עצים במקום קברים

איש אינו רואה את הנולד, תרתי משמע, ואיש אינו חושב על פתרונות לאלה החיים עלי אדמות ולאלה שיחיו בדורות הבאים.

סלמאן מצאלחה ||

במותם ציוו לנו את איכות החיים

מהו הדבר הראשון ששוזפות עיניהם של הנדחסים בפקקים בצוואר הבקבוק בכניסה לירושלים? את פני הבאים בשערי העיר מקבלת עיר מתים המתנשאת על ההר. בלשון הקודש קוראים לאתר כזה בית החיים, בית עולם ובית מועד לכל חי.

אולי זוהי מטאפורה למצבן של עיר הקודש ושל הארץ. לא עיר או ארץ ימים רבים, אלא עיר וארץ קברים רבים, שתופסים בה כל חלקת טבע טובה. "עץ השדה" המטאפורי, מן הפסוק ומן השיר הידוע, הולך ועוקר את הנטוע, מכלה את הירוק והורס את הטבע. וכל זה נעשה בשירות המתים וקדושתם.

אם כדרכו של עולם מאז נברא האדם, ואם כדרך טבעו של זה הנלחם על הארץ המאובטחת — המתים הולכים ומתרבים. ומכיוון שעל ההר השתלטו המתים זה כבר ואלה אינם נחים לרגע, הם יוצרים בעיה נקרו־דמוגרפית ונקרו־טופוגרפית.

באחרונה קראנו על פרויקט גרנדיוזי הנמצא בשלבי ביצוע מתקדמים. במעבה הר המנוחות חופרים מנהרות שישמשו לקבורה עתידית. האמונים על הפרויקט החדש מסבירים שהוא יספק משכנות קבורה, או "פיר למשתכן", לעשרים השנים הבאות. איש מהאחראים לא מעלה על דל דעתו הקדושה את השאלה המתבקשת: ומה הלאה? האם רק סיפוק צורכי המתים צריך להימצא בראש מעיינינו?

איש אינו רואה את הנולד, תרתי משמע, ואיש אינו חושב על פתרונות לאלה החיים עלי אדמות ולאלה שיחיו בדורות הבאים. הארץ הזאת כל כך קטנה, והיא נעשית צפופה יותר מיום ליום. בעתיד, אומרים לנו המומחים, היא צפויה להיות הצפופה בעולם.

לכן, זה הזמן לחשוב על העתיד. לא על איכות המוות של הנאספים אל אבותיהם, אלא על איכות החיים של הדור הזה והדורות הבאים. כפי שיש צורך בציפוף הבנייה ועידוד הבנייה כדי להותיר שטחים פתוחים — כך צריך לחשוב על פתרון אופטימלי בנושא הקבורה. בארץ קטנה וצפופה כמו שלנו צריך לחשוב על פתרון ירוק. קוראים לזה קיימות. צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש דרך אחרת לקליטה, אחסון או מִחזור הפסולת האנושית, שאותה מייצרים בני האדם בדרכם האחרונה אל "בית החיים".

במקום שהמתים המתרבים, ללא הבדל דת, גזע ומין, יתנחלו על פני הארץ הקטנה והצפופה ויבנו להם ערי מתים שמתפשטות ופוגעות בטבע, על רשויות המדינה להתקין תקנות, או לחוקק חוקים האוסרים על תפיסת שטחים לבתי קברות. תחת זאת המדינה תתחייב לספק שירותי שריפה לכלל המתים. שהרי כבר נאמר בספר הספרים: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".

לשם כך, האזרחים יתבקשו להפקיד צוואה שבה יציינו כי הם בוחרים בעץ כלשהו שרשויות המדינה ייטעו על שמם באדמת הארץ לאחר מותם. גומחת העץ הנבחר תהיה קברם ובאדמתו יונח אפרם. מפתרון כזה כולם ייצאו נשכרים. הן המתים, ששבו אל עפר, והן החיים היום ואלה שיחיו גם מחר. כך אפשר יהיה לומר באמת ובתמים, שהתקיימו דברי השיר: "במותם ציוו לנו את החיים".
*
הארץ, 16 בינואר 2018

***
For English, press here

כל הפרטים

פעמי משיח בין טהראן לירושלים

פלסטין וירושלים חשובות כקליפת השום מבחינה דתית בעיני הזרם השיעי באיסלאם. השיעים לא מייחסים שום משמעות דתית לירושלים, ולא למסגד אל־אקצא.

התייעצות משיחית - טהראן

כל הפרטים