בין הפטיש לשטן

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים.

סלמאן מצאלחה || בין הפטיש לשטן

ראשית, יש להודות - במה שקשור לאיראן בנימין נתניהו צודק. שכן, מאז כינון משטר האייתוללות לא מש איזכור ישראל מלשונם של מנהיגים איראנים. הכינוי "השטן הקטן", כסמל לרשע, מודבק לה בכל הזדמנות. וכשמונח טעון כזה יוצא מפיהם של מנהיגים שעולמם הרוחני כלוא בתוך כלוב משיחי, הרי שבהכרח הוא דורש נקיטת מהלכים אקטיביים מצדם בהתמודדות עם ה"שטן", אף על פי שהוא קטן. אולם, הצדק של נתניהו בעניין איראן מסתיים כאן.

בהיותה "אופיום" להמונים נבערים, תמיד שימשה הדת כלי בידי פוליטיקאים מניפולטיביים למען השגת מטרות ארציות. המונח "רשע" שימש ב-1982 כלי בידי הנשיא האמריקאי, רונלד רייגן, כאשר כינה את בריה"מ "אימפריית הרשע". לאחר קריסת הקומוניזם הועתק המונח והודבק על מצחם של אחרים בדמות "ציר הרשע". המונח "מסע צלב" שימש כלי בידי נשיא אמריקאי אחר כתגובה נוצרית הולמת על "מסע הסהר" הטרוריסטי ב-11 בספטמבר 2001.

כל אידיאולוגיה הטוענת לאמת מוחלטת ולטוב מוחלט זקוקה לאויב אידיאולוגי כבד-משקל מנגד, כדי לפרוח. האיסלאם צמח במדבר הערבי על תשתית יהודית-נוצרית, והוא שקוע כולו בפולמוס תיאולוגי מול היהודים והנוצרים. האיסלאם במהותו הוא שילוב של מונותיאיזם יהודי ומיסיונריות נוצרית. ואם תיטול ממנו את ההתייחסויות ליהודים ולנוצרים לא יישאר ממנו מאומה. השיח האיסלאמי העכשווי מוצא בסכסוך הישראלי-פלסטיני מקבילה לעימות המוסלמי הבראשיתי עם "אהל אל-כתאב" (עם הספר), שהוא ביטוי המכיל יהודים ונוצרים על פי התפישה המוסלמית.

באשר לאיראן, אין זה מקרה שהדוקטרינה השיעית קנתה לה אחיזה בקרב העמים הפרסים. השיעה, מראשיתה, היתה פלטפורמה פנים-איסלאמית ששימשה לקידום מטרות לאומיות איראניות מול הערבים שכבשו את פרס ואילצו את תושביה להמיר את דתם. לא פלא, אם כן, שמחמוד אחמדינג'אד ומנהיגים איראנים אחרים מדגישים בנאומיהם את המונח "מילת איראן", כלומר: האומה האיראנית.

עדות לעומק האיבה ההיסטורית בין הפרסים לערבים אפשר למצוא בספרות האסכטולוגית השיעית. באחת המסורות המתייחסת להופעת ה"מהדי", המשיח השיעי, נאמר: "אוי לעריצי ערב מן העונש שקרב". שכן, עם הופעתו מחדש הוא יתחיל בטיפול בערבים דווקא: "כאשר יופיע ה'מהדי' לא יהיה בינו לבין הערבים וקורייש (שבטו של מוחמד) אלא החרב...", כפי שמספרת מסורת אחרת.

האיסלאם הערבי, הסוני, משיב מלחמה ומאשים את השיעים שקנונייה יהודית עומדת בבסיס תורתם. הוא נסמך כמובן על הספרות השיעית עצמה, שיודעת לספר גם שהמהדי "ישליט את משפט הצדק של דוד ושלמה", ולא זו בלבד אלא שכשיופיע מחדש "הוא יקרא לתפילה כשהוא נושא את שמו המפורש של אללה בשפה העברית", כמאמר מסורת אחרת. אם כן, הדברים באזור זה אינם פשוטים כלל וכלל.

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים. הכיבוש הישראלי המתמשך מספק צורך בקיומו של רשע, של שטן ושל ציפייה לצדק אלוהי. זהו הדלק שמניע את גלגלי המניפולציות מבית מדרשם של כוהני הדתות המונותיאיסטיות.

הסכסוך משמש, בין השאר, כלי מניפולטיבי בידי האיראנים להחזרת עטרה פרסית ארצית ליושנה. ועל רקע האיבה המוסלמית העתיקה ליהודים, ובאמצעות האמתלה הפלסטינית, הם זוכים באהדה בקרב המונים ערבים. המשיחיים הנוצרים והיהודים מנסים לדחוק את הקץ ולזרז את בואו של המשיח שלהם. וכך יושבת לה ישראל כ"ווילה" בצומת העימות המרכזי המקשר בין חלקי ה"ג'ונגל" המונותיאיסטי.
*
פורסם: דעות-הארץ, 28 במארס 2012

***
For English, press here

כל הפרטים

צריך, אם כן, לפקוח עין. כל העולם צופה בשידור המשחק. גם האוהדים השרופים במזרח התיכון ממתינים להארכה בעצבים מרוטים.

סלמאן מצאלחה ||

 ישראל : איראן - להארכה

ההסלמה בדרום היא חלק מתפישת המשחק הכוללת של מאמן נבחרת ישראל ושל עוזרו - עוד סנונית בלהק הסנוניות שלא מבשרות את בוא האביב דווקא. מטרתה לגרור את אחת מחוליות הקישור האיראניות באזור למהלך לא מחושב, וזאת על מנת לשתקה ולהוציאה מהמשחק.

המשחק העיקרי מתנהל בין ישראל לאיראן, ואם להוסיף ולשאול מונחים מעולם הכדורגל, הוא עומד להסתיים בתיקו והאוהדים שגודשים את היציעים חשים תסכול עמוק. הם לא רוצים לחזור הביתה בלי שקיבלו את מנת הריגוש הפרימיטיבי שלהם, ולכן דוחפים את השחקנים לעבור ל"כסח". הזעקה "מלחמה" מהדהדת באיצטדיון. האוהדים רוצים שעל כר הדשא המזרח תיכוני יישפך דם.

עד כה התנהל המשחק בצורה מבולבלת. איראן מוסרת בשנים האחרונות כדורי עומק לשחקני החיזוק בחוליות הקישור שלה, חיזבאללה וחמאס, ושולחת אותם לתקוף את השער הישראלי. מן העבר השני, נבחרת ישראל משחקת "בונקר" ומדי פעם יוצאת להתקפות מתפרצות. אולם למרות הפציעות היא שומרת על שער נקי. חמומי המוח ביציע הישראלי דורשים לצאת מהבונקר ולעבור למשחק התקפי, אך המממן הזר של הנבחרת - אובמה שמו, בעל המאה ולכן גם בעל הדעה - חושב אחרת. הוא דורש להמתין מעט, ובניסיון להרגיע שב ומצהיר שכל האופציות פתוחות, כולל זו ההתקפית. בינתיים הוא חושב למוטט את האיראנים באמצעות סנקציות. מן הדיווחים על ההתלחשויות בספסל הישראלי בין המאמן למממן אנו למדים, שעדיין לא התקבלה החלטה לעבור להתקפה.

עדותו של עוזר המאמן הישראלי, ברק שמו, לא מותירה ספק בדבר קיומה של תוכנית מגירה התקפית. בראיון שהעניק לרשת ב' הוא הצהיר שעדיין לא התקבלה החלטה על מעבר למשחק התקפי, אך הדגיש ש"אנחנו מתכוננים לדבר הזה". בתגובה לקולות אחרים, מפי שחקנים ומאמנים לשעבר, המזהירים מפני הפקרת השער הישראלי, הוסיף ברק באותו ראיון: "מלחמה זה לא פיקניק, אך בשום תרחיש אין לא 50 אלף ולא 5,000 וגם לא 500 הרוגים".

חייבים להתייחס ברצינות לדבריו. שכן, הממשלה הזאת אכן מתכוונת ומתכוננת "לדבר הזה". על מה נסמך ברק בהצהירו שלא יהיו 500 הרוגים? ברור שאיש אנליטי כמותו לא ישים את מבטחו אך ורק במערכות כמו "כיפת ברזל", "החץ" וכו'. נראה שנבחרת ישראל, בהנהגת נתניהו וברק, לא תעבור לשלב הבא ללא שיתוק חמאס וחיזבאללה, הקרובים לשער הישראלי.

יש מספר סימנים, שאם נהיה עדים להתרחשותם נוכל לומר שהכל מתנהל לפי תוכנית המגירה ההתקפית מול הנבחרת האיראנית: הסלמה גם בצפון היא אחד מהם. סימנים אחרים שיכולים להעיד על התקדמות רצינית בביצוע התוכנית, הם אירועים לא מוסברים קרוב לשער בשטח האיראני, למשל פיצוצים מסתוריים במאגרי הטילים ארוכי הטווח, ובייחוד אלה שיכולים לסכן את העורף הישראלי. רק על הרקע הזה אפשר להבין את הצהרתו הבוטחת כל כך של שר הביטחון.

צריך, אם כן, לפקוח עין. כל העולם צופה בשידור המשחק. גם האוהדים השרופים במזרח התיכון ממתינים להארכה בעצבים מרוטים.
*
פורסם: דעות-הארץ, 14 במארס 2012

***
For Arabic, press here

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה || 

יום אסד יום בס"ד

בשאר אל-אסד, הממשיך לטבוח באזרחים הסורים, הוא לא רק נשיא מדינה חשובה באזור הנקרא "עולם ערבי", אלא יותר מכל הוא הסמל הבולט ביותר לריקבון בעולם הערבי הזה.

כל הפרטים

שיר ארץ - המנון אלטרנטיווי

סלמאן מצאלחה || 

שיר ארץ

               המנון אלטרנטיווי

בֵּין הַיָּם לְבֵין כִּנֶּרֶת
אֲדָמָה שוֹתֶתֶת דָּם.

וְשִׂנְאָה בָּהּ הַעוֹבֶרֶת
מֵעָפָר לִבְנֵי אָדָם.

כל הפרטים

מג'נון לילא | הו אלי

מג'נון לילא || הו אלי

הוֹ אֵלִי אֵלִי,

הַשְוֵה-נָא אֶת הָאַהֲבָה

שֶבֵּינִי לְבֵינָהּ.

כָּךְ שֶאַהֲבַתֵנוּ תִּדְמֶה
לִשְנֵי כְּפָלִים זֵהִים.

שֶלֹּא אֶהְיֶה חַיָּב לָהּ,
וְהִיא לֹא חָבָה לִי.

*
תרגם: סלמאן מצאלחה

****


مجنون ليلى || يا رب

”فيا ربّ!
سَوِّ الحُبّ
بيني وبينها.

يكونُ كفافًا.

لا عَليَّ
ولا ليَا”.

*

כל הפרטים

החברים של אובמה

"הנשים הסעודיות לא יגיעו לגיהנום, מכיוון שאי אפשר להגיע לגיהנום פעמיים", עוד הספיק ה"כופר" לצייץ התייחסות למצב הנשים בארצו.

סלמאן מצאלחה || החברים של אובמה

אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", גורס הפתגם. כדאי אפוא להפנות את המבט לרגע אל החברים של ברק אובמה ושל קודמיו בבית הלבן. בספטמבר 2009 סערה התקשורת סביב פרשת הקידה של נשיא המעצמה הגדולה בפני מלך סעודיה במפגש הג'י-20 (הכלכלות הגדולות בעולם). דומה, כי מאז אותה קידה אובמה מסתובב בגב כפוף מול אחד המשטרים החשוכים עלי אדמות.

אובמה, שקרא להתפטרות חוסני מובארק עם פרוץ ההתקוממות המצרית, ממלא את פיו מים, או ליתר דיוק זהב שחור, כלפי השלטון הסעודי. באחרונה דווח על פרשה הקשורה לאופי החשוך של המשטר הסעודי, יקיר המערב וישראל בכלל זה.

אתרע מזלו של עיתונאי סעודי, חמזה קשגרי שמו, שבנוסף לעבודתו בעיתון פתח חשבון טוויטר. כמה ציוצים שפירסם עלולים לעלות לו בחייו. הדברים שהעלו עליו את חמת ההמון ואת זעם הארמון קשורים ל"ערכים" דתיים של האיסלאם ושל מוחמד נביאו.

מבדיקת הציוצים שסיבכו את קשגרי מצטיירת תמונה הפוכה מזאת שמתארת אותו ככופר. מתברר, שהעיתונאי הצעיר הוא איש מאמין מאוד. יש לו רק בעיה קטנה אחת. הוא מפעיל קצת את השכל הישר ומעלה הרהורים ותהיות בכל מיני סוגיות שלטעמו עומדות בסתירה למוסר האנושי הבריא שלו.

ביום ההולדת של הנביא מוחמד כתב קשגרי: "אהבתי את המהפכנות שלך, שתמיד נתנה לי השראה. אבל אני לא אוהב את ההילה סביבך. לא אתפלל בעבורך". ועוד ציוץ: "ביום הולדתך אני רואה אותך בכל אשר אפנה. אני אומר כי אהבתי דברים בך, שנאתי דברים אחרים, ויש דברים שאף פעם לא הבנתי".

במהרה התארגנו קבוצות חברתיות, שמספר חבריהן מגיע לאלפים, ודרשו את ראשו. הוא חש מאוים, מיהר למחוק את הדברים ואף צייץ התנצלות בנוסח "דברי הוצאו מהקשרם". אבל הרוחות לא נרגעו, וקשגרי עלה על מטוס ועזב את הממלכה.

שייחים סעודים, מגיני אלוהים ושומרי הנביא מטעם עצמם, התכנסו ודנו בסוגיה הלוהטת. לאחר "דיון מעמיק" הם קבעו, שציוצי העיתונאי הם דברי "כפירה" וכי יש לשפוט אותו לפי חוקי האיסלאם הנהוגים בממלכה. במקרים כאלה, כידוע, צפוי לנאשם עונש מוות.

הסוגיה אף הונחה על שולחן המלך הסעודי בכבודו ובעצמו. זה הורה לעצור את העיתונאי, שניסה להגיע לניו-זילנד. קשגרי נעצר בחניית ביניים בשדה התעופה של בירת מלזיה. המחאות הרבות על המעצר, שארגונים בינלאומיים הפנו לשלטונות מלזיה, לא עזרו. מלזיה העבירה את קשגרי לידי אנשי ביטחון סעודים, ואלה הטיסו אותו בחזרה לסעודיה.

"הנשים הסעודיות לא יגיעו לגיהנום, מכיוון שאי אפשר להגיע לגיהנום פעמיים", עוד הספיק ה"כופר" לצייץ התייחסות למצב הנשים בארצו. כעת הוא חש על בשרו את הקושי להימלט מאותו גיהנום. כך נראים החיים בממלכת הנפט. קשגרי, שצייץ ונפגע, נמצא בידיים רעות, ממתין לגורלו.

הגיע הזמן ששוחרי חופש, הן במערב הן בערב, ישילו מעליהם מעט משכבות הצביעות הקשורה למשטר הזה. הדברים נכונים שבעתיים בנוגע לאיש היושב בבית הלבן, שקד ורקד במועדון האפוף ריחות נפט.

שוחרי החופש, באשר הם, מוכרחים להרחיק מאפם ריחות אלה ולהפגין זקיפות קומה כלפי ממלכת החושך. כפי שאובמה ידע לומר למובארק לפני שנה "עכשיו זה עכשיו", מצפים שיאמר לשלטונות הסעודיים: "די זה די!" או בשפה המובנת להם: "חלאס זה חלאס!"
*
פורסם: דעות-הארץ, 22 בפברואר 2012

***
For English, press here

כל הפרטים

אז המופתי אמר

פני ה"ביבי" כפני ה"טיבי", ואידך זיל גמור.

סלמאן מצאלחה | אז המופתי אמר

"בימים אלה ממש שותקות רוב מממשלות העולם אל מול קריאות המופתי הפלסטיני להרוג את היהודים באשר הם", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאום לציון יום השואה הבינלאומי. נתניהו הוסיף, שהוא מצומרר מן "העובדה שיש פה מורשת של שנאה והשמדה, כי המופתי הזה בא בעקבות המופתי ההוא... במקום לקרוא לשלום ולהתפייסות, קורא להשמדת היהודים באשר הם".

קדם לנתניהו נשיא המדינה, שמעון פרס, שתקף אף הוא בחריפות את המופתי של ירושלים. "דברי המופתי הם מסוכנים", אמר פרס. "והם עלולים להוביל להסלמה ביחסי יהודים-ערבים ואף לפגיעה בחיי אדם", הזהיר הנשיא.

מעניין להיווכח, כי שני אישים אלה שתקו בפרשת הספר "תורת המלך", שעסק בדיני הריגת גויים. הם ופוליטיקאים אחרים גם נאלמו דום לנוכח עצומות והתבטאויות גזעניות שיצאו מבית המדרש של "גדולי דור" כאלה ואחרים. דומה, כי מי שהיו אמורים לצאת כעת להגנת המופתי הם דווקא הרבנים שזעקו חמס וטענו שהמדינה אינה רשאית להתערב בענייני דת והלכה. ככה זה אצל חסידי המונותיאיזם האינפנטילי על כל ענפיו וגרורותיו.

מי שקורא בספרות דתית מונותיאיסטית, ולא חשוב של איזו דת, נוכח עד מהרה שהיא גדושה בין היתר בדברי תועבה מבחינה מוסרית. המסורת שציטט המופתי אכן קיימת בענף האיסלאמי של המונותיאיזם: "לא יבוא יום הדין עד אשר תילחמו ביהודים. היהודי יתחבא מאחורי אבן, והאבן תדבר: הו עבד האלוהים, הוא מוסלמי! הנה יהודי, בוא והרוג אותו!"

מסורות כאלה ואחרות הן חלק ממסורות אסכטולוגיות העוסקות באחרית הימים וביום הדין, והן קיימות גם בתרבויות אחרות. האיסלאם לא המציא את הגלגל האסכטולוגי. הוא שאב מן היהדות והנצרות והמציא מסורות כאלה ואחרות כדי לשרת את מטרותיו הארציות דווקא. כלומר: כיבושים נרחבים.

לא רק ביהודים נלחמים באחרית הימים. המסורות האלה מספרות גם, שאחרית הימים לא תבוא "עד אשר תילחמו בחוזא וכרמאן, הנמנים עם העמים הפרסיים", ובגרסה אחרת: "עד אשר תילחמו בעמים הטורקיים". וכך מתוארים העמים האלה: "אדומי פנים, פחוסי אף, צרי עיניים ופניהם עגולים ושטוחים כמגינים".

ואם המופתי הירושלמי ושאר מופתים ימשיכו לפשפש במסורות המדבריות, הרי שמצפה להם עוד הפתעה. בחורף הירושלמי הקר הזה, מי יודע אילו נעליים נועל המופתי ה"מלומד". אם היה ממשיך לקרוא באותיות הקטנות היה עלול למצוא את עצמו בצד הלא נכון. שכן המסורות מספרות עוד: "לא תבוא אחרית הימים עד אשר תילחמו באנשים שנועלים נעליים מרופדות".

בסיכומו של דבר, לא רק שהגיע הזמן להפריד את המונותיאיזם הזה מן המדינה - הן היהודית והן הערבית - אלא שהגיע הזמן להפריד אותו גם מן השיח הלאומי. שאם לא כן, הגיחוך המונותיאיסטי המסוכן ישתלט עלינו ויהרוס כל חלקה טובה שנותרה כאן.

הפוליטיקאים הקטנים המתיימרים ללמדנו "מה זה להיות יהודים" או "מה זה להיות ערבים" ימשיכו לזרוק סיסמאות חלולות לחלל הסכסוך. ובינתיים, על המצב בישראל-פלסטין אפשר לומר: לא רק ש"פני הדור כפני הכלב", אלא שפני ה"ביבי" כפני ה"טיבי", ואידך זיל גמור.
*
פורסם: דעות-הארץ, 14 בפברואר 2012

***
For English, press here

כל הפרטים

איגרת לנשיא אסד

וכך גם אתה, אדוני הנשיא. כן, לא היית אדם חופשי, ולו ליום אחד...

כל הפרטים