שתי ציפורים במצה אחת

ארכיון:

ובכל זאת, מה נשתנה הלילה הזה מאותם הלילות?

סלמאן מצאלחה || 

שתי ציפורים במצה אחת

הזיכרון אינו עשוי מתכת, לכן אינו מחליד. הדבר, בלשון המעטה, עשוי להישמע מוזר. אך בעינינו, אנו בני הדור השני לנַכְּבָּה, חג החירות היה סמל השיחרור מאותו בצק עגול עם החור בפנים. את פשרו של החור איש לא טרח להסביר, ולימים למדתי להשלים עם כך שהוא עתיד להישאר חור בהשכלה.

בימים ההם, כשלא היה מה למרוח בתוך החור, נהגו ההורים למרוח את ילדיהם תוך שימוש בתחבולה ערבית ידועה. הם מרחו בחור שמן ופיזרו בו סוכר כדי להמתיק את פת לחמנו שעתידה להיקרא בלשוננו נטולת הפּא: ’בִּיתָה’. משהמצה באה בקרבנו, ברכנו על שהצילה אותנו מלפיתתה של הפיתה. המצה נפלה עלינו כמושיע. ראשית, מן הטעם הפשוט שהיא שבירה וממאנת להתקפל, ושנית, ולא פחות חשוב, אין בה חור. נהפוך הוא, היא עשויה חורים חורים נקבים נקבים. התחבולה המסורתית לא עמדה יותר לאבותינו, וכך התוודענו לקיומם של מיני מימרחים שעלו מארצות הקור אל חלומנו.

בימים ההם, ארבע כוסות לא שתינו, שהרי כל מה שמשמח לבב אנוש אינו מנהגנו. מה גם שכוסות לא היו לנו, שלא לדבר על שמחה. תחת זאת, לברֵך על החופש כן ידענו ועוד איך: והוצאתי, וגירשתי, וגזלתי, ועשקתי, וגאלתי, ולקחתי, ורצחתי, וירשתי. לא ארבע מלים, כי אם מילון חירויות שלם חָרוּת בתודעתנו כנגד ארבע הכוסות, המלחמות וכנגד כל צרה שעלולה היתה לנחות על ראשינו.

ובכל זאת, מה נשתנה הלילה הזה מאותם הלילות? עכשיו - כשבראש הפירמידה שרון כבר עומד, ושמעון ממשיך לרפד את חזיונות אחרית הימים במרחב, ואני מזמן אדם חופשי - יש טעם לספר על חור אחר.

קרוב לשלושה עשורים חלפו מאז שניסיתי לשכנע את אריאל שרון בדבר קיומו של העם הפלסטיני במולדתו. בשנות השבעים, עמד שרון באולם של האוניברסיטה העברית וטען, כתלמיד של גולדה ושות‘, שלא קיימים, לא עם פלסטיני ולא ישות. אני, כחסיד של חופש וחירות, התרסתי אז בפניו: העם הפלסטיני זה אני, וכעת שיואיל להוכיח לקהל באולם שאני לא קיים. תשובה לא קיבלתי אז ממנו, כמובן. התשובה התקבלה באותו לילה כשעל דלתי התדפקו ה’בחורים הטובים’ עם צו חיפוש חתום על ידי שופט, כיאה למדינת חוק והילכות סדר. בדו”ח הממצאים ה’מסוכנים’ שנתגלו נרשם: ארבע חוברות ’מצפן’. העם הפלסטיני כו-ו-לו בילה את הלילה ההוא במגרש הרוסים. החור שנפער במרקם היחסים ביני לבין המצה הלך והתרחב תחת להגליד.

הזיכרון אינו עשוי מתכת, לכן אינו מחליד. לילות נקפו, והימים ימי ממשלת רבין הראשונה, והימים ימי שמעון כשר הבטחון, והימים ימי יום-האדמה, והימים ימי ניסן, והימים ימי פצע וחבורה ומצה שמורה. בין סורג ובריח, דעתי על המצה עברה מהפך. לפתע, החור של ה’בִּיתָה’ נראה לי ציר מרכזי שעליו נעה ההוויה הלאומית שלי. אמנם זה בסך הכל חור, אך התחוור לי שזה החור שלי ורק שלי. ביושבי בחור אחר, כשהבצק שסגר עלי היה עשוי בטון, ניסחתי מכתב לשמעון, שר הבטחון בימים ההם, החוץ בזמן הזה. לא, לא חשבתי אז על החור בפיתה ולא על החור באוזון, אלא על החירות ועל הזכות להתנגד לכיבוש. עד היום לא קיבלתי תשובה גם ממנו, אך יש לי יסוד להניח שהמכתב הגיע לדרגים גבוהים. כעבור שנים סיפר לי חבר שזומן לתשאול, כי המכתב שלי הוקרא לפניו וכי הוא תושאל על הקשר בינינו. כדי להפיס את דעתי ספר לי החבר, כי הוא הכחיש כל קשר בינינו בטענה שזוהי הכרות שטחית, שהרי ’אנחנו שנינו מאותו הכפר’.

כשלושה עשורים חלפו מאז, ועוד לא אבדה תקוותנו. אולי כאשר ייצא שר החוץ לגמלאות (אם הדבר בא בחשבון אצלו), הוא עוד ימצא לו זמן לענות. אם ימצא את האפיקומן, מובטח לו פרס: סוף סוף, אשלח לו מכתב נרגש ובו הצהרה על תמיכה ברעיון המזרח התיכון החדש. ואם לא יעשה כן, אחבר נגדו שיר גנאי כמי שגומר בחוץ כפועל נקיון במיזבלה המדינית של שרון.
*

פורסם: המוסף לשבת, ”ידיעות אחרונות“, 6 באפריל 2001
---


For English, press here
***


שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים