סלמאן מצאלחה
ב. מיכאל ||
בריוני הבית הפוסט־יהוד
בתדהמה כעוסה מתייחסים יהודי ישראל אל עיקשות הפלסטינים למרוד בכובשיהם. אנחנו רותחים מזעם וסמוקים מעלבון כשערבי — יצור נחות מזֶרַע שִפְחָה ופִראֵי מִדְבָּר — מסרב להודות לאלוהיו על הזכות שהוענקה לו להירמס תחת מגפינו. שהוא מעז להרים קול, להרים אבן, להרים נשק, להרים נס־מרד. שהרי, כידוע, הזכות לעשות את כל אלה שמורה רק לנו. רק למי שנולד לאם הנכונה, או טופל בידי כוהני האל הנכון. כי זאת, רק זאת, הצלחנו ללמוד מהמיתוסים (המשוכתבים) של מרידותינו אנו בכובשים אכזרים.
