הציונים הם שקרנים, והערבים הם שקרנים בריבוע

סלמאן מצאלחה ||

העבר עוד לפנינו

"הגיעה העת להפגין אומץ לב ולומר: אנו מודים בחלקנו בטרגדיה של העם השכן", כתב עודה בשאראת ("הארץ", 2.5). שירין פלאח־סעב הרחיקה לכת והוסיפה: "הפתרון המדיני לא יגיע בלא הכרה אמיתית בכאב ובאובדן" ("הארץ", 3.5).  אכן, דברים כדורבנות חשבתי, אך מיד התפכחתי ונזכרתי, שמשפטים בעלי תוכן כזה לא נאמרו ולא נכתבו מעולם בערבית למרות עוול שנעשה לעמים שכנים, קרובים כרחוקים. כל זאת מן הטעם הפשוט: התרבות הערבית חסרה את העיקרון של חשבון נפש.

צריך לומר את הדברים כהווייתם: בכל הקשור לסכסוך הישראלי־הפלסטיני, הציונים הם שקרנים, והערבים הם שקרנים בריבוע. הרוב המוחלט בקרב שני "העמים", שלא לומר עמי־הארצות, לא הגיעו להכרה ב"עם" השני, שבו הם נאבקים. בשני צדי המתרס לא הגיעו להכרה בזכות הלגיטימית של העם השני לחיים לאומיים עצמאיים בארצו מולדתו. הסכסוך, הנמשך עשרות שנים ונמשח בדם הקורבנות על כל צעד ושעל שנגזל, הוא יסוד מוסד, שעליו נבנות ומתגבשות שתי הזהויות, הנלחמות על חלקת השטן הקטנה, שממשיכה לגבות קורבנות משני ה"עמים".

הטרגדיה הישראלית־הפלסטינית היא סימפוניה נדל"נית קקופונית בלתי גמורה, הנובעת בעיקר מתפישות מנוגדות של המושג "מולדת", החוסמות כל אפשרות להסדר מוסכם בעתיד הנראה לעין. מצד אחד, ה"מולדת" היהודית־הציונית היא מולדת מתרחבת, מתפשטת ומתנחלת בכל חלקי הארץ ובקרב פרטים זרים המתגבשים לעם. מצד אחר, ה"מולדת" הערבית־הפלסטינית היא מולדת מסתגרת, מתכנסת ומצטמצמת למרחב שבו נולד הפרט המשתייך לשבט, לא לעם.

הביטוי הבוטה ביותר של תפישה זו נראה לעין בהבדל התהומי בין היישובים הערביים ליישובים היהודיים. בעוד יישובים יהודיים פועלים לעידוד ההתיישבות בהם, במטרה להגדיל את אוכלוסייתם, ביישובים ערביים פועלים במרץ נגד כל אפשרות של כניסת תושבים ערבים, "זרים" כהגדרתם, ליישובים. הערבים יבקשו תמיד שהיישוב הערבי יתפתח אך ורק על טהרת תושביו, שבטיו, המקוריים. כך קורה לא אחת, שביישובים ערביים יש התנגדויות להרחבתם ולהקמת אלפי יחידות דיור. כל זאת בטענה שהריבוי הטבעי אינו מצריך בנייה נרחבת כזאת והבעת חשש, שהרחבות בסדר גודל כזה יביאו אנשים מבחוץ להתגורר ביישובים — מה שיגרום לשינוי אופיים ("אל־אתיחאד", 30.3.19) ("מדאר", 14.5.19)

זאת אחת הסיבות שמחנות פליטים קיימים אך ורק במדינות ערביות. מיליוני האוקראינים שברחו מאימת המלחמה בארצם אינם מתגוררים במחנות פליטים באירופה. לעומת זאת, מיליוני ערבים, סורים ופלסטינים, מתגוררים במחנות פליטים זה עשרות שנים בירדן, בלבנון ואף באדמות פלסטיניות.

על הרקע הזה, גם אם בעתיד תקום מדינה פלסטינית — איש מהפליטים הפלסטינים בלבנון או בסוריה לא יראה בה מולדת, לא חברתית ולא פוליטית־לאומית.

זאת ועוד, אפשר להניח כי יישובים ערביים בישראל, המתנגדים היום להרחבות ולבניית אלפי יחידות דיור בהם, מחשש לכניסת "זרים" מבחוץ, יתנגדו בוודאי שבעתיים לקלוט פליטים, גם אם הם פלסטינים.

על זה נאמר: העבר הפראי עוד לפנינו.

הארץ, 6.5.22