השמאל צריך טיפול שורש -
כולם חולמים לזחול לקואליציה מדומיינת של מרכז מדומיין. כולם מתעסקים בחרא הישראלי העולה על גדותיו, ולא מנסים להדליק ניצוץ רעיוני חדש שיצית את הדמיון האזרחי.
כולם חולמים לזחול לקואליציה מדומיינת של מרכז מדומיין. כולם מתעסקים בחרא הישראלי העולה על גדותיו, ולא מנסים להדליק ניצוץ רעיוני חדש שיצית את הדמיון האזרחי.
אפשר להגחיך את המתנחמים מן הסוג הנבזה הזה בהוספת כי בניכוי התלמידים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, מצבה של ישראל הוא לעילא ולעילא.
האיש, אשר רואה את עצמו כמומחה לטרור, מפריח על גלי האתר את הסיסמאות המתבקשות: "אנו עומדים מול טרור הצתות", "כל הצתה או הסתה היא טרור", ועוד דברי הבל מן הסוג הבזוי, המצוי בשפע בלקסיקון הפוליטי שלו.
האיסלאם מעולם לא התכחש לקשר היהודי אל ירושלים. נהפוך הוא, בכל אשר תפנו בספרות האיסלאמית הקדומה המתייחסת לעיר תמצאו את ההקשר היהודי שלה.
"תלמדו עברית״, האיץ נתניהו בתלמידים הערבים כמי שאינו יודע שלימודי העברית הם חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים שלהם. אולם לא רק עברית צריך ללמוד.
ברור שכל דגנרט, אלא אם הוא דגנרט ציוני, רואה את מופרכותו של הטיעון הלאומי העולה מהסיפור הזה. ללמדנו שהגזענות והלאומנות, ולא משנה מאיזה צד הן באות, הורסות כל חלקה אפורה וטובה במוח האנושי.
כמי שצופה מהצד על שתי הקהילות המדומיינות האלו אני יכול להביט בעיניים משתאות לנוכח המהלומות המילוליות שמטיחים אלה באלה.
מלאכה קלה היא לבוא בטענות אל רב כזה או אחר. הבעיה טמונה בדת עצמה על כל הרשע שבה, שבו היא מלעיטה את מאמיניה.
אין חולק על כך שכריזות רעשניות אכן מהוות מפגע סביבתי שיש לטפל בו. גם ביישובים הערביים סובלים התושבים מכריזות כאלו ואחרות, בין אם הן כריזות דתיות ובין אם הן נועדו לפרסם מבצעי הנחות למיניהם.
״אנשים בתוך מלים״, השירה והספרות הערבית מהפלמ״ח הפלסטיני ועד האינתיפאדה,פוליטיקה, גליון מס׳ 21, 1988 -
כנראה שם, בכפר ההוא המטרוּנספר, נולדה הסיסמה ״אנחנו כאן והם שם״, שלימים נעשתה זמריר ציוני קליט להפצת האידיאולוגיה הטרנספריסטית...
מאמר אורח:
אני מפרסם כאן את מאמר שנשלח אלי על-ידי מנחם מילסון, פרופסור לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. האיש שימש בשנים 1976-1977 יועץ לענייני ערבים במפקדת איזור יהודה ושומרון; בשנת 1978 הוא שימש יועץ לענייני ערבים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים הכבושים. כמו כן, הוא היה ראש המנהל האזרחי באיזור הגדה המערבית בין השנים 1981-1982. במאמר הזה הוא מעלה על הכתב רשמים אישיים ממפגשים שהיו לו במרוצת השנים עם אישים פלסטינים שונים. הרשמים, כפי שמובאים כאן הן מדברי המחבר והן מדברי האישים שהוא מצטט, זורקים אור על הלכי רוח בפוליטיקה הישראלית והפלסטינית מימים עברו.