עוד לא אבדה נכבתנו

יש לומר בפה מלא: כל האסונות הקשורים לארץ הזאת משותפים ליהודים וערבים.

סלמאן מצאלחה || עוד לא אבדה נכבתנו

נניח לרגע את שיח הזכויות הלאומיות ואת הדיון בצדק הטבעי כי ישועה לא תצמח מהם. מה עוד, שאלה לעולם לא יובילו לפתרון הסכסוך; להיפך, הם ישפכו עוד שמן על גחלי הסכסוך וידחפו להמשך ההתבוססות בבוץ, באש האינסופית. העיסוק הגובר בסוגיית ה"נכבה" מעיד יותר מכל שזהו אירוע חי הן בקרב הערבים והן בקרב היהודים. העבר הטעון של הארץ הוא בצה טובענית; יש מי שבוחר לפנות אל העבר כדי להישאר שם, נובר עד שהוא מוצא את עצמו שקוע עד צוואר בבוץ העבר.

יש לומר בפה מלא: כל האסונות הקשורים לארץ הזאת משותפים ליהודים וערבים. הם משותפים כי הם מדידים שינה מעיני כולם ומשפיעים על מהלך החיים של כל תושבי הארץ בלא הבדל דת, גזע ומין.

מן הראוי להבין את שורש הטרגדיה הישראלית-הפלסטינית. שכן האסון של הארץ, ליתר דיוק של היושבים בה, יהודים כערבים, מקורו בתהום הפעורה בין שתי תפישות מנוגדות של המושג הטעון "מולדת". היהודי-הציוני תופש את הארץ כולה כמולדת, שבה הוא יכול לעבור ממקום למקום, להתנחל ולחיות בה. לעומתו, הפלסטיני חושב על הכפר המסוים, העץ והמעיין המסוימים שאינם עוד. במלים אחרות, היהודי-הציוני איננו קשור לחלקת אדמה פרטית מסוימת, ואילו הערבי קשור יותר מדי לחלקת אדמה מסוימת ומצומצמת.

להמחשת הניגוד בין שתי תפישות המולדת נפנה אל השירה העברית והערבית. המשורר אהרן שבתאי, למשל, מבטא את הימצאותו במולדת בכל גרגיר אדמה מדן ועד אילת: "בכל גרגיר מדן ועד אילת משתרעת המולדת/ ואיני מצוי בשום מקום זולת המולדת/ ישאל אותי איש: 'היכן אתה?' ואענה: 'במולדת'.../ ונניח שייקח מקבת, יהלום ברקתי/ וייצא וישאל פלוני או אלמוני:/ 'היכן הוא הגבר האידיוט שהרגתי?' / התשובה תהיה בהכרח: 'גם כעת האיש במולדת' / כי אהרן כי אהרן כי אהרן הוא רק במולדת" (מתוך: "ארצנו, שירים 1987-2002").

לעומת התפישה המרחיבה הזאת קיימת התפישה המצמצמת של הפלסטיני. המבטא הבולט ביותר של תפישה זו הוא דווקא מחמוד דרוויש, המשורר הפלסטיני הלאומי: "אני משם. ויש לי זיכרונות.../ יש לי אמא/ ובית עם הרבה חלונות.../ למדתי את כל המלים ופירקתי אותן, על מנת להרכיב מלה אחת/ היא המולדת". אולם "המולדת" של דרוויש איננה מולדת פוליטית, איננה עזה ואיננה רמאללה, כפי שהצהיר לא פעם, "לא דן ולא אילת", אלא מקום קטן מאוד ומצומצם: "אני אוהב לנסוע/ אל כפר שלא תלה את לילי האחרון על ברושיו". המולדת של דרוויש היא בסך הכל כפר קטן בגליל: "אשליך הרבה ורדים לפני שאגיע אל ורד אחד בגליל", כך המשורר הלאומי חושף את מהות המולדת בתפישה הפלסטינית.

לאחר שחזר לרמאללה בעקבות הסכמי אוסלו הצהיר דרוויש בראיון ל"ניו יורק טיימס" במאי 1996, שהוא רוצה לבקש אזרחות ישראלית, והוסיף: "אני מקבל על עצמי כל תעודה שתיתן לי את הזכות להיות שם". כך מסכם המשורר "הלאומי" הפלסטיני את משאת הנפש ואת מהות המולדת.

שתי התפישות המנוגדות של המושג "מולדת" הן שורש הטרגדיה. מצד אחד התפישה היהודית-הציונית, שהיא תפישה מרחיבה ומתפשטת על פני הארץ כמפץ הגדל ומתנחל. מצד אחר התפישה הערבית-הפלסטינית, שהיא תפישה מצמצמת, מתכנסת בתוך עצמה וקורסת לאחור אל תוך חור שחור.
*
פורסם: דעות-הארץ, 31 במאי 2012
***
For English, press here


שיתופים:

ליהודים בלבד


ממשלת אחדות ליהודים בלבד:
יש מי שיכנה זאת אקרובטיקה פוליטית מבית מדרשו של "הקוסם" בנימין נתניהו. אולם הפליק-פלאק לאחור שעשה נתניהו אינו מעיד על עוצמה.

שיתופים:

על חשבון הברון


מן הראוי להזכיר לכל אלה המתעקשים לדבוק ב"חלוקה", כמנהג אנשי ירושלים מימים ימימה, כי "אם אין קמח אין תורה"...

שיתופים:
בארץ
  • פייק דרוז

    יש מי שסבור, כי השר קרא נמצא בתנועת הליכוד במשבצת של נציג המגזר הדרוזי. ובכן, לא דובים, לא חמורים ולא יער. אין לדרוזים יד ורגל בהתנהלותו של השר ה״מהולל״.
    כל הפרטים
  • בחירות בנדמה לי

    כל עוד הסכסוך הישראלי־פלסטיני אינו בא על פתרונו, הוא ימשיך לשמש מאגר דלק המניע את גלגלי קטר ההסתה של הימין. על הקטר הזה מופקד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעצם היותו נהג מנוסה ומיומן במלאכת ההסתה.
  • פעמי משיח

    המהפכה האיסלאמית, שהעלתה את האייתוללות באיראן, העירה שדים משיחיים מרבצם. השליטים חלמו על איראן הגדולה ופעלו לייצא את המהפכה אל מחוץ לגבולותיהם.
  • השמאל הישראלי

    לא יכול להתקיים שמאל אנטי־ציוני בקרב הציבור היהודי בישראל. משמעות קיומו של שמאל כזה היא שלילה עקרונית של הזכות להגדרה עצמית של הציבור היהודי בארץ...
במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


  • על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


מסות
  • עיר הפרח המהלך

    לא נולדתי בירושלים. הגעתי אליה בשנות השבעים, כדי להצטרף אל עדת הזרים, כי ירושלים היא בסופו של דבר עיר הזרים הנצחיים.
  • כל הצפורים מוליכות לרומא

    עונות רבות של מסיק נקפו ולהקות רבות של צפורים זרמו במטעים‮, ‬עד שבגרתי ושמתי את פעמי לירושלים לקנות בה דעת וחכמה‮. ‬אך‮, ‬בצד החכמה שהעניקה לי ירושלים פרחה התמימות אל

    כל הפרטים

ישראל - פלסטין
  • תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים


קול המוסיקה



רשת ב



ג׳אז


הכי נקראים

ארכיון האתר

תרבות וספרות
  • בהתחלה באו

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • כאלה הם הציונים

    ניסיון ערבי מתחילת המאה ה-20 לתהות על קנקן התנועה הציונית חושף רגשות מעורבים לנוכח הבלתי נודע המתרגש על האזור.
  • אדם אחרון

    אָדָם אַחרוֹן עִם הָרִאשׁוֹן נִברָא,
    וּמִנִּי-אָז יְבוּל אַחרוֹן נִזרָע;
    וּגְזַר יוֹם דִּין אַחרוֹן – יוֹם דִּין אַחרוֹן! –
    נִכתַּב מֵעוֹד רֵאשִׁית הַיְּצִירָה.