אבו חוכימה | אלגיות לזין



 אבו חוכימה | אלגיות לזין 

תירגם מערבית והעיר: סלמאן מצאלחה 

איכה זה 

אֵיכָה זֶה הַשָּׂטָן 
יִתְקַנֵּא בִּי, עַל שְׁנֵי 
הַמַּדְוִים שֶׁנִּגְּעוּ בִּי - 
הַמֻּרְסָה, הַנַּזֶּלֶת - 
בְּרֹאשִי 
וּבְגוּפִי? 

הַלְוַאי הֵם הָיוּ בּוֹ, 
אַף אוֹסִיף לָאָדוֹן
עוֹד דְּבַר סוֹד: 
נָכוּתוֹ שֶׁל הַזַּיִן, 
שֶׁאֵינֶנּוֹ יָכֹל 
עוֹד עֲמֹד.

כְּשֶׁאֶבְרֵי הַבְּרִיּוֹת 
נֵעוֹרִים הֵם לַמִּשְגָּל, 
הוּא מַצִּיעַ לְעַצְמוֹ 
אֶשֶׁךְ אֶחַד מִן הַשְּנַיִים. 
וְנוֹפֵל כָּךְ לִישֹׁן 
הוּא מֵעַל.
***

עת הוא נם

עֵת הוּא נָם בְּכַף יָדָהּ 
שֶׁל עַלְמָה. עֵת הוּא 
נָד, מִתְנוֹעֵעַ. בְּלִי שֶׁזּוֹ 
אָף תָּחוּשׁ בַּקָּלָה 
שֶׁבַּתְּחוּשָׁה.

הֵן נִדְמָה הוּא 
לְגוֹזָל בֶּן-יוֹמַיִם
שֶׁזּוֹקֵף אֶת רֹאשׁוֹ 
אֶל הוֹרָיו. וְאוּלָם 
בִּמְהֵרָה הוּא 
נִתְקַף בְּחֻלְשָׁה.

***

בל תהיה עצוב

עַל הַשֶּׁבֶט שֶׁנָּדַד,
בַּל תִּהְיֶה נַפְשְׁךָ עֲצוּבָה,
חֲדַל לְךָ, הֵן לְכָל אֶחַד 
יֶשְׁנָהּ חֲלוּפָה.

וְאַל נָא תַּעֲמֹד 
מוּל שְׂרִידֵי הַמַּאֲהָל, 
מִשְׁאֲלוֹת לְבַקֵּשׁ.
הֵן שְׂרִידֵי הַמַּחֲנֶה
לֹא יוֹכְלוּ לְמַמֵּשׁ.

וְעֵינְךָ, 
כֵּן רָאוּי שֶׁתִּדְמַע 
עַל הַזַּיִן שֶׁלֹּא נָע, 
שֶׁאוֹתוֹ לֹא תָּעִיר הַנְּשִׁיקָה, 
לֹא יָעִיר הַמַּגָּע. 

*

אבּוּ חֻכַּיְמָה הוא כינויו של המשורר מן התקופה העבאסית, ראשד בן אסחאק, שנולד בעיר כופה בשלהי המאה השמינית (מת 854 לספירה). הוא שירת בחצרו של עבדאללה בן טאהר, מושל ח'וראסאן, והיה עד למלחמת הירושה העקובה מדם שהתנהלה בין אל־אמין לבין אל־מאמון לאחר הסתלקותו של הח'ליף הארון אל־רשיד. הוא אף התייחס לכך בזלזול באחד השירים.


אולם המוניטין שיצאו לו מקורם בנושא המיוחד שהעסיק אותו ברוב רובה של יצירתו - האינאונות המינית. המשורר עצמו העיד שהוא פנה לחיבור השירים האלה כדי להציבו במעמד מיוחד במינו בשירה הערבית. מסופר שכאשר השמיע לו חבר אחד שני בתי שיר על כך, הוא ענה לו בהתרברבות, כי בתחום זה אין לו מתחרים ואין מי שידמה לו בין המשוררים הערבים: "חיי אללה, אין לי שותפים בסוגה הזאת, ונושא זה הוא נושא מיוחד לי, ולי בלבד. אולם נדרתי נדר לא לומר עוד דברים על כך".


מסופר גם שאבו חוכימה הקדיש את חייו לכתיבת שירים על אינאונות מסיבה אחרת. בתקופה שבה שירת בחצרו של אסחאק אבן אבראהים אל־מוצעבי, מושל בגדאד מטעם הח'ליף אל־מאמון, האשים אותו המושל בקיום יחסים עם אחד הנערים שלו. משום כך החל לכתוב שירים על אינאונות במטרה להרחיק מעליו את ההאשמות.

הארץ, 13.06.2025


הדוקטרינה הביביסטית




כל הגדל על דבר מה בבית אַבָּא, יהיה טבוע בו לְהַבָּא.  

סלמאן מצאלחה

הדוקטרינה הביביסטית

טועים כל אלה שחושבים שהתנהלות בנימין נתניהו בכל הקשור למלחמת ההשמדה של עזה נובעת אך ורק ממניעים אישיים, וכל מטרתה לשמר את מעמדו כראש ממשלת ישראל. טועים גם כל מי שחושבים שאין בהתנהלותו אסטרטגיה ציונית, כזאת שנחרתה עמוק בחינוכו בבית אבא. שכן, כמאמר הפתגם הערבי, "כל הגדל על דבר מה בבית אַבָּא, יהיה טבוע בו לְהַבָּא".

לא אחת נוהג נתניהו לצטט דברים מפי אביו. כדי לעמוד על טיב החינוך הפוליטי שינק, כדאי לחזור אל דברי האבא, פרופ' בנציון נתניהו, בריאיון ל"הארץ" ב–1998: "שאיפת הערבים להרוס את מדינת היהודים היא שאיפה כללית שלא פסקה ולא נחלשה. אילו היה בידם הכוח, אילו עלה הדבר בידם, היו משמידים אותנו והורגים בנו עד האיש האחרון".

הפחד הקמאי הזה הוא שעמד בבסיס ההתנגדות של נתניהו לתהליך שהביא לחתימה על הסכמי אוסלו. "ביבי מנסה לחלץ אותנו מהמלכודת של אוסלו… ולמנוע הקמתה של מדינה ערבית", אמר נתניהו האבא באותו ריאיון, והוסיף: "יום ולילה הוא חושב על עניין זה. על עניין זה ועל האיום הבליסטי. כשיש לו חמישה רגעים לדבר איתי, הוא מדבר אך ורק על שני הנושאים האלה".

גם כשהופעל לחץ בינלאומי כבד על ישראל להמשיך את תהליך אוסלו ונתניהו נאלץ להכריז בנאום בר־אילן, "נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית", היתה זו הצהרה מהפה ולחוץ שנועדה להסיר את הלחץ הבינלאומי ותו לא. עדות לכך אפשר למצוא בדברי נתניהו האבא, שלא התרגש כשנשאל על המוכנות שהביע בנו לקיומה של מדינה פלסטינית. "הוא לא תומך בכך", אמר בריאיון לעמית סגל ב–2009, והוסיף: "הוא תומך בתנאים כאלה שהם לעולם לא יקבלו. זה מה שאני שמעתי ממנו, לא מעצמי. הוא הציע את התנאים. התנאים האלה, הם לעולם לא יקבלו אפילו אחד מהם".

לא זו אף זו: הפלישה והטבח הזוועתי שביצע חמאס ביישובי עוטף עזה ב–7 באוקטובר רק המחישו לנתניהו הבן בדם ואש, ביזע ודמעות, את נכונות דבריו ואת הנבואות של אביו.

הדברים הנ"ל מסבירים את התנהלותו של נתניהו בקשר לעסקאות לשחרור החטופים. בכל פעם שנדמה כי חמאס מסכים לעסקה כלשהי, נתניהו מטרפד אותה על ידי הכנסת "תנאים כאלה שהם לעולם לא יקבלו", כדברי אביו. התרגום האקטואלי של "התנאים שהם לעולם לא יקבלו", הוא מלחמה אינסופית עם הפלסטינים. כלומר, על ראש שב"כ בוערת הכיפה. זה הרקע לבחירה באלוף דוד זיני לתפקיד שמבטיח "מלחמת נצח" המשתלבת בתפישת העולם של נתניהו. גם אם חמאס יסכים להתפרק מנשקו ויסכים להגליית ראשיו, אני יכול לקבוע על סמך ההיסטוריה שנתניהו ימציא תנאים חדשים שהצד השני "לא יקבל לעולם" כדי להמשיך את מלחמת הנצח. נכון, מלחמה כזו משרתת אותו אישית, אך היא גם טבועה עמוק בהווייתו ובאידיאולוגיה שינק בבית אבא.

זה האיש וזוהי מהותו.

*
הארץ, 30.5.2025


בארץ
  • יהודים ואחרים

    האינטרסים הבלתי יהודיים משַמרים, האינטרסים היהודיים – מהפכניים. הראשונים מכוונים לשמירת הקיים, האחרונים – ליצירת החדש, לשינוי-ערכים, לתיקון ובנין. …
    כל הפרטים
  • העבר עוד לפנינו

    הטרגדיה הישראלית־הפלסטינית היא סימפוניה נדל"נית קקופונית בלתי גמורה, הנובעת בעיקר מתפישות מנוגדות של המושג "מולדת", החוסמות כל אפשרות להסדר מוסכם בעתיד הנראה לעין...
    כל הפרטים
 
במרחב
  • חמאס בשירות ישראל

    לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה.
  • בין טהראן לירושלים

    פלסטין וירושלים חשובות כקליפת השום מבחינה דתית בעיני הזרם השיעי באיסלאם. השיעים לא מייחסים שום משמעות דתית לירושלים, ולא למסגד אל־אקצא.
    כל הפרטים

תרגומים
  • הולי ניר | אנ׳לא פוחד

    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִכְּנֵסִיּוֹתֶיךָ
    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִמִּקְדָּשֶׁיךָ
    אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִתְּפִלּוֹתֶיךָ
    אֲנִי פּוֹחֵד מִמָּה שֶאַתָּה מְעוֹלֵל בְּשֵׁם הָאֵל.
  • רוברט פרוסט | אש וקרח

    יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּאֵשׁ הָעוֹלָם יִגָּמֵר,
    בְּקֶרַח - יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר.
    מִן הַתְּשׁוּקָה שֶׁזָּרְמָה לִי בַּחֵךְ
    בְּמַעְדִּיפֵי הָאֵשׁ אֲנִי תּוֹמֵךְ.
  • וו. ה. אודן | בלוז לפליטים

    נֹאמַר הַנְּשָׁמוֹת בָּעִיר הַזּוֹ מוֹנוֹת עֲשָׂרָה מִלְיוֹן,
    חֶלְקָן חַיּוֹת בָּאַרְמוֹנוֹת, חֶלְקָן בְּבָתֵּי אֶבְיוֹן:
    אַךְ לָנוּ אֵין בָּהּ מָקוֹם, יַקִּירִי, בָּהּ אֵין לָנוּ מָקוֹם.