ב. מיכאל || בגלל איש מגעיל עם שפם קטן

עד שהגיע איש מגעיל עם שפם קטן, וכפה על היהודים לשוב אל הלאומיות.

ב. מיכאל ||

בגלל איש מגעיל עם שפם קטן


הכל, כידוע, בִּידֵי שמים. וגם "כָּל דִעָבִיד רַחְמָנָא — לִטַב עָבִיד". ויש יד מכוונת. וכמובן, אין קץ לתבונת האל.

מותר איפוא לנסות ולפענח מהי התבונה השמיימית הטמונה בצמד החורבנים שהאל הטוב והמיטיב המיט על עמו הנבחר.

מיד יישָלפו כמובן קמצא ובר־קמצא, שנאת־חינם ושנאת־שכר ושאר הזוטות, וישוב וייאמר כי הם־הם אלה שהביאו את החורבן. אז אנא, קאט דה בולשיט, כמאמר הרבנית רגב. אפילו הקב"ה אינו קנא ונוקם עד כדי כך.

את שבחי החורבן והגיונו יש לחפש במקום אחר.

למשל כך: האל, שהציץ ממרום על עוללות בניו ודברי ימיהם, הגיע למסקנה שבכל הקשור לקיום ממלכתי, הם די לא־יוצלחים. שוב ושוב הם עושים כל שטות אפשרית, ומוליכים את עצמם לאבדון.

"המקדש שבנו לי מצמיח להם אצולת כלי קודש נֶפּוּטִיסְטִית, מושחתת וטָפּילית", הוא מלמל לעצמו, "והארץ שהבטחתי להם ברגע של היסח הדעת, עושה אותם לשוביניסטים אלימים. צריך למהר ולשחרר אותם מן המטענים המעיקים הללו, לפני שיביאו על עצמם כליה מוחלטת. אשלח אליהם את טיטוס עבדי. הוא טוב בשליחויות שכאלה".

אֶלוֹהִימִים, יש לזכור, מעולם לא הצטיינו בעדינות־יתר…
ליתר ביטחון, החליט האל גם להשביע אותם כמה שבועות נחרצות, למען לא ישובו וינסו ליטול על עצמם משימה הגדולה ממידתם:

1. שלא יקימו ממלכתיוּת־יהודית במאורגן.
2. שלא ימרדו בדין האומות.
3. שלא ינעצו דורבנות בצלעותיו של המשיח, למען יזרז את ביאתו.

טיטוס ציית, השבועות הונצחו בתלמוד, וזאת היתה האתחלתא האמיתית של הגאולה.
גאולה מן השעבוד לבית מטבחיים ענק ולפועליו החמדנים. גאולה מן השעבוד לטריטוריה לוחמנית ומרושעת, ככל ממלכות הגויים. גאולה מן הצורך לכלות עוד ועוד כוחות גוף ונפש כדי לשָמֵר לאומנות ריקה ואווילית.

וזו היתה גם אתחלתא של חירות לעסוק בנכסי רוח ונכסי חוכמה. בהשבחה עצמית ובהשבחת הזולת. בהישרדות, לעתים קשה כשאול ולעתים מפוארת. בטיפוח תרבות של דְיוֹ ולא של דם.
2,000 שנות אתחלתא דגאולה, והכל בזכות אותו חורבן.

עד שהגיע איש מגעיל עם שפם קטן, וכפה על היהודים לשוב אל הלאומיות. לא היתה ברירה. אפשר היה כמובן להקים מדינה דמוקרטית. מדינה שיש בה יהודים. גם יהודים. מדינה, שכדרך הדמוקרטיות, היא מדינת כל אזרחיה. גם היהודים. מדינה שפויה, הגונה ונאורה, שנחושה לשמור על שפיותה, הגינותה ונאורותה.

אך לא. תוך זמן די קצר, החלה ההיסטוריה חוזרת על עצמה: הלאומיות נעשתה חיש קל ללאומנות. שחילצה חיש קל את השֵד הדתי מבקבוקו. שהטריף חיש קל את דעת מָחְזִיקָיו ומתָחְזְקָיו. שמתעקשים לכונן ממלכה יהודית בכוח הזרוע. שמורדים יום יום בדין האומות. שמייסרים בשוטים את המשיח למען יזיז סוף סוף ת'תחת שלו.

כאילו נמנו וגמרו להבהיר ליושב במרומים שהלקח שאילף את אבותינו, והגאולה שגאל אותם מהשעבוד למקדש ולטריטוריה, היו טובים רק ל–2,000 שנה. כאילו נשבעו לשכנעו שהגיעה השעה לשוב וללמדנו עוד לקח מר.

ונראה שהוא הולך ומשתכנע.

האגדה מספרת, כי בשנים האחרונות נודדת שנתו של מלך־מלכי־המלכים. ובאחד הלילות, עת ליטפה אשתו את מצחו הלוהט, היא שמעה אותו ממלמל: "נכון... בחרתי אותם... אני לא מכחיש. בחרתי. אבל למה, לעזאזל, שכחתי לקחת פתק־החלפה?"
*
הארץ, 16.08.2016



שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים