מג'נון לילא | הו אלי

מג'נון לילא || הו אלי
הוֹ אֵלִי אֵלִי,
הַשְוֵה-נָא אֶת הָאַהֲבָה
שֶבֵּינִי לְבֵינָהּ.

כָּךְ שֶאַהֲבַתֵנוּ תִּדְמֶה
לִשְנֵי כְּפָלִים זֵהִים.

שֶלֹּא אֶהְיֶה חַיָּב לָהּ,
וְהִיא לֹא חָבָה לִי.

*
תרגם: סלמאן מצאלחה

****



مجنون ليلى || يا رب

”فيا ربّ!
سَوِّ الحُبّ
بيني وبينها.

يكونُ كفافًا.

لا عَليَّ
ولا ليَا”.

*

החברים של אובמה

"הנשים הסעודיות לא יגיעו לגיהנום, מכיוון שאי אפשר להגיע לגיהנום פעמיים", עוד הספיק ה"כופר" לצייץ התייחסות למצב הנשים בארצו.

סלמאן מצאלחה || החברים של אובמה

אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", גורס הפתגם. כדאי אפוא להפנות את המבט לרגע אל החברים של ברק אובמה ושל קודמיו בבית הלבן. בספטמבר 2009 סערה התקשורת סביב פרשת הקידה של נשיא המעצמה הגדולה בפני מלך סעודיה במפגש הג'י-20 (הכלכלות הגדולות בעולם). דומה, כי מאז אותה קידה אובמה מסתובב בגב כפוף מול אחד המשטרים החשוכים עלי אדמות.

אובמה, שקרא להתפטרות חוסני מובארק עם פרוץ ההתקוממות המצרית, ממלא את פיו מים, או ליתר דיוק זהב שחור, כלפי השלטון הסעודי. באחרונה דווח על פרשה הקשורה לאופי החשוך של המשטר הסעודי, יקיר המערב וישראל בכלל זה.

אתרע מזלו של עיתונאי סעודי, חמזה קשגרי שמו, שבנוסף לעבודתו בעיתון פתח חשבון טוויטר. כמה ציוצים שפירסם עלולים לעלות לו בחייו. הדברים שהעלו עליו את חמת ההמון ואת זעם הארמון קשורים ל"ערכים" דתיים של האיסלאם ושל מוחמד נביאו.

מבדיקת הציוצים שסיבכו את קשגרי מצטיירת תמונה הפוכה מזאת שמתארת אותו ככופר. מתברר, שהעיתונאי הצעיר הוא איש מאמין מאוד. יש לו רק בעיה קטנה אחת. הוא מפעיל קצת את השכל הישר ומעלה הרהורים ותהיות בכל מיני סוגיות שלטעמו עומדות בסתירה למוסר האנושי הבריא שלו.

ביום ההולדת של הנביא מוחמד כתב קשגרי: "אהבתי את המהפכנות שלך, שתמיד נתנה לי השראה. אבל אני לא אוהב את ההילה סביבך. לא אתפלל בעבורך". ועוד ציוץ: "ביום הולדתך אני רואה אותך בכל אשר אפנה. אני אומר כי אהבתי דברים בך, שנאתי דברים אחרים, ויש דברים שאף פעם לא הבנתי".

במהרה התארגנו קבוצות חברתיות, שמספר חבריהן מגיע לאלפים, ודרשו את ראשו. הוא חש מאוים, מיהר למחוק את הדברים ואף צייץ התנצלות בנוסח "דברי הוצאו מהקשרם". אבל הרוחות לא נרגעו, וקשגרי עלה על מטוס ועזב את הממלכה.

שייחים סעודים, מגיני אלוהים ושומרי הנביא מטעם עצמם, התכנסו ודנו בסוגיה הלוהטת. לאחר "דיון מעמיק" הם קבעו, שציוצי העיתונאי הם דברי "כפירה" וכי יש לשפוט אותו לפי חוקי האיסלאם הנהוגים בממלכה. במקרים כאלה, כידוע, צפוי לנאשם עונש מוות.

הסוגיה אף הונחה על שולחן המלך הסעודי בכבודו ובעצמו. זה הורה לעצור את העיתונאי, שניסה להגיע לניו-זילנד. קשגרי נעצר בחניית ביניים בשדה התעופה של בירת מלזיה. המחאות הרבות על המעצר, שארגונים בינלאומיים הפנו לשלטונות מלזיה, לא עזרו. מלזיה העבירה את קשגרי לידי אנשי ביטחון סעודים, ואלה הטיסו אותו בחזרה לסעודיה.

"הנשים הסעודיות לא יגיעו לגיהנום, מכיוון שאי אפשר להגיע לגיהנום פעמיים", עוד הספיק ה"כופר" לצייץ התייחסות למצב הנשים בארצו. כעת הוא חש על בשרו את הקושי להימלט מאותו גיהנום. כך נראים החיים בממלכת הנפט. קשגרי, שצייץ ונפגע, נמצא בידיים רעות, ממתין לגורלו.

הגיע הזמן ששוחרי חופש, הן במערב הן בערב, ישילו מעליהם מעט משכבות הצביעות הקשורה למשטר הזה. הדברים נכונים שבעתיים בנוגע לאיש היושב בבית הלבן, שקד ורקד במועדון האפוף ריחות נפט.

שוחרי החופש, באשר הם, מוכרחים להרחיק מאפם ריחות אלה ולהפגין זקיפות קומה כלפי ממלכת החושך. כפי שאובמה ידע לומר למובארק לפני שנה "עכשיו זה עכשיו", מצפים שיאמר לשלטונות הסעודיים: "די זה די!" או בשפה המובנת להם: "חלאס זה חלאס!"
*
פורסם: דעות-הארץ, 22 בפברואר 2012

***
For English, press here

אז המופתי אמר

פני ה"ביבי" כפני ה"טיבי", ואידך זיל גמור.

סלמאן מצאלחה | אז המופתי אמר

"בימים אלה ממש שותקות רוב מממשלות העולם אל מול קריאות המופתי הפלסטיני להרוג את היהודים באשר הם", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאום לציון יום השואה הבינלאומי. נתניהו הוסיף, שהוא מצומרר מן "העובדה שיש פה מורשת של שנאה והשמדה, כי המופתי הזה בא בעקבות המופתי ההוא... במקום לקרוא לשלום ולהתפייסות, קורא להשמדת היהודים באשר הם".

קדם לנתניהו נשיא המדינה, שמעון פרס, שתקף אף הוא בחריפות את המופתי של ירושלים. "דברי המופתי הם מסוכנים", אמר פרס. "והם עלולים להוביל להסלמה ביחסי יהודים-ערבים ואף לפגיעה בחיי אדם", הזהיר הנשיא.

מעניין להיווכח, כי שני אישים אלה שתקו בפרשת הספר "תורת המלך", שעסק בדיני הריגת גויים. הם ופוליטיקאים אחרים גם נאלמו דום לנוכח עצומות והתבטאויות גזעניות שיצאו מבית המדרש של "גדולי דור" כאלה ואחרים. דומה, כי מי שהיו אמורים לצאת כעת להגנת המופתי הם דווקא הרבנים שזעקו חמס וטענו שהמדינה אינה רשאית להתערב בענייני דת והלכה. ככה זה אצל חסידי המונותיאיזם האינפנטילי על כל ענפיו וגרורותיו.

מי שקורא בספרות דתית מונותיאיסטית, ולא חשוב של איזו דת, נוכח עד מהרה שהיא גדושה בין היתר בדברי תועבה מבחינה מוסרית. המסורת שציטט המופתי אכן קיימת בענף האיסלאמי של המונותיאיזם: "לא יבוא יום הדין עד אשר תילחמו ביהודים. היהודי יתחבא מאחורי אבן, והאבן תדבר: הו עבד האלוהים, הוא מוסלמי! הנה יהודי, בוא והרוג אותו!"

מסורות כאלה ואחרות הן חלק ממסורות אסכטולוגיות העוסקות באחרית הימים וביום הדין, והן קיימות גם בתרבויות אחרות. האיסלאם לא המציא את הגלגל האסכטולוגי. הוא שאב מן היהדות והנצרות והמציא מסורות כאלה ואחרות כדי לשרת את מטרותיו הארציות דווקא. כלומר: כיבושים נרחבים.

לא רק ביהודים נלחמים באחרית הימים. המסורות האלה מספרות גם, שאחרית הימים לא תבוא "עד אשר תילחמו בחוזא וכרמאן, הנמנים עם העמים הפרסיים", ובגרסה אחרת: "עד אשר תילחמו בעמים הטורקיים". וכך מתוארים העמים האלה: "אדומי פנים, פחוסי אף, צרי עיניים ופניהם עגולים ושטוחים כמגינים".

ואם המופתי הירושלמי ושאר מופתים ימשיכו לפשפש במסורות המדבריות, הרי שמצפה להם עוד הפתעה. בחורף הירושלמי הקר הזה, מי יודע אילו נעליים נועל המופתי ה"מלומד". אם היה ממשיך לקרוא באותיות הקטנות היה עלול למצוא את עצמו בצד הלא נכון. שכן המסורות מספרות עוד: "לא תבוא אחרית הימים עד אשר תילחמו באנשים שנועלים נעליים מרופדות".

בסיכומו של דבר, לא רק שהגיע הזמן להפריד את המונותיאיזם הזה מן המדינה - הן היהודית והן הערבית - אלא שהגיע הזמן להפריד אותו גם מן השיח הלאומי. שאם לא כן, הגיחוך המונותיאיסטי המסוכן ישתלט עלינו ויהרוס כל חלקה טובה שנותרה כאן.

הפוליטיקאים הקטנים המתיימרים ללמדנו "מה זה להיות יהודים" או "מה זה להיות ערבים" ימשיכו לזרוק סיסמאות חלולות לחלל הסכסוך. ובינתיים, על המצב בישראל-פלסטין אפשר לומר: לא רק ש"פני הדור כפני הכלב", אלא שפני ה"ביבי" כפני ה"טיבי", ואידך זיל גמור.
*
פורסם: דעות-הארץ, 14 בפברואר 2012

***
For English, press here

איגרת לנשיא אסד


וכך גם אתה, אדוני הנשיא. כן, לא היית אדם חופשי, ולו ליום אחד...

שיעור באפרטהייד

לא רק כבישי הפרדה אתנית בשטחים הכבושים סללה הציונות. ההפרדה האזרחית קיימת בכל פינה בארץ.

סלמאן מצאלחה | שיעור באפרטהייד

אנשי מדעי החברה יודעים ללמד סניגוריה על סקרי דעת הקהל. בעיניהם זהו כלי מדעי שבאמצעותו ניתן להעריך את רחשי הלב ולעמוד על השקפות ונטיות בזמן נתון. לצד השעשועונים האלה, שמספקים להמונים הצצה על הלכי רוח, אנו מתוודעים גם אל רחשי לבם, השקפותיהם ונטיותיהם של עורכי הסקרים עצמם.

לא רק כבישי הפרדה אתנית בשטחים הכבושים סללה הציונות. ההפרדה האזרחית קיימת בכל פינה בארץ. מכוני מחקר ואמצעי תקשורת, במודע או שלא במודע, משתפים פעולה עם ההפרדה ואף מנציחים אותה. במקביל, ימשיכו כאן ללעוס לעייפה את הסיסמה "אור לגויים". כדאי, אם כן, להשוות את המצב בארץ למה שקרה אצל אותם "גויים".

למשל, חוק מרשם האוכלוסין. בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה חויבו אזרחי המדינה להירשם על פי צבע עורם: לבן, שחור או צבעוני. בישראל אי אפשר לחייב רישום על בסיס גזע או צבע, שכן היהודים עצמם משתייכים לצבעים ולגזעים שונים - מי לבן מפולין ורוסיה ומי כהה עור מתימן ואתיופיה. בלית ברירה, נאלץ המוח הציוני להמציא פטנט ייחודי שמתאים למקום ועונה על צורכי ההפרדה, וכך נולד כאן הרישום של יהודי, ערבי, דרוזי וכו', במשרד הפנים הישראלי.

עוד חוק הפרדה שהונהג בדרום אפריקה, הקצה אזורי מחיה נפרדים לגזעים השונים. אפשר להזכיר בהקשר זה את חוק ועדות הקבלה בישראל, שכל מטרתו היא לאפשר ליישובים קהילתיים למיין את הבאים בשעריהם ולקיים הפרדה על בסיס אתני. באחרונה השתחלה המדינה גם לחדר המיטות של האזרח הערבי באמצעות "חוק האזרחות", המטיל מגבלות על נישואים של אזרחי המדינה הערבים, ועוד ידה נטויה.
עוד כתבות בנושא

עונת הבחירות בישראל מתקרבת. זו בוודאי תביא ברכה ושלמונים לכל העוסקים במלאכה, ובראשם מכוני הסקרים. מהדיווחים על הסקרים אנו למדים כי ההפרדה האתנית חיה ובועטת במכוני המחקר, וברוב כלי התקשורת הישראלית. כלי התקשורת עטים על ממצאי הסקרים. פוליטיקאים ירוצו לבדוק פופולריות בקרב עדרי המצביעים. בצר להם, פוליטיקאים חדלי שאר רוח ורפי מוח יפנו אל המרשמים שיספקו להם רופאי אליל המכונים יועצי תקשורת.

רופאי אליל אלה ידריכו את הפוליטיקאי השאפתן כיצד לזכות באהדת ההמון. בעניינים שבינו לבין קהל מריעיו ודאי יעוצו לו, שלא חשוב המצע, חשוב המופע. ככל שירבה להזיע, להתרוצץ ולהופיע על כל מרקע, כך יעלו סיכוייו להשפיע על המצביע הממוצע.

סקרי דעת הקהל מלמדים, כאמור, גם על הלכי הרוח של עורכיהם. "אם הבחירות היו נערכות היום", ידווחו לנו הסוקרים, תקבל מפלגת פלוני כך וכך מנדטים, וכך וכך מנדטים תקבל מפלגת אלמוני. בקצה הדיווח המפורט על הא ועל "דא" בתפריט המפלגות היהודיות-הדמוקרטיות, יגיע המשפט האלמותי: "והמפלגות הערביות מקבלות כך וכך מנדטים". שכן, בעיני הציונים ה"מלומדים" כל ערבי הוא אחמד, או בחזקת אחמד.

לא ברור אם כך, מדוע לבזבז זמן וכסף רב? הרי תוצאות הבחירות ידועות מראש: 110 מנדטים למפלגות היהודיות, ועשרה מנדטים למפלגות הערביות, הלא כן? הנה עוד שיעור במדעי האפרטהייד.
*
פורסם: דעות-הארץ, 30 בינואר 2012

***
For English, press here

יובל דרור | שימוש שגוי וחתרני

יובל דרור | שימוש שגוי וחתרני

במאמרו "קשים גרים לישמעאל" ("הארץ", 28.12) ציטט סלמאן מצאלחה ממאמר שפירסמתי ב-1979 בכתב העת "קתדרה" על "הגרים הרוסיים בגליל בראשית המאה העשרים". וכפי שקורה כאשר עושים במאמר שימוש פוליטי, השימוש במחקרי היה שגוי ואף קונספירטיבי.

דוד בן גוריון ואבות הציונות אכן רצו לברוא כאן יהודי חדש, אך לא הביאו "מתייהדים" בשל "המחסור ביהודים אותנטיים", כפי שנכתב. הגרים הם שיזמו את בואם לארץ ישראל אז - ממניעים אמוניים-יהודיים - ורק בהמשך התוודעו לחובבי ציון וליק"א (החברה היהודית להתיישבות) ונעשו ציונים.

היחידי ש"עט על המציאה" היה חיים מרגליות קלווריסקי (אגרונום שהיה ממונה על המושבות בצפון מטעם יק"א), שניסה להביא גרים המיומנים בעבודה חקלאית, אך הוא לא ייצג את התנועה הציונית ורוב מאמציו נכשלו.

הגרים של ראשית המאה ה-20 באו מאזורים שונים ברוסיה ונמנו עם כיתות וקבוצות שונות (על "הסובוטניקים ברוסיה: סיפורה של כת קטנטונת" - הקיימת גם כיום ורק חלק מאנשיה עלו בעשורים האחרונים לישראל - כתבה פרופ' שולמית שחר ב"זמנים", 2007 ,97).

ההסתמכות על סיפורים היסטוריים כבסיס למסקנות עכשוויות בעייתית. כך, למשל, דבריו של ד"ר הלל יפה כי לא יזיק לדם היהודי, "להתערבב קצת בדם נוצרי", נכתבו מפי אשתו, רבקה, מה שמצאלחה לא ציין. הסיפור על יעקב ניצ'ייב שצעק בשכרותו "בי ז'ידי" (הכו ביהודים), לקוח כנראה מספרו של יואב רגב, "סובוטניקים בגליל", שם הוא נכתב בהסתמך על ספר הזיכרונות של זלמן טפליצקי, "נעורים בסג'רה". לפי מצאלחה, זהו המקור ל"קריאה הנפוצה בעברית ארצישראלית איטבח אל יהוד", שהיא "המצאה ציונית שנועדה לעשות דמוניזציה של הערבי באשר הוא". התיאוריה הקונספירטיבית הזאת לא מוכחת היסטורית ואף מגוחכת.

יש די טיעונים, יהודיים ואוניברסליים, שאפשר להסתייע בהם כדי לצאת נגד קריאות וחוקים שרווחים לצערנו היום בישראל. אין צורך להידרש לגרים דווקא.
*
פרופ' דרור מלמד היסטוריה של החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב
ـــ
פורסם: דעות-הארץ, 17 בינואר 2012
***

שני עמים מפגרים

הפיגור בהבנת המציאות הלאומית, החברתית והפוליטית הביא אסונות בעבר ויביא עוד אסונות בעתיד.

באשר תהיני



סלמאן מצאלחה || 

באשר תהיני



"אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ"
וּבַאֲשֶׁר תָּהִינִי אָהִין.

עַמִּי - הַחִלּוֹנִי - עַמֵּךְ,
וְאַרְצִי - הַחוֹלָנִית -
אַרְצֵךְ.

בַּאֲשֶׁר תִּחְיִי אֶחְיֶה,
וְשָׁם כֵּן אֲסַפֵּר:

כֹּה תַּעֲשֶה אַהֲבָה לִי
וְכֹה אוֹסִיף עוֹד
לְקַטֵּר;

כִּי לֹא הַלָּשוֹן
הִיא זוֹ שֶתַּפְרִיד
בֵֵּינִי וּבֵינֵךְ.
כִּי אִם -
רַק
בַּעֲלֵךְ.
***


בארץ
  • המין האנושי

    השיח האלים חשף לא רק את עומק ההתכחשות בחברה הערבית לעצם קיומה של קהילת להט"ב בתוכה, אלא גם את עומק הפער, שאינו אפשרי לגישור…
    כל הפרטים
  • אשכנזים-ספרדים

    במפגש בין ״המנטליות הספרדית המובהקת״, ובמלים אחרות: השייכות לתרבות אתנית אחרת, נקרא לה - ערבית, לבין ״המנטליות האשכנזית המובהקת״...
    כל הפרטים
  • מלאך המוות

    שנים רבות חלפו ומלאך המוות הגיע לבסוף ליטול את נשמתו של יעקב. פנה אליו יעקב בטרוניה: הלא ביקשתי ממך לשלוח לי שליח לפני המוות ואתה הבטחת לקיים... כל הפרטים
במרחב
  • חמאס בשירות ישראל

    לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה.
  • ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע.
    כל הפרטים
 
קוראים ותגובות