יום שישי, 29 ביולי 2016

האשכנזים מדרועא דשמאלא


כמי שצופה מהצד על שתי הקהילות המדומיינות האלו אני יכול להביט בעיניים משתאות לנוכח המהלומות המילוליות שמטיחים אלה באלה.

סלמאן מצאלחה ||

״האשכנזים מדרועא דשמאלא״


נתחיל בסיפור: מעשה בבחורה המשתייכת לזרם הדתי-לאומי ושם משפחתה הוא ברזילי. זו הדריכה טיולים בשירות הלאומי שלה. יום אחד היא הדריכה טיול של בית-ספר לבנות משכונת גאולה בירושלים. כל הזמן שאלו אותה הבנות אם השם ״ברזילי״ הוא עיברות של ״אייזנברג״. למה אייזנברג, אולי אני ספרדיה? לא יכול להיות, אמרה לה בת אחת, את נורמלית. ספרדים, לא. אמא שלי אומרת שמי שמתחתנת עם ספרדי יש לה דפקט.

הדים מן הדעה הרווחת הזו אפשר לשמוע גם בפורום שנושאו שידוכים בין אשכנזים לספרדים. מישהי מספרת: ״לאחרונה יצא לי לשמוע על כמה חתונות ׳מעורבות׳... אשכנזי עם ספרדיה, וגם הפוך... בשיחה עם חברות דנו על זה והן אמרו... שאשכנזי לוקח ספרדיה או הפוך, יש כאן פשלה שמסתירים. לא שאני בעד אימרה זו, אבל זו הייתה הדעה הרווחת. האם אתם בעד שידוכים בין אשכנזים לספרדים או נגד? אני לא מדברת על ספרדיה שרופה שכל כולה זה מנטליות ספרדית מובהקת, אלא על בנות ספרדיות משתכנזות שמאוד אוהבות את המנטאליות האשכנזית והן בעצמן נראות כמו אשכנזיות.״. (מתוך: בחדרי חרדים)

במפגש בין ״המנטליות הספרדית המובהקת״, ובמלים אחרות: השייכות לתרבות אתנית אחרת, נקרא לה - ערבית, לבין ״המנטליות האשכנזית המובהקת״, נקרא לה - מערבית, נוצר מתח חיכוך. זהו חיכוך בין לוחות תרבות טקטוניים שקשה לגשר ביניהם. הלאבה הרותחת במעמקים רק מחפשת סדק קטן כדי להתפרץ החוצה. משנוצר סדק באמצעות אמירה או התנהגות כזו או אחרת, היא מתפרצת ועולה על פני השטח, לעתים בלשון רהוטה ולעתים בלשון בוטה וחבוטה.

ובכן, עונג רב מסב לי השיח המתלהט בין אשכנזים לספרדים בשנים האחרונות. כמי שצופה מהצד על שתי הקהילות המדומיינות האלו אני יכול להביט בעיניים משתאות לנוכח המהלומות המילוליות שמטיחים אלה באלה. בכל זאת יש משהו משובב נפש בגילויי החיבה ההדדית הנשפכת כטוקבק המתגבר מתחת לכל פוסט רענן.

בשסע התרבותי האשכנזי-ספרדי אין כל חדש. שכן ״המזרח הוא המזרח והמערב הוא המערב והשניים לעולם לא ייפגשו״, כמאמר המשורר. כל מה שעלה לאחרונה על פני השטח מבעבע עמוק בנבכי הנפשות הפועלות עוד מדאורייתא. צריך לחזור אל דברי החכמים בנושא הנדון ומן הראוי להקשיב לדבריהם בנחת. על ההבדל בין אשכנזים לספרדים כבר עמד פוסק הלכה גדול ממוצא ספרדי בן המאה ה-18. האשכנזים, אומר מרן החיד״א, מחמירים בדינים משום שהם שייכים לספירת ה״גבורה״. הספרדים, מאידך, מקלים הם, כיוון שהם שייכים לספירת ה״חסד״. החסד הספרדי, יסבירו החכמים, משול למים המחלחלים למטה ומחברים, בעוד הגבורה האשכנזית משולה לאש המאכלת, המפוררת והפונה למעלה.

מר״ן עובדיה יוסף אף הרחיק עד ימי בראשית. ״האשכנזים מדרועא דשמאלא״, דרש עובדיה יוסף באחד משיעוריו. הספרדים, עוד מימי אדם הראשון, היו אוחזים בידו הימנית של אדם הראשון שהיא ספירת חסד, בעוד האשכנזים אחזו בידו השמאלית, שהיא ספירת גבורה.

זה מה שמבעבע מתחת לפני השטח. כאשר מישהו מתרעם על החלוקה הזו בין ״חסד״ הספרדים ו״אש״ האשכנזים ופונה לקבל הסבר בנדון, הרב עונה לו בזו הלשון: ״אתה מתייחס לתכונות החיצוניות, ואילו החיד"א מתייחס למידות הפנימיות. לא אאריך, כדי שאף אחד לא יפגע. אבל במריבה עם הספרדי, נכון שהוא צועק וכו', אבל אחר כך הוא עושה סולחה וגמרנו. אצל האשכנזי, הוא נלחם באלגנטיות, אבל המריבה יכולה להמשך זמן רב, והנקמה יכולה להגיע על קר.״ (ראה: יהדות נט)

אם כן, אין חיבור בין יסוד האש ליסוד המים. אלה הם שני יסודות מנוגדים מאז ימי בראשית. הנה לכם תורת השסע האתנו-תרבותי על רגל אחת, ואידך זיל גמור.
*


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים