כמי שצופה מהצד על שתי הקהילות המדומיינות האלו אני יכול להביט בעיניים משתאות לנוכח המהלומות המילוליות שמטיחים אלה באלה.

סלמאן מצאלחה ||

״האשכנזים מדרועא דשמאלא״

נתחיל בסיפור: מעשה בבחורה המשתייכת לזרם הדתי-לאומי ושם משפחתה הוא ברזילי. זו הדריכה טיולים בשירות הלאומי שלה. יום אחד היא הדריכה טיול של בית-ספר לבנות משכונת גאולה בירושלים. כל הזמן שאלו אותה הבנות אם השם ״ברזילי״ הוא עיברות של ״אייזנברג״. למה אייזנברג, אולי אני ספרדיה? לא יכול להיות, אמרה לה בת אחת, את נורמלית. ספרדים, לא. אמא שלי אומרת שמי שמתחתנת עם ספרדי יש לה דפקט.

הדים מן הדעה הרווחת הזו אפשר לשמוע גם בפורום שנושאו שידוכים בין אשכנזים לספרדים. מישהי מספרת: ״לאחרונה יצא לי לשמוע על כמה חתונות ׳מעורבות׳... אשכנזי עם ספרדיה, וגם הפוך... בשיחה עם חברות דנו על זה והן אמרו... שאשכנזי לוקח ספרדיה או הפוך, יש כאן פשלה שמסתירים. לא שאני בעד אימרה זו, אבל זו הייתה הדעה הרווחת. האם אתם בעד שידוכים בין אשכנזים לספרדים או נגד? אני לא מדברת על ספרדיה שרופה שכל כולה זה מנטליות ספרדית מובהקת, אלא על בנות ספרדיות משתכנזות שמאוד אוהבות את המנטאליות האשכנזית והן בעצמן נראות כמו אשכנזיות.״. (מתוך: בחדרי חרדים)

במפגש בין ״המנטליות הספרדית המובהקת״, ובמלים אחרות: השייכות לתרבות אתנית אחרת, נקרא לה - ערבית, לבין ״המנטליות האשכנזית המובהקת״, נקרא לה - מערבית, נוצר מתח חיכוך. זהו חיכוך בין לוחות תרבות טקטוניים שקשה לגשר ביניהם. הלאבה הרותחת במעמקים רק מחפשת סדק קטן כדי להתפרץ החוצה. משנוצר סדק באמצעות אמירה או התנהגות כזו או אחרת, היא מתפרצת ועולה על פני השטח, לעתים בלשון רהוטה ולעתים בלשון בוטה וחבוטה.

ובכן, עונג רב מסב לי השיח המתלהט בין אשכנזים לספרדים בשנים האחרונות. כמי שצופה מהצד על שתי הקהילות המדומיינות האלו אני יכול להביט בעיניים משתאות לנוכח המהלומות המילוליות שמטיחים אלה באלה. בכל זאת יש משהו משובב נפש בגילויי החיבה ההדדית הנשפכת כטוקבק המתגבר מתחת לכל פוסט רענן.

בשסע התרבותי האשכנזי-ספרדי אין כל חדש. שכן ״המזרח הוא המזרח והמערב הוא המערב והשניים לעולם לא ייפגשו״, כמאמר המשורר. כל מה שעלה לאחרונה על פני השטח מבעבע עמוק בנבכי הנפשות הפועלות עוד מדאורייתא. צריך לחזור אל דברי החכמים בנושא הנדון ומן הראוי להקשיב לדבריהם בנחת. על ההבדל בין אשכנזים לספרדים כבר עמד פוסק הלכה גדול ממוצא ספרדי בן המאה ה-18. האשכנזים, אומר מרן החיד״א, מחמירים בדינים משום שהם שייכים לספירת ה״גבורה״. הספרדים, מאידך, מקלים הם, כיוון שהם שייכים לספירת ה״חסד״. החסד הספרדי, יסבירו החכמים, משול למים המחלחלים למטה ומחברים, בעוד הגבורה האשכנזית משולה לאש המאכלת, המפוררת והפונה למעלה.

מר״ן עובדיה יוסף אף הרחיק עד ימי בראשית. ״האשכנזים מדרועא דשמאלא״, דרש עובדיה יוסף באחד משיעוריו. הספרדים, עוד מימי אדם הראשון, היו אוחזים בידו הימנית של אדם הראשון שהיא ספירת חסד, בעוד האשכנזים אחזו בידו השמאלית, שהיא ספירת גבורה.

זה מה שמבעבע מתחת לפני השטח. כאשר מישהו מתרעם על החלוקה הזו בין ״חסד״ הספרדים ו״אש״ האשכנזים ופונה לקבל הסבר בנדון, הרב עונה לו בזו הלשון: ״אתה מתייחס לתכונות החיצוניות, ואילו החיד"א מתייחס למידות הפנימיות. לא אאריך, כדי שאף אחד לא יפגע. אבל במריבה עם הספרדי, נכון שהוא צועק וכו', אבל אחר כך הוא עושה סולחה וגמרנו. אצל האשכנזי, הוא נלחם באלגנטיות, אבל המריבה יכולה להמשך זמן רב, והנקמה יכולה להגיע על קר.״ (ראה: יהדות נט)

אם כן, אין חיבור בין יסוד האש ליסוד המים. אלה הם שני יסודות מנוגדים מאז ימי בראשית. הנה לכם תורת השסע האתנו-תרבותי על רגל אחת, ואידך זיל גמור.

*

כל הפרטים

זאב רז || הכל בגלל מלה אחת

באִבחַת סכין סילק אדם חכם מלה מיותרת - וַיהי אור

זאב רז || 

הכל בגלל מלה אחת

הערה על הגירסה החדשה, היפהפיה והמבוארת להפליא של "ספר האגדה"

אמר ארכימדס: "תנו לי נקודת־מִשעָן — ואָניף את העולם".

ליָדיו של פרופ' אביגדור שנאן נִקרתה נקודת־משען והוא הניף את העולם. נקודת המִשען היא "ספר האגדה" החדש.

כל הפרטים