אולם דומה, כי התגובה הישראלית על מפגן הפעילים ה"פרו-פלסטינים" היא תגובה היסטרית וגובלת באיוולת, אם לא גרוע מכך. שכן עד כמה שהדבר יישמע מוזר, פעילים אלה אינם כלל פרו-פלסטינים ופרו-ערבים. נהפוך הוא - יותר משהמטס הוא "ברוכים הבאים לפלסטין", כפי שכינוהו הפעילים, הוא בא להביע הזדהות עם ישראל ולהדגיש את עומק השייכות של ישראל למשפחה התרבותית שלהם.

ייתכן כי חלק מהפעילים הם אנשים טובים, נאיבים ומבקשי תיקון העולם. ייתכן גם, שחלקם באו במטרה להשחיר את פני ישראל, המושחרים ממילא. אולם אפשר לקבוע, שהעולם התרבותי, התקין פוליטית, של פעילים אלה נגוע בגזענות לא כלפי יהודים, אלא כלפי התרבות הערבית והמוסלמית דווקא. שכן נקודת המוצא של מארגני המפגן היא ההיפך הגמור מהזדהות עם סבל ערבי כלשהו.

יש שמץ של אמת במכתב הציני שהכינה ממשלת ישראל כדי למסור אותו למי שיצליח בכל זאת לנחות כאן. לו היו פעילים אלה נושאים את דגל זכויות האדם בכלל ואת הדאגה לזכויות האדם הערבי בפרט, היו בוודאי מוצאים זמן ומקום להביע את מחויבותם ה"מוסרית" בעוד מקומות באזור הזה. מטרות לא חסרות בזמן האחרון.

זה שנה ויותר בשאר אסד טובח באזרחים ערבים סורים דורשי חופש. העולם, המכונה משום מה "תרבותי", צופה בזוועה בחיבוק ידיים ואינו עושה דבר כדי לעצור את ההרג וההרס בערי סוריה. זהו העולם התרבותי שאליו משתייכים הפעילים האלה, ודומה כי הם נוהגים על פי הקודים המוסריים של העולם הזה שלהם.

מי שמחלקים את העולם ואת בני האדם לכאלה שראוי לנהוג בהם על פי כללי מוסר אוניוורסליים ולכאלה שכללים אלה אינם חלים עליהם - אינם יכולים להיקרא מוסריים. מוסר אוניוורסלי חל על כולם. מי שמוציא מהכלל הזה חטיבה אנושית כלשהי, שאינה נדרשת לנהוג על פי כללי המוסר - המוסריות שלו עצמו מוטלת בספק.

האם גזענות רב-תרבותית היא המונעת מפעילים כאלה ואחרים להפגין סולידריות עם האזרחים הערבים הסורים הנטבחים? האם, לתפישת פעילים אלה ודומיהם, משתייכות סוריה ודומותיה בעולם הערבי לעולם תרבותי אחר, שקודים מוסריים אוניוורסליים אינם חלים עליו?

פעילי זכויות אדם מן הסוג הזה, שאינם מוצאים זמן לקיים מפגני הזדהות עם אזרחים ערבים הנטבחים יום יום בארצות ערב, חושפים בחוסר המעש שלהם את הגזענות האנטי ערבית דווקא. לדידם, העולם הערבי והמוסלמי משתייך לעולם תרבותי אחר, הנוהג על פי קודים מוסריים אחרים, שאינם חלק מהמוסר המערבי הנעלה "שלנו".

בעיני פעילים כאלה, ישראל היא משהו אחר. ישראל היא חלק מהמשפחה שלהם. לכן הם באים להפגין כאן, ולא בסוריה או במדינות ערביות אחרות. לכן הכותרת הנכונה למפגן הזה ולדומיו היא "ברוכים הבאים לישראל", לא לפלסטין.
*
פורסם: "הגזענות של הפעילים" דעות-הארץ, 17 באפריל 2012

***
For English, press here

----

כל הפרטים

פטריוטים אבל מרחוק

9.4.12גזענות, דת ומדינה תגובה 1:

חוק בחירות לעם הנבחר:

המניפולציה הפוליטית בולטת בהצעת החוק הזאת, ועל כן קמה לה התנגדות מצד מה שמכונה כאן "השמאל". ככלל, הדיבורים על שמאל וימין בארץ הם אחיזת עיניים, שכן לא קיים בארץ שמאל, לא יהודי ולא ערבי.

סלמאן מצאלחה ||

פטריוטים אבל מרחוק

הבחירות לכנסת בפתח וסוגיות הקשורות בהן מתחילות לרחף באוויר. לא רק פריימריס, סקרים ומפלגות חדשות צצות כפטריות חברתיות אחרי המחאה, אלא שאנו עדים גם לקידום חקיקה הקשורה לזכאות בהשתתפות בהצבעה.

באחרונה צצה יוזמה חדשה-ישנה שנויה במחלוקת. צבי האוזר, מזכיר הממשלה, פועל לקידום החוק המרחיב את זכות ההצבעה לישראלים השוהים בחו"ל. מספרם של אזרחים אלה מוערך בחצי מליון, ובמונחים אלקטורליים, כשני מנדטים מן הזן של זאב אלקין ויריב לוין (שניהם מהליכוד).

כצפוי, היוזמה מעוררת התנגדות משום שהיא מעלה חשד שיוזמיה מבקשים לקושש קולות בחו"ל בכדי לחסום כל אפשרות לשינוי השלטון. יוזמה זו דחפה קבוצה של אנשי רוח וקצינים לקרוא להפסיק את קידום החוק. בדבריהם הם מציינים כי החוק נועד לסייע למפלגות לגייס מצביעים בחו"ל, באמצעות שימוש בחוק השבות באופן שיאפשר מתן אזרחות מיידית ליהודים. "ההצבעה מחו"ל תעודד התאזרחות לצורך הצבעה", הם כתבו והוסיפו: "קבוצות יהודים מאורגנות מהגולה יקבעו משם את חיי הישראלים" (יהונתן ליס, "הארץ" 1.4).

המניפולציה הפוליטית בולטת בהצעת החוק הזאת, ועל כן קמה לה התנגדות מצד מה שמכונה כאן "השמאל". ככלל, הדיבורים על שמאל וימין בארץ הם אחיזת עיניים, שכן לא קיים בארץ שמאל, לא יהודי ולא ערבי. בצד היהודי, קשה להצביע על הבדל כלשהו בין בנימין נתניהו (ליכוד), שאול מופז (קדימה) ושלי יחימוביץ' (עבודה), בכל מה שקשור לפתרון הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. גם בצד הערבי קשה להצביע על הבדלים בין הח"כים הערבים מוחמד ברכה (חד"ש), ג'מאל זחאלקה (בל"ד) ואחמד טיבי (תע"ל).

ייתכן כי בקרב המפלגות הציוניות ישנם אנשים שמתנגדים להתאזרחות לצורך הצבעה, אך כולם ממשיכים לדבוק בהתאזרחות לצורך הפקעה, בייחוד הפקעה של אדמות של אלה המכונים במילון הציוני, "לא-יהודים". כל ההבחנה בין שלל המפלגות הציוניות מצטמצמת, אם כן, להימצאותם של קומץ אנשי ימין שהם מעט ליברליים בעניינים אזרחיים זניחים, לבין רוב מוחלט של אנשי ימין לאומנים ופונדמטליסטים. לכן יש להודות ששמאל אמיתי - מדיני, חברתי ותרבותי - קיים רק בתיאוריה. על רקע המאבק הלאומי המתמשך בארץ לא יכול להתקיים שמאל אמיתי.

צריך דמיון פורה במיוחד כדי להיאבק בהזיות של הימין. אבל אם פטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל, צריך לספק לנבלים פטריוטיות צרופה ולערער את עולמם הרוחני. ספר החוקים הישראלי משווע לחוק חשוב אחר שעוד לא חוקק. אם בבחירות עסקינן, הרי שחוק הבחירות צריך לכלול סעיף מאוד "פטריוטי": לא תהיה זכות בחירה למי שנושא דרכון זר. זאת ועוד: כל מי שנושא דרכון זר לא יהיה רשאי לבחור ולהיבחר לרשויות המקומיות ולא יוכל לשרת בשום תפקיד בשירות המדינה.

על ידי קידום חוק כזה, אפשר לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: מחד, בוחרים אנשים שנאמנותם המוחלטת היא אך ורק לאזרחים כאן. ומאידך, חושפים לעיני כל את ערוותם של כל ה"פטריוטים", המפוקפקים והמנוולים גם יחד.

פורסם: דעות-הארץ, 9 באפריל 2012

***

For English, press here

------

כל הפרטים

בין הפטיש לשטן

28.3.12מזרח-תיכון אין תגובות:

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים.

סלמאן מצאלחה || בין הפטיש לשטן

ראשית, יש להודות - במה שקשור לאיראן בנימין נתניהו צודק. שכן, מאז כינון משטר האייתוללות לא מש איזכור ישראל מלשונם של מנהיגים איראנים. הכינוי "השטן הקטן", כסמל לרשע, מודבק לה בכל הזדמנות. וכשמונח טעון כזה יוצא מפיהם של מנהיגים שעולמם הרוחני כלוא בתוך כלוב משיחי, הרי שבהכרח הוא דורש נקיטת מהלכים אקטיביים מצדם בהתמודדות עם ה"שטן", אף על פי שהוא קטן. אולם, הצדק של נתניהו בעניין איראן מסתיים כאן.

בהיותה "אופיום" להמונים נבערים, תמיד שימשה הדת כלי בידי פוליטיקאים מניפולטיביים למען השגת מטרות ארציות. המונח "רשע" שימש ב-1982 כלי בידי הנשיא האמריקאי, רונלד רייגן, כאשר כינה את בריה"מ "אימפריית הרשע". לאחר קריסת הקומוניזם הועתק המונח והודבק על מצחם של אחרים בדמות "ציר הרשע". המונח "מסע צלב" שימש כלי בידי נשיא אמריקאי אחר כתגובה נוצרית הולמת על "מסע הסהר" הטרוריסטי ב-11 בספטמבר 2001.

כל אידיאולוגיה הטוענת לאמת מוחלטת ולטוב מוחלט זקוקה לאויב אידיאולוגי כבד-משקל מנגד, כדי לפרוח. האיסלאם צמח במדבר הערבי על תשתית יהודית-נוצרית, והוא שקוע כולו בפולמוס תיאולוגי מול היהודים והנוצרים. האיסלאם במהותו הוא שילוב של מונותיאיזם יהודי ומיסיונריות נוצרית. ואם תיטול ממנו את ההתייחסויות ליהודים ולנוצרים לא יישאר ממנו מאומה. השיח האיסלאמי העכשווי מוצא בסכסוך הישראלי-פלסטיני מקבילה לעימות המוסלמי הבראשיתי עם "אהל אל-כתאב" (עם הספר), שהוא ביטוי המכיל יהודים ונוצרים על פי התפישה המוסלמית.

באשר לאיראן, אין זה מקרה שהדוקטרינה השיעית קנתה לה אחיזה בקרב העמים הפרסים. השיעה, מראשיתה, היתה פלטפורמה פנים-איסלאמית ששימשה לקידום מטרות לאומיות איראניות מול הערבים שכבשו את פרס ואילצו את תושביה להמיר את דתם. לא פלא, אם כן, שמחמוד אחמדינג'אד ומנהיגים איראנים אחרים מדגישים בנאומיהם את המונח "מילת איראן", כלומר: האומה האיראנית.

עדות לעומק האיבה ההיסטורית בין הפרסים לערבים אפשר למצוא בספרות האסכטולוגית השיעית. באחת המסורות המתייחסת להופעת ה"מהדי", המשיח השיעי, נאמר: "אוי לעריצי ערב מן העונש שקרב". שכן, עם הופעתו מחדש הוא יתחיל בטיפול בערבים דווקא: "כאשר יופיע ה'מהדי' לא יהיה בינו לבין הערבים וקורייש (שבטו של מוחמד) אלא החרב...", כפי שמספרת מסורת אחרת.

האיסלאם הערבי, הסוני, משיב מלחמה ומאשים את השיעים שקנונייה יהודית עומדת בבסיס תורתם. הוא נסמך כמובן על הספרות השיעית עצמה, שיודעת לספר גם שהמהדי "ישליט את משפט הצדק של דוד ושלמה", ולא זו בלבד אלא שכשיופיע מחדש "הוא יקרא לתפילה כשהוא נושא את שמו המפורש של אללה בשפה העברית", כמאמר מסורת אחרת. אם כן, הדברים באזור זה אינם פשוטים כלל וכלל.

בהיותה בנו יחידו של "השטן הגדול" באזור הזה ובעל בריתו אשר אהב, ישראל משחקת במגרש של גדולים וממשיכה לבעוט בפלסטינים. הכיבוש הישראלי המתמשך מספק צורך בקיומו של רשע, של שטן ושל ציפייה לצדק אלוהי. זהו הדלק שמניע את גלגלי המניפולציות מבית מדרשם של כוהני הדתות המונותיאיסטיות.

הסכסוך משמש, בין השאר, כלי מניפולטיבי בידי האיראנים להחזרת עטרה פרסית ארצית ליושנה. ועל רקע האיבה המוסלמית העתיקה ליהודים, ובאמצעות האמתלה הפלסטינית, הם זוכים באהדה בקרב המונים ערבים. המשיחיים הנוצרים והיהודים מנסים לדחוק את הקץ ולזרז את בואו של המשיח שלהם. וכך יושבת לה ישראל כ"ווילה" בצומת העימות המרכזי המקשר בין חלקי ה"ג'ונגל" המונותיאיסטי.
*
פורסם: דעות-הארץ, 28 במארס 2012

***
For English, press here

כל הפרטים

ישראל : איראן - להארכה

14.3.12מזרח-תיכון אין תגובות:

צריך, אם כן, לפקוח עין. כל העולם צופה בשידור המשחק. גם האוהדים השרופים במזרח התיכון ממתינים להארכה בעצבים מרוטים.

סלמאן מצאלחה ||

ישראל : איראן - להארכה

ההסלמה בדרום היא חלק מתפישת המשחק הכוללת של מאמן נבחרת ישראל ושל עוזרו - עוד סנונית בלהק הסנוניות שלא מבשרות את בוא האביב דווקא. מטרתה לגרור את אחת מחוליות הקישור האיראניות באזור למהלך לא מחושב, וזאת על מנת לשתקה ולהוציאה מהמשחק.

המשחק העיקרי מתנהל בין ישראל לאיראן, ואם להוסיף ולשאול מונחים מעולם הכדורגל, הוא עומד להסתיים בתיקו והאוהדים שגודשים את היציעים חשים תסכול עמוק. הם לא רוצים לחזור הביתה בלי שקיבלו את מנת הריגוש הפרימיטיבי שלהם, ולכן דוחפים את השחקנים לעבור ל"כסח". הזעקה "מלחמה" מהדהדת באיצטדיון. האוהדים רוצים שעל כר הדשא המזרח תיכוני יישפך דם.

עד כה התנהל המשחק בצורה מבולבלת. איראן מוסרת בשנים האחרונות כדורי עומק לשחקני החיזוק בחוליות הקישור שלה, חיזבאללה וחמאס, ושולחת אותם לתקוף את השער הישראלי. מן העבר השני, נבחרת ישראל משחקת "בונקר" ומדי פעם יוצאת להתקפות מתפרצות. אולם למרות הפציעות היא שומרת על שער נקי. חמומי המוח ביציע הישראלי דורשים לצאת מהבונקר ולעבור למשחק התקפי, אך המממן הזר של הנבחרת - אובמה שמו, בעל המאה ולכן גם בעל הדעה - חושב אחרת. הוא דורש להמתין מעט, ובניסיון להרגיע שב ומצהיר שכל האופציות פתוחות, כולל זו ההתקפית. בינתיים הוא חושב למוטט את האיראנים באמצעות סנקציות. מן הדיווחים על ההתלחשויות בספסל הישראלי בין המאמן למממן אנו למדים, שעדיין לא התקבלה החלטה לעבור להתקפה.

עדותו של עוזר המאמן הישראלי, ברק שמו, לא מותירה ספק בדבר קיומה של תוכנית מגירה התקפית. בראיון שהעניק לרשת ב' הוא הצהיר שעדיין לא התקבלה החלטה על מעבר למשחק התקפי, אך הדגיש ש"אנחנו מתכוננים לדבר הזה". בתגובה לקולות אחרים, מפי שחקנים ומאמנים לשעבר, המזהירים מפני הפקרת השער הישראלי, הוסיף ברק באותו ראיון: "מלחמה זה לא פיקניק, אך בשום תרחיש אין לא 50 אלף ולא 5,000 וגם לא 500 הרוגים".

חייבים להתייחס ברצינות לדבריו. שכן, הממשלה הזאת אכן מתכוונת ומתכוננת "לדבר הזה". על מה נסמך ברק בהצהירו שלא יהיו 500 הרוגים? ברור שאיש אנליטי כמותו לא ישים את מבטחו אך ורק במערכות כמו "כיפת ברזל", "החץ" וכו'. נראה שנבחרת ישראל, בהנהגת נתניהו וברק, לא תעבור לשלב הבא ללא שיתוק חמאס וחיזבאללה, הקרובים לשער הישראלי.

יש מספר סימנים, שאם נהיה עדים להתרחשותם נוכל לומר שהכל מתנהל לפי תוכנית המגירה ההתקפית מול הנבחרת האיראנית: הסלמה גם בצפון היא אחד מהם. סימנים אחרים שיכולים להעיד על התקדמות רצינית בביצוע התוכנית, הם אירועים לא מוסברים קרוב לשער בשטח האיראני, למשל פיצוצים מסתוריים במאגרי הטילים ארוכי הטווח, ובייחוד אלה שיכולים לסכן את העורף הישראלי. רק על הרקע הזה אפשר להבין את הצהרתו הבוטחת כל כך של שר הביטחון.

צריך, אם כן, לפקוח עין. כל העולם צופה בשידור המשחק. גם האוהדים השרופים במזרח התיכון ממתינים להארכה בעצבים מרוטים.
*
פורסם: דעות-הארץ, 14 במארס 2012

***
For Arabic, press here

כל הפרטים

יום אסד יום בס"ד

6.3.12מזרח-תיכון אין תגובות:

סלמאן מצאלחה ||

יום אסד יום בס"ד

בשאר אל-אסד, הממשיך לטבוח באזרחים הסורים, הוא לא רק נשיא מדינה חשובה באזור הנקרא "עולם ערבי", אלא יותר מכל הוא הסמל הבולט ביותר לריקבון בעולם הערבי הזה.

כל הפרטים

עוד לא אבדה נכבתנו

ליהודים בלבד

על חשבון הברון

ברוכים הבאים, גזענים