סלמאן מצאלחה

מביא את הסעיף 

ח"כ אבי דיכטר מ"קדימה" יזם, יחד עם 40 חברי כנסת ממפלגות שונות, הצעת חוק יסוד חדשה, שמגדירה את ישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי". הצעת החוק כוללת כמה סעיפים שהם, אם להשתמש בביטוי עממי, "מביאים את הסעיף".

מתברר יותר ויותר, כי הכנסת הזאת, על כל חלקיה, היא הכי פופוליסטית מבחינה לאומנית, והכי פונדמנטליסטית מבחינה דתית. עכשיו רוצים להחליף את המנטרה הבלתי אפשרית, "יהודית-דמוקרטית", במשהו חדש.

ברור שכוונת הצעת החוק של דיכטר היא לשלול זכויות טבעיות של האזרחים הערבים בארץ. בנימין נתניהו היטיב להגדיר את הסוגיה בנאום שנשא בדצמבר 2003 בכנס הרצליה: "יש לנו בעיה דמוגרפית. אבל היא לא ממוקדת בערבים הפלסטינים בשטחים, אלא בערביי ישראל". מלים בוטות יותר נשמעו מפי גדעון עזרא, שכיהן כשר לביטחון פנים: "יש אזרחים ערבים במדינת ישראל. זו הצרה הכי גדולה שלנו. תגמור עם עזה, תגמור עם יהודה ושומרון, נשארת עם הצרה הכי גדולה".

חיזוק לגישה מגיע מהסעיף השולל את המעמד הרשמי מן השפה הערבית, שפתם של 20% מאזרחי המדינה. ידוע שפוליטיקאים בארץ אוהבים מאוד להידמות לאירופה. ובכן, מן הראוי להביא לידיעתם איך נוהגת אירופה. פינלנד היא מדינה אירופית ומתקדמת לכל הדעות. ישנו מיעוט שוודי בפינלנד והוא מונה רק 5% מכלל האוכלוסייה. בפינלנד זו, אדם אינו יכול להיות עובד ציבור אם הוא איננו דובר שוודית.

אך, דומה כי "הצרה הכי גדולה" דוחפת את המחוקקים להכניס עוד סעיף גזעני בהצעת החוק, המאפשר הפרדה דתית ולאומית לקיום "התיישבות קהילתית נפרדת", והיא גם זו שדוחפת את המחוקקים לשקוע עוד ועוד בתוך הבוצה הדתית-פונדמנטליסטית.

ישראל הולכת ומשתלבת יפה מאוד במרחב. החוק המוצע מצרף אותה למועדון המדינות ה"נאורות", דוגמת איראן, סעודיה או סודאן. שכן, ההצעה באה להכפיף את החקיקה בכנסת ואת השופטים בישראל למשפט העברי ול"מורשת ישראל", בניסיון לקבע את ישראל כמדינת-הלכה חשוכה על פי חוק יסוד. שכן, במונח "מורשת ישראל" מסתתרת לה מורשת דתית-הלכתית. במורשת הדתית הזאת, בדומה לכל מורשת מונותאיסטית אחרת, לא אחת כלולות הלכות שאפשר לכנותן תועבה מוסרית, שנוגדות בתכלית את ההכרזה האוניוורסלית בדבר זכויות אדם.

העיסוק התכוף בשאלות האלה לא מעיד על חוסן, אלא להיפך. החולשה הזאת מקורה בכיבוש של 1967. מצד אחד, הכיבוש הלך והתארך והלך והעמיק באמצעות "מפעל הגזל הציוני" שנקרא התנחלויות. מצד שני, הדמוגרפיה בין הים לירדן לא קפאה על שמריה. לכן, לא פלא שהצעת החוק נוסחה בשיתוף וביוזמת המכון לאסטרטגיה ציונית. ללמדנו שהראש הציוני ממשיך להמציא לנו פטנטים.

וכך, בהעדר אופק לפתרון לאומי בארץ, הקערה מתהפכת. לא ירחק היום שבו נתחיל להשתמש בשפה "הציונית" הידועה לשמצה - רק הפעם במהופך. הפעם נתחיל לדבר על "המגזר היהודי", או על "בני המיעוטים" - היהודים כמובן. אני אף ארחיק לכת ואכניס לשימוש את הביטוי "נכבדים יהודים". ראו, הוזהרתם!
*
פורסם: הארץ, 10.8.2011

For English, press here

כל הפרטים

סלמאן מצאלחה

חבר, אתה מפגר

(מאחורי הקלעים של השמאל ה״יהודי-ערבי״)

ב-26 ביולי פירסמתי בעיתון ״הארץ״ רשימה שנשאה את הכותרת ״זה שמאל, זה?״, ובה התייחסתי לדברים שכתב מוחמד נפאע, מזכ״ל מק״י, ושאותם פירסם באתר חד״ש בשפה הערבית.

לא שיערתי בנפשי שמאמר אחד שנזרק לאוויר נפל כאבן באגם הקפוא שנקרא ״שמאל יהודי-ערבי״ או ״מפלגה יהודית-ערבית״. האבן שזרקתי ניפצה את שכבת הקרח הדקיקה שכיסתה עליו וחשפה דברים נסתרים. מתברר, כי הנוף של האגם היה בסך-הכל טעות אופטית. שכן, אין מדובר באגם פסטוראלי כלל וכלל. נהפוך הוא, זוהי ביצה רדודה שהמים עמדו בה שנים רבות.

עם פרוץ ההתקוממות הערבית, בהתחלה בתוניסיה ולאחר מכן במצרים, פצחו במק״י ובחד״ש בשירי הלל לעמים הערבים המתקוממים. אולם, ראה איזה פלא! כאשר ניצוץ ההתקוממות עבר לסוריה, לפתע נאלמו דום במק״י וחד״ש. והרי בהשוואה למשטר התוניסאי והמשטר המצרי, בולטת לעיני כל הרצחנות והשטניות של המשטר הסורי דווקא. הנשיא התוניסאי שברח, כמו גם הנשיא מובארק שעומד למשפט בקהיר, יכולים להיחשב ״האם תרזה״ לעומת הרצחנות של משטר הבעת’ הסורי.

מזה חודשים טובח משטרו השבטי של אסד ללא רחמים באזרחים הסורים המתקוממים ודורשים חירות. ומה עושים בחד״ש? מצטרפים לתעמולה השקרית של המשטר הסורי. בבטאון מק״י, כמו גם באתר חד״ש בשפה הערבית, המכונים ״שמאל יהודי-ערבי״ - לא ימצא הקורא מלים של אמפטיה עם העם הסורי המתקומם נגד המשטר הדכאני והרצחני הזה. הקורא גם לא ימצא דיווחים על הטבח שמבצע המשטר בבני העם הסורי מזה חודשים. כשכל העולם צופה במעשי הזוועה שמבצע המשטר הזה, במק״י ובחד״ש עסוקים בשאלה אחרת: ״השאלה המרכזית היום היא איך להרחיק את סוריה מסכנת התוקפנות האימפריאליסטית במסווה של סיסמאות ‘דימוקרטיות’ מהתלות.״ (מתוך: מאמר מערכת של בטאון מק״י בערבית - 7.8.2011).

על הרקע הזה מותר, אם כן, ואף חובה לשאול: זה שמאל, זה?

***

חיים ברעם ו״הערווה המוסרית והרעיונית״:
ידידי (באמת), חיים ברעם, מיהר להגיב במאמר ״יש שמאל יהודי-ערבי״ (הארץ, 1 באוגוסט 2011), ובו זקף לעצמו כושר הבחנה של יחידי סגולה שהצליחו ״להבחין בערוותה המוסרית והרעיונית״ של הרשימה שפירסמתי בהארץ.

ראשית, מן הראוי היה לאיש שמאל כמו חיים ברעם, להקדיש ולו מעט זמן כל השנים האלה כדי ללמוד את השפה הערבית, שפתו של חצי השמאל ה״יהודי-ערבי״ הזה. כיוון שחיים ברעם לא טרח לעשות כן ואיננו יודע ערבית, הרי שאיננו מוסמך לדון בשאלות העולות מדברים הנכתבים בשפה הערבית על-ידי חבריו ב״שמאל״ הזה.

חיים ברעם, וכנראה מתוך תקינות פוליטית, מתאמץ למצוא נסיבות מקלות לדבריו של מזכ״ל מק״י: ״נפאע שגה כשהצטייר כתומך משטר הרודנות הרצחני בסוריה״, ומוסיף בסוף המאמר: נפאע צריך להקפיד שעמדותיו לא יתפרשו כתמיכה בסוריה ובמשטר המרושע השורר שם.״

צודק ברעם בתארו את המשטר של אסד כ״משטר הרודנות הרצחני בסוריה״. הוא גם צודק כשהוא אומר: ״צפון קוריאה היא תועבה״. אך, שוב ושוב הוא מנסה למלט את חברו ל״שמאל היהודי-ערבי״, בכך שהוא מוסיף: ״לא נאמר שהוא תומך, חלילה, במשטרי הרשע בסוריה, באיראן או בקוריאה (והם משטרי רשע, שלא תהיה טעות)״, חוזר ברעם ומדגיש את יחסו ואת עמדותיו, הנכונות יש לומר, בנוגע למשטרים אלה.

יחד עם זאת, אוכל לסבר את אוזניו של חיים ברעם שמינה את עצמו לחשוף את ״הערווה המוסרית והרעיונית״. ובכן, נפאע לא חושב שהוא ״שגה״. ועל כן, איננו צריך ״להקפיד שעמדותיו לא יתפרשו...״ וגו’. אלו הן בדיוק עמדותיו של נפאע. לא מדובר כאן בטעות סופר. לא מדובר בטעות דפוס ולא בפליטת קולמוס. נהפוך הוא, זוהי מהות הפולמוס.

הניסוחים החריפים שבהם משתמש ברעם, ובצדק, בתארו את ״משטרי הרשע בסוריה, באיראן או בקוריאה״, לא הופיעו מעולם בפירסומי מק״י או חד״ש בשפה הערבית. נהפוך הוא, מן הדברים המתפרסמים בערבית אפשר לשמוע נימה הפוכה.

מזכ״ל מק״י חוזר, וביתר שאת, על אותם הדברים במאמר חדש שפירסם בסוף יולי: ״לא בושה בכלל שצפון קוריאה, איראן, סוריה וההתנגדות הלבנונית [ = חזבאללה] תקיימנה שיתוף פעולה ביניהן כדי להדוף את המתקפה האמריקאית-ישראלית-סעודית. אנו מברכים על שיתוף הפעולה הזה נגד כל תוקפנות. ואנו מייחלים הצלחה לאיראן, צפון-קוריאה וההתנגדות, כל התנגדות... ומייחלים שיעמוד להן הכוח נגד התקפנות האמריקאית-הישראלית... אנו מייחלים הצלחה גם באפגניסטאן הכבושה ובעיראק הכבושה. 

ואם כך הם פני הדברים, יואיל נא חיים ברעם ויסביר לנו, היכן נמצאת ״הערווה המוסרית והרעיונית״?

זאת ועוד. חיים ברעם ממשיך במאמרו לנפק תירוצים ל״חבר״ נפאע: ״סדר העדיפויות של נפאע הגיוני בהחלט. האזרחים הערבים אינם יכולים לשנות את המצב בצפון קוריאה, באיראן או אפילו בסוריה. תפקידם להילחם כאן לשחרור בני עמם בפלסטין ולשוויון זכויות מלא בישראל״.

כאמור, לו ידע ברעם לקרוא ערבית היה בודאי רואה כי ה״חבר״ נפאע חושב אחרת. שכן, נפאע ממשיך במאמרו הנ״ל ומתייחס לציבור הערבי בארץ, וכך הוא כותב: ״מחובתו של הציבור הערבי כאן, הן כערבי והן כפלסטיני, לשים את כל כובד משקלו במערכה ההסברתית והפוליטית נגד האויבים האלה...״.

לאור דבריו של מזכ״ל מק״י, מן הראוי, אם כן, שחכמי השמאל היהודי-ערבי יתכנסו תחת קורת גג אחת ויתחילו לדבר בשפה ״מוסרית ורעיונית״ אחת, הן בערבית והן בעברית.

***

גדעון ספירו ו״הגדה השמאלית״:
איש השמאל הותיק גדעון ספירו מפרסם את טוריו ורשימותיו, בין השאר, באתר ״הגדה השמאלית״ ששמו מעיד עליו. בטורו האחרון הוא אף זכה לתגובה ״יהודית-ערבית״ במאמר חתום ע״י שניים: ד"ר עופר כסיף, חבר הוועד המרכזי של מק"י ועו"ד איימן עודה, מזכיר חד"ש.

אם להשתמש בניסוחיו של ידידי, חיים ברעם, הרי ש״רק מעטים הצליחו להבחין״ בערוותו המוסרית והרעיונית״ של אתר ״הגדה השמאלית״. רק חדי עין יבחינו בהערה המתנוססת בראש המאמר. המערכת של ״הגדה השמאלית״ הכניסה בראש הדף את ההערה הבאה: ״עדכון: נוסף קטע בסוף המאמר "זה שמאל זה?". משונה, לא? 

מהו הסיפור מאחורי ההערה הזו?
גדעון ספירו, כאמור, מפרסם את רשימותיו באתר ״הגדה השמאלית״ וגם באתרים אחרים. ואת הרשימה הזו הוא פירסם גם באתר ״מגזין הכיבוש״. הרשימה של ספירו התפרסמה במלואה ב״מגזין הכיבוש״ ואפשר לבקר באתר כדי לקרוא את הרשימה השלמה.

מה קרה, אם כן? הסיפור פשוט. העורך (או עורכים) של ״הגדה השמאלית״ פסלו לגדעון ספירו את הקטע המתייחס לרשימה שלי ב״הארץ״. הם טענו בפניו טענות שונות ומשונות, כגון: שאין להסתמך על עיתון ״הארץ״ ועוד דברים שונים ומשונים כאלה ואחרים.

לאחר דין ודברים והתכתבויות בין ספירו לבין העורכים, כמו גם האיומים שהשמיעו אנשים הגונים במערכת כי הם יתפטרו מהמערכת אם לא יוחזר הקטע, נאותה בסופו של דבר המערכת להוסיף את הקטע שנפסל. זוהי, אם כן, סיבת ההערה שהוספה בראש הרשימה. ואם להשתמש בניסוחיו של חיים ברעם, הרי ש״רק מעטים הצליחו להבחין בערוותה המוסרית והרעיונית״.

זאת ועוד. חובה לומר, כי בפסילת הקטע מרשימתו של גדעון ספירו נהג אתר ״הגדה השמאלית״ המתהדר בסיסמה ״במה ביקורתית לחברה ותרבות״, בחוסר ביקורת ובחוסר תרבות, בלשון המעטה.

***

ולסיום, הנה עוד בדיחה ״מוסרית ורעיונית״:
חבר אחד שלי, מותיקי השמאל הירושלמי שמצביע לחד״ש כל השנים, חשב לתומו להשתמש בשירות התגובות שמאפשרת ״הגדה השמאלית״ על מנת להשתתף בשיח. הוא כתב תגובה ב- 6 באוגוסט ושלחה לאתר. הוא אף קיבל הערה: ״התגובה שלך ממתינה לאישור״.
עד לרגע זה הוא מחכה לאישור פירסום תגובתו. 

ייתכן, כי שוב נתגלעו חילוקי דעות במערכת ״הגדה השמאלית״ סביב התגובה של חברי. ואולי הם שלחו אותה לחבר קים ג’ונג איל בצפון קוריאה כדי לקבל אישור לפירסום.

ועד שיתקבל האישור המיוחל מה"חבר" הצפון-קוריאני, אוכל רק לומר לחברי הירושלמי: חבר, אתה מפגר.
*

__________________

כל הפרטים