סלמאן מצאלחה
ברור שכל דגנרט, אלא אם הוא דגנרט ציוני, רואה את מופרכותו של הטיעון הלאומי העולה מהסיפור הזה. ללמדנו שהגזענות והלאומנות, ולא משנה מאיזה צד הן באות, הורסות כל חלקה אפורה וטובה במוח האנושי.
סלמאן מצאלחה ||
מדינה יהודית ודגנרטית
אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה. הרוב המוחלט, הנמנה עם שתי הקהילות המדומיינות בשני צדי המתרס, לא מצליח להשתחרר מכבלי הדת ולצאת אל המרחב החוצה את מעגל ההשתייכות הדתית. לכן, השיח סביב סוגיית הגדרתה של המדינה כ"יהודית ודמוקרטית" הוא שיח עקר, שלא מוביל לשום מקום.
כל אבירי הציונות "החילוניים", כביכול, ממשיכים לטעון, שאין סתירה בין היהודית לדמוקרטית, ולחיזוק דבריהם שבים ומעלים את טענת ה"לאומיות" היהודית במנותק מה"דת". טענה זו מופרכת מן היסוד. השאלה שצריכים לשאול את עצמם בהקשר הזה כל אותם ציונים "לאומיים" היא: האם מותר היהודי משאר בני התמותה? היהודי הדתי, בדומה לכל בן דת אחרת, ישיב על כך בחיוב, כי זוהי מהות האמונה הדתית. השאלה היא האם היהודי ה"חילוני" הולך בעקבותיו?
כדי להנהיר להדיוטות את מופרכות הלאומיות בהקשר הזה, נציג את המקרה ההיפותטי הבא: רב, קאדי וכומר — זו לא תחילתה של בדיחה — חברו יחד למסע לגילוי פלנטה חדשה. הפלנטה שוכנת בשביל החלב והדבש ונקראת בשם: "אינליאל". השלושה נחתו על אדמת הפלנטה וסיכמו להיפגש כעבור שבוע במנחת, כדי לטוס בחזרה. כל איש פנה לדרכו.
ה"אינליאלים" הם עם חביב, מסביר פנים, המשתייך לגזע עלום שצבעו ירוק. הם קיבלו בשמחה את פני המבקרים וערכו להם סעודות מלכים. מקץ שבוע חזרו השלושה אל המנחת עם פנים זוהרות. כל אחד סיפר לחבריו שעלה בידו להעביר את המשפחה הירוקה שהתארח אצלה על אמונותיה ה"פרימיטיביות" — לגיירה, לנצרה ולאסלמה בהתאמה.
כעת נשאלת השאלה, האם שלוש המשפחות הירוקות, שיש להן מקום מוגדר, שפה, תרבות, היסטוריה ומסורת חברתית "אינליאלית" שורשית, מפסיקות להיות שייכות לעם ולתרבות ה"אינליאלית"?
כמובן שהרב האורתודוקסי המחמיר, שגייר את המשפחה האינליאלית כהלכה — ובעקבותיו בנימין נתניהו, ושלמה אבינרי, וגדי טאוב, וארי שביט — יוסיפו לטעון, כי המשפחה הירוקה הזאת היא "עם ישראל" ו"עם יהודי" שקיבל תורה מסיני. הם אף ידרשו להחיל עליה את חוק השבות למדינה ה"יהודית־דמוקרטית", ירביצו בה תורה על "ארץ־ישראל", שבה "קם העם היהודי 'הירוק'" ובה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית...", ואולי אף ימציאו לבני העם "האינליאלי" שם של שבט יהודי "ירוק" ועלום ויקראו לו: "השבט ה–13".
ברור שכל דגנרט, אלא אם הוא דגנרט ציוני, רואה את מופרכותו של הטיעון הלאומי העולה מהסיפור הזה. ללמדנו שהגזענות והלאומנות, ולא משנה מאיזה צד הן באות, הורסות כל חלקה אפורה וטובה במוח האנושי.
עם זאת, כל האמור לעיל לא נועד לשלול את זכות ההגדרה העצמית של הקהילות המדומיינות המתפתחות בארץ המאובטחת. נהפוך הוא, הוא בא להדגיש, שדת ולאום לא עולים בקנה אחד, לא ביהדות, לא בנצרות ולא באיסלאם. מי שלא מבין את הדבר הבסיסי הזה, מן הראוי שיתכונן לימים הנוראים.
*
הארץ, 2 בספטמבר 2016
המאמר ממש לא ברור, מי אלה האנשים שנוסעים לממלכה הירוקה, ואיך זה משרת את הטיעון?
השבמחק