סלמאן מצאלחה
הנפיחה של השטן||
אין חולק על כך שכריזות רעשניות אכן מהוות מפגע סביבתי שיש לטפל בו. גם ביישובים הערביים סובלים התושבים מכריזות כאלו ואחרות, בין אם הן כריזות דתיות ובין אם הן נועדו לפרסם מבצעי הנחות למיניהם.
סלמאן מצאלחה||
קול קורא
המסורת המוסלמית הקאנונית יודעת לספר לנו מפי נביא האיסלאם, כי קריאת המואזין המזכיר למאמינים להתייצב לתפילה מבריחה את השטן. השטן לא סתם בורח עם הישמע הקריאה, אלא שבעת מנוסתו הוא גם משחרר מאחוריו ״דראט״ — נפיחות קולניות, וזאת במטרה להפריע ולכסות על קריאת המואזין.
השטן, כפי שאומרים, מצוי בפרטים.
נזכרתי במסורת הזאת לנוכח הצעת החוק החדשה־ישנה, שהונחה באחרונה על שולחן הכנסת, ונושאת את הכותרת: ״מניעת מפגעים (תיקון — איסור שימוש במערכת כריזה בבתי תפילה)״. ברור לכל בר דעת, שהתיקון המצוין בהצעה מכוון לבתי תפילה מסוימים, מכיוון שמערכות כריזה כאלו משמשות רק במסגדים. ברור גם, שאין הכוונה למערכת הכריזה של השטן מן המסורת הנ״ל. ואכן, אם ניישם על הפרשה הזאת את הפרפראזה אמור לי מי מציע ההצעה ואומר לך מה עומד מאחוריה, נגלה כי המציעים באים מקרב הח"כים של ישראל ביתנו, הבית היהודי, הליכוד וכולנו. מתברר, אם כן, שהצעת החוק הזאת דומה יותר לנפיחות השטן שקיבל קריזה בגלל כריזת המואזין, מאשר להצעת חוק שבאה באמת ובתמים לדאוג לרווחת האזרחים.
נקדים ונאמר: אין חולק על כך שכריזות רעשניות אכן מהוות מפגע סביבתי שיש לטפל בו. גם ביישובים הערביים סובלים התושבים מכריזות כאלו ואחרות, בין אם הן כריזות דתיות ובין אם הן נועדו לפרסם מבצעי הנחות למיניהם. עם זאת, מפגעים סביבתיים מן הסוג הזה מופיעים גם בצורת הניידות של חב״ד החולפות ברחובות הערים, בניידות כרזני ה״נח־נח״, ומצד תוקעי השופרות והמחזירים בתשובה למיניהם.
מקורה של מסורת קריאת המואזין במפגש של המוסלמים עם היהודים והנוצרים. המסורת המוסלמית מספרת, שבראשית האיסלאם, כשמוחמד ישב במכה, לא היה מואזין והמאמינים נאספו לתפילה ללא קושי. במעבר לעיר עלתה השאלה איך לאסוף את המאמינים, והיו כאלה שהציעו להשתמש בהדלקת אש כדי להזכיר למאמינים את זמני התפילה. אחרים הציעו להשתמש ב״בוּק״, הוא השופר של היהודים או ב״נאקוס״ — הפעמון של הנוצרים. לבסוף נתקבלה ההצעה להשתמש בקול אנושי הקורא לתפילה, על מנת להיבדל מהיהודים ומהנוצרים.
יש לציין, כי סוגיית הרעש שמקורו במגאפונים של המסגדים מעסיקה זה שנים רבות גם את העולם הערבי והמוסלמי. גם שם מנסים למצוא פתרון לבעיה, שכן הכריזות הרעשניות והלא מסונכרנות, שעולות מאלפי מסגדים הפזורים בערים הערביות והמוסלמיות, מהוות פגיעה חמורה בסביבה העירונית ובאיכות חיי האזרחים. אחד הדרשנים המצרים המפורסמים שהלך לעולמו אמר פעם: ״לו היה הדבר נתון בידי, הייתי אוסר שימוש במערכת כריזה לתפילת הבוקר״. הבעיה מחריפה עוד יותר בחודש הרמדאן, שבו נשמעות מאלפי מסגדים לא רק קריאות של המואזין אלא גם דרשות ונאומים, לעתים צרחניים, בעניינים שעל סדר היום.
גם פוסקי ההלכה של אל־אזהר, המוסד הסוני העליון, נדרשו לסוגיה המטרידה הזאת. בפסק הלכה שפירסמו ציינו, ש״אסור למוסלמי, באמתלה של קריאה לתפילה לאללה, להשמיע לאנשים הטפות ופסוקי קוראן בעל כורחם, או להטריד אותם בבתיהם... ואין זה יאה להפר את מנוחת האנשים על ידי שימוש במגאפונים של המסגדים בטענה של קדושת החומרים המושמעים בכריזה״.
לענייננו כאן בישראל, הצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כיום, מדיפה ריח רע של לאומנות יהודית, שלא לומר גזענות כלפי קבוצת אזרחים מסוימת. בהקשר הזה, מיותר לציין, שהדאגה לרווחת האזרחים צריכה לחצות מפלגות, קואליציה ואופוזיציה, שמאל וימין. היא גם צריכה לחצות שייכות דתית ולאומית. אך לשם כך יש צורך בשפיות אזרחית, ולצערנו, המצרך הזה מאוד נדיר בכנסת.
*
השטן, כפי שאומרים, מצוי בפרטים.
נזכרתי במסורת הזאת לנוכח הצעת החוק החדשה־ישנה, שהונחה באחרונה על שולחן הכנסת, ונושאת את הכותרת: ״מניעת מפגעים (תיקון — איסור שימוש במערכת כריזה בבתי תפילה)״. ברור לכל בר דעת, שהתיקון המצוין בהצעה מכוון לבתי תפילה מסוימים, מכיוון שמערכות כריזה כאלו משמשות רק במסגדים. ברור גם, שאין הכוונה למערכת הכריזה של השטן מן המסורת הנ״ל. ואכן, אם ניישם על הפרשה הזאת את הפרפראזה אמור לי מי מציע ההצעה ואומר לך מה עומד מאחוריה, נגלה כי המציעים באים מקרב הח"כים של ישראל ביתנו, הבית היהודי, הליכוד וכולנו. מתברר, אם כן, שהצעת החוק הזאת דומה יותר לנפיחות השטן שקיבל קריזה בגלל כריזת המואזין, מאשר להצעת חוק שבאה באמת ובתמים לדאוג לרווחת האזרחים.
נקדים ונאמר: אין חולק על כך שכריזות רעשניות אכן מהוות מפגע סביבתי שיש לטפל בו. גם ביישובים הערביים סובלים התושבים מכריזות כאלו ואחרות, בין אם הן כריזות דתיות ובין אם הן נועדו לפרסם מבצעי הנחות למיניהם. עם זאת, מפגעים סביבתיים מן הסוג הזה מופיעים גם בצורת הניידות של חב״ד החולפות ברחובות הערים, בניידות כרזני ה״נח־נח״, ומצד תוקעי השופרות והמחזירים בתשובה למיניהם.
מקורה של מסורת קריאת המואזין במפגש של המוסלמים עם היהודים והנוצרים. המסורת המוסלמית מספרת, שבראשית האיסלאם, כשמוחמד ישב במכה, לא היה מואזין והמאמינים נאספו לתפילה ללא קושי. במעבר לעיר עלתה השאלה איך לאסוף את המאמינים, והיו כאלה שהציעו להשתמש בהדלקת אש כדי להזכיר למאמינים את זמני התפילה. אחרים הציעו להשתמש ב״בוּק״, הוא השופר של היהודים או ב״נאקוס״ — הפעמון של הנוצרים. לבסוף נתקבלה ההצעה להשתמש בקול אנושי הקורא לתפילה, על מנת להיבדל מהיהודים ומהנוצרים.
יש לציין, כי סוגיית הרעש שמקורו במגאפונים של המסגדים מעסיקה זה שנים רבות גם את העולם הערבי והמוסלמי. גם שם מנסים למצוא פתרון לבעיה, שכן הכריזות הרעשניות והלא מסונכרנות, שעולות מאלפי מסגדים הפזורים בערים הערביות והמוסלמיות, מהוות פגיעה חמורה בסביבה העירונית ובאיכות חיי האזרחים. אחד הדרשנים המצרים המפורסמים שהלך לעולמו אמר פעם: ״לו היה הדבר נתון בידי, הייתי אוסר שימוש במערכת כריזה לתפילת הבוקר״. הבעיה מחריפה עוד יותר בחודש הרמדאן, שבו נשמעות מאלפי מסגדים לא רק קריאות של המואזין אלא גם דרשות ונאומים, לעתים צרחניים, בעניינים שעל סדר היום.
גם פוסקי ההלכה של אל־אזהר, המוסד הסוני העליון, נדרשו לסוגיה המטרידה הזאת. בפסק הלכה שפירסמו ציינו, ש״אסור למוסלמי, באמתלה של קריאה לתפילה לאללה, להשמיע לאנשים הטפות ופסוקי קוראן בעל כורחם, או להטריד אותם בבתיהם... ואין זה יאה להפר את מנוחת האנשים על ידי שימוש במגאפונים של המסגדים בטענה של קדושת החומרים המושמעים בכריזה״.
לענייננו כאן בישראל, הצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כיום, מדיפה ריח רע של לאומנות יהודית, שלא לומר גזענות כלפי קבוצת אזרחים מסוימת. בהקשר הזה, מיותר לציין, שהדאגה לרווחת האזרחים צריכה לחצות מפלגות, קואליציה ואופוזיציה, שמאל וימין. היא גם צריכה לחצות שייכות דתית ולאומית. אך לשם כך יש צורך בשפיות אזרחית, ולצערנו, המצרך הזה מאוד נדיר בכנסת.
*
הארץ, 19.03.2016
0 comments:
הוסף רשומת תגובה