בימים ההם בזמן הזה

מנהרת החושך של החברות הערביות

בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…

בעקבות המופתי



מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני

סלמאן מצאלחה || 

בעקבות המופתי

יצחק לאור | אופוזיציה יהודית-דמוקרטית


אין שום סיכוי לנצח את הימין בלי ברית של ממש עם המיעוט הערבי, ואין שום סיכוי לבנות את הברית הזאת בלי להשתחרר מהגזענות הטבועה בישראלים.

אותה הגברת בשינוי אדרת

אכן, הדברים קשים לשמיעה לאוזן ישראלית, יהודית ודמוקרטית, ונקל להבין את ההכרזה על תנועה שאלה עקרונותיה ושאיפותיה כעל התאחדות בלתי מותרת.

נפרדים, לשלום

ועידת ישראל לשלום -

ההיסטוריה המשותפת של הישראלים והפלסטינים שופעת בקיצונות ובמשיחיות הדדית. מאחר שפתרון דו לאומי הוא מסוכן לא פחות, הרי שנשארה דרך אחת, עם שבעה עקרונות מנחים, לפרידה מוצלחת...

סלמאן מצאלחה || 

נפרדים, לשלום

גדעון עשת || החלל הפוליטי


גדעון עשת || החלל הפוליטי ||

מה הסיבה שמצביעי הליכוד – הנהנים העיקריים ממדינת הרווחה – ממשיכים להצביע עבור הימין שפועל למעשה לחיסול הרווחה הציבורית?

שלטון חילוני במקומות הקדושים

סלמאן מצאלחה ||

שלטון חילוני במקומות הקדושים


דומה, כי ככל שהזמן עובר והמתח השבטי הלאומני גובר, הוא מתחיל להעביר את היהודים ואת הפלסטינים לא רק על דעתם, אלא גם על דתם. לאומנות ושבטיות בתוספת של אמונה דתית הן תמהיל רעיל, המספק תחושה מדומה של שבטיות, לאומית ודתית, אך גם הופך את האדם למבקש נקם וצמא דם.

ב. מיכאל || ערב קסום, מקסים, מוקסם


ב. מיכאל

|| ערב קסום, מקסים, מוקסם ||


לעולם לא אשכח את הערב הקסום ההוא, עת אירחתי לארוחה ערב צנועה את כבוד הרב מ. כהנא ואת אשתו המהממת.

זה היה ליל קיץ מקסים. הכוכבים נצנצו ברקיע והילכו על כולנו קסם מקסימלי. לרגע חששתי שכבוד הרב ואשתו המסחררת נאלצו לבטל, ולכן כה עזה היתה התרגשותי כאשר ראיתי את הזוג האצילי חוצה את מפתן ביתי ונושק ברכּוּת אנושית כל כך למזוזה.

האנטישמיות היא נגד ערבים


סלמאן מצאלחה || 

האנטישמיות היא נגד ערבים



בעיני הימין הישראלי, כל העולם הוא אנטישמי. בכך אין כל חדש. רק שבפועל "האנטישמיות״ של העולם לא מופנית כלל כלפי ישראל והיהודים, אלא דווקא כלפי הערבים. העולם אנטישמי עד כדי כך, שאינו מתייחס לעולם הערבי כפי שהוא מתייחס למדינת ישראל וליהודים. שכן בעיני העולם ה״אנטישמי״ הזה, הן ישראל והן היהודים נתפשים כחלק מהמשפחה, כחלק מהתרבות ״שלו״. לעומת זאת, העולם הערבי והאיסלאמי הוא ה"אחר". וזה כבר סיפור אחר.

דור ערבי מזוין

סלמאן מצאלחה || 

דור ערבי מזוין


מי שחושב שנושאים כמו הגרעין האיראני או הסכסוך הישראלי־פלסטיני מדירים שינה מעיני הצעירים הערבים, צריך לחשב את מסלול מחשבתו מחדש. סקר שנערך השנה ב–16 מדינות ערביות, כולל פלסטין, מגלה ממצאים מפתיעים על הלכי הרוח בקרב הצעירים הערבים. הסקר, שנערך על ידי מכון ברסון מרסטלר, ביקש לבדוק את עמדותיהם של צעירים בגילאים 18-24 במגוון נושאים, שעומדים במוקד התעניינותם.

הדור הצעיר הזה — המונה כ–200 מיליון בני אדם — מהווה את חלק הארי מהאוכלוסייה בעולם הערבי, המונה כ–350 מיליון נפש. זה הדור שעתיד להיות עמוד השדרה של החברות הערביות בעשורים הבאים.

בסקר קודם, שנערך ב–2012, בעקבות מהפכות ״האביב הערבי״, נשבה רוח אופטימית בקרב הדור הערבי הצעיר. הסיכויים לשינויים מרחיקי לכת, שבסופם ייהפכו החברות הערביות לדמוקרטיות, נראו אז, בתחילת הדרך, בהישג יד. 40% מהנסקרים חשבו ב–2012, שהעדר דמוקרטיה הוא המכשול העיקרי העוצר את התפתחותן של החברות הערביות. בסקר החדש צנח שיעור הסבורים כך ל–15%. משמעות הדבר היא, שהדור הצעיר איבד את אמונו הן בחברות הערביות והן במשטרים הערביים.

האיום הגרעיני האיראני אינו נתפש בעיני הצעירים הערבים כאחד המחסומים העיקריים הבולמים את התפתחות החברות המזרח תיכוניות. רק 8% סבורים שהוא מהווה מחסום מרכזי. בצמוד אליו, בתחתית מדרג הדאגות של הדור הערבי הצעיר, נמצא גם שוויון זכויות לנשים. ואילו הסכסוך הישראלי־פלסטיני, שנהוג היה לחשוב כי הוא עומד בראש מעייניהם של הצעירים, תופס רק את המקום הרביעי בדירוג המכשולים החוסמים את התפתחותן של החברות הערביות. בראש הדאגות נמצאות סוגיות אחרות, כמו דאעש, הטרור והאבטלה בקרב הצעירים.

תוצאות הסקר מראות מעל לכל, כי הדור הערבי הזה איבד את הביטחון ביכולתו לחולל שינוי כלשהו בחברה שלו. חוסר הביטחון הזה משתקף גם בפן אחר ולא פחות חשוב — יחסם של הצעירים לשפה הערבית. אף שהם רואים בשפה מרכיב חשוב בזהות הלאומית, בפועל, מעמדה בקרב צעירים רבים הולך ונחלש, כאשר הם מעדיפים להשתמש באנגלית בחיי היום־יום. התופעה בולטת במיוחד במדינות המפרץ, שמעל 50% מהנסקרים בהן אמרו שהם משתמשים באנגלית בחיי היום־יום. כנראה שהסיבה העיקרית לכך היא האחוז הגבוה של העובדים הזרים במדינות אלה. שני שלישים מההנסקרים לא סומכים על השלטונות בארצותיהם, ואינם בטוחים שממשלותיהם יכולות לשמור על מעמדה של השפה הערבית.

דומה, כי תחושות חוסר האונים פושות בקרב הדור הערבי הצעיר. לכן, אין זה פלא שרוב הנסקרים מעדיפים לחיות מחוץ לארצותיהם, כשמדינות המערב בקדימות ראשונה מבחינתם.

הממצאים הללו הם נורות אדומות המהבהבות בשמי המזרח התיכון. צפירת האזעקה שצריכה להעיר לא רק את החברות והמשטרים הערביים, אלא גם את שאר העולם. שכן ללא תוכניות לטווח ארוך, השקעה נרחבת בחינוך מודרני, ויצירת מאות אלפי מקומות עבודה בשביל הדור הערבי הצעיר המזוין ואובד העצות הזה, לא תהיה תקומה לאזור, השקוע במלחמות שבטיות ודתיות. ואם לא תהיה תקומה לדור הזה באזור הזה הוא עתיד לייצר דורות של מזוינים ולייצא לעולם רק טרור.
*
הארץ, 20.05.2015
*




על אותו נושאת מאמר בערבית שפורסם ב״אל-חיאת״.

שיר ערבי | למא בדא יתת׳נא


שיר ערבי קלאסי


לַמָּא בָּדָא יָתָתַ׳נָּא



כְּשֶׁהוֹפִיעָה מִתְהַלֶּכֶת לָהּ נָעָה מוּל עֵינַי
אמאן אמאן אמאן אמאן .....
כָּךְ, יְפִי-אֲהוּבָתִי הֵטִּיל אֶת הַקֶּסֶם עָלַי
אמאן אמאן אמאן אמאן .....

הִיא סִמְּנָה בְּמַבָּטָהּ וְאוֹתִי הִיא שָׁבְתָה
אמאן אמאן אמאן אמאן .....
הֵן לְעָנָף שֶׁבְּלִבִּי שִׁטָּה אֲהוּבָתִי דָּמְתָּה
אמאן אמאן אמאן אמאן .....


הוֹ גוֹרָלִי וְהוֹי מְבוּכָתִי
מִי יְרַחֵם עָלַי וְעַל תְּלוּנָתִי
עַל אַהֲבָתִי וְעַל תַּלְאוּבַתִי
זוּלַת אוֹתָהּ כְּלִילַת הַחֵן.
אמאן אמאן אמאן אמאן .....
* תרגם: סלמאן מצאלחה


***
הלחן והשיר בערבית


אותו הלחן - פיוט עברי | קונצרט במוסקווה




*
הטקסט בערבית

لما بدا يتثنى

لَمَّا بَدَا يَتَثنَّى
آمان آمان آمان آمان...
حِبِّي جَمَالُهْ فَتَنّا
آمان آمان آمان آمان...

أوْمَا بِلَحْظُهْ أسَرْنَا
آمان آمان آمان آمان...
غُصْنٌ سَبَا حِينَ مَالْ
آمان آمان آمان آمان...

وَعْدِي وَيَا حِيرَتِي
مَنْ لِي رَحِيمْ شَكْوَتِي
فِي الحُبِّ مِنْ لَوْعَتِي
إلاّ مَلِيكُ الجَمَالْ
آمان آمان آمان آمان...
*

יוסף עוזר || לאיש הסמוי מבגדד


יוסף עוזר || 

לאיש הסמוי מבגדד


אַתָּה בְּבַּגְדָּד אֵלֶיהָ צָעֲדוּ
אֲבוֹת אֲבוֹתַי
שָׁם נָטְעוּ וְיָלְדוּ
שָׁתוּ מֵי פְּרָת וְחִדֶּקֶל
הֵנִיקוּ תִּינוֹק
רָאוּ אִימְפֶּרְיוֹת עוֹלוֹת לַשָּׁמַיִם
וְנוֹפְלוֹת לַתְּהוֹם

אַבָּא שֶׁלִּי הֵכִין כּוֹס תֵּה מֵאוֹתוֹ הַנָּהָר
מִמֶּנּוּ אַתָּה כָּעֵת שׁוֹתֶה
וְאֵלָיו אַתָּה מוֹסִיף סֻכָּר
וְשׁוֹתֶה מָתוֹק וְגַם מַר

אַתָּה כּוֹתֵב לִי כִּמְעַט בַּסֵּתֶר
אֲנִי שׁוֹלֵחַ לְךָ מִתְּמוּנוֹת הוֹרַי הַמֵּתִים
הַטְּמוּנִים בְּאַדְמַת הַמְּרִיבָה שֶׁשְּׁמָהּ יִשְׂרָאֵל
שֶׁשְּׁמָהּ כְּנַעַן
שֶׁשְּׁמָהּ אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ
שֶׁשְּׁמָהּ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
שֶׁשְּׁמָהּ פָלַשְׂתִין
שֶׁשְּׁמָהּ נֶאֱכַל לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁל הָרוֹבִים.

יַחַד אֲנִי מִתְבּוֹנֵן אִתְּךָ
בַּגְּוִיָּה הַמֵּתָה שֶׁל מַה שֶׁהָיָה וְאֵינוֹ
וְאֵינֶנִּי קָרוֹב
עַד כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִלְחֹץ אֶת יָדְךָ
לָחוּשׁ אֶת חֹם הַיָּד
כִּי גַּם בָּהּ זוֹרֵם בְּשֶׁקֶט דַּם גַּעְגּוּעֵינוּ
כְּמוֹ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא
כָּבוּל בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת הַזְּמַן
וְכוֹתֵב שִׁיר עַל נַהֲרוֹת הָעֶצֶב הַנִּשְׁקָף בֵּינֵינוּ

וְעַל מְעַט הַשִּׂמְחָה.
ـــ
מקור: גייסות הרוח

For Arabic, press here

בלקרישנה סאמא || האדם הוא האל


שיר אחד מנפאל

בלקרישנה סאמא ||

האדם הוא האל


מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

מִי שֶׁאוֹהֵב צִפּוֹרִים, יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ עֲדִינָה.
מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרָן,
רִגְשׁוֹתָיו הֵם קְדוֹשִׁים.

מִי שֶׁאוֹהֵב מִשְׁפַּחְתּוֹ, נַעֲלוֹת שְׁאִיפוֹתָיו.
מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם,
לוֹ הַשֵּכֶל הַנִּשְׂגָּב.

מִי שֶׁחַי כְּסַגְפָן, טְהוֹרִים הִרְהוּרָיו.
הַגּוֹרֵם לַחַיִּים לְהֵיטִיב אֶת חַיָּיו.
נִשְׁמָתוֹ הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן.

מִי שֶׁרוֹאֶה שֶׁאָדָם הוּא אָדָם, הוּא הַטּוֹב בָּאָדָם.
מִי שֶׁרוֹאֶה בָּאָדָם אֶת הָאֵל,
הוּא הָאֵל בְּעַצְמוֹ.


*

מאנגלית: סלמאן מצאלחה

מקור:

למה אמריקה אוהבת מלחמות

עסק משתלם


מרבים כאן לדבר על הון ושלטון. במקרה של ארה״ב צריך לדבר על הקשר בין ההון שצוברות תעשיות הנשק הגדולות לבין הממשל....

בנג׳מין צפניה | שירים



בנג׳מין צפניה || שירים



Dis Poetry
The Death of Joy Gardner
Walking Black Home
Who’s Who

*

לך תסביר לאמריקאים מה זה המזה״ת

מה שרואים משם ומכאן:
אז לך תסביר לאמריקאי חסר היסטוריה מיתוסים מלפני אלפי שנים על פרעה ועל המן...



סלמאן מצאלחה || 
לך תסביר לאמריקאים מה זה המזה״ת

אוהבי תיאוריות קונספירציה בהקשר המזרח תיכוני יכולים למצוא במדיניות האמריקאית כר נרחב לאהבתם, שכן ההתנהלות האמריקאית בעשורים האחרונים, בלי קשר למפלגה של הנשיא, נראית בעיני אנשי האזור כמשונה, עד כדי חשד. אלא שאין מקום לתיאוריות כאלה: ההסבר טמון במקום אחר.

כוכבי שמש || ערבים בני דת משה


תגובה


כוכבי שמש || 

ערבים בני דת משה



ידידי סלמאן מצאלחה כתב מאמר מעניין שבו הוא טוען, כי לקרוא לעצמנו "מזרחים" היא בריחה מן הערביות, סלמאן מסיים את מאמרו ב"לכן, רק כאשר יקומו צאצאי יהודי ערב ויטיחו בגאווה ובביטחון בפני המתנשאים האירופים העדינים: ״אנחנו ערבים ואנחנו גאים״, אולי יבוא קץ לייסוריהם. אולי זה יהווה גם צעד ראשון בדרך לפיוס היסטורי עם הפלסטינים."

ראיתי רבים שמזדהים עם מה שסלמאן כתב. זוהי דמגוגיה זולה (לא של סלמאן), כל אחד שמרגיש ערבי יכול לקרוא לעצמו "ערבי בן דת משה" (גם אני עושה שימוש בכך), ואולם, כמי שהיה שותף בהמצאת המונח "מזרחים", חייב להסביר כמה וכמה דברים שיצביעו על השוני בין "ערבים בני דת משה" לבין "מזרחים" – ש"ס למשל מכנים את המזרחים "ספרדים" שהוא מונח דתי המבדיל בינם לבין האשכנזים.

בשם "מזרחים" רצינו לומר משהו אוניברסלי, שיאחד כמה שיותר אנשים, מזרחי הוא כל מי שמזדהה עם היותנו במזרח ושואפים לתרבות אחרת מאשר אלו שבאו מאירופה ואינם רוצים להיות מזרחים. אם נשמע לעצתו של סלמאן הרי שזרקנו מתוכנו את היהודים הפרסים שאינם ערבים, את היהודים היוונים, את היהודים ההודים, את היהודים מספרד ועוד.

טועה סלמאן כשהוא אומר, כי השנאה לערבים תבטיח את המשך בריחת היהודים הערבים מערביותם, ואת המשך השליטה המניפולטיבית של הימין ביהודים המתנכרים לערביותם. השנאה לערבים נובעת מהעניין הדתי ומעצם היות המזרחים ממעמד סוציואקונומי נמוך וקל לשלטון לשסות אותם בערבים. בוודאי שלא בגלל שאנחנו קוראים לעצמנו "מזרחים". יהודים בני דת משה לא ישנה את המציאות ולא יגרום לפיוס היסטורי עם הפלסטינים.

דרך ארוכה עברנו ממרד ואדי סאליב ששם הם קראו לעצמם "מרוקאים" ועד ל"מזרחים" שמאחד את כל המדוכאים בישראל. עדיף שלא נחזור לאחור.

סלמאן יכול להצטרף ל"מזרחים" כמו גם רבינוביץ.

*

מקור: TheMarker Cafe

***

ראה: הימין ויהודי ערב

ב. מיכאל || אִיקוֹנוֹקְלָסְטִיקָה עכשיו

זוהי איפוא מגילת עצמאותה של ישראל; גדושה הבלים היסטוריים, שקרים פוליטיים והבטחות נפוחות שמעולם לא קוימו.


ב. מיכאל ||


 אִיקוֹנוֹקְלָסְטִיקָה עכשיו


ממשלה חדשה באה עלינו. שרים חדשים יהיו בה. שרי תרבות, משטרה, משפטים, חינוך, דתות. מאחוריהם לא־מעט מחוקקים המבינים כפשוטו את הפסוק "ומחוקק מבין רגליו". ועמם גם הרבה אנשים חורשי רע וחורשי דת וחורשי קודשים, אשר ינוחו על כורסאות השררה ויחפשו פורקן לחמיצותם ולמשטמותיהם.



ימים לא פשוטים באים. ימי השתקה וקנאות, שיכְרון־כוח וגזענות. וגם חג הפסח בא. ויום העצמאות. ויום הנכבה. ועוד מעט יועלה מן האוב גם "חוק הלאום" המאוס.

בקיצור, די והותר סיבות למהר ולנצל את הזמן שנותר למעט אִיקוֹנוֹקְלָסְטִיקָה מרעננת ("איקונוקלסטיקה"? ניתוץ פסילים ביוונית).

חשוב לדעת, כי לא רק חדווה ועונג יש בנעיצת אצבע בעיניהן של פרות קדושות. גם כמה וכמה טובות חינוכיות יש: שחרור נפיחויות אגו, עידוד הצניעות ההיסטורית, חידוש פרופורציות. ומעל לכל — נטיעת ספקות והבערת חֵמה. הספקות טובים לנפש, החמה — למחזור הדם.

ואין ראויה יותר למנת חילול בימים אלה, מאשר מגילת העצמאות של מדינת ישראל: "חוק הלאום" מצטט אותה, חג הפסח עוסק כמוה בתולדות העם היהודי, ויום העצמאות הוא כמובן יומה הגדול. המגילה, בקיצור, בּשֵׁלה לחילול. ונעשה זאת במיטב המסורת היהודית — אחד מקרא, ואחד תרגום.

כך נפתחת מגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי...". שטות חסרת שחר. אפילו לפי המיתוס המקראי, העם היהודי לא קם בארץ ישראל. הוא קם במצרים. אבי העם המיתולוגי בא ממסופוטמיה, עשה סיבוב בכנען, 70 מבני משפחתו ירדו מצריימה, ורק שם נעשו ל"גוי גדול עצום ורב". ללא המיתוס המקראי המצב לא משופר יותר. מחקרי היסטוריה עדכניים גורסים כי "יציאת מצרים" לא היתה ולא נבראה, וכי העם היהודי אינו אלא תוצר התפוררותה של החברה הכנענית. כלומר, אחי היהודים, אנחנו בסך הכל שאריות של כנענים. ובמלים אחרות: הורתנו ולידתנו באחד משבעת העממים שהתורה ציוותה להשמיד. נכון נחמד?

נמשיך. מגילת העצמאות גורסת: "בה (בארץ ישראל) עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית..." של העם היהודי. הבל ורעות רוח. על פי המיתוס המקראי כידוע התורה ניתנה במדבר סיני, לא בישראל. על פי העובדות ההיסטוריות, "דמותו הרוחנית והדתית" של העם היהודי הנוכחי, עוצבה בבבל, בספרד, במצרים ובאירופה. "דמותו המדינית" לא עוצבה עד עצם היום הזה.

והמגילה ממשיכה: "בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים...". באמת? כמו מה, למשל? זולת המשנָה, שהיא אכן נכס תרבות מפואר, כמעט שלא נוצר דבר בא"י. אפילו התלמוד הירושלמי ניגף לחלוטין מול התלמוד הבבלי. האמת המביכה היא שהעם היהודי הקדום בארץ ישראל עסק בעיקר במלחמות, מלחמות אחים, תככי חצר, והאבסת אלוהיו וכוהניו בנתחי מָנגל ושאר ירקות. נכסי התרבות אשר יצרו יחדיו את תפארתה ההיסטורית של היהדות — בשירה, ספרות, תיאולוגיה, פילוסופיה, מוסר, ערכים, אמנות, וכמובן בהתייצבות בראש או לצד כל מאבק הומניסטי — נוצרו רובם ככולם בגולה הדווייה. בארץ ישראל — לא נוצר כלום כמעט. מעניין, לא כן?

"...והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". לא נעים, אבל גם זה לא נכון. את תפוצתו העולמית חב התנ"ך לתרגום השבעים ליוונית, לתרגום ללטינית, ולמרבה המבוכה — לישוע משיחם. אלמלא הברית החדשה והכנסייה, היתה הברית הישנה נותרת דלת תפוצה להחריד. כי בשפת העולם, ה"בָּייבְּל" הוא שתי הבריתות, ולא רק הברית "שלנו", הישנה. גם אין איש היודע מי, מתי והיכן נכתב המקרא. חלקו בוודאי נכתב בישראל, חלקו האחר בחו"ל, והתהליך דרש מאות שנים של איסוף, עריכה, הגהה, ליטוש ועידון, עד ליצירת הספר המופלא הזה. אז לא אנחנו "הורשנו", ובוודאי שלא בישראל.

הלאה: "לאחר שהוגלה מארצו בכוח הזרוע..." אפילו זה לא מדויק. גלות בבל אכן התקיימה, אף כי לא היתה כה המונית כפי שנהוג לחשוב. וגלות רומי? לא היתה גלות רומי. נלקחו שבויים כעבדים (לסחיבת השלל), נטבחו רבבות, נהרסו ערים וכפרים ומקדש. אבל הגליה של העם — לא היתה.

"...שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו". שמר אמונים? נו, מילא... בתפילות כן. בשירים כן. באנחות כן. להלכה — בהחלט. במעשה? לא ממש. רובו הגדול העדיף, ומעדיף, להישאר בחו"ל.

ונעבור להיסטוריה קרובה יותר. המגילה קובעת: "בשנת תרנ"ז נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה המדינה היהודית תיאודור הרצל... ". "הוגה המדינה היהודית"? הרצל ללא ספק התהפך בקברו למקרא הדברים. הוא הרי הגה "מדינת יהודים", לא "מדינה יהודית". הרצל ידע היטב שמדינה אינה יכולה להיות גם "יהודית" וגם נאורה כפי שראה אותה בחזונו. בלשון עכשווית, הרצל היה בעצם הפוסט־ציוני הראשון, תומך חד ובוטה במדינת כל אזרחיה, "ללא הבדל לאום או דת". כך במפורש. ואין מנוס מלשוב ולהביא כאן את הציטוט המוכר מתוך "מדינת היהודים": "אנו נדע להחזיק את רבנינו בבתי הכנסת, כשם שנחזיק את צבאנו בקסרקטינים".

אוי־וויי... הרצל המסכן. לו היה קם היום לתחייה, רואה את הצבא בבתי הכנסת ואת הרבנים בקסרקטינים, היה ממהר לשוב לקברו, מר ומתוסכל. שם היה לו זמן די והותר להרהר באזהרותיהם המפוכחות של לורד אדווין מונטגיו (שר יהודי בממשלת בריטניה), לורד נתניאל רוטשילד, ומאוחר יותר גם אלברט איינשטיין, שראו טוב ממנו את הנולד. ציטוט קצרצר מתוך מכתב ששיגר רוטשילד להרצל באוגוסט 1902, לאחר שהרצל הציג בפניו את חזונו, מיטיב לתמצת את דברי כל השלושה:

"מר הרצל היקר,... אומר לך בכנות מוחלטת: אני אראה בחלחלה את ייסודה של קולוניה יהודית במלוא מובן המלה. קולוניה שכזאת תהיה גטו, עם כל הדעות הקדומות של גטו. מדינה יהודית קטנה, קטנונית, אדוקה ואי־ליברלית, אשר תדחה מתוכה את הנוכרי ואת הנוצרי...".

הרצל המובס צריך איפוא להודות כי דברי מבקריו התגשמו, ולא דבריו. וכי לא את חזונו הגשמנו כאן, אלא את חלום הבלהות שלו.

ונחזור למגילה. יש בה גם איזכור של הצהרת בלפור: "זכות זו (להקים מדינה) הוכרה בהצהרת בלפור מיום 2.11.1917...". אבל בהצהרת בלפור גם נאמר: "בתנאי שלא ייעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא־יהודיות הקיימות בפלסטין...". המשפט הזה לא נזכר משום מה במגילה. בטח רק טעות הגהה.

ויכולתי להמשיך עוד ועוד.

זוהי איפוא מגילת עצמאותה של ישראל; גדושה הבלים היסטוריים, שקרים פוליטיים והבטחות נפוחות שמעולם לא קוימו. אולי זה מה שיאה לנו.
חג שמח.
*

הארץ, 3 באפריל 2015

***




על מגילת העצמאות הפלסטינית, ראה מאמר בערבית משנת 2008:

"بين استقلال فلسطين واستقلال إسرائيل"

הימין ויהודי ערב



כשהמזרחים יהפכו לערבים גאים



סלמאן מצאלחה ||

הימין ויהודי ערב

כיצד קורה הדבר, שלמרות המכות הכלכליות שהנחית הקפיטליזם החזירי של נתניהו על השכבות האלה, ולמרות היחס המתנשא והמזלזל של יושבי הבית ברחוב בלפור כלפי ה״מני־נפתלים״ וה״אלי־מויאלים״ למיניהם, הם ממשיכים לתת את קולותיהם לליכוד?

גדעון עשת || משותפת בבדלנותה


גדעון עשת || 

משותפת בבדלנותה


הרשימה המשותפת – לחד"ש, תע"ל, בל"ד ורע"מ (האיסלמית) – הגיעה למקום השלישי בבחירות לכנסת. ככזו היא זכאית למכסה מוגדלת בוועדות הכנסת. בין השאר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. משהתבשרה הרשימה על הזכאות הזו היא הודיעה מיד על ויתור – בתמורה למיקום מועדף בוועדת הכספים. שם, כך הסבירו ברשימה, הכוח המוגדל יאפשר להם לטפל ביתר יעילות וביתר עוצמה בתנאי החיים של המצביעים הערבים.

וזה קשקוש מוחלט.

אין ועדה בכנסת שבה אין רוב לקואליציה. הרשימה המשותפת לא תהיה בקואליציה. לכן לעולם משקלה הכמותי אינו רלוונטי באף ועדה. משקלה האיכותי, עם זאת, לא תלוי בכמות. ועל כך יעידו תמר גוז'נסקי, אחמד טיבי ודב חנין, שיחסית לשוליותם הפוליטית בקצה השמאלי של השמאל, עשו לא מעט למען המטרות שהציבו לעצמם.

לכן אם בוועדת הכספים יישבו 4 חברי רשימה זה לא יעלה לעניין עליו מדובר. אם הקואליציה תהיה נבזית כלפי ערבים – ותמיד היא היתה כזו – אז הכמות לא תעזור. ואם הקואליציה תתגמש – זה לא בגלל הכמות.
ואת זה יודעים היטב חברי כנסת כמו חנין, טיבי וזחאלקה.

ואם כך – מה פשר התרגיל בכיסאות הוועדות?

בכך מפגינה הרשימה כי מה שקורה עם מה שנקרא אצלנו "חוץ וביטחון" לא באמת מעניין אותה. שנים עסקו המפלגות הציוניות בהדרת המפלגות הערביות מענייני חוץ וביטחון. לרוב בטענה שהחומרים הנדונים בוועדה הם חסויים. אז מה? האם לדעת המפלגות הציוניות כל הערבים בוגדים? התשובה: כן.

ואת הדעה הזו אישרה עתה הרשימה הערבית בהחלטתה. היא מודיעה קבל עם כי היא לא חלק מההוויה הזו של הישראליות. צודקים הציונים – הערבים לא ראויים לעניינים שכאלה.

ועל כך ראויים חברי הכנסת של הרשימה המשותפת לכל גנאי המוטח בהם. הם הוכיחו כי שותפות בישראל רחוקה מהם בדיוק כפי שהיא רחוקה מהבית היהודי. הם מפלגה לאומית ערבית, ואולי לאומנית ערבית, ותו לא.

לגופה של התעסקותם כביכול בכלכלה, ההימנעות ממקור הכסף מספר אחד מלמדת עד כמה גם תבונתם הכלכלית של חברי הרשימה לוקה. אילו היו נשארים במקום שיועד להם היו יכולים לחשוף בזבוזי עתק שבוודאי קיימים בצבא, בשב"כ ובמוסד ועל פערי השכר שם – כסף שיכול היה למצוא שימוש טוב יותר. הם היו יכולים להיות האופוזיציה האמיתית היחידה לממסד הביטחוני המשותף לכל המפלגות הציוניות.

הם ויתרו על זה, לבושתם.
*

מקור: הבלוג של גדעון עשת



זאב ז׳בוטינסקי || בזכות העברית


שווה קריאה


זאב ז׳בוטינסקי || 

בזכות העברית


גבירותי ואדוני או רבותי,

לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו: למה לנו לדבר בלשון העברית? כמובן, צריך לדעת את הלשון העתיקה, כדי לקרוא את הספרים הגדולים אשר כתבו בה האבות שלנו, כמו שלומדים בצרפת או באיטליה את הלשון הרומאית. אבל שם אין לומדים לדבר ברומאית! גם אנחנו העברים אולי יכולים לדבר, גם בארץ-ישראל, איזו לשון שכל העולם מבין אותה. או למה לא יידיש, אשר הרבה יהודים כבר מדברים בה בלי ללמוד אותה מספרים?

כדי לענות על זה, אני רוצה לספר לכם דבר שהיה ביוון לפני שנים הרבה. גם ליוונים יש שתי לשונות: העתיקה – הלשון של הומרוס ואפלטון, והשנית – היא הלשון אשר בה מדבר כל העם, בחיים של כל יום ויום. שתי הלשונות האלה הן כמו אמא ובת – כמו הרומאית והאיטלקית; אבל לא כל איטלקי מבין רומאית – רק מי שלמד את הלשון העתיקה יכול להבין אותה. ככה, או כמעט ככה, גם ביוון: את הלשון העתיקה צריך העם ללמוד. ובכל זאת הלשון העתיקה היתה אצלם הלשון הלאומית: כמעט את כל הספרים שלהם וגם את העתונים, כתבו בלשון ההיא.

בסוף המאה הי"ט קמו ביוון אנשים צעירים שלא רצו בזה. הם אמרו: 'הלשון הלאומית – זה מה שמדבר העם החי, כאשר הוא אוכל ועובד, קונה ומוכר, צוחק ובוכה. העם החי מצא שמות חדשים ל"בית" ול"מיטה" ול"שולחן", ל"לחם" ול"סכין" ול"צלחת", ל"בגד" ו"לכובע", "לראש" ול"יד" ול"רגל", ל"ציפור" ול"חיה" ולכל הדברים שבשמיים למעלה ועל הארץ למטה. העם החי נתן שמות חיים ל"חורף " ול"קיץ". המלים האלה קרובות ללב שלו. הלשון העתיקה היא רחוקה מהחיים ומהלב. על כן מהיום תהיה הלשון החדשה הזאת, הלשון החיה שהעם מדבר בחיי יום-יום, - היא תהיה גם הלשון הלאומית של יוון, יען כי כל עם ועם צריך ללכת קדימה'.

אז ענה להם אחד מהאנשים היותר גדולים שהיו בארץ הזאת בזמן ההוא, וכך אמר להם: "גם אני הייתי שמח, לו יכולנו כולנו ללמוד את המלים של הלשון הלאומית מפי אמא, לא רק ממורה בבית-ספר. אבל הלשון הלאומית היא לא רק 'מילים': הלשון הלאומית היא גם כן כלי של הבנה לאומית."

לפני צ' (90) שנים היתה יוון זאת שלנו -ארץ עבדים: עבדים היינו לסולטאן התורכי, והאדונים התורכים עשו בנו ובנשים ובילדים שלנו כל מה שרצו.

"אז קמו אלפים של צעירים, לקחו נשק בידיים, הלכו ליערות ולהרים ועשו מלחמה בסולטאן התורכי . וברגע ההוא מיד ראינו כי העולם הרחוק עוד זוכר את יוון. בכל הארצות עזרו לנו, כל האנשים הגדולים, שלחו לנו כסף ונשק, ומאות צעירים מחוץ לארץ באו בעצמם ליוון כדי לעמוד יחד עמנו במלחמה נגד התורכים. אחד מהם היה ביירון, והוא גם מת אצלנו בעיר מיסולונגי. בלי העזרה הזאת של כל העולם, בטח לא היינו יכולים לגמור את המלחמה בנצחון. הנצחון בא לנו קודם כל על-ידי העזרה ההיא.

"וכעת אני שואל את כולכם: למה קם העולם לעזור ליוון? יוון זאת-מהי לעולם הגדול הזה? מי ומה היו היוונים בשנים האלה? עם קטן של עבדים, בלי עיר גדולה, בלי אנשים גדולים, בלי שם ובלי ספר.

"כן, רבותי, ככה זה זה היה פה על הארץ למטה, אבל יש גם עולם אחר, עולם אשר מעלה, עולם אשר אי-אפשר לראות אותו בעיניים- ובכל זאת הוא ישנו. ובעולם הגבוה הזה יושבים כל העמים סביב לשולחן גדול, שולחן של תרבות, וכל אחד מהם מביא שמה את הדברים הגדולים שעשה, אבל את הגדולים באמת, את הספרים הגדולים ולא את התותחים הגדולים. האנגלי מביא את שקספיר ומילטון, הצרפתי את קורנל ורוסו, הגרמני את קנט ואת גיתה, האיטלקי את דנטה ובקריה. והם נותנים כבוד זה לזה; אבל עוד יש כסא אחד אצל השולחן אשר הוא פנוי והם עוד מחכים.

"והנה עוד פעם פותחים את הדלת ונכנס קבצן, בגדיו סמרטוטים, אין לו נעליים, אבל בידיו יש הר של ספרים והוא פותח אותם, אחד אחד, ואומר: 'זה הומרוס וזה סופוקלס, ואלה הם אפלטון ואריסטו, ועוד ועוד ועוד עד אין סוף – וכולם שלי, יען כי יווני אנוכי!

"אבל אז הם שואלים אותו: 'מאין יכולים אנו לדעת כי הספרים האלה הם שלך? יען כי אומרים שאתה כבר שכחת את הלשון אשר בה כתבו הגדולים האלה, וכעת ברחובות של אתונה כל העם מדבר בלשון אחרת.'

"והוא עונה: – 'כן– ברחובות, אבל נא ללכת אל בתי-הספר שלי, ושם לשמוע באיזו לשון מדבר המורה עם הילדים הקטנים – היא הלשון של פריקלס ודמוסתנס'.

"אז קמים כולם מהכסאות שלהם ונותנים לו כבוד ואומרים לו: 'נא לבוא הנה לשבת עמנו על המקום הראשון, כי באמת יווני אתה'."

כעת יכולים אתם להבין מה היתה הארץ הקטנה הזאת, גם לפני מאה שנים כמעט בעיניים של העולם הגדול, ולמה קמו כל העמים לעזור לנו במלחמה. ארץ קטנה זאת גם אז היתה יוון הגדולה, הארץ לא מתה יען כי הלשון לא מתה".
*

(פרסום ראשון: Tariag Millim, 1949 , שפת המקור: עברית באותיות לטיניות)

מקור: מכון ז׳בוטינסקי בישראל



עומר ח׳יאם || שני מרובעים


עומר ח׳יאם ||

שני מרובעים



אָדָם אַחרוֹן עִם הָרִאשׁוֹן נִברָא,
וּמִנִּי-אָז יְבוּל אַחרוֹן נִזרָע;
וּגְזַר יוֹם דִּין אַחרוֹן – יוֹם דִּין אַחרוֹן! –
נִכתַּב מֵעוֹד רֵאשִׁית הַיְּצִירָה.

*

שִׁגעוֹן יוֹם זֶה וְחֵבֶל יוֹם מָחָר –
כֻּלָּם בְּנֵי אֶתמֹל, נִינֵי עָבָר.
נֵשׁתּ! לֹא נֵדַע מֵאָן וְלָמָּה בָאנוּ
וָאָן נֵלֵך מִפֹּה – נֵשתּ, אֵין-דָּבָר!
*

תרגם: זאב ז׳בוטינסקי


מקור: פרוייקט בן-יהודה

סייד קשוע || בשביל הילדים של כולנו

תגובה: הרשימה המשותפת, בהחלט כן

סייד קשוע ||

בשביל הילדים של כולנו



סלמאן היקר,

ראשית אני מקווה ששלומך טוב, ושעוד ייצא לנו להיפגש שוב בירושלים. סלח לי שאני כותב לך מעל גבי העיתון ולא במכתב אישי. אלא שהפעם הרגשתי שזוהי חובתי לפרסם את מכתב התגובה למאמרך האחרון ("למה אצביע למרצ" מאת סלמאן מצאלחה, "הארץ" 13.3), בתקווה שתלך שוב בדרכו של משה דיין ותשנה את דעתך. לאו דווקא בעניין ההצבעה למרצ, אלא בעיקר בשל ההשוואה הגסה, שלטעמי אין לה אחיזה במציאות, שערכת בין בל"ד לישראל ביתנו, ובין התנועה האיסלאמית לבית היהודי.

למה אצביע למרצ


אני מודה שבמערכות הבחירות האחרונות החרמתי את הבחירות, ושמעל בימה זו קראתי באחרונה להחרים גם את הבחירות הנוכחיות. היו לי סיבות רבות בעד החרמה. הסיבות לא השתנו. הנסיבות השתנו.

מיהו ציוני


סלמאן מצאלחה || 

מיהו ציוני

כל התחומים הקובעים את איכות החיים בארץ, לטוב ולרע, נגזרים מן הסוגיה הישראלית־פלסטינית. אבל במערכת הבחירות הזאת איש אינו עוסק בשאלה המהותית הזאת. אנו שומעים רק על ״מחנה ציוני״ מחד ו״מחנה לאומי״ מאידך. כל צד מטיח בשני שהוא אנטי ציוני. השאלה, אם כן, אינה ״מיהו יהודי?״ אלא ״מיהו ציוני?״

אסמא אגבארייה זחאלקה || רשימה ערבית משותפת? לא תודה



הרשימה המשותפת משמרת את הנחשלות של החברה הערבית. היא מקבלת עליה את החמולתיות והדתיות ששולטות בכיפה, את דיכוי הנשים ואת האלימות הפושה, ואף עושה שימוש במנגנונים החברתיים הקיימים כדי לגרוף קולות. 


אסמא אגבארייה זחאלקה || 
רשימה ערבית משותפת? לא תודה

דימיטרי שומסקי || האיסלאם - טרוריסטי או סובלני?



תגובה:

דימיטרי שומסקי ||


האיסלאם - טרוריסטי או סובלני?



כשקראתי את קביעתו הנחרצת של סלמאן מצאלחה, "שורשי הטרור מצויים באיסלאם" ("הארץ", 21.1), לא יכולתי שלא להיזכר בקביעה נחרצת לא פחות של זאב ז'בוטינסקי.

ב. מיכאל || וידויו של אנטי־ציוני


ב. מיכאל ||

וידויו של אנטי־ציוני



אם ביבי זה ציוני — אני אנטי־ציוני.
אם נפתלי בנט הוא ציוני — אני אנטי־ציוני אדוק.

אם אביגדור ליברמן ציוני — אני אנטי־ציוני מודאג.
אם מירי רגב ציונית — אני אנטי־ציוני אחוז קבס.

אם פאינה קירשנבאום ציונית — אני אנטי־ציוני עני.
אם אלי ישי הוא ציוני — אני אנטי־ציוני חרד.
אם לוין־אלקין־דנון־חוטובלי הם ציונים — אני אנטי־ציוני משועשע.
אם אופיר אקוניס הוא ציוני — אני אנטי־ציוני שמתגלגל מצחוק.
אם יובל שטייניץ ציוני — אני אנטי־ציוני אַגְנוֹסְט.
אם יאיר לפיד אומר שהוא ציוני — אני לא בטוח שהוא מבין את פשר המלה.
אם גלעד ארדן ציוני — אני אנטי־ציוני משועמם.
אם (שבתאי)־צבי־יהודה קוק היה ציוני — אני אנטי־ציוני שמאוד אלרגי למשיחי שקר ולנביאי סרק.
אם אורית סטרוק היא ציונית — אני אנטי־ציוני מבוהל.
אם ינון מגל הוא ציוני — אני קודם־כל עיתונאי, ורק אחר־כך אנטי־ציוני.
אם רדיפת מיעוטים זה ציוני — אני אנטי־ציוני שיודע מאין הוא בא.
אם אפרטהייד וגזענות זה ציוני — אני אנטי־ציוני שיודע לאן כל זה הולך.
אם גזל אדמות זה ציוני — אני אנטי־ציוני שלא שכח את כור מחצבתו.
אם עושק, התעמרות, רמיסה ודיכוי הגר והתושב זה ציוני — אני אנטי־ציוני שלמד היטב את דברי ימי עמו.
אם הֶרֶג אלפי חפים מפשע זה ציוני — אני אנטי־ציוני שאינו יודע לאן יישא את חרפתו.
ואם כל האמורים לעיל הם־הם הציונות — אני אנטי־ציוני גאה ומבויש.
*
חשבון קטן
ובעניין אחר לחלוטין: במו־אוזני שמעתי את בנימין נתניהו מגדיר את עצמו כמייצג "העם היהודי כולו". נראה שאת זכאותו לתואר הזה חישב אותו חַשָב אשר קבע שבני הזוג נתניהו חייבים לקופת המדינה רק 4,000 שקל.

להלן חשבון קצת יותר מדויק. ביבי כמובן רשאי לטעון שהוא מייצג את כל התועים שהצביעו בעדו בבחירות 2013. לא פחות, אך גם לא יותר. מספרם היה 885,163.

בעולם יש כ–14 מיליון יהודים. חשבון זריז יעלה איפוא כי נתניהו מייצג בגאון 6.35% טבין ותקילין מן "העם היהודי כולו" (במלים: קצת פחות משישה אחוזים וחצי).

האם כל זה מלמדנו שביבי הוא סתם שחצן עם פה גדול? חלילה! אנו רק למדים כי שאר 93.5 האחוזים של "העם היהודי כולו", אלה שלא הצביעו בעדו, הם סתם שמאלנים אנטי־ציונים קיצונים ששכחו מה זה להיות יהודים. ולכן אינם ראויים לספירה או לפרסים.
*
הארץ, 16.02.2015



הבית הערבי


אין חד״ש תחת השמש


סלמאן מצאלחה || 

הבית הערבי


יהודים וערבים בארץ הזאת חיים בשני עולמות מקבילים, שכמעט אין נקודות השקה ביניהם. יש יישובים של ערבים ויש יישובים של יהודים. גם במה שנקרא "יישובים מעורבים" ישנן שכונות ערביות ושכונות יהודיות. בקיצור, האפרטהייד החברתי חוגג.

השיר על הילד


סלמאן מצאלחה ||

השיר על הילד


זֶה הַשִּׁיר עַל הַיֶּלֶד
שֶנִּרְדַּף, עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַד.

זֶה הַשִּׁיר עַל הַיֶּלֶד,
שֶׁנִּשְׁלַף מִן הָרֶחֶם, וְנִשְׁדַּד.

שרון אולדז || סקס ללא אהבה

שרון אולדז || 

סקס ללא אהבה


אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם

סְמוּקִים כְּמוֹ סְטֵיק, יַיִן, לַחִים כְּמוֹ
יִלּוֹדִים שֶׁאִמּוֹתֵיהֶם עוֹמְדוֹת
לִמְסוֹר אוֹתָם. אֵיךְ הֵם מַגִּיעִים לְ
מַגִּיעִים לְ מַגִּיעִים לָ אלוהים מַגִּיעִים לְ
מֵי מְנוּחוֹת וְלֹא לְאַהֲבָה
אֶת מִי שֶׁהִגִּיעַ אִתָּם לְשָׁם, אוֹר
מַהְבִּיל מֵעוֹרָם הַמְּלֻכָּד?
הֵם הָאֲדוּקִים הָאֲמִתִּיִּים
הַטַּהֲרָנִים, הַמִּקְצוֹעָנִים שֶׁלֹּא יִתְפַּשְּׁרוּ
עַל מְשִׁיחַ שֶׁקֶר, אוֹהֲבִים אֶת
הַכֹּהֵן בִּמְקוֹם אֶת הָאֵל. לֹא הֵם
יְבַלְבְּלוּ בֵּין הָאָהוּב לָעֹנֶג שֶׁל עַצְמָם,
כָּמוֹהֶם כַּאֲצָנִים הַגְּדוֹלִים: יוֹדְעִים שֶׁהֵם לְבָד
עִם הַמַּסְלוּל, הַקּוֹר, הָרוּחַ,
נוֹחוּת הַנַּעַל, סִבֹּלֶּת לֵב/רֵיאָה –
הַכֹּל רַק נְתוּנִים, כְּמוֹ הַשּׁוּתָף
שֶׁבַּמִּטָּה וְהָאֶמֶת, שֶׁהִיא
הַגּוּף הַיָּחִיד לְבַדּוֹ בַּיְּקוּם
כְּנֶגֶד זְמַן הַשִֹּיא שֶׁל עַצְמוֹ.
*

תירגמה מאנגלית: אגי משעול

פורסם: הארץ, 28.01.2015

English, press here

גדעון עשת || אלימות אלוהית


גדעון עשת || אלימות אלוהית


התקפות הטרור, לאחרונה באירופה, נעשו בשם אללה, אלוהי המוסלמים. יפי הנפש, ובענייני הדת יש הרבה כאלה, מהנשיאים הולנד ואובמה ועד ראש ממשלתנו, אמרו שאין לזהות בין הטרור ובין האיסלם. אמנם הטרוריסטים של עכשיו הם מוסלמים, אבל רוב המוסלמים אינם טרוריסטים. המשוואה איסלם = טרור היא על כן מוטעה. כך בפי יפי הנפש שרובם אף מכירים באופן אישי כמה מוסלמים מתונים וחביבים. הא הראייה.

ובכן, יפי הנפש האלה טועים.

בכדי להבין את העניין ראוי לחזור לימים שבהם הנצרות, ולא האיסלם, היתה אלימה. היהודים זוכרים את הנצרות המיליטנטית מהפרעות באירופה. הילידים באמריקה כבר שכחו את האלימות שהפעיל עליהם הכובש הספרדי. המוסלמים, במיוחד באזור הנודע כפלסטין, דווקא זוכרים את מסעי הטרור שהפעילו הצלבנים. עוד רבים, במיוחד באירופה, זוכרים את הרדיפות בשם האלוהים וישוע של אלה שטענו, למשל, שכדור הארץ נע סביב השמש.

המהפך הנוצרי?

היום העולם המכונה נוצרי דווקא שקט, לבטח במובן הטרוריסטי של המילה. איך קרה שנוצרים טרוריסטים הפכו לשוחרי שלום וליפי נפש? התשובה, נראה לי, אינה טמונה במנהיגות המתונה של כוהני הדת הנוצרים. היא גם לא טמונה בגירסה חדשה של התנ"כ והברית החדשה. אלה דווקא נשארו בדיוק כשהיו אז, בימי הטרור.

ההסבר טמון בכך שאנשים נטשו את הנצרות. אמנם צלב מתנוסס עדין על לא מעט מדגליהן של מדינות אירפה אבל הצלב, נכון ל – 300 השנה האחרונות, נמצא רק בדגל. סימבול רגשי ותרבותי לא בראש ובעיקר – לא בפוליטיקה. והוא לא נמצא שם כי אנשים נטשו את הדת הנוצרית.

בין סדאם חוסיין ובנימין נתניהו

מה שלא קרה במזרח, וגם לא במזרח התיכון. המוסלמים, לבטח באזור הזה, לא נטשו את הדת. להפך. ישראלים הזוכרים את המפגש עם תושבי ירושלים המזרחית ב – 1967 התקשו להיתקל באישה בכיסוי ראש. היום אלה כמעט רק לא-מוסלמיות. ח"כ חנין זועבי היא חריג. גם אנשי המהפכה החילונית הערבית, הנשיאים חוסיין ואסד בעירק ובסוריה הקפידו להתפלל במסגד. אין מדינה ערבית שהאיסלם לא ממלא תפקיד בפוליטיקה ובחוק. וכל עוד הציבור מוכן להקשיב לאימאם, יהיו אימאמים שיצטטו את הקוראן הקורא להשמיד את הכופרים.

וכל עוד המדינה מכבדת את הדת האלימה הממוסדת הזו, וכל עוד הציבור לא נוטש את הדת – יהיו מי שהטרור הנוצרי והמוסלמי יהוו עבורם גאולה.

היהדות אינה שונה. קחו את "ואהבת את רעך". לכאורה משפט הומניסטי – משאלת הלב של יפי הנפש. אבל כבר שנים שלמשפט הזה, הלקוח מההלכה היהודית, יש פרשנים רבניים אורתודוכסים למהדרין שמסבירים כי רעך הוא יהודי בלבד. ואין פלא על כן שאחד הסטיקרים הנפוצים בקרב יהודים דתיים הוא "יהודים אוהבים יהודים" – כדי שנבין את מי לא אוהבים ומי דמו הפקר.

תושבי עזה כלל לא מכירים מצב שבו אין טרור יהודי-ישראלי. ובעובדה עתה ראש ממשלתנו מתנגד לבדיקת הענין בידי בית הדין הבינלאומי בהאג.ולמה לו להתנגד אם אין מה להסתיר? מה גם שההחלטה של בית הדין היא דו צדדית – גם כלפי ישראל וגם כלפי פלסטין. אבל רק ישראל מתנגדת.

מלחמות האלים

המוסלמים והיהודים (בישראל, אך לרוב לא מחוצה לה) ממשיכים לאחוז בדת. גם החילוניים לכאורה שחיים בשקט עם הפקרת חיי האישות וחופש התנועה וההשכלה לכוהני דת. וכל עוד אין התנערות מדת, לבטח בזירה הציבורית, אין התנערות מהטרור שטמון בדת. כל דת.

כמעט כל דת. בסיווג הדתות, ותודה לד"ר סלמאן מצאלחה על האבחנה הקולעת, יש הבדל בין הדתות המונותאיסטיות לבין הפאגנים – עובדי אלילים. כאשר יש אלוהים אחד וכנסיה אחת העוצמה גדולה יותר. אצל עובדי אלילים יכול האדם לבחור, בהתאם לנסיבות, באליל שבו ירצה . אצל עובדי אלילים, ראו במיוחד אצל היוונים, מי שעסקו בטרור היו בעיקר האלילים בינם לבין עצמם. החופש לבחור את האליל, החופש לבחור את האלוהים – במיוחד זה שאינו קיים – הוא כנראה תנאי לשחרור האנושות מכבלי הדת והטרור הטמון בה.

תנאי הכרחי אבל לא מספיק. חילוניות לכשעצמה, אינה חיסון מושלם מפני טרור. הנאצים בראש וראשונה, הגולאג הסטליניסטי, הטרור האמריקאי בוייטנאם, הטבח בכורדים בעיראק בימי סאדם חוסיין, הטרור הרוסי של פוטין בצ'צ'ניה הם עדויות לטרור חילוני לאומני. אבל במבט היסטורי החילוניות, כמו החיסון נגד שפעת, מונעת 80% מהמקרים. זה הרבה מאוד.
*

פורסם: הבלוג של גדעון עשת

שורשי הטרור מצויים באיסלאם

 רק טיפול שורש ברעיונות האיסלאם יוכל להצעיד את העולם הערבי והמוסלמי לעבר המודרנה.

סלמאן מצאלחה || 

שורשי הטרור מצויים באיסלאם

דרושה מפלגה ישראלית


סלמאן מצאלחה ||


דרושה מפלגה ישראלית



החיים הפוליטיים בישראל מתנהלים על בסיס אתני ודתי. יש במדינה מפלגות יהודיות שלפעמים יש להן ערבי מחמד, ומפלגות ערביות שלפעמים יש להן יהודי מחמד. אך מעולם לא קמה כאן מפלגה ״ישראלית״ אמיתית.
בארץ
  • המין האנושי

    השיח האלים חשף לא רק את עומק ההתכחשות בחברה הערבית לעצם קיומה של קהילת להט"ב בתוכה, אלא גם את עומק הפער, שאינו אפשרי לגישור…
    כל הפרטים
  • אשכנזים-ספרדים

    במפגש בין ״המנטליות הספרדית המובהקת״, ובמלים אחרות: השייכות לתרבות אתנית אחרת, נקרא לה - ערבית, לבין ״המנטליות האשכנזית המובהקת״...
    כל הפרטים
  • מלאך המוות

    שנים רבות חלפו ומלאך המוות הגיע לבסוף ליטול את נשמתו של יעקב. פנה אליו יעקב בטרוניה: הלא ביקשתי ממך לשלוח לי שליח לפני המוות ואתה הבטחת לקיים... כל הפרטים
במרחב
  • חמאס בשירות ישראל

    לו ניחנו הפלסטינים בדמיון פוליטי ומדיני פורה, הם היו בוחרים במרוואן ברגותי כיורש לנשיאות פלסטין, ובסלאם פיאד לראשות הממשלה.
  • ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע.
    כל הפרטים
 
קוראים ותגובות