דימיטרי שומסקי || האיסלאם - טרוריסטי או סובלני?



תגובה:

דימיטרי שומסקי ||


האיסלאם - טרוריסטי או סובלני?



כשקראתי את קביעתו הנחרצת של סלמאן מצאלחה, "שורשי הטרור מצויים באיסלאם" ("הארץ", 21.1), לא יכולתי שלא להיזכר בקביעה נחרצת לא פחות של זאב ז'בוטינסקי.


באחד ממאמריו הרבים שמעולם לא תורגמו לעברית כתב ז'בוטינסקי: "באירופה רווחת דעה לא נכונה לגבי הקנאות המוסלמית. לאמיתו של דבר, יש בקנאות זו הרבה יותר כבוד כלפי קודשו של האחר מאשר בסובלנות האירופית. מוסלמי הוא איש מאמין בעצמו, היודע להתייחס ביראת כבוד גם לאמונתו של האחר" ("חדשות אודסה", 14.2.1909).

שתי קביעות אלו, שביניהן מפרידות כמאה שנה שבהן השתנה מקצה אל קצה גורל העולם המוסלמי בכלל וגורלו של העולם הערבי בפרט, משקפות שני דימויים קוטביים של האיסלאם. כיאה לדימויים, יש בכל אחד מהם משום העצמה מופרזת של גרעין המציאות ההיסטורית בת הזמן. קביעתו של מצאלחה, "שורשי הטרור מצויים באיסלאם", מתבססת על מציאות שבה השחקנים ההיסטוריים הראשיים המדברים בשם האיסלאם הם הרוצחים מדאעש ומאל־קאעדה ותומכיהם בעולם. דברי ההערצה של ז'בוטינסקי על הסובלנות המוסלמית נכתבו, לעומת זאת, בעת שבקרב העילית האינטלקטואלית הערבית קיננו תקוות וציפיות גדולות לנוכח השינויים החוקתיים המהפכניים שהתחוללו במדינה המוסלמית הגדולה באותה עת — טורקיה העותמאנית — ודובריו הבולטים של האיסלאם, שמאז צללו בתהום הנשייה, נשאו מסר של הומניות, שוויון וקידמה.

מי זוכר כיום, למשל, את שמו של מוחמד רשיד רידא (1865–1935), הוגה דעות מוסלמי ערבי ליברלי, שהשקיע מאמץ אינטלקטואלי כביר כדי ליישב בין יסודות האיסלאם למחשבה המדינית הדמוקרטית. כתלמידם הנאמן של ג'מאל א־דין אל־אפגני ומוחמד עבדה — חסידיה הדגולים של הרפורמה באיסלאם, שהטיפו נגד עריצות היחיד ובעד שלטון העם בעיתון המהפכני "אל־ערוה אל־ותקא" שהוציאו בפריז בשנות ה–80 של המאה ה–19 — הציג רידא לבריטים ב–1915 את "חוק היסוד הכללי של האימפריה הערבית".

מסמך זה הבטיח שוויון אזרחי אינדיווידואלי וקולקטיבי מוחלט בין מוסלמים למי שאינם מוסלמים, ואף קבע שבמדינה הערבית תונהג הפרדה של ממש בין הרשות הדתית לרשות הפוליטית: "(הנשיא) ינהל את העניינים האזרחיים והפוליטיים... החליף ינהל את כל הענייניים הדתיים... מושב החליפות יהיה במכה ומושב נשיאות הממשלה ומועצת הנציגים (שייבחרו בכל רחבי האימפריה) בדמשק". ב–1923, בספרו "החליפות או האמאמות הגדולה", פרש רידא את משנתו המדינית ביתר שלמות וקבע, כי "שלטון האומה בידיה, ניהול ענייניה צריך להתבסס על עקרון ההתייעצות עם נציגי העם, ומשטרה — סוג של רפובליקה" (מצוטט ממחקר שערך פרופ' אליעזר טאובר).

תפישתו המדינית של רידא, שאימוצה עשוי היה לספק תשתית טובה לקידום הדרגתי של המודרניזציה בחברה הערבית, נועדה למימוש במדינת לאום ערבית רחבת ידיים. לטוב או לרע, שכן במאתיים השנים האחרונות לא הומצאה מסגרת מדינית המתאימה לצורכי המודרנה יותר מזו של מדינת הלאום. אבל מעצמות המערב לא היו יכולות לקבל בשום אופן הקמת מדינה ערבית אחת ומאוחדת, משום שהדבר היה נוגד בתכלית את האינטרסים של ההגמוניה המערבית הקולוניאליסטית במזרח התיכון.

התוצאה העגומה היא שבתחילת המאה ה–21 האומה הערבית אינה רק משוללת הגדרה עצמית לאומית, אלא שהיא היחידה מבין עמי תבל שהעדר הגדרתה העצמית חומק שוב ושוב מעיני הקהילה הבינלאומית. לערבים, כידוע, יש (כמעט) 22 מדינות, אבל מעטים נותנים את דעתם על כך שמבחינת האומה הערבית ריבוי המדינות הערביות כלל אינו ברכה. זוהי קללה של פיצול חסר היגיון לישויות פוליטיות מלאכותיות, שמעמיק ביתר שאת את הפיצולים השבטיים הפנימיים בכל אחת מהן ומפרה את הקרקע שעליה צומחות תפישות פאן־איסלאמיסטיות רדיקליות, המספקות לערבי מן השורה — בסעודיה, בצרפת או בפלסטין — את התחושה (האשלייתית) של שייכות מיוחלת לגוף האומה האיסלאמית המאוחדת.

איזו קביעה נכונה, אם כן — "שורשי הטרור מצויים באיסלאם", או "בקנאות המוסלמית יש הרבה יותר כבוד כלפי קודשו של האחר מאשר בסובלנות האירופית"? הדעת נותנת כי שתיהן נכונות, אבל לחלופין אפשר לומר ששתיהן שגויות. כמו מכל מערכת מורכבת של אמונות ודעות, גם מן האיסלאם אפשר לחלץ את גרעין הטרור או את גרעין הסובלנות — הכל בכפוף למציאות היסטורית משתנה.

דבר אחד, עם זאת, נותר ודאי ובטוח: מי שימשיכו לשנן שוב ושוב, כי שורשי הטרור מצויים באיסלאם רק ירחיקו את הרגע שבו יצמחו מחדש מתוך האיסלאם ניצני הסובלנות וחופש המחשבה. ניצנים אלה, מבית מדרשם של מוחמד עבדה ורשיד רידא, נגדעו באבם עם השתלטות הקולוניאליזם המערבי על המרחב הערבי.
*
הארץ, 22.02.2015


שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים