יום שני, 23 בפברואר 2015

דימיטרי שומסקי || האיסלאם - טרוריסטי או סובלני?

תגובה:

דימיטרי שומסקי || 
האיסלאם - טרוריסטי או סובלני?

כשקראתי את קביעתו הנחרצת של סלמאן מצאלחה, "שורשי הטרור מצויים באיסלאם" ("הארץ", 21.1), לא יכולתי שלא להיזכר בקביעה נחרצת לא פחות של זאב ז'בוטינסקי.
באחד ממאמריו הרבים שמעולם לא תורגמו לעברית כתב ז'בוטינסקי: "באירופה רווחת דעה לא נכונה לגבי הקנאות המוסלמית. לאמיתו של דבר, יש בקנאות זו הרבה יותר כבוד כלפי קודשו של האחר מאשר בסובלנות האירופית. מוסלמי הוא איש מאמין בעצמו, היודע להתייחס ביראת כבוד גם לאמונתו של האחר" ("חדשות אודסה", 14.2.1909).

שתי קביעות אלו, שביניהן מפרידות כמאה שנה שבהן השתנה מקצה אל קצה גורל העולם המוסלמי בכלל וגורלו של העולם הערבי בפרט, משקפות שני דימויים קוטביים של האיסלאם. כיאה לדימויים, יש בכל אחד מהם משום העצמה מופרזת של גרעין המציאות ההיסטורית בת הזמן. קביעתו של מצאלחה, "שורשי הטרור מצויים באיסלאם", מתבססת על מציאות שבה השחקנים ההיסטוריים הראשיים המדברים בשם האיסלאם הם הרוצחים מדאעש ומאל־קאעדה ותומכיהם בעולם. דברי ההערצה של ז'בוטינסקי על הסובלנות המוסלמית נכתבו, לעומת זאת, בעת שבקרב העילית האינטלקטואלית הערבית קיננו תקוות וציפיות גדולות לנוכח השינויים החוקתיים המהפכניים שהתחוללו במדינה המוסלמית הגדולה באותה עת — טורקיה העותמאנית — ודובריו הבולטים של האיסלאם, שמאז צללו בתהום הנשייה, נשאו מסר של הומניות, שוויון וקידמה.

מי זוכר כיום, למשל, את שמו של מוחמד רשיד רידא (1865–1935), הוגה דעות מוסלמי ערבי ליברלי, שהשקיע מאמץ אינטלקטואלי כביר כדי ליישב בין יסודות האיסלאם למחשבה המדינית הדמוקרטית. כתלמידם הנאמן של ג'מאל א־דין אל־אפגני ומוחמד עבדה — חסידיה הדגולים של הרפורמה באיסלאם, שהטיפו נגד עריצות היחיד ובעד שלטון העם בעיתון המהפכני "אל־ערוה אל־ותקא" שהוציאו בפריז בשנות ה–80 של המאה ה–19 — הציג רידא לבריטים ב–1915 את "חוק היסוד הכללי של האימפריה הערבית".

מסמך זה הבטיח שוויון אזרחי אינדיווידואלי וקולקטיבי מוחלט בין מוסלמים למי שאינם מוסלמים, ואף קבע שבמדינה הערבית תונהג הפרדה של ממש בין הרשות הדתית לרשות הפוליטית: "(הנשיא) ינהל את העניינים האזרחיים והפוליטיים... החליף ינהל את כל הענייניים הדתיים... מושב החליפות יהיה במכה ומושב נשיאות הממשלה ומועצת הנציגים (שייבחרו בכל רחבי האימפריה) בדמשק". ב–1923, בספרו "החליפות או האמאמות הגדולה", פרש רידא את משנתו המדינית ביתר שלמות וקבע, כי "שלטון האומה בידיה, ניהול ענייניה צריך להתבסס על עקרון ההתייעצות עם נציגי העם, ומשטרה — סוג של רפובליקה" (מצוטט ממחקר שערך פרופ' אליעזר טאובר).

תפישתו המדינית של רידא, שאימוצה עשוי היה לספק תשתית טובה לקידום הדרגתי של המודרניזציה בחברה הערבית, נועדה למימוש במדינת לאום ערבית רחבת ידיים. לטוב או לרע, שכן במאתיים השנים האחרונות לא הומצאה מסגרת מדינית המתאימה לצורכי המודרנה יותר מזו של מדינת הלאום. אבל מעצמות המערב לא היו יכולות לקבל בשום אופן הקמת מדינה ערבית אחת ומאוחדת, משום שהדבר היה נוגד בתכלית את האינטרסים של ההגמוניה המערבית הקולוניאליסטית במזרח התיכון.

התוצאה העגומה היא שבתחילת המאה ה–21 האומה הערבית אינה רק משוללת הגדרה עצמית לאומית, אלא שהיא היחידה מבין עמי תבל שהעדר הגדרתה העצמית חומק שוב ושוב מעיני הקהילה הבינלאומית. לערבים, כידוע, יש (כמעט) 22 מדינות, אבל מעטים נותנים את דעתם על כך שמבחינת האומה הערבית ריבוי המדינות הערביות כלל אינו ברכה. זוהי קללה של פיצול חסר היגיון לישויות פוליטיות מלאכותיות, שמעמיק ביתר שאת את הפיצולים השבטיים הפנימיים בכל אחת מהן ומפרה את הקרקע שעליה צומחות תפישות פאן־איסלאמיסטיות רדיקליות, המספקות לערבי מן השורה — בסעודיה, בצרפת או בפלסטין — את התחושה (האשלייתית) של שייכות מיוחלת לגוף האומה האיסלאמית המאוחדת.

איזו קביעה נכונה, אם כן — "שורשי הטרור מצויים באיסלאם", או "בקנאות המוסלמית יש הרבה יותר כבוד כלפי קודשו של האחר מאשר בסובלנות האירופית"? הדעת נותנת כי שתיהן נכונות, אבל לחלופין אפשר לומר ששתיהן שגויות. כמו מכל מערכת מורכבת של אמונות ודעות, גם מן האיסלאם אפשר לחלץ את גרעין הטרור או את גרעין הסובלנות — הכל בכפוף למציאות היסטורית משתנה.

דבר אחד, עם זאת, נותר ודאי ובטוח: מי שימשיכו לשנן שוב ושוב, כי שורשי הטרור מצויים באיסלאם רק ירחיקו את הרגע שבו יצמחו מחדש מתוך האיסלאם ניצני הסובלנות וחופש המחשבה. ניצנים אלה, מבית מדרשם של מוחמד עבדה ורשיד רידא, נגדעו באבם עם השתלטות הקולוניאליזם המערבי על המרחב הערבי.
*
הארץ, 22.02.2015




שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים