקות הנשק עם מדינות האזור העשירות נובע מדאגה לאזור.
לכן ארה"ב גם אינה מתאמצת ללחוץ על ישראל ולקדם שלום ישראלי-פלסטיני, שכן זה עשוי לקדם שלום כלל אזורי. שלום כזה, מנקודת ראות של סוחרי הנשק, עלול להשבית את המפעלים ולגרום לפיטוריהם של עשרות אלפי אמריקאים. לכן אל-ג'זירה משמשת כלי שרת בידי הפירומנים האמריקאים.
זו כל התורה האמריקאית על רגל אחת. הבעיה בתורה הזאת היא, שהגולם האמריקאי שוב עלול לקום על יוצרו. עדויות לכך אנו רואים בשטח.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 10 בפברואר 2011
____________________
