ושוב חוזרים רבנים ושאר משיחיים על אותה הגברת בדיוק, רק בשינוי אדרת. הטיעון הגזעני של "רוב יהודי" מן הימים ההם עבר שדרוג קוסמטי בלבד ונהפך ל"רוב ציוני". 

סלמאן מצאלחה 

מדריך לבוחר הערבי 

נהוג לומר שהבחירות הקרובות הן בחירות גורליות. האמת שצריכה להיות מונחת בפני כל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת, גזע או לאום, היא שהבחירות בארץ היו גורליות מאז 4 בנובמבר, 1995. מה נשתנו הימים האלה ומה נשתנו הבחירות האלה מהבחירות שנערכו בעקבות אותו יום שבו נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, על ידי מתנקש יהודי, טעון במטעני נפץ משיחיים שסיפקו לו רבנים, פוליטיקאים ושאר משתטחים על קברי אבות?

כאז כך גם היום, שוב חוזרת ועולה אל פני השטח אותה מנטרה. כידוע, הרוצח תירץ את הרצח של רבין בכך שלא היה לראש הממשלה דאז רוב יהודי לבצע מהלכים מדיניים עם הצד הפלסטיני, זאת מן הטעם הפשוט שממשלתו נשענה על רוב חוסם בכנסת ישראל, שכלל ח"כים ממפלגות ערביות.

כעת שוב חוזר אותו בנימין נתניהו, שבאמצע שנות התשעים של המאה הקודמת עמד על מרפסת בכיכר ציון והפריח לחלל האוויר את הטיעונים שהובילו לרצח רבין. ושוב חוזרים רבנים ושאר משיחיים על אותה הגברת בדיוק, רק בשינוי אדרת. הטיעון הגזעני של "רוב יהודי" מן הימים ההם עבר שדרוג קוסמטי בלבד ונהפך ל"רוב ציוני".

בימים אלה, מה שמכונה "גוש השינוי", המתיימר להחליף את הממשלה הנוכחית, אימץ אל לבו ואל לוח סיסמאותיו את הטיעון של "רוב ציוני". ובפרפראזה על אמירתו של ראש ממשלה ישראלי אחר, יצחק שמיר, כי "הים הוא אותו הים והערבים אותם הערבים", אפשר להטיח בגוש המתהדר כביכול בתואר "שינוי", כי הגזענות אותה הגזענות והציונים אותם הציונים.

באווירה הזו מצבם של האזרחים הערבים לא קל. השאלה היא כיצד הם ינהגו בבחירות ואחרי הבחירות הבאות עלינו לטובה או לרעה. לא קל לענות על השאלה הזו. שכן, למשמע ההצהרות על רוב יהודי־ציוני, גוברת בקרב רבים תחושת הייאוש מהפוליטיקה הישראלית, הרוויה בשיח הדרה גזעני. מה גם שניסיון העבר עם נבחרי הציבור הערבי בכנסת ישראל לא מותיר מקום לאופטימיות. אני מודה שתחושת ייאוש כזו שרתה עלי פעם וגרמה לי להימנע מהצבעה בבחירות. ובפעם אחרת היא גרמה לי לדבוק בעקרונות אוניברסליים ולשלשל פתק של רשימה מסוימת אף שידעתי שלא תעבור את אחוז החסימה.

למרות כל האמור לעיל, האזרחים הערבים בישראל זכו שתהיה להם האפשרות לקחת אחריות על גורלם בבחירות דמוקרטיות. זוהי זכות אזרחית שלא קיימת בכל המרחב הערבי מסביבם. על הפריווילגיה הזו אסור להם לוותר.

אשר על כן, הם נדרשים לנצל את ההזדמנות שנקרית בדרכם עכשיו לפני שיהיה מאוחר. שכן, אם ממשלת "הימין על מלא" תחזור לשלוט בשנים הבאות היא עלולה לחוקק בעתיד חוקים שימנעו מהאזרחים הערבים לבחור. עד כמה שהדבר נשמע הזוי, הם יתרצו את זה בכך שרק יוצאי צבא רשאים לבחור, או בכל מיני טריקים ציוניים אחרים ידועים לשמצה, כמו חוק הלאום, וכדומה.

חלוקת המנדטים המסתמנת בסקרי הבחירות לא מותירה לאזרחים הערבים ברירה. הם הרי יודעים להצביע באחוזים גבוהים לרשויות המקומיות, והנה כעת יש להם הזדמנות להוכיח כיצד בניגוד לעבר הם נעים בכמויות אדירות לקלפיות.

הקווים המנחים לבחירת רשימה צריכים להיות כדלהלן: רשימה שאינה מעלה את הטיעון הגזעני של רוב ציוני, שרוצה להחליף את הממשלה הנוכחית, שמציבה נשים בהנהגתה ובמקומות ריאליים, שרוצה להיות חלק מקואליציה עתידית כדי להביא לשינוי השיח בארץ, לקדם שלום ולקבל אחריות על גורל כלל אזרחי המדינה.
זוהי הזדמנות לשינוי בטרם פורענות.

הארץ, 23.10.2026 

כל הפרטים