סלמאן מצאלחה
על שלושה דברים עומד ה״שלום״ של בנימין נתניהו: על הבבל״ת, על החל״ת ויותר מכל על ניסיונות הבריחה ממשפט
הצגת רשומות עם תוויות מזרח-תיכון. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות מזרח-תיכון. הצג את כל הרשומות
עושה שלום במערומיו
בעד שלום ונורמליזציה
מה הקפיץ את חברי המשותפת
הערבים בארץ צריכים לעמוד על שתי רגליהם בארצם כאן. לא רגל פה רגל שם כמי שתקועים בשטח הפקר ללא אופק.
לבנון, הזדמנות אחרונה
האסון האחרון שפקד את לבנון הוא הזדמנות פז, הנקרית כעת לפני הדור הלבנוני החדש, להחזיר תקווה לא רק ליושבי מדינה זו, אלא למרחב כולו.
ברית המשיחיות של נתניהו ונסראללה
אכן, זהו אזור מאוד אפל. מקור האופל הוא החיים לאורם של מיתוסים מן העבר. הרבה עבר יש באזור הזה ומרוב עבר קשה לראות את העתיד.
ישראל־איראן: משחקי מלחמה
קשה לחשוב על תסריט שבו פורצת מלחמה כוללת בין ישראל לאיראן. מלחמה כזו, אם תפרוץ, תזרע הרס רב ותגבה מחיר בלתי נסבל בחיי אדם.
סלמאן מצאלחה ||
ישראל־איראן: משחקי מלחמה
ההפצצות המיוחסות לישראל בעומק שטחה של סוריה נגד משלוחי הנשק לחיזבאללה או נגד בסיסים איראניים ומצבורי טילים, ושיגור הכטב"ם האיראני לישראל — כל אלה אינם אלא משחקי מלחמה שגבולותיהם ידועים מראש. זהו משחק חתול ועכבר המתנהל בין איראן וישראל.
קשה לחשוב על תסריט שבו פורצת מלחמה כוללת בין ישראל לאיראן. מלחמה כזו, אם תפרוץ, תזרע הרס רב ותגבה מחיר בלתי נסבל בחיי אדם. לא נראה סביר שהאייתוללות בטהראן ומקביליהם בירושלים אינם מודעים להשלכות ההרסניות הללו. מלחמה כזאת גם עלולה לגרור לתוכה מדינות אחרות באזור ולחייב התערבות של המעצמות כדי לשים קץ לחורבן שהיא תגרום.
לכן, יש לראות בהתכתשות האיראנית־ישראלית בסוריה משחקי מלחמה המשרתים את האינטרסים של שני הצדדים. ישראל ואיראן זקוקות זו לזו, כי כל אחת משרתת את המטרות של האחרת.
איראן זקוקה לישראל על מנת להרחיב את טווח ההשפעה שלה במרחב הערבי. שכן, כל עוד ישראל ממשיכה את הכיבוש בפלסטין, איראן תוכל להמשיך להלעיט את הציבור הערבי באמירות על אודות השטן הקטן והישות הציונית שיש לחסלה, בהכירה את עוצמת האמוציות האנטי־ישראליות בעולם הערבי. כך יכולה טהראן, בלי מאמץ רב, להציג את ההנהגות והשליטים במדינות ערב במלוא חדלונם לפני נתיניהם. כך צברה איראן נקודות, והיא מוסיפה לצבור, ויכולה להמשיך לשלוח זרועות ולהעמיק את השפעתה בעולם הערבי.
איראן לא מחדשת דבר — את המשחקים האלה היא למדה מהשליטים הערבים, שהשתמשו בעניין הפלסטיני ככלי לבלימת כל דרישה לחופש של אזרחיהם. העניין הפלסטיני שימש כלי להנצחת שלטונם של עריצים ערביים.
גם ישראל זקוקה לאיראן. כפי שאיראן מכנה את ישראל "שטן קטן" (לעומת הגדול, האמריקאי), הרי שישראל מציבה את איראן במעמד "השטן הגדול" בכבודו ובעצמו. הצבתה במעמד זה עולה בקנה אחד עם הדרך שבה תופשים חלק מהשליטים הערבים את הסכנה מצד האייתוללות, שמנסים לערער את משטריהם. כך נולדה הגישה השלטת בקרב הימין הישראלי, המדברת על הצורך בשלום אזורי, הכולל "מדינות סוניות מתונות" כלשון ההגדרה הישראלית. "השטן האיראני הגדול" משרת את האינטרסים של הימין בישראל, ומשמש כלי בידיו לדחיקת העיסוק בסוגיה הפלסטינית, ולהצגתה כבעיה הפחות מטרידה שעל סדר היום. ישראל תוכל לטעון שהסוגיה הפלסטינית איננה בראש סדר העדיפויות ברשימת הבעיות הטעונות פתרון בדרך לכינון סדר חדש במזרח התיכון.
כך, יד רוחצת יד במשחקי המלחמה האלה בין איראן לישראל. כך תמשיך איראן להעמיק את השפעתה בעולם הערבי, וישראל תוכל להמשיך בכיבוש בפלסטין באין מפריע ובלא לחץ בינלאומי להביא לסיומו. וזוהי כל תורת משחקי העימות בין איראן לישראל על רגל אחת. הבעיה היחידה היא, שלפעמים משחקי המלחמה האלה יוצאים משליטה.
הארץ, 8 במאי 2018
For English, press here
אשליית הסולידריות הערבית
מאמר ״אל-חיאת״:
"אין מוסר בפוליטיקה של המעצמות הגדולות, על אחת כמה וכמה כשהדבר נוגע למלחמות, ובמיוחד כאשר הן מתנהלות בזירות רחוקות. במצב כזה, האינטרסים מכתיבים את המדיניות, והאינטרסים - גם אם עוטפים אותם במתק שפתיים - הם אינטרסים כלכליים בסופו של דבר. העמים וגורלותיהם אינם נלקחים בחשבון בשיקולי הרווח וההפסד של קובעי המדיניות במעצמות הגדולות.
נביט למשל בהצהרה שנתן לאחרונה הגנרל הרוסי ולדימיר שאמאנוב בפרלמנט הרוסי. הוא ציין שהצבא הרוסי העביר לשדות הקרב בסוריה 200 סוגים של [מערכות] נשק רוסי חדשות, כדי לנסותן. הגנרל הוסיף שהניסויים הללו הוכיחו את יעילותו של הנשק הרוסי, דבר שיגביר את מכירות הנשק הרוסי בעולם ויקדם את הכלכלה הרוסית. נודע לנו אפוא שהכלכלה הרוסית מתבססת על התעשיות הצבאיות בלבד, ושאין לרוסיה מה לייצא לעולם מלבד אותה תוצרת צבאית. משמעות הדבר היא שהמלחמה הרוסית בסוריה היא הזדמנות שהצאר הרוסי [הנשיא ולדימיר פוטין] מנצל כדי לנסות לאת כלי הנשק הרוסיים החדשים. מה שנכון לגבי רוסיה בתחום זה נכון לגבי ארה"ב ולגבי שאר המעצמות. כאמור, אין מוסר בפוליטיקה.
כך הפכה סוריה, על תסבוכותיה העדתיות והדתיות, זירה לסכסוכים ולמשיכת חבל [בין קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים], ולשדה ניסויים עבור כל הכוחות האזוריים והבינלאומיים. ההנהגה הערבית שקוראת ל'קהילה הבינלאומית' להתערב על מנת לשים קץ לטרגדיה הסורית, מבטאת בהצהרות אלה רק את כישלונה הלאומי המביש לטפל במה שקורה בחצר הערבית שלה.
לו היה באמת ובתמים דבר ששמו 'ערביות' בעלת קשרי [סולידריות] הדוקים, לא היו אותם [מנהיגים] ודומיהם קוראים ל'קהילה הבינלאומית' להתערב כדי לשים קץ למעשי הטבח והשחיטה האלה. לו היו [המנהיגים] הללו ערבים אמיתיים, שקשרים הדוקים מחברים ביניהם, כי אז הם היו מתערבים בעצמם כדי לשים קץ למעשי הטבח המתבצעים נגד בני עמם. האין הם מנהיגים, העומדים בראש מדינות אשר להן צבאות עצומים? איך קורה... שהם עומדים בחיבוק ידיים ודורשים מ'הזרים', מן הקהילה הבינלאומית, להתערב על מנת לפתור את בעיותיהם? מדוע לא יעשו הם את מה שהם דורשים מן הקהילה הבינלאומית לעשות?
זאת ועוד, ראו את ההבדל בין יחסו של העולם האחר [הלא-ערבי] כלפי הפליטים שהתדפקו על שעריו, לבין יחסם של הערבים כלפי הפליטים שאמורים להיות בני דתם. האין זאת [עובדה] שמחנות פליטים נמצאים רק בארצות הערבים והמוסלמים? ראו את המיליונים שנדדו לאירופה. כל המיליונים הללו אינם חיים במחנות פליטים, אלא הם נקלטים בערים האירופאיות והופכים לחלק מהאזרחים. רק בארצות הערבים והמוסלמים, כגון ירדן, לבנון, ותורכיה, מצטופפים הערבים במחנות מחפירים. מה משמעות הדבר? משמעותו היא דבר אחד - שהערבים והמוסלמים אינם קולטים פליטים, בניגוד לשאר העמים האירופאים, שהם העמים 'הכופרים' על פי האידיאולוגיות שעליהן חונכו [הערבים והמוסלמים] מינקות.
האין משמעותו של מצב זה, הגלוי לעיני כל, כי מה שמכונה 'ערביות' אינו אלא אשליה חסרת כל יסוד מוצק? זאת ועוד, כאשר משטר המייחס לעצמו את הערביות, כגון המשטר הסורי, נעזר במטוסים זרים, רוסיים, כדי לרצוח את מי שהם כביכול 'אזרחיו' או 'בני עמו', האין משמעות הדבר כי מה שאמור להיות עם אחד הוא אינו כזה בשום אופן?
אמיתות אלה אשר נחשפות לעינינו, מחייבות כל ערבי שיש לו עדיין שמץ של כבוד אנושי, להתבייש בהשתייכותו לאומה אומללה זו ולהנהגתה, על כל זרמיה, אשר זמן רב האכילו אותו בסיסמאות ריקות. עשורים ארוכים של לעיסת סיסמאות לא הביאו דבר לאזרח הערבי. מה הניבו סיסמאות אלה לאחר כל העשורים האלה? הערבים הפכו לקבוצות של אנשים אשר דבר לא מאחד ביניהן, המשוטטות ללא מטרה בעולם שהופך למדבר פוליטי, חברתי, תרבותי ומוסרי.
העולם הערבי כבר הפך למעבדת ניסויים עבור המעצמות הגדולות, והערבים הפכו לשפני ניסיונות המשוטטים בחוסר מטרה ולא מוצאים דרך לצאת מהמשברים שלהם. אלה הן אמיתות גלויות לעיני כל ולא ניתן להחביא אותן או לטאטא אותן מתחת לשטיח."
*
התרגום פורסם ב- ״ממרי״
For Arabic, press here
For English, press here
סלמאן מצאלחה ||
אשליית הסולידריות הערבית
"אין מוסר בפוליטיקה של המעצמות הגדולות, על אחת כמה וכמה כשהדבר נוגע למלחמות, ובמיוחד כאשר הן מתנהלות בזירות רחוקות. במצב כזה, האינטרסים מכתיבים את המדיניות, והאינטרסים - גם אם עוטפים אותם במתק שפתיים - הם אינטרסים כלכליים בסופו של דבר. העמים וגורלותיהם אינם נלקחים בחשבון בשיקולי הרווח וההפסד של קובעי המדיניות במעצמות הגדולות.
נביט למשל בהצהרה שנתן לאחרונה הגנרל הרוסי ולדימיר שאמאנוב בפרלמנט הרוסי. הוא ציין שהצבא הרוסי העביר לשדות הקרב בסוריה 200 סוגים של [מערכות] נשק רוסי חדשות, כדי לנסותן. הגנרל הוסיף שהניסויים הללו הוכיחו את יעילותו של הנשק הרוסי, דבר שיגביר את מכירות הנשק הרוסי בעולם ויקדם את הכלכלה הרוסית. נודע לנו אפוא שהכלכלה הרוסית מתבססת על התעשיות הצבאיות בלבד, ושאין לרוסיה מה לייצא לעולם מלבד אותה תוצרת צבאית. משמעות הדבר היא שהמלחמה הרוסית בסוריה היא הזדמנות שהצאר הרוסי [הנשיא ולדימיר פוטין] מנצל כדי לנסות לאת כלי הנשק הרוסיים החדשים. מה שנכון לגבי רוסיה בתחום זה נכון לגבי ארה"ב ולגבי שאר המעצמות. כאמור, אין מוסר בפוליטיקה.
כך הפכה סוריה, על תסבוכותיה העדתיות והדתיות, זירה לסכסוכים ולמשיכת חבל [בין קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים], ולשדה ניסויים עבור כל הכוחות האזוריים והבינלאומיים. ההנהגה הערבית שקוראת ל'קהילה הבינלאומית' להתערב על מנת לשים קץ לטרגדיה הסורית, מבטאת בהצהרות אלה רק את כישלונה הלאומי המביש לטפל במה שקורה בחצר הערבית שלה.
לו היה באמת ובתמים דבר ששמו 'ערביות' בעלת קשרי [סולידריות] הדוקים, לא היו אותם [מנהיגים] ודומיהם קוראים ל'קהילה הבינלאומית' להתערב כדי לשים קץ למעשי הטבח והשחיטה האלה. לו היו [המנהיגים] הללו ערבים אמיתיים, שקשרים הדוקים מחברים ביניהם, כי אז הם היו מתערבים בעצמם כדי לשים קץ למעשי הטבח המתבצעים נגד בני עמם. האין הם מנהיגים, העומדים בראש מדינות אשר להן צבאות עצומים? איך קורה... שהם עומדים בחיבוק ידיים ודורשים מ'הזרים', מן הקהילה הבינלאומית, להתערב על מנת לפתור את בעיותיהם? מדוע לא יעשו הם את מה שהם דורשים מן הקהילה הבינלאומית לעשות?
זאת ועוד, ראו את ההבדל בין יחסו של העולם האחר [הלא-ערבי] כלפי הפליטים שהתדפקו על שעריו, לבין יחסם של הערבים כלפי הפליטים שאמורים להיות בני דתם. האין זאת [עובדה] שמחנות פליטים נמצאים רק בארצות הערבים והמוסלמים? ראו את המיליונים שנדדו לאירופה. כל המיליונים הללו אינם חיים במחנות פליטים, אלא הם נקלטים בערים האירופאיות והופכים לחלק מהאזרחים. רק בארצות הערבים והמוסלמים, כגון ירדן, לבנון, ותורכיה, מצטופפים הערבים במחנות מחפירים. מה משמעות הדבר? משמעותו היא דבר אחד - שהערבים והמוסלמים אינם קולטים פליטים, בניגוד לשאר העמים האירופאים, שהם העמים 'הכופרים' על פי האידיאולוגיות שעליהן חונכו [הערבים והמוסלמים] מינקות.
האין משמעותו של מצב זה, הגלוי לעיני כל, כי מה שמכונה 'ערביות' אינו אלא אשליה חסרת כל יסוד מוצק? זאת ועוד, כאשר משטר המייחס לעצמו את הערביות, כגון המשטר הסורי, נעזר במטוסים זרים, רוסיים, כדי לרצוח את מי שהם כביכול 'אזרחיו' או 'בני עמו', האין משמעות הדבר כי מה שאמור להיות עם אחד הוא אינו כזה בשום אופן?
אמיתות אלה אשר נחשפות לעינינו, מחייבות כל ערבי שיש לו עדיין שמץ של כבוד אנושי, להתבייש בהשתייכותו לאומה אומללה זו ולהנהגתה, על כל זרמיה, אשר זמן רב האכילו אותו בסיסמאות ריקות. עשורים ארוכים של לעיסת סיסמאות לא הביאו דבר לאזרח הערבי. מה הניבו סיסמאות אלה לאחר כל העשורים האלה? הערבים הפכו לקבוצות של אנשים אשר דבר לא מאחד ביניהן, המשוטטות ללא מטרה בעולם שהופך למדבר פוליטי, חברתי, תרבותי ומוסרי.
העולם הערבי כבר הפך למעבדת ניסויים עבור המעצמות הגדולות, והערבים הפכו לשפני ניסיונות המשוטטים בחוסר מטרה ולא מוצאים דרך לצאת מהמשברים שלהם. אלה הן אמיתות גלויות לעיני כל ולא ניתן להחביא אותן או לטאטא אותן מתחת לשטיח."
*
התרגום פורסם ב- ״ממרי״
For Arabic, press here
For English, press here
טבח הלאומיות הערבית
סלמאן מצאלחה ||
טבח הלאומיות הערבית
צה"ל טובח באזרחים פלסטינים על גבול עזה. המשטר של בשאר אסד ממשיך לטבוח באזרחים סורים. כל העולם עומד מנגד בחיבוק ידיים. ציוצים בטוויטר, פוסטים בפייסבוק והודעות לעיתונות — זהו מס השפתיים שהעולם יודע לנפק כדי להשתיק את המצפון. הבה נתמקד בעולם הערבי, המתיימר להציג את עצמו כאומה אחת.
יש להודות, שהמצור המוטל על עזה מאז תפס חמאס את השלטון ברצועה איננו רק מצור ישראלי, זהו גם מצור ערבי — שכן די בהחלטה מצרית אחת כדי לשבור את המצור בגבול הרצועה עם מצרים. הרי המצרים מתיימרים להיות "אחים ערבים" וגם "אחים מוסלמים סונים". למרבה הפלא, אין אלה כלל אחים ערבים. גם הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, משתתף בחגיגת ההתעמרות בתושבי עזה. מדי פעם הוא נוקט סנקציות נגד תושבי הרצועה ומקצץ במשכורות של עובדים ופקידים.
העניין הפלסטיני שימש תמיד את המשטרים הערביים הדכאניים כתירוץ לדחיית כל דרישה אזרחית במדינותיהם לחופש, לדמוקרטיה, לפיתוח כלכלי ולתעסוקה לצעירים. משטרים דכאניים אלה הצליפו תמיד באזרחיהם בשוט הסיסמה "פלסטין היא הסוגיה הערבית הראשונה", והסיסמה המתבקשת ממנה: "שום קול לא יקדים את קול המערכה" למען שחרור פלסטין. סיסמאות אלו היו האופיום שבאמצעותו השתיקו המשטרים וניטרלו כל שאיפה לשינוי פוליטי וחברתי פנימי.
אין פלא אפוא, שהאינתיפאדות ששטפו את האזור וזכו לתואר "האביב הערבי" התרחשו דווקא במשטרים נשיאותיים, שנשאו את דגל הלאומיות הערבית ועוד סיסמאות ריקות אחרות של חופש וסוציאליזם.
השנים האחרונות סיפקו הוכחות חותכות לכך, שכל הסיסמאות הערביות הפומפוזיות על "אומה ערבית אחת עם שליחות נצחית", מבית מדרשה של האידיאולוגיה הבעתיסטית הסורית והעיראקית, לא היה בהן ממש.
מן הראוי להזכיר בהקשר הזה, כי כאשר אבירי סיסמאות הבעת, אסד האב ולאחר מכן סדאם חוסיין, תפסו את השלטון בסוריה ובעיראק, לא ניכר בשטח שום מימוש לרעיונות האחדות של "האומה הערבית", ולא ל"שליחותה הנצחית". נהפוך הוא, הן בסוריה והן בעיראק שימשה "המפלגה הלאומית הפאן־ערבית" פלטפורמה בידי שני העריצים, הסורי והעיראקי, לבניית משטר עדתי ושבטי. בסוריה הציב אסד בכל הצמתים השלטוניים את בני שבטו ועדתו — אחים, דודים, בני דודים, ומלחכי פנכה מעדות אחרות, שזכו לפירורים שלטוניים. כך נהג גם סדאם חוסיין בעיראק, כשתפס את מוסרות השלטון במדינה.
הסיסמאות הריקות מתוכן של הלאומיות הערבית באו לידי ביטוי גרוטסקי במלחמת המפרץ הראשונה ב–1991, כאשר אסד האב שלח חיילים סורים להשתתף בקואליציה האמריקאית שלחמה נגד סדאם חוסיין, שפלש לכוויית. מתברר, שנושא דגל הלאומיות הערבית בדמשק נלחם לצד המעצמה האמריקאית "האימפריאליסטית", כהגדרת הבעת, נגד "אחים ערבים" הדוגלים באותה אידיאולוגיה, כביכול.
השנים האחרונות מספקות עדויות לא רק לכישלון המוחלט של הלאומיות הפאן־ערבית, אלא גם עדות נוספת לכישלון "מדינת הלאום" הערבית, שנוצרה בגבולות סייקס־פיקו. סוריה היא הדוגמה הבולטת לכישלון הזה. מלחמת האזרחים הסורית, שגבתה חיים של אלפי קורבנות ויצרה מיליוני פליטים, והשימוש של בשאר אסד בנשק כימי נגד אזרחים סוריים, מעידים שאין "עם סורי". נשיא הטובח באזרחים האמורים להיות "בני עמו" מוריד מעל פניו בפשעים אלה את המסיכה שעטה במשך שנים רבות, וחושף לעיני כל את האמת העירומה, השבטית־העדתית.
לנוכח המחזות הללו, כל ערבי שמכבד את עצמו צריך לחשב מסלול מחדש.
*
הארץ, 9 באפריל 2018
***
For English, press here
נתניהו טוב לערבים
נתניהו הוא הפרס הגדול שכל לאומן ערבי היה חפץ לזכות בו.
סלמאן מצאלחה ||
נתניהו טוב לערבים
לו הייתי לאומן ערבי, הייתי מתפלל שבנימין נתניהו ייחלץ מכל הצרות שנחתו עליו. עוד הייתי מייחל, שימשיך לעמוד בראשות ממשלת ישראל עוד שנים רבות. נתניהו הוא הפרס הגדול שכל לאומן ערבי היה חפץ לזכות בו. הרי אין עוד איש שהצליח להחדיר את הרקב לכל פינה במדינה הזאת, כמו האיש הזה.
בחושיו הפוליטיים החדים אורי אבנרי רוצה שנתניהו יסולק מהממשלה, מכיוון שהוא פשוט מאמין שהוא "אסון למדינה" ("הארץ" 26.2). אבנרי צודק כמובן בהערכתו זו. לכן, לו הייתי לאומן ערבי הייתי מתפלל שנתניהו ייצא מהתסבוכת המשפטית ושה"אסון למדינה" ימשיך לשלוט, יילך מחיל אל חיל עד כדי קריסה טוטאלית של כל מערכת החיסון של המדינה הציונית.
משום כך, לו הייתי לאומן ערבי הייתי קורא לכל הפלסטינים לשבת בשקט. לא צריך אינתיפאדה ולא צריך התנגדות. שישראל והעומד בראשה ימשיכו לבנות התנחלויות ויבטלו לחלוטין את הקו הירוק. הרי גם אם ישליטו משטר אפרטהייד בשטחים הכבושים, כל הצעדים האלה יביאו כליה על ישראל בסופו של דבר. צחוק הגורל הוא, שחזון המדינה האחת של הלאומנים הפלסטינים יתגשם דווקא על ידי מי ששולל את קיומו של עם פלסטיני.
לכן, צריך לשבת בשקט ולחכות לימים אחרים. ישראל של שלטון הימין תבלע את השטח על כל תושביו. הדמוגרפיה לא תעצור, ויבוא היום שבו הרוב בשטח שבין הים לנהר יאמר את דברו. שום אפרטהייד לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. אולי זה יעבוד עשר שנים, עשרים שנה, אפילו שלושים. בבוא היום, כל שעל הפלסטינים לעשות הוא לדבר אל העולם בשפה שהוא מבין. לדבר בשפה של זכויות שוות של כל תושבי הארץ. יש אור בקצה המנהרה, ומשטר אפרטהייד כזה דינו להסתלק. זהו חוק ההיסטוריה.
אולם אני אינני לאומן ערבי. נהפוך הוא, אני רואה בלאומנות מכל סוג, קל וחומר זו הנשענת על יסודות דתיים, מחלה ארורה שהורסת כל חלקה טובה בגוף האדם ובנפשו. המאבק על הארץ שהולך ונדבק בנגיף הלאומני־הדתי לא מותיר כל אפשרות לחיים נורמליים במדינה אחת, שבה כל האזרחים שווים. יושבי הארץ הזאת אינם סקנדינבים. הערבים אינם שבדים והיהודים אינם דֶנים, כך שחסידי הציונות מחד וחסידי הלאומיות הפלסטינית מאידך לא הולכים לפתרון חיים סקנדינבי. הם עולים על מסלול התנגשות בלקאני דווקא.
מטעני האיבה הנפיצים פזורים לאורכה ולרוחבה של הארץ המאובטחת. לכן, אין דרך לפתרון קונפדרטיבי. על מנת להגיע לפתרון של קונפדרציה או מדינה אחת נורמלית, ואני בספק אם הדבר אפשרי בכלל בגלל הטינה והעוינות הרבה בין שתי התנועות, צריך שכל לאום יעבור קודם כל את שלב זקיפות הקומה הלאומית במדינת לאום משלו. רק מי שעבר את השלב הלאומי הזה, והבין את חוסר התוחלת בלאומיות, יכול בבוא היום לוותר על זקיפות קומה לאומית למען חזון אזרחי מסוג אחר.
לו הייתי לאומן ערבי הייתי מצביע לנתניהו, ה"אסון למדינה" הציונית כדברי אבנרי. אולם אינני כזה, ובתור יליד הארץ הזו ואוהבה אני חרד לכל יושביה. אכן, המשך שלטון נתניהו והימין המשיחי יביא אסון על היהודים והערבים גם יחד. את האסון הזה צריך למנוע בעוד מועד. ויפה שעה אחת קודם.
ראו הוזהרתם!
*
הארץ, 6 במרץ 2018
***
For English, press here
פעמי משיח בין טהראן לירושלים
פלסטין וירושלים חשובות כקליפת השום מבחינה דתית בעיני הזרם השיעי באיסלאם. השיעים לא מייחסים שום משמעות דתית לירושלים, ולא למסגד אל־אקצא.
 |
| התייעצות משיחית - טהראן |
ארצות הכופרים
הציווי היהודי "עשה לך רב", הופך בקרב הקהילות המוסלמיות ל"עשה לך אימאם וקנה לך מסית, שידריך אותך בנתיבות דת האיסלאם".
סלמאן מצאלחה ||
ארצות הכופרים
יש מי שמייחס את צמיחת הטרור האיסלאמי במערב לרקע הסוציו־אקונומי של קהילות המהגרים המוסלמים. ואולם, כל המעלה טענה כזאת לא יכול להסביר עובדה פשוטה אחת: אם כך, כיצד זה שקהילות מהגרים לא מוסלמים מרקע סוציו־אקונומי דומה אינן מעורבות כלל בטרור.
הרקע הסוציו־אקונומי יכול אולי להסביר דבר אחר. קהילות המהגרים המוסלמים הן ברובן מסורתיות ולא משכילות, והדת משחקת תפקיד חשוב בחייהן. בכל הקשור לענייני דת, הלכות ומסורת הן נסמכות על המטיפים במסגדים ועל הסרטונים המועברים ברשתות החברתיות. כך הם הופכים לחומר ביד היוצר, חשופים למניפולציות של המטיפים. הציווי היהודי "עשה לך רב", הופך בקרב הקהילות המוסלמיות ל"עשה לך אימאם וקנה לך מסית, שידריך אותך בנתיבות דת האיסלאם".
בעשורים האחרונים הולכים ומתרבים פסקי ההלכה הקשורים לחיי הקהילות הללו בארצות המערב. פסקי הלכה כאלה יוצאים הן מצפון אפריקה והן מהמזרח התיכון, והם נגישים לכל דורש באתרים האיסלאמיים הרבים הקיימים באינטרנט. רבים מפנים שאלות לפוסקי ההלכה ומחפשים תשובות על תהיות בנוגע לשהותם בארצות אלה, "ארצות הכופרים" לפי הטרמינולוגיה האיסלאמית.
לכן, מי שבאמת רוצה להבין על איזה רקע צומח הטרור האיסלאמי לא צריך ללכת רחוק. הכל כתוב שחור על גבי צג, ומצוי בידו של כל מחזיק סמרטפון. לשם כך צריך לדעת לקרוא ערבית ולקלוט מבין השורות את עומק הניכור השורר בין החברה הערבית והמוסלמית לחברה המערבית.
על השאלה מהו דין ההגירה לארץ לא מוסלמית כבר ניתנו פתוות רבות. כזאת היא הפתווה של אבן עתימין, מלומד סעודי, שיש לו השפעה על התנועות הסלפיסטיות: "ההיתר לשהות בארצות הכופרים מותנה בשני תנאים", קבע הפוסק: התנאי הראשון הוא, כי השוהה חייב להיות בעל ידע בענייני דתו ואמונתו, וחשוב מכך: "הוא חייב להפנים את האיבה והשנאה כלפי הכופרים ולהתרחק מהם". והתנאי השני: "הוא חייב להפגין את אמונתו ולקיים את מצוות הדת". ועוד מוסיף הפוסק: משנתקיימו שני תנאים אלה, הוא חייב לקיים את ה"דַּעְוָּה", ההטפה לאיסלאם, ולחבב את דת האיסלאם עליהם. שכן, זהו עוד סוג של ג'יהאד שהמוסלמי נדרש לבצע.
דברים דומים חוזרים בפתווה אחרת, המתפרסמת באתר "איסלאם ווב": "חל איסור על הגירה לארץ לא מוסלמית על כל מי שלא יכול לקיים בה את מצוות הדת". האיסור נובע, בין השאר, מ"הסכנות הגדולות המצפות למי שחי בקרב הכופרים, בכך שהוא חושף את ילדיו לתרבות רעה". שכן, "ידוע שבארצות הכופרים אין שליטה לאבא על ילדיו". ואולם דומה, כי החשוב מכל בעיני הפוסק קשור לאפשרות, ש"השנאה של המוסלמי כלפי הכופרים עלולה להיחלש".
זאת ועוד. בווידיאו שהפיץ לאחרונה מטיף דת סורי — פרופסור שלימד באוניברסיטה של דמשק ועבר לירדן עם פרוץ ההתקוממות הסורית — הוא חוזר ומדגיש את הסכנה הצפויה לילדי המהגרים, שעלולים לאבד את הזהות האיסלאמית. ואולם, דומה כי הדבר שהכי טורד את מנוחתו האיסלאמית קשור למעמד האשה: "לאשה במערב יש משכורת גבוהה, וזה דוחף אותה להתנהג בקשיחות כלפי בעלה", ציין המטיף, והוסיף עוד הארה: "רק בארצותינו אני מרגיש איזה ערך גדול יש בהטלת פרנסת האשה על הגבר".
אם כן, למקרא ולמשמע הפתוות וההטפות האלה בל יתפלא איש, שהקהילות המוסלמיות מסתגרות ולא מתאמצות להיטמע בתוך החברה המערבית. בל יתפלא איש גם, שהטרוריסטים יוצאים מהמסגדים שמהם נשמעות הטפות כאלו. זהו היסוד שעליו צומחת הפורענות החברתית המתבטאת בביצוע פעולות ג'יהאד, כלומר טרור, נגד אזרחי המערב, הנחשבים ל"כופרים" בעיני מורי הדרך המטיפים ומתווים את צעדי צאן מרעיתם.
לכן, זאת יש לומר: כל עוד לא יקומו רפורמיסטים מוסלמים אמיצים, שייקחו את האיסלאם ואת המסגדים לידיהם, דבר לא ישתנה. כמנהגו מימים ימימה, האיסלאם ימשיך להתעמת עם ה"כופרים", בארצותיהם, גם באמצעות טרור. וזוהי כל תורת הטרור האסלאמי על רגל אחת.
*
הארץ, 30 באוגוסט 2017
השמאל הערבי תמך, עכשיו תור השמאל היהודי
מלחמת הקוממיות של השמאל
ח״כ טובי: ״אני מכיר לכם תודה מעומק הלב על כי איפשרתם לי לחוג כאן הלילה... כפי שעשו בני ארצי במולדת, את יום השנה הראשון להקמת מדינת ישראל״...
ערפאת כמג״בניק
ארכיון
ערפאת לא רק שנטש את לבנון, אלא בעיקר הוא נטש את הבסיס שעליו הוא קם. צריך לחזור ולשנן טוב טוב, כי הבעיה הפלסטינית היא בראש ובראשונה בעיה של פליטים, וכל עוד בעיה זו לא תבוא על פתרונה, לא יהיה הסדר במזרח-התיכון...
מעריב, 29 באוטובר 1998
סלמאן מצאלחה
ערפאת כמג״בניק
בימים ההם בזמן הזה
מנהרת החושך של החברות הערביות
בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…
האנטישמיות היא נגד ערבים
סלמאן מצאלחה ||
האנטישמיות היא נגד ערבים
בעיני הימין הישראלי, כל העולם הוא אנטישמי. בכך אין כל חדש. רק שבפועל "האנטישמיות״ של העולם לא מופנית כלל כלפי ישראל והיהודים, אלא דווקא כלפי הערבים. העולם אנטישמי עד כדי כך, שאינו מתייחס לעולם הערבי כפי שהוא מתייחס למדינת ישראל וליהודים. שכן בעיני העולם ה״אנטישמי״ הזה, הן ישראל והן היהודים נתפשים כחלק מהמשפחה, כחלק מהתרבות ״שלו״. לעומת זאת, העולם הערבי והאיסלאמי הוא ה"אחר". וזה כבר סיפור אחר.
דור ערבי מזוין
סלמאן מצאלחה ||
דור ערבי מזוין
מי שחושב שנושאים כמו הגרעין האיראני או הסכסוך הישראלי־פלסטיני מדירים שינה מעיני הצעירים הערבים, צריך לחשב את מסלול מחשבתו מחדש. סקר שנערך השנה ב–16 מדינות ערביות, כולל פלסטין, מגלה ממצאים מפתיעים על הלכי הרוח בקרב הצעירים הערבים. הסקר, שנערך על ידי מכון ברסון מרסטלר, ביקש לבדוק את עמדותיהם של צעירים בגילאים 18-24 במגוון נושאים, שעומדים במוקד התעניינותם.
הדור הצעיר הזה — המונה כ–200 מיליון בני אדם — מהווה את חלק הארי מהאוכלוסייה בעולם הערבי, המונה כ–350 מיליון נפש. זה הדור שעתיד להיות עמוד השדרה של החברות הערביות בעשורים הבאים.
בסקר קודם, שנערך ב–2012, בעקבות מהפכות ״האביב הערבי״, נשבה רוח אופטימית בקרב הדור הערבי הצעיר. הסיכויים לשינויים מרחיקי לכת, שבסופם ייהפכו החברות הערביות לדמוקרטיות, נראו אז, בתחילת הדרך, בהישג יד. 40% מהנסקרים חשבו ב–2012, שהעדר דמוקרטיה הוא המכשול העיקרי העוצר את התפתחותן של החברות הערביות. בסקר החדש צנח שיעור הסבורים כך ל–15%. משמעות הדבר היא, שהדור הצעיר איבד את אמונו הן בחברות הערביות והן במשטרים הערביים.
האיום הגרעיני האיראני אינו נתפש בעיני הצעירים הערבים כאחד המחסומים העיקריים הבולמים את התפתחות החברות המזרח תיכוניות. רק 8% סבורים שהוא מהווה מחסום מרכזי. בצמוד אליו, בתחתית מדרג הדאגות של הדור הערבי הצעיר, נמצא גם שוויון זכויות לנשים. ואילו הסכסוך הישראלי־פלסטיני, שנהוג היה לחשוב כי הוא עומד בראש מעייניהם של הצעירים, תופס רק את המקום הרביעי בדירוג המכשולים החוסמים את התפתחותן של החברות הערביות. בראש הדאגות נמצאות סוגיות אחרות, כמו דאעש, הטרור והאבטלה בקרב הצעירים.
תוצאות הסקר מראות מעל לכל, כי הדור הערבי הזה איבד את הביטחון ביכולתו לחולל שינוי כלשהו בחברה שלו. חוסר הביטחון הזה משתקף גם בפן אחר ולא פחות חשוב — יחסם של הצעירים לשפה הערבית. אף שהם רואים בשפה מרכיב חשוב בזהות הלאומית, בפועל, מעמדה בקרב צעירים רבים הולך ונחלש, כאשר הם מעדיפים להשתמש באנגלית בחיי היום־יום. התופעה בולטת במיוחד במדינות המפרץ, שמעל 50% מהנסקרים בהן אמרו שהם משתמשים באנגלית בחיי היום־יום. כנראה שהסיבה העיקרית לכך היא האחוז הגבוה של העובדים הזרים במדינות אלה. שני שלישים מההנסקרים לא סומכים על השלטונות בארצותיהם, ואינם בטוחים שממשלותיהם יכולות לשמור על מעמדה של השפה הערבית.
דומה, כי תחושות חוסר האונים פושות בקרב הדור הערבי הצעיר. לכן, אין זה פלא שרוב הנסקרים מעדיפים לחיות מחוץ לארצותיהם, כשמדינות המערב בקדימות ראשונה מבחינתם.
הממצאים הללו הם נורות אדומות המהבהבות בשמי המזרח התיכון. צפירת האזעקה שצריכה להעיר לא רק את החברות והמשטרים הערביים, אלא גם את שאר העולם. שכן ללא תוכניות לטווח ארוך, השקעה נרחבת בחינוך מודרני, ויצירת מאות אלפי מקומות עבודה בשביל הדור הערבי הצעיר המזוין ואובד העצות הזה, לא תהיה תקומה לאזור, השקוע במלחמות שבטיות ודתיות. ואם לא תהיה תקומה לדור הזה באזור הזה הוא עתיד לייצר דורות של מזוינים ולייצא לעולם רק טרור.
*
הארץ, 20.05.2015
*
על אותו נושאת מאמר בערבית שפורסם ב״אל-חיאת״.
למה אמריקה אוהבת מלחמות
עסק משתלם
מרבים כאן לדבר על הון ושלטון. במקרה של ארה״ב צריך לדבר על הקשר בין ההון שצוברות תעשיות הנשק הגדולות לבין הממשל....
לך תסביר לאמריקאים מה זה המזה״ת
מה שרואים משם ומכאן:
אז לך תסביר לאמריקאי חסר היסטוריה מיתוסים מלפני אלפי שנים על פרעה ועל המן...
סלמאן מצאלחה ||
לך תסביר לאמריקאים מה זה המזה״ת
אז לך תסביר לאמריקאי חסר היסטוריה מיתוסים מלפני אלפי שנים על פרעה ועל המן...
סלמאן מצאלחה ||
לך תסביר לאמריקאים מה זה המזה״ת
אוהבי תיאוריות קונספירציה בהקשר המזרח תיכוני יכולים למצוא במדיניות האמריקאית כר נרחב לאהבתם, שכן ההתנהלות האמריקאית בעשורים האחרונים, בלי קשר למפלגה של הנשיא, נראית בעיני אנשי האזור כמשונה, עד כדי חשד. אלא שאין מקום לתיאוריות כאלה: ההסבר טמון במקום אחר.
