7 בפברואר 2018

צריך רשימה משותפת, אבל אחרת


בהרכבה הנוכחי, הרשימה הערבית המשותפת משרתת את הימין הישראלי.

סלמאן מצאלחה ||

צריך רשימה משותפת, אבל אחרת


כל הסקרים שנערכו בחודשים האחרונים מצביעים על דשדוש, או היחלשות, של הרשימה הערבית המשותפת. ברוב הסקרים היא מאבדת שני מנדטים מתוך ה–13 שיש לה היום. כידוע, הרשימה הזאת חוברה לה יחדיו בעקבות העלאת אחוז החסימה לפני הבחירות האחרונות. החשש שמא אחת המפלגות הערביות לא תעבור את אחוז החסימה דחף את האיסלאמיסטים, הקומוניסטים וחסידי הלאומיות הערבית להצטופף תחת קורת גג רעועה אחת, כדי להגיע אל הכנסת ולהישבע מעל הדוכן אמונים למדינת ישראל.

החודשים האחרונים חשפו לעיני כל, לפחות בציבור הערבי, את שבריריותה של הרשימה הזאת. מתברר שהמחלוקות בין מרכיבי הרשימה הצטמצמו עד כדי גיחוך. הן לא נסובות על זוטות כמו ענייני חברה ומדינה, יחסים בין רוב למיעוט במדינה דמוקרטית, הסכסוך הישראלי־פלסטיני או מצבו של המיעוט הערבי במדינה. כל המחלוקות בין מרכיבי הרשימה התמקדו בהסכם הרוטציה, שנחתם בין המפלגות שבה לפני הבחירות. חותמי ההסכם לא העלו על דעתם שח"כ אחד ברשימה, באסל גטאס מבל"ד, ינהג בחוסר אחריות הגובל בטמטום וימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. הח"כ שסרח טרף את קלפי הרוטציה, ומאז הרחוב הערבי עד להשמצות ההדדיות המתמשכות בין מרכיבי הרשימה ולהתרוצצותם הנואשת של חברי ועדת פיוס, המורכבת מ"מוכתארים", בניסיון לגשר ולפתור את הסוגיה שבמחלוקת: מושב בכנסת, שאנשי בל"ד טוענים לזכותם עליו.

יש לשער שירידת קרנה של הרשימה בסקרים האחרונים נובעת, בין השאר, מהמחלוקת הנ"ל, שמצביעה יותר מכל על חוסר התוחלת שבקיומה של רשימה העוסקת במשחקי כיסאות פרלמנטריים. ברור לכל בר דעת, שהרשימה בהרכב הקיים לא מסייעת במאום למיעוט הערבי. נהפוך הוא, היא שמה את כל האזרחים הערבים בסל אחד, העומד, כביכול, מנגד לסל האחר — של האזרחים היהודים.

במדינה מתוקנת, שבה כולם חפצים לתרום את חלקם באופן שוויוני לחברה האזרחית, אסור שהרוב והמיעוט יתנהלו על בסיס המתח האתני־הלאומי. במצב כזה למיעוט אין כל סיכוי לזכות במשהו רציני זולת הפירורים שיואיל הרוב הלאומי לתת לו מטעמיו שלו.

גם אם תגדיל הרשימה המשותפת את כוחה בעוד שני מנדטים, ואין סיכוי לכך, דבר לא ישתנה במשוואה הנוכחית. לכן, הגיע הזמן לשבור את המשוואה הזאת. המיעוט הערבי בארץ זקוק לתמיכה שתבוא מקרב הרוב הלאומי. המיעוט חייב לחפש נתיבים אל לבו של הרוב. לשם כך צריך ליצור פלטפורמה המתבססת על תפישה אזרחית שמנטרלת את המתחים הלאומיים. פלטפורמה כזאת אכן מחייבת קיום של רשימה משותפת, אולם זו חייבת להיות יהודית־ערבית ולחשוב בגדול: היא צריכה לשאוף להחליף את השלטון הקיים ולמלא תפקידים ביצועיים בשלטון אלטרנטיבי.

בהרכבה הנוכחי, הרשימה הערבית המשותפת משרתת את הימין הישראלי. מצד אחד, היא משמשת לו כסדין אדום וכסיסמה לגיוס שבטי בבחירות במטרה להנציח את שלטונו. מצד שני, היא תמיד תיזרק אל מחוץ לגדר הלגיטימיות השלטונית בכל קואליציה אלטרנטיבית שתחליף את שלטון הימין. הטענה "אין לכם רוב יהודי" תמיד תישלף מול כל קואליציה אחרת. כידוע, טענה כזאת הביאה בעבר לרצח ראש ממשלה בישראל.

זו הדרך לעתיד, ואין בלתה.
*
הארץ, 7 בפברואר 2018

***
For Arabic, press here

16 בינואר 2018

במותם ציוו לנו את איכות החיים


 עצים במקום קברים

איש אינו רואה את הנולד, תרתי משמע, ואיש אינו חושב על פתרונות לאלה החיים עלי אדמות ולאלה שיחיו בדורות הבאים.

סלמאן מצאלחה ||


במותם ציוו לנו את איכות החיים


מהו הדבר הראשון ששוזפות עיניהם של הנדחסים בפקקים בצוואר הבקבוק בכניסה לירושלים? את פני הבאים בשערי העיר מקבלת עיר מתים המתנשאת על ההר. בלשון הקודש קוראים לאתר כזה בית החיים, בית עולם ובית מועד לכל חי.

אולי זוהי מטאפורה למצבן של עיר הקודש ושל הארץ. לא עיר או ארץ ימים רבים, אלא עיר וארץ קברים רבים, שתופסים בה כל חלקת טבע טובה. "עץ השדה" המטאפורי, מן הפסוק ומן השיר הידוע, הולך ועוקר את הנטוע, מכלה את הירוק והורס את הטבע. וכל זה נעשה בשירות המתים וקדושתם.

אם כדרכו של עולם מאז נברא האדם, ואם כדרך טבעו של זה הנלחם על הארץ המאובטחת — המתים הולכים ומתרבים. ומכיוון שעל ההר השתלטו המתים זה כבר ואלה אינם נחים לרגע, הם יוצרים בעיה נקרו־דמוגרפית ונקרו־טופוגרפית.

באחרונה קראנו על פרויקט גרנדיוזי הנמצא בשלבי ביצוע מתקדמים. במעבה הר המנוחות חופרים מנהרות שישמשו לקבורה עתידית. האמונים על הפרויקט החדש מסבירים שהוא יספק משכנות קבורה, או "פיר למשתכן", לעשרים השנים הבאות. איש מהאחראים לא מעלה על דל דעתו הקדושה את השאלה המתבקשת: ומה הלאה? האם רק סיפוק צורכי המתים צריך להימצא בראש מעיינינו?

איש אינו רואה את הנולד, תרתי משמע, ואיש אינו חושב על פתרונות לאלה החיים עלי אדמות ולאלה שיחיו בדורות הבאים. הארץ הזאת כל כך קטנה, והיא נעשית צפופה יותר מיום ליום. בעתיד, אומרים לנו המומחים, היא צפויה להיות הצפופה בעולם.

לכן, זה הזמן לחשוב על העתיד. לא על איכות המוות של הנאספים אל אבותיהם, אלא על איכות החיים של הדור הזה והדורות הבאים. כפי שיש צורך בציפוף הבנייה ועידוד הבנייה כדי להותיר שטחים פתוחים — כך צריך לחשוב על פתרון אופטימלי בנושא הקבורה. בארץ קטנה וצפופה כמו שלנו צריך לחשוב על פתרון ירוק. קוראים לזה קיימות. צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש דרך אחרת לקליטה, אחסון או מִחזור הפסולת האנושית, שאותה מייצרים בני האדם בדרכם האחרונה אל "בית החיים".

במקום שהמתים המתרבים, ללא הבדל דת, גזע ומין, יתנחלו על פני הארץ הקטנה והצפופה ויבנו להם ערי מתים שמתפשטות ופוגעות בטבע, על רשויות המדינה להתקין תקנות, או לחוקק חוקים האוסרים על תפיסת שטחים לבתי קברות. תחת זאת המדינה תתחייב לספק שירותי שריפה לכלל המתים. שהרי כבר נאמר בספר הספרים: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".

לשם כך, האזרחים יתבקשו להפקיד צוואה שבה יציינו כי הם בוחרים בעץ כלשהו שרשויות המדינה ייטעו על שמם באדמת הארץ לאחר מותם. גומחת העץ הנבחר תהיה קברם ובאדמתו יונח אפרם. מפתרון כזה כולם ייצאו נשכרים. הן המתים, ששבו אל עפר, והן החיים היום ואלה שיחיו גם מחר. כך אפשר יהיה לומר באמת ובתמים, שהתקיימו דברי השיר: "במותם ציוו לנו את החיים".
*
הארץ, 16 בינואר 2018

***
For English, press here

4 בינואר 2018

פעמי משיח בין טהראן לירושלים


פלסטין וירושלים חשובות כקליפת השום מבחינה דתית בעיני הזרם השיעי באיסלאם. השיעים לא מייחסים שום משמעות דתית לירושלים, ולא למסגד אל־אקצא.

התייעצות משיחית - טהראן

17 בדצמבר 2017

פלסטין אהובתי?


פלסטין מולדתי?

לו היה לפלסטינים דמיון ערבי מפותח הם היו פועלים אחרת.

 

סלמאן מצאלחה ||

פלסטין אהובתי?


לא אחת איים מחמוד עבאס שהוא עומד להתפטר, לפרק את הרשות הפלסטינית ולמסור את המפתחות לממשלת ישראל. האיומים, כרגיל, נעלמו כלא היו והוא המשיך לשבת במוקטעה ולשחק במשחקי ה״נדמה לי״ כנשיא פלסטיני. 

מנהיגים ערבים לא מתפטרים ומפנים את הזירה להנהגה חדשה. הם לעולם לא יעלו על דל שפתיהם משפט כגון ״איני יכול עוד״. קל וחומר כאשר מדובר באיש כמו אבו מאזן, שמעולם לא יצא מהמוקטעה אלא למפגשים עם מנהיגים בחו״ל. הוא לא סייר בקלקיליה ובטול כרם. הוא לא ביקר בג׳נין ולא בחברון. הוא לא הלך לבלעין להיות עם האזרחים שהפגינו נגד הגדר, כפי שעשה סלאם פיאד, שאייש לתקופה קצרה את משרת ראש הממשלה עד שהורחק. פיאד נהג כך, מכיוון שהוא בן המקום הנטוע בתוך מולדתו. לא כך הדבר עם מחמוד עבאס, שמוצאו מצפת.

הדבר קשור לתפישת המולדת בהוויה הערבית והפלסטינית. בשונה מהתפישה הציונית המרחיבה של המושג ״מולדת״, הפלסטינים תופשים את המושג באופן מצמצם. התפישה הפלסטינית תוחמת את המולדת לגבולות היישוב והשבט ותו לא. 

כדי להבין את הסוגיה הזאת כדאי לחזור ולעיין בדבריו של מחמוד דרוויש, ״המשורר הלאומי״ הפלסטיני: "אני משם. ויש לי זיכרונות. נולדתי כשאר האנשים. יש לי אמא / ובית עם הרבה חלונות. יש לי אחים, חברים, וכלא עם חלון קר..../ למדתי את כל המלים ופירקתי אותן, על מנת להרכיב מלה אחת / היא המולדת" (מתוך הקובץ "פחות ורדים"). 

ומהי המולדת של דרוויש? אין מדובר במרחב הפלסטיני כולו. מולדתו מצומצמת מאוד. בראיון שפורסם ב"ניו יורק טיימס" ב–2001 התוודה דרוויש בעניין זה: "לא הייתי בגדה המערבית קודם, לכן היא אינה מולדתי האישית. בלי זיכרונות אין קשר אמיתי עם מקום כלשהו". במלים אחרות, מולדתו של המשורר הלאומי הפלסטיני שונה מהמולדת בתפישה הציונית. המולדת הפלסטינית אישית, ומצומצמת למרחב של הכפר, החמולה והשבט. תפישה זו היא אולי המכשול הגדול ביותר העומד בפני יישוב הסכסוך הישראלי־הפלסטיני.

כל עוד הוא נושא בתואר ״נשיא פלסטין״, אבו מאזן ימשיך לשבת כאן ולהלל את שם פלסטין. אבל את השם הזה הוא יישא לשווא. מחמוד עבאס, שבא מצפת, לעולם ייתפש כזר ברמאללה ובערי הגדה המערבית. 

לכן עבאס לא יתפטר. משמעות ההתפטרות מבחינתו היא ירידה מפלסטין. הוא לא יילך לשבת ביריחו או בבקעת הירדן, כדי להפריח את שממת פלסטין. הוא לא יגיד לנוער הפלסטיני לבוא אחריו להפריח את המדבר. עבאס יודע שאם יתפטר, אין לו מה לחפש ברמאללה והוא יעזוב את פלסטין לאחת ממדינות המפרץ, אולי לירדן, כדי להיות עם משפחתו, עם מולדתו האישית, שאיננה כאן. 

לו היה לפלסטינים דמיון ערבי מפותח הם היו פועלים אחרת. במצב הנוכחי עומדות בפניהם שתי אופציות: האחת היא לזרוק את המפתחות על שולחנה של ממשלת ישראל, שתנהל את הכיבוש, ולהילחם על מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה. האופציה השנייה היא לארגן מחאות עממיות נגד ״מושחתי אוסלו״ הפלסטינים, שהובאו מרחוק והונחתו כהנהגה הכפופה לגחמות הישראליות. אלה צריכים לפנות את הדרך להנהגה אותנטית, הנטועה עמוק במקום. הנהגה כזאת קיימת, והיא יושבת בכלא הישראלי. הפלסטינים צריכים לבחור במרואן ברגותי לנשיא פלסטין בעודו שוהה בכלא הישראלי. הם צריכים למנות את סלאם פיאד, איש ישר ובעל מוניטין, לראש ממשלת פלסטין הכבושה. 

רק הנהגה פלסטינית הנטועה עמוק במולדתה האישית יכולה לקבל החלטות על הסכם בין פלסטין לישראל, על שלום בין שתי מדינות לאום.
*
הארץ, 17 בדצמבר 2017



For English, press here

For Arabic, press here

3 בדצמבר 2017

שלום באספמיה


סלמאן מצאלחה ||

שלום באספמיה

האמיר פייסל עם חיים וייצמן - 1918

טועים כל הטוענים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאין לו תוכנית מדינית. מאז שנבחר לראשות הממשלה בישראל הוא צועד בדרך שהתווה לו אביו. "הציונות מיסודה היא תנועה מערבית", אמר האבא, פרופ׳ בן־ציון נתניהו, בראיון לעיתון זה והוסיף: "זוהי תנועה אשר חיה על גבול המזרח, אך פניה תמיד למערב" ("הארץ", 18.9.1998). מאז שנבחר לעמוד בראשות הממשלה לא סטה הבן, בנימין, כהוא זה מתפישה זו.
במרחב
  • המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל


מוסיקה קלאסית

***
ג׳אז




ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
פרוזה
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
שירה
  • מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • על חופש היצירה בעידן הלאומי

    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים