האסון האחרון שפקד את לבנון הוא הזדמנות פז, הנקרית כעת לפני הדור הלבנוני החדש, להחזיר תקווה לא רק ליושבי מדינה זו, אלא למרחב כולו.

סלמאן מצאלחה ||

לבנון, הזדמנות אחרונה

הפיצוץ שמחק את נמל ביירות, זרע הרס בעיר והותיר מאות אלפי אזרחים בלא קורת גג, הוא אולי ההזדמנות האחרונה לדור החדש שם להסיט את הגה הספינה הרעועה ולהביאה לחוף מבטחים. העשור האחרון, שהיו בו תהפוכות דמים, הרס והתפרקות חברתית בעולם הערבי במה שכונה "אביב", חשף דווקא את ניצחון התרבות הפוליטית הלבנונית על המרחב הערבי כולו.

הפארסה שכונתה "האביב הערבי" חשפה כי דווקא המבנה השבטי, הדתי והעדתי הלבנוני ניצח במרחב הערבי. ניצחון שחשף את כישלונה של הלאומיות הערבית בבניית מדינת־לאום ראויה לשמה.

לכן אין זה מפליא שהצעירים הלבנונים, שקיבלו את פני נשיא צרפת שמיהר לבוא לבקר בעיר בעקבות האסון, קראו להחזרת המנדט הצרפתי כדי להצילם ממנהיגיהם המושחתים. בקריאה זו הם חשפו לעיני העולם את עומק הייאוש של הדור הערבי ממנהיגיו, ויותר מכל מ"התרבות" הפוליטית שגדל עליה.

זה חודשים רבים יוצאים תושבי לבנון לרחובות כדי להפגין נגד הממשל המושחת, השבוי בידי מיליציה בעלת אג'נדות משיחיות, שאינן לבנוניות כלל. אלה אג'נדות השואבות את כוחן מן העבר הרחוק, שהיה רווי דם לא פחות מאשר ימים אלה.

האסון האחרון שפקד את לבנון הוא הזדמנות פז, הנקרית כעת לפני הדור הלבנוני החדש, להחזיר תקווה לא רק ליושבי מדינה זו, אלא למרחב כולו. כל כישלון של הדור הזה במבחן יסתום סופית את הגולל על מה שנותר מרסיסי החלום הלאומי הערבי.

הלבנונים יכולים להמשיך לטמון את ראשם בחול עד אחרית הימים, עד בוא המשיח או המהדי. אולם שומה על הדור החדש, הדורש שינוי באמת ובתמים, להניח את הדברים על השולחן. לכן יש לומר את הדברים באופן חד וברור: לא יכולה להתקיים מדינה ששמה לבנון, על כל הגיוון הדתי והעדתי שבה, בלא נטישה של המבנה השלטוני העדתי הנוהג בה מאז היווסדה. אם לא יצליחו לעבור את המשוכה הזאת, שום דבר לא יזוז ותקווה לא תצוץ באופק.

זאת ועוד: דורשי השינוי בלבנון מוכרחים לדעת, שכל עוד קיימת בארץ הארזים מיליציה בדמות חיזבאללה וחסן נסראללה, החמושה מכף רגל ועד ראש ואינה כפופה לשלטון המרכזי, אלא להיפך, מכפיפה את השלטון בלבנון לאג'נדות דתיות ועדתיות חוצות גבולות, שום דבר טוב לא עתיד לצמוח בלבנון.

כל ראשי העדות — וליתר דיוק, חמולות הפשע השבטיות — מוכרחים לרדת מן הבמה הלבנונית העתידית. כל הסדר שיותיר את המבנה הקיים, המבוסס על חלוקה דתית־עדתית, יהיה מעין כוסות רוח למת.

הקולות החדשים הנשמעים ברחוב הלבנוני חייבים להצמיח מתוכם הנהגה חדשה לארץ המדממת הזאת. הנהגה זו מוכרחה לתת גט כריתות למסורת הפוליטית הנוהגת בלבנון מימים ימימה. הנהגה חדשה כזאת צריכה להציג חזון חדש, חוצה עדות ושבטים. הנהגה חדשה מוכרחה להביא לפירוק המיליציות ולהפקדת הכוח בידי המדינה בלבד. שאם לא כן, מה שהיה הוא שיהיה. ארץ הארזים תמשיך לבוסס בביבים העדתיים, וצעירי לבנון ימשיכו לחפש דרכי מילוט אל מעבר לים, או לייחל לשובו של המנדט.

האם מסוגל הדור החדש בלבנון לחולל את השינוי המיוחל? המפץ הגדול בנמל ביירות הוא אולי ההזדמנות האחרונה שלו. כישלון במבחן הזה יקרין על כל המרחב הערבי, שיילך וישקע עמוק בתוך ייאוש טוטלי, חברתי, תרבותי ופוליטי.
*
הארץ, 13.8.2020

For Arabic, press here