יום שלישי, 25 ביולי 2017

גדעון עשת || הכנסייה, החמסה והמפלגה

גדעון עשת ||

הכנסייה, החמסה והמפלגה


"בכל פעם שיש התנגשות ביניהן – עובדות לעולם לא מצליחות לגבור על אמונות. אנחנו עשויים לחשוב שהאמונות שלנו מבוססות על עובדות, אבל האמת היא שהעובדות שאנחנו מאמצים מבוססות על האמונות שלנו...אנשים לא מתים למען עובדות, אנשים מתים למען האמונות שלהם" (ג'ון וורדן, אגם הזאבים, ע' 231)

הנה סיפור שעיקרו התפרסם ב"כלכליסט". הכנסייה הרוסית השכירה נכס שבבעלותה למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) שהיא מרכיב מרכזי בחזית הדמוקרטית לשלום ושיוויון (חד"ש) השותפה ברשימה המשותפת בכנסת. הכנסייה דרשה מהמפלגה להתפנות מהנכס ולבסוף תבעה אותה בגין אי פינוי במועד. בית המשפט הכריע לטובת הכנסיה, ואף פסק לה פיצוי של  1.5 מיליון שקל. לכאורה סיפור על סכסוך נדל"ני , אך במקרה הזה קשה לברוח מהפוליטיקה.

למכר שלי היתה דירה בבעלות משפחתו בגרמניה. כאשר הקומוניסטים הגיעו שם לשלטון (בחלקה המזרחי של הארץ) הם הלאימו כל דבר שעמד – כולל הדירה. זו שימשה כדיור ציבורי כמקובל במדינה קומוניסטית. בעל הבית קיבל קדחת.
על ראשי המשטר במזרח גרמניה נאמר לא פעם שהם לא זזו סנטימטר בלי אישור ממוסקבה. מתברר שמוסקבה לא הלאימה את רכוש הכנסייה. מילא שאחרי עשרות שנות שלטון, לא הצליחו הקומוניסטים לשבור את רוח הדת. אבל אפילו את המינימום המתבקש לשיטתם – הלאמת הקניין – לא עשו. הלאמה, אילו היתה, לא היתה מצילה את מק"י מגורל ההפסד בתביעה. פוטין חובב קומוניסטים בערך כמו נתניהו. אבל גם בזה הדתיים ניצחו.

המקווה ובריכת השחיה

והם ניצחו כמעט בכל מקום בעולם. אפילו במדינה שהפרידה את הדת מהמדינה –כמו ארה"ב – תרומה לכנסייה מזכה בהטבת מס, כלומר בכסף ציבורי. קל וחומר במדינות נוצריות אחרות וכמובן במעוז היהודי-אורתודוכסי שבו המדינה מיניקה את הדת (היהודית-אורתודוכסית בלבד) עד זוב חלב.

איך זה שתכנית מתאר בעיר כוללת חובה לבנות בית כנסת בכל שכונה אבל לא מכולת או בריכת שחיה? איך זה שיש עשרות רבות יותר מקוואות (כולן במימון ציבורי) מבריכות שחיה (מיעוטן במימון ציבורי)? יש המאשימים את ה"כפייה הדתית". אך מדוע החילוניים מוותרים?
מדוע ירי בהר הבית מזעזע יותר (הן למוסלמים והן ליהודים) מאשר כל ירי אחר? מדוע באל אקצה המדינה עושה לפתע הפגנות ריבונות קיצונית עד כדי טמטום וסכנת נפשות? ובקיצור: מה יש לנו עם אלוהים.

חיי המדף של אלוהים

חייבים להודות: נכון שיש היום סמארטפונים שהם סמארט ביותר. ואו-טו-טו האוטו ייסע לבד. הגלגל נחשב להמצאה הכי מוצלחת בתולדות האנושות. אבל אין כמו ההמצאה הקרויה אלוהים. חיי המדף של ההמצאה הזו שוברים כל סקאלה.

פיסיקאי ידוע תלה בחדרו באוניברסיטה חמסה. שאלו אותו רעיו מה לאמונה התפלה הזו ולפיסיקאי שכמותך? התחלת להאמין בחמסה? השיב המדען: שמעתי שהחמסה עוזרת גם למי שאינו מאמין.
מאחורי הבדיחה מסתתרת כנראה אמת. אנחנו מתקשים לחיות עם ספק. לבטח כקבוצה. המדע והמציאות עושים הכל חוץ מלמנוע ספק. ספק הוא נישמת הקידמה. ועל אף זאת עם ספקות קשה לחיות.
לדתיים מאמינים אין ספק ולכן, במובן בסיסי ביותר, החיים שלהם נוחים יותר. לחילונים הספקנים קשה גם אם המפץ הגדול היה עובדה של ממש. החמסה הדתית היא תעודת ביטוח שעוזרת גם אם לא מאמינים בה.

ובשביל ביטוח מוכנים לשלם. ובישראל – הרבה מאוד.
*

יום חמישי, 6 ביולי 2017

משהו רקוב בממלכת אונו


סלמאן מצאלחה ||

משהו רקוב בממלכת אונו


"הקריה האקדמית אונו היא מודל לרב־תרבותיות". זאת היא כותרתה של מודעה גדולה שמתפרסמת בעיתונים בימים האחרונים. מדובר במעין "תגובה ציבורית מטעם", שבאה בעקבות תחקיר ב"חדשות 10" שחשף את קיומה של הפרדה יזומה בין סטודנטים יהודים לסטודנטים ערבים במוסד. בהליכי הרישום למוסד נשמעו האחראים מפנים סטודנטים ערבים אל בניין אחר, באור יהודה. הבניין הנפרד מכונה "גטו" בפי הסטודנטים.

מתברר שהדבר נודע למועצה להשכלה גבוהה, והיא אף ערכה ביקור פתע במקום. בעקבות הסיור נשלח מכתב לנשיא הקריה האקדמית אונו, שבו הובהר שהלימודים במקום אינם חוקיים. במל"ג גם קבלו על התנאים שמקבלים הסטודנטים הערבים במקום, ואף ציינו שהם גרועים בהרבה מאלה של הסטודנטים היהודים. עוד נכתב, שהקריה האקדמית אונו לא קיבלה כל אישור לפתיחת מסלול לימודים לאוכלוסייה מוגדרת וכי הבניין באור יהודה "מעולם לא אושר כבניין שבו יכולים להתקיים לימודים אקדמיים".
ה״נכבדים״ החתומים על המודעה

מי עומד מאחורי המודעה שכולה דברי הלל לקריה האקדמית אונו? מבט חטוף על שמות החותמים מביא להרמת גבה. לא פרופסורים ואנשי תרבות ערבים חתומים שם, אלא אנשים מזן אחר — "נכבדים". ואלה שמות "נכבדי ערב": הכוהן אנדראוס בחוס — הממונה הכללי של העדה היוונית־הקתולית בגליל; שייח מואפק טריף — נשיא בית הדין הדרוזי לערעורים; שייח כאמל ריאן — חבר הנהגת התנועה האיסלאמית וחבר הוועד המנהל של הקריה האקדמית אונו; שייח עבד אל־חכים סמארה — נשיא בית הדין השרעי לערעורים; האב ד"ר אליאס דאו — נשיא בית הדין לערעורים בכנסייה היוונית; שייח מוחמד זבדה — הקאדי השרעי של בית הדין ביפו.

ובכן, החותמים הם בדיוק ההוכחה שמשהו רקוב כאן. "כמי שלמדו בקריה האקדמית אונו", פותחים הנכבדים את המודעה שהוכתבה להם כנראה, "אנחנו הראשונים להעיד כי אין מוסד רב־תרבותי שמכבד את תלמידיו הערבים כפי שעושה מוסד זה". בסוף המודעה הם אף מצהירים: "אנו גאים להיות בוגרי הקריה האקדמית אונו, אשר התחילה מהפכה חשובה מאין כמותה בחברה הישראלית!"

איני יודע מה למדו החותמים, ואילו תארים אקדמיים "מכובדים" הם קיבלו מהמכללה. הגאווה הערבית שהם מפגינים בשל היותם בוגרי המכללה, על רקע פרסום התחקיר, מעידה דווקא על ההיפך ממכובדות. יש לציין כי החותמים אינם ידועים כלוחמים ללא חת בהגנה על החירות ואינם מוכרים בציבור הרחב, לא הערבי ולא היהודי, כשוחרי תרבות. דומה שלא הדאגה ל"חברה ישראלית רב־תרבותית", כלשון המודעה, היא שטרדה את מנוחתם ודחפה אותם לפרסם מודעה שעולה כסף רב. גם לא סביר שהאדונים נזעקו בעקבות השידור, וגם שילמו מכיסם את עלות המודעה כדי להעמיד דברים על דיוקם. רוב חותמי המודעה ההזויה הזאת הם אנשי דת ערבים הנושאים בתפקידים שבצדם משכורות ממשרד הדתות.

זאת ועוד, המודעה שבאה לברך יצאה מקללת. שכן, היא עוד הוכחה לקיומו של "גטו" ערבי. אחרת, כיצד אפשר להבין פרסומה של מודעה בנושא חברה ישראלית רב־תרבותית, שחתומים עליה רק נכבדים ערבים, בלי אף נכבד יהודי, לא דיין בית דין, לא רב ואף לא רבה לרפואה.

הארץ, 7.7.17


יום חמישי, 22 ביוני 2017

החטא הקדמון

כך הגענו עד הלום, ודומה שישראל משתלבת יפה במרחב המזרח־תיכוני הפונדמנטליסטי.

יום שלישי, 30 במאי 2017

בכל איסלאמיסט יש סמוטריץ' לטנטי


אין זה מקרה, שדאעש פועל במדינות כמו עיראק, סוריה, מצרים ולוב, שנשאו בעבר את דגל הלאומיות הערבית.


  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים