ב. מיכאל || נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

ב. מיכאל

נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

בשמחת תורה, כך נהוג, מסתיים הסבב השנתי של קריאת כל חמשת חומשי התורה ובו ביום גם מתחיל הכל מבראשית. כלומר מספר "בראשית".

ושם, בפרק א', יש פסוק אחד קצת מוזר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ..." (א'־כ"ו). מלים שמעוררות תהיות. למה כתוב "נַעֲשֶׂה" בלשון רבים? הלא מונותיאיסטים אנחנו. ולמה בלשון עתידית, ולא בציווי חד כבשאר ימי הבריאה? ומה פתאום "צַלְמֵנוּ" ו"דְמוּתֵנוּ"? וכי מאימתי יש לאלוהינו המופשט צלם ודמות?

נהרות של דיו נשפכו מקולמוסיהם של מפרשים וחכמים, ותשובה משכנעת אַין. כל ניסיונותיהם להיחלץ מן הסבך נראים קצת מאולצים, מיוזעים ומאוד לא משכנעים.

והנה, בעודי בוהה לסירוגין בפסוק הפרובלמטי ובמהדורות החדשות, אורו לפתע עיני. הבנתי מה קרה: זו פשוט טעות דפוס. תקלה. ובלהט החיפזון להתחיל בהפצת הספר, לא הבחינו המגיהים שהמלים "אלוהים" ו"אדם" פשוט החליפו ביניהן את מיקומן. וכך נוצר הנוסח המשובש שמופץ עד היום: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ...".

אך אם נתקן את התקלה ונחזיר את "אלוהים" ואת "אדם" למקומם הראוי, נקבל סוף־סוף את הנוסח הנכון של הפסוק: "וַיֹּאמֶר אָדָם, נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". ופתאום הכל מסתדר.

צריך להודות שהאדם הצליח מאוד במשימתו. האלוהים שהוא ברא אכן מאוד־מאוד דומה לצלמו ולדמותו של בוראו: גם הוא קנאי, רגזן, עקשן, מרושע, אכול חרדת נטישה, מת על חנופה, פוקד עוון אבות על בנים, מיזוגן, די גזען, קפריזי, אלים, רודף מדנים, רודף כבוד, רודף בצע ומאוד מאוד לא צפוי. בדיוק כמו האדם אשר ברא אותו. אה, והוא כמובן גם אגואיסט עד בלי די (ככתוב במפורש בעשרת הדיברות: "אנוכי ה' אלוהיך").

גם לשון הריבוי האלוהית — "אלוהים" ולא "אלוה" — מובנת סוף סוף. כי בני האדם בוראים לעצמם אלוהים לרוב, וכולם נבראים בצלם בוראיהם. רוצה להתעמר באשתך? עשה לך אלוהים שמתמחה במיזוגניה. רוצה לכבוש ולגזול? עשה לך קב"ה שמבטיח לך את נחלת השכנים. רוצה לחיות על חשבון הציבור? לשעבד שחורים? לשחוט כופרים? לפרוק יצרים? לשנוא יהודים? לאגור פילגשים? להתאכזר לבעלי חיים? אין בעיה. ברא לך אלוהים כבקשתך, והכל יוּתַּר לך.

בעצם, גם ההיגיון מחייב שיהיו אלוהים לרוב, ולא רק אחד. הרי לא ייתכן כי אלוהי סמוטריץ' ואלוהי לייבוביץ חד הם. ללמדנו, אגב, שגם אלוהים טובים ייתכנו. אך אלה זקוקים לאנשים טובים שיבראו אותם. וכמה כאלה כבר יש…

ותוך כדי בריאת האלוהִימִים שלו, ברא האדם גם את תיאוריית הקונספירציה המשוכללת ביותר והשימושית ביותר עלי אדמות. יותר מה"דיפ־סטייט", יותר ממרעילי החיסונים, יותר משותלי הצ'יפים במוח: תיאוריית "הכל בידי שמים". הוא אחראי לכל. אני לא אחראי לכלום. אני לא גנבתי, לא רצחתי, לא פשעתי, לא גזלתי, לא השפלתי, לא התעללתי... בסך הכל עשיתי את מה שאלוהים ציווה אותי לעשות. רק צייתתי לפקודותיו. למה מה רציתם, שאני אסרב לאלוהים? ומה עם חופש הדת שלי? אתם הרי אומרים שאתם דמוקרטיה...
חג שמח וגמר טוב.

הארץ

כל הפרטים

אלישבע גרינבאום || האחד בספטמבר

אלישבע גרינבאום ||

האחד בספטמבר

מִילְיוֹן יְלָדִים הוֹלְכִים הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר
וְאֶחָד מֵהֶם מַחְזִיק בְּיָדִי.

רֵיחַ מַחְבָּרוֹת וְיַלְקוּט עוֹר חָדָשׁ נוֹדְפִים מִמֶּנּוּ
הִתְרַגְּשׁוּת עוֹלָה מִשְּׂעָרוֹ הֶחָפוּף.

אִוְשַׁת חֲלוֹמוֹת קַיִץ שֶׁתַּמּוּ דְּחוּסָה
בְּסוּלְיוֹת סַנְדָּלָיו הַקְּטַנּים.

יָדְךָ הַקְּטַנָּה, הַלַּחָה, לוֹחֶצֶת בְּחָזְקָה אֶת יָדִי,
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לֶחָצֵר וְהַפַּחַד הַיָּדוּעַ

לְהַתְחִיל שׁוּב מֵהַתְחָלָה, הַכֹּל, אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ 
מוּל הָעוֹלָם, עוֹד רֶגַע אֶחָד

לִפְנֵי שֶׁאֶעֱזֹב אֶת יָדְךָ, וְתִהְיֶה אַתָּה לְבַדְּךָ, 
גֶּבֶר קָטָן גְּזוּז שֵׂעָר מוּל הָעוֹלָם

וַאֲנִי אָסֵב מַבָּטִי, אִשָּׁה שֶׁרַבִּים נִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ
אֲבָל אִישׁ לֹא יָצָא מִתּוֹכָהּ מֵעוֹלָם

וְאֵלֵךְ.
 

מתוך: לפתע פתאום האדמה, כרמל ירושלים, 2006.

תרגום לערבית, כאן 

כל הפרטים