סלמאן מצאלחה
סלמאן מצאלחה ||
משהו רקוב בממלכת אונו
"הקריה האקדמית אונו היא מודל לרב־תרבותיות". זאת היא כותרתה של מודעה גדולה שמתפרסמת בעיתונים בימים האחרונים. מדובר במעין "תגובה ציבורית מטעם", שבאה בעקבות תחקיר ב"חדשות 10" שחשף את קיומה של הפרדה יזומה בין סטודנטים יהודים לסטודנטים ערבים במוסד. בהליכי הרישום למוסד נשמעו האחראים מפנים סטודנטים ערבים אל בניין אחר, באור יהודה. הבניין הנפרד מכונה "גטו" בפי הסטודנטים.
מתברר שהדבר נודע למועצה להשכלה גבוהה, והיא אף ערכה ביקור פתע במקום. בעקבות הסיור נשלח מכתב לנשיא הקריה האקדמית אונו, שבו הובהר שהלימודים במקום אינם חוקיים. במל"ג גם קבלו על התנאים שמקבלים הסטודנטים הערבים במקום, ואף ציינו שהם גרועים בהרבה מאלה של הסטודנטים היהודים. עוד נכתב, שהקריה האקדמית אונו לא קיבלה כל אישור לפתיחת מסלול לימודים לאוכלוסייה מוגדרת וכי הבניין באור יהודה "מעולם לא אושר כבניין שבו יכולים להתקיים לימודים אקדמיים".
 |
| ה״נכבדים״ החתומים על המודעה |
מי עומד מאחורי המודעה שכולה דברי הלל לקריה האקדמית אונו? מבט חטוף על שמות החותמים מביא להרמת גבה. לא פרופסורים ואנשי תרבות ערבים חתומים שם, אלא אנשים מזן אחר — "נכבדים". ואלה שמות "נכבדי ערב": הכוהן אנדראוס בחוס — הממונה הכללי של העדה היוונית־הקתולית בגליל; שייח מואפק טריף — נשיא בית הדין הדרוזי לערעורים; שייח כאמל ריאן — חבר הנהגת התנועה האיסלאמית וחבר הוועד המנהל של הקריה האקדמית אונו; שייח עבד אל־חכים סמארה — נשיא בית הדין השרעי לערעורים; האב ד"ר אליאס דאו — נשיא בית הדין לערעורים בכנסייה היוונית; שייח מוחמד זבדה — הקאדי השרעי של בית הדין ביפו.
ובכן, החותמים הם בדיוק ההוכחה שמשהו רקוב כאן. "כמי שלמדו בקריה האקדמית אונו", פותחים הנכבדים את המודעה שהוכתבה להם כנראה, "אנחנו הראשונים להעיד כי אין מוסד רב־תרבותי שמכבד את תלמידיו הערבים כפי שעושה מוסד זה". בסוף המודעה הם אף מצהירים: "אנו גאים להיות בוגרי הקריה האקדמית אונו, אשר התחילה מהפכה חשובה מאין כמותה בחברה הישראלית!"
איני יודע מה למדו החותמים, ואילו תארים אקדמיים "מכובדים" הם קיבלו מהמכללה. הגאווה הערבית שהם מפגינים בשל היותם בוגרי המכללה, על רקע פרסום התחקיר, מעידה דווקא על ההיפך ממכובדות. יש לציין כי החותמים אינם ידועים כלוחמים ללא חת בהגנה על החירות ואינם מוכרים בציבור הרחב, לא הערבי ולא היהודי, כשוחרי תרבות. דומה שלא הדאגה ל"חברה ישראלית רב־תרבותית", כלשון המודעה, היא שטרדה את מנוחתם ודחפה אותם לפרסם מודעה שעולה כסף רב. גם לא סביר שהאדונים נזעקו בעקבות השידור, וגם שילמו מכיסם את עלות המודעה כדי להעמיד דברים על דיוקם. רוב חותמי המודעה ההזויה הזאת הם אנשי דת ערבים הנושאים בתפקידים שבצדם משכורות ממשרד הדתות.
זאת ועוד, המודעה שבאה לברך יצאה מקללת. שכן, היא עוד הוכחה לקיומו של "גטו" ערבי. אחרת, כיצד אפשר להבין פרסומה של מודעה בנושא חברה ישראלית רב־תרבותית, שחתומים עליה רק נכבדים ערבים, בלי אף נכבד יהודי, לא דיין בית דין, לא רב ואף לא רבה לרפואה.
הארץ, 7.7.17
