ארצות הכופרים


הציווי היהודי "עשה לך רב", הופך בקרב הקהילות המוסלמיות ל"עשה לך אימאם וקנה לך מסית, שידריך אותך בנתיבות דת האיסלאם".

סלמאן מצאלחה ||

ארצות הכופרים


יש מי שמייחס את צמיחת הטרור האיסלאמי במערב לרקע הסוציו־אקונומי של קהילות המהגרים המוסלמים. ואולם, כל המעלה טענה כזאת לא יכול להסביר עובדה פשוטה אחת: אם כך, כיצד זה שקהילות מהגרים לא מוסלמים מרקע סוציו־אקונומי דומה אינן מעורבות כלל בטרור.

הרקע הסוציו־אקונומי יכול אולי להסביר דבר אחר. קהילות המהגרים המוסלמים הן ברובן מסורתיות ולא משכילות, והדת משחקת תפקיד חשוב בחייהן. בכל הקשור לענייני דת, הלכות ומסורת הן נסמכות על המטיפים במסגדים ועל הסרטונים המועברים ברשתות החברתיות. כך הם הופכים לחומר ביד היוצר, חשופים למניפולציות של המטיפים. הציווי היהודי "עשה לך רב", הופך בקרב הקהילות המוסלמיות ל"עשה לך אימאם וקנה לך מסית, שידריך אותך בנתיבות דת האיסלאם".

בעשורים האחרונים הולכים ומתרבים פסקי ההלכה הקשורים לחיי הקהילות הללו בארצות המערב. פסקי הלכה כאלה יוצאים הן מצפון אפריקה והן מהמזרח התיכון, והם נגישים לכל דורש באתרים האיסלאמיים הרבים הקיימים באינטרנט. רבים מפנים שאלות לפוסקי ההלכה ומחפשים תשובות על תהיות בנוגע לשהותם בארצות אלה, "ארצות הכופרים" לפי הטרמינולוגיה האיסלאמית.

לכן, מי שבאמת רוצה להבין על איזה רקע צומח הטרור האיסלאמי לא צריך ללכת רחוק. הכל כתוב שחור על גבי צג, ומצוי בידו של כל מחזיק סמרטפון. לשם כך צריך לדעת לקרוא ערבית ולקלוט מבין השורות את עומק הניכור השורר בין החברה הערבית והמוסלמית לחברה המערבית.

על השאלה מהו דין ההגירה לארץ לא מוסלמית כבר ניתנו פתוות רבות. כזאת היא הפתווה של אבן עתימין, מלומד סעודי, שיש לו השפעה על התנועות הסלפיסטיות: "ההיתר לשהות בארצות הכופרים מותנה בשני תנאים", קבע הפוסק: התנאי הראשון הוא, כי השוהה חייב להיות בעל ידע בענייני דתו ואמונתו, וחשוב מכך: "הוא חייב להפנים את האיבה והשנאה כלפי הכופרים ולהתרחק מהם". והתנאי השני: "הוא חייב להפגין את אמונתו ולקיים את מצוות הדת". ועוד מוסיף הפוסק: משנתקיימו שני תנאים אלה, הוא חייב לקיים את ה"דַּעְוָּה", ההטפה לאיסלאם, ולחבב את דת האיסלאם עליהם. שכן, זהו עוד סוג של ג'יהאד שהמוסלמי נדרש לבצע.

דברים דומים חוזרים בפתווה אחרת, המתפרסמת באתר "איסלאם ווב": "חל איסור על הגירה לארץ לא מוסלמית על כל מי שלא יכול לקיים בה את מצוות הדת". האיסור נובע, בין השאר, מ"הסכנות הגדולות המצפות למי שחי בקרב הכופרים, בכך שהוא חושף את ילדיו לתרבות רעה". שכן, "ידוע שבארצות הכופרים אין שליטה לאבא על ילדיו". ואולם דומה, כי החשוב מכל בעיני הפוסק קשור לאפשרות, ש"השנאה של המוסלמי כלפי הכופרים עלולה להיחלש".

זאת ועוד. בווידיאו שהפיץ לאחרונה מטיף דת סורי — פרופסור שלימד באוניברסיטה של דמשק ועבר לירדן עם פרוץ ההתקוממות הסורית — הוא חוזר ומדגיש את הסכנה הצפויה לילדי המהגרים, שעלולים לאבד את הזהות האיסלאמית. ואולם, דומה כי הדבר שהכי טורד את מנוחתו האיסלאמית קשור למעמד האשה: "לאשה במערב יש משכורת גבוהה, וזה דוחף אותה להתנהג בקשיחות כלפי בעלה", ציין המטיף, והוסיף עוד הארה: "רק בארצותינו אני מרגיש איזה ערך גדול יש בהטלת פרנסת האשה על הגבר".

אם כן, למקרא ולמשמע הפתוות וההטפות האלה בל יתפלא איש, שהקהילות המוסלמיות מסתגרות ולא מתאמצות להיטמע בתוך החברה המערבית. בל יתפלא איש גם, שהטרוריסטים יוצאים מהמסגדים שמהם נשמעות הטפות כאלו. זהו היסוד שעליו צומחת הפורענות החברתית המתבטאת בביצוע פעולות ג'יהאד, כלומר טרור, נגד אזרחי המערב, הנחשבים ל"כופרים" בעיני מורי הדרך המטיפים ומתווים את צעדי צאן מרעיתם.

לכן, זאת יש לומר: כל עוד לא יקומו רפורמיסטים מוסלמים אמיצים, שייקחו את האיסלאם ואת המסגדים לידיהם, דבר לא ישתנה. כמנהגו מימים ימימה, האיסלאם ימשיך להתעמת עם ה"כופרים", בארצותיהם, גם באמצעות טרור. וזוהי כל תורת הטרור האסלאמי על רגל אחת.
*
הארץ, 30 באוגוסט 2017

זכר לשכחה - אחרית דבר



ארכיון


סלמאן מצאלחה ||

זכר לשכחה - אחרית דבר

מחמוד דרוויש, זכר לשכחה, תרגום הערות ואחרית דבר: סלמאן מצאלחה, הוצאת שוקן בשנת 1989





רק שבעים


סלמאן מצאלחה

רק שבעים

                 (לאריה ארנון)

רַק שִׁבְעִים מָלְאוּ לַנַּעַר,
וְזוֹ אָכֵן סִבָּה
לְהַפְסִיק לִסְפּוֹר כָּל שַׁחַר.
אָז, סֹבּוֹ לִמְסִבָּה.

לֵךְ תַּכִין סִירִים עִם רוּתִי,
עֲלֵינוּ - הָעוּגָה.
הַמַּצָב הוּא כֹּה אַקוּטִי
הָאָרֶץ נְמוֹגָה.

הַשָּׁנִים חָלְפוּ כְּמוֹ אֶמֶשׁ.
חָלְפוּ הַנְּדוּדִים.
בָּרוּךְ הַבָּא! בַּלֵּב יֵשׁ
מָקוֹם לִבְנֵי דּוֹדִים.

חָשַׁבְתָּ עַל שַׁלוֹם, וְדֶרֶךְ
סוּגָה בַּשּוֹשָנִּים.
קִבָּלְתָּ אֶת ״תּוֹרַת הַמֶּלֶךְ״
תִּזְכֹּרֶת כִּבְשָׁנִים.

הַחֲלוֹם, אוֹתוֹ קוֹשַׁשְׁתָּ,
מִסִּפְרוֹ שֶל הַחוֹזֶה,
וְחָרַשְׁתָּ וְהוֹרַשְׁתָּ,
הִתְגַּלָּה כְּ־״זֶה־לֹא־זֶה.״


וְאִם כָּךְ, אָז בּוֹא נַגִּיד,
הַמַּצָב - אֵינוֹ וָרוֹד.
אִם לַחְלֹם עַל הֶעָתִיד,
עָדִיף אוּלַי - לִנְדֹּד.

טוֹב לַחְשֹב עַל מָחֳרָתַיִם.
זֶה אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ מַחַר.
יֵשׁ תִּקְוָה, אוּלַי יֵש שְׁתַּיִם-
זִימְבַּבְּוּאֶה, אוֹ זַנְזִיבָּר.

***

הרשימה המשותקת

כל מי ששולח נציגים לכנסת, מצפה שנציגים אלה יהיו חלק מהשלטון שקובע את גורלו. לשם כך הנציגים חייבים להיות חלק מקואליציה ממשלתית, ולקבל אחריות על משרדים ממשלתיים. שאם לא כן, אין כל טעם בריצה לכנסת.

גדעון עשת || הכנסייה, החמסה והמפלגה

גדעון עשת ||

הכנסייה, החמסה והמפלגה


"בכל פעם שיש התנגשות ביניהן – עובדות לעולם לא מצליחות לגבור על אמונות. אנחנו עשויים לחשוב שהאמונות שלנו מבוססות על עובדות, אבל האמת היא שהעובדות שאנחנו מאמצים מבוססות על האמונות שלנו...אנשים לא מתים למען עובדות, אנשים מתים למען האמונות שלהם" (ג'ון וורדן, אגם הזאבים, ע' 231)

הנה סיפור שעיקרו התפרסם ב"כלכליסט". הכנסייה הרוסית השכירה נכס שבבעלותה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) שהיא מרכיב מרכזי בחזית הדמוקרטית לשלום ושיוויון (חד"ש) השותפה ברשימה המשותפת בכנסת. הכנסייה דרשה מהמפלגה להתפנות מהנכס ולבסוף תבעה אותה בגין אי פינוי במועד. בית המשפט הכריע לטובת הכנסיה, ואף פסק לה פיצוי של  1.5 מיליון שקל. לכאורה סיפור על סכסוך נדל"ני , אך במקרה הזה קשה לברוח מהפוליטיקה.

למכר שלי היתה דירה בבעלות משפחתו בגרמניה. כאשר הקומוניסטים הגיעו שם לשלטון (בחלקה המזרחי של הארץ) הם הלאימו כל דבר שעמד – כולל הדירה. זו שימשה כדיור ציבורי כמקובל במדינה קומוניסטית. בעל הבית קיבל קדחת.
על ראשי המשטר במזרח גרמניה נאמר לא פעם שהם לא זזו סנטימטר בלי אישור ממוסקבה. מתברר שמוסקבה לא הלאימה את רכוש הכנסייה. מילא שאחרי עשרות שנות שלטון, לא הצליחו הקומוניסטים לשבור את רוח הדת. אבל אפילו את המינימום המתבקש לשיטתם – הלאמת הקניין – לא עשו. הלאמה, אילו היתה, לא היתה מצילה את מק"י מגורל ההפסד בתביעה. פוטין חובב קומוניסטים בערך כמו נתניהו. אבל גם בזה הדתיים ניצחו.

המקווה ובריכת השחיה

והם ניצחו כמעט בכל מקום בעולם. אפילו במדינה שהפרידה את הדת מהמדינה –כמו ארה"ב – תרומה לכנסייה מזכה בהטבת מס, כלומר בכסף ציבורי. קל וחומר במדינות נוצריות אחרות וכמובן במעוז היהודי-אורתודוכסי שבו המדינה מיניקה את הדת (היהודית-אורתודוכסית בלבד) עד זוב חלב.

איך זה שתכנית מתאר בעיר כוללת חובה לבנות בית כנסת בכל שכונה אבל לא מכולת או בריכת שחיה? איך זה שיש עשרות רבות יותר מקוואות (כולן במימון ציבורי) מבריכות שחיה (מיעוטן במימון ציבורי)? יש המאשימים את ה"כפייה הדתית". אך מדוע החילוניים מוותרים?
מדוע ירי בהר הבית מזעזע יותר (הן למוסלמים והן ליהודים) מאשר כל ירי אחר? מדוע באל אקצה המדינה עושה לפתע הפגנות ריבונות קיצונית עד כדי טמטום וסכנת נפשות? ובקיצור: מה יש לנו עם אלוהים.

חיי המדף של אלוהים

חייבים להודות: נכון שיש היום סמארטפונים שהם סמארט ביותר. ואו-טו-טו האוטו ייסע לבד. הגלגל נחשב להמצאה הכי מוצלחת בתולדות האנושות. אבל אין כמו ההמצאה הקרויה אלוהים. חיי המדף של ההמצאה הזו שוברים כל סקאלה.

פיסיקאי ידוע תלה בחדרו באוניברסיטה חמסה. שאלו אותו רעיו מה לאמונה התפלה הזו ולפיסיקאי שכמותך? התחלת להאמין בחמסה? השיב המדען: שמעתי שהחמסה עוזרת גם למי שאינו מאמין.
מאחורי הבדיחה מסתתרת כנראה אמת. אנחנו מתקשים לחיות עם ספק. לבטח כקבוצה. המדע והמציאות עושים הכל חוץ מלמנוע ספק. ספק הוא נישמת הקידמה. ועל אף זאת עם ספקות קשה לחיות.
לדתיים מאמינים אין ספק ולכן, במובן בסיסי ביותר, החיים שלהם נוחים יותר. לחילונים הספקנים קשה גם אם המפץ הגדול היה עובדה של ממש. החמסה הדתית היא תעודת ביטוח שעוזרת גם אם לא מאמינים בה.

ובשביל ביטוח מוכנים לשלם. ובישראל – הרבה מאוד.
*
בארץ
  • המין האנושי

    השיח האלים חשף לא רק את עומק ההתכחשות בחברה הערבית לעצם קיומה של קהילת להט"ב בתוכה, אלא גם את עומק הפער, שאינו אפשרי לגישור…
    כל הפרטים
  • אשכנזים-ספרדים

    במפגש בין ״המנטליות הספרדית המובהקת״, ובמלים אחרות: השייכות לתרבות אתנית אחרת, נקרא לה - ערבית, לבין ״המנטליות האשכנזית המובהקת״...
    כל הפרטים
  • מלאך המוות

    שנים רבות חלפו ומלאך המוות הגיע לבסוף ליטול את נשמתו של יעקב. פנה אליו יעקב בטרוניה: הלא ביקשתי ממך לשלוח לי שליח לפני המוות ואתה הבטחת לקיים... כל הפרטים
במרחב
  • חמאס בשירות ישראל

    לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה.
  • ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע.
    כל הפרטים
 
קוראים ותגובות