יום שני, 9 ביולי 2012

שתי ציפורים במצה אחת

ארכיון:

ובכל זאת, מה נשתנה הלילה הזה מאותם הלילות?

סלמאן מצאלחה || 

שתי ציפורים במצה אחת

הזיכרון אינו עשוי מתכת, לכן אינו מחליד. הדבר, בלשון המעטה, עשוי להישמע מוזר. אך בעינינו, אנו בני הדור השני לנַכְּבָּה, חג החירות היה סמל השיחרור מאותו בצק עגול עם החור בפנים. את פשרו של החור איש לא טרח להסביר, ולימים למדתי להשלים עם כך שהוא עתיד להישאר חור בהשכלה.

בימים ההם, כשלא היה מה למרוח בתוך החור, נהגו ההורים למרוח את ילדיהם תוך שימוש בתחבולה ערבית ידועה. הם מרחו בחור שמן ופיזרו בו סוכר כדי להמתיק את פת לחמנו שעתידה להיקרא בלשוננו נטולת הפּא: ’בִּיתָה’. משהמצה באה בקרבנו, ברכנו על שהצילה אותנו מלפיתתה של הפיתה. המצה נפלה עלינו כמושיע. ראשית, מן הטעם הפשוט שהיא שבירה וממאנת להתקפל, ושנית, ולא פחות חשוב, אין בה חור. נהפוך הוא, היא עשויה חורים חורים נקבים נקבים. התחבולה המסורתית לא עמדה יותר לאבותינו, וכך התוודענו לקיומם של מיני מימרחים שעלו מארצות הקור אל חלומנו.

בימים ההם, ארבע כוסות לא שתינו, שהרי כל מה שמשמח לבב אנוש אינו מנהגנו. מה גם שכוסות לא היו לנו, שלא לדבר על שמחה. תחת זאת, לברֵך על החופש כן ידענו ועוד איך: והוצאתי, וגירשתי, וגזלתי, ועשקתי, וגאלתי, ולקחתי, ורצחתי, וירשתי. לא ארבע מלים, כי אם מילון חירויות שלם חָרוּת בתודעתנו כנגד ארבע הכוסות, המלחמות וכנגד כל צרה שעלולה היתה לנחות על ראשינו.

ובכל זאת, מה נשתנה הלילה הזה מאותם הלילות? עכשיו - כשבראש הפירמידה שרון כבר עומד, ושמעון ממשיך לרפד את חזיונות אחרית הימים במרחב, ואני מזמן אדם חופשי - יש טעם לספר על חור אחר.

קרוב לשלושה עשורים חלפו מאז שניסיתי לשכנע את אריאל שרון בדבר קיומו של העם הפלסטיני במולדתו. בשנות השבעים, עמד שרון באולם של האוניברסיטה העברית וטען, כתלמיד של גולדה ושות‘, שלא קיימים, לא עם פלסטיני ולא ישות. אני, כחסיד של חופש וחירות, התרסתי אז בפניו: העם הפלסטיני זה אני, וכעת שיואיל להוכיח לקהל באולם שאני לא קיים. תשובה לא קיבלתי אז ממנו, כמובן. התשובה התקבלה באותו לילה כשעל דלתי התדפקו ה’בחורים הטובים’ עם צו חיפוש חתום על ידי שופט, כיאה למדינת חוק והילכות סדר. בדו”ח הממצאים ה’מסוכנים’ שנתגלו נרשם: ארבע חוברות ’מצפן’. העם הפלסטיני כו-ו-לו בילה את הלילה ההוא במגרש הרוסים. החור שנפער במרקם היחסים ביני לבין המצה הלך והתרחב תחת להגליד.

הזיכרון אינו עשוי מתכת, לכן אינו מחליד. לילות נקפו, והימים ימי ממשלת רבין הראשונה, והימים ימי שמעון כשר הבטחון, והימים ימי יום-האדמה, והימים ימי ניסן, והימים ימי פצע וחבורה ומצה שמורה. בין סורג ובריח, דעתי על המצה עברה מהפך. לפתע, החור של ה’בִּיתָה’ נראה לי ציר מרכזי שעליו נעה ההוויה הלאומית שלי. אמנם זה בסך הכל חור, אך התחוור לי שזה החור שלי ורק שלי. ביושבי בחור אחר, כשהבצק שסגר עלי היה עשוי בטון, ניסחתי מכתב לשמעון, שר הבטחון בימים ההם, החוץ בזמן הזה. לא, לא חשבתי אז על החור בפיתה ולא על החור באוזון, אלא על החירות ועל הזכות להתנגד לכיבוש. עד היום לא קיבלתי תשובה גם ממנו, אך יש לי יסוד להניח שהמכתב הגיע לדרגים גבוהים. כעבור שנים סיפר לי חבר שזומן לתשאול, כי המכתב שלי הוקרא לפניו וכי הוא תושאל על הקשר בינינו. כדי להפיס את דעתי ספר לי החבר, כי הוא הכחיש כל קשר בינינו בטענה שזוהי הכרות שטחית, שהרי ’אנחנו שנינו מאותו הכפר’.

כשלושה עשורים חלפו מאז, ועוד לא אבדה תקוותנו. אולי כאשר ייצא שר החוץ לגמלאות (אם הדבר בא בחשבון אצלו), הוא עוד ימצא לו זמן לענות. אם ימצא את האפיקומן, מובטח לו פרס: סוף סוף, אשלח לו מכתב נרגש ובו הצהרה על תמיכה ברעיון המזרח התיכון החדש. ואם לא יעשה כן, אחבר נגדו שיר גנאי כמי שגומר בחוץ כפועל נקיון במיזבלה המדינית של שרון.
*

פורסם: המוסף לשבת, ”ידיעות אחרונות“, 6 באפריל 2001
---


For English, press here
***



שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים