מדינה יהודית ודגנרטית


ברור שכל דגנרט, אלא אם הוא דגנרט ציוני, רואה את מופרכותו של הטיעון הלאומי העולה מהסיפור הזה. ללמדנו שהגזענות והלאומנות, ולא משנה מאיזה צד הן באות, הורסות כל חלקה אפורה וטובה במוח האנושי.

סלמאן מצאלחה ||

מדינה יהודית ודגנרטית


אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה. הרוב המוחלט, הנמנה עם שתי הקהילות המדומיינות בשני צדי המתרס, לא מצליח להשתחרר מכבלי הדת ולצאת אל המרחב החוצה את מעגל ההשתייכות הדתית. לכן, השיח סביב סוגיית הגדרתה של המדינה כ"יהודית ודמוקרטית" הוא שיח עקר, שלא מוביל לשום מקום.

כל אבירי הציונות "החילוניים", כביכול, ממשיכים לטעון, שאין סתירה בין היהודית לדמוקרטית, ולחיזוק דבריהם שבים ומעלים את טענת ה"לאומיות" היהודית במנותק מה"דת". טענה זו מופרכת מן היסוד. השאלה שצריכים לשאול את עצמם בהקשר הזה כל אותם ציונים "לאומיים" היא: האם מותר היהודי משאר בני התמותה? היהודי הדתי, בדומה לכל בן דת אחרת, ישיב על כך בחיוב, כי זוהי מהות האמונה הדתית. השאלה היא האם היהודי ה"חילוני" הולך בעקבותיו?

כדי להנהיר להדיוטות את מופרכות הלאומיות בהקשר הזה, נציג את המקרה ההיפותטי הבא: רב, קאדי וכומר — זו לא תחילתה של בדיחה — חברו יחד למסע לגילוי פלנטה חדשה. הפלנטה שוכנת בשביל החלב והדבש ונקראת בשם: "אינליאל". השלושה נחתו על אדמת הפלנטה וסיכמו להיפגש כעבור שבוע במנחת, כדי לטוס בחזרה. כל איש פנה לדרכו.

ה"אינליאלים" הם עם חביב, מסביר פנים, המשתייך לגזע עלום שצבעו ירוק. הם קיבלו בשמחה את פני המבקרים וערכו להם סעודות מלכים. מקץ שבוע חזרו השלושה אל המנחת עם פנים זוהרות. כל אחד סיפר לחבריו שעלה בידו להעביר את המשפחה הירוקה שהתארח אצלה על אמונותיה ה"פרימיטיביות" — לגיירה, לנצרה ולאסלמה בהתאמה.

כעת נשאלת השאלה, האם שלוש המשפחות הירוקות, שיש להן מקום מוגדר, שפה, תרבות, היסטוריה ומסורת חברתית "אינליאלית" שורשית, מפסיקות להיות שייכות לעם ולתרבות ה"אינליאלית"?

כמובן שהרב האורתודוקסי המחמיר, שגייר את המשפחה האינליאלית כהלכה — ובעקבותיו בנימין נתניהו, ושלמה אבינרי, וגדי טאוב, וארי שביט — יוסיפו לטעון, כי המשפחה הירוקה הזאת היא "עם ישראל" ו"עם יהודי" שקיבל תורה מסיני. הם אף ידרשו להחיל עליה את חוק השבות למדינה ה"יהודית־דמוקרטית", ירביצו בה תורה על "ארץ־ישראל", שבה "קם העם היהודי 'הירוק'" ובה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית...", ואולי אף ימציאו לבני העם "האינליאלי" שם של שבט יהודי "ירוק" ועלום ויקראו לו: "השבט ה–13".

ברור שכל דגנרט, אלא אם הוא דגנרט ציוני, רואה את מופרכותו של הטיעון הלאומי העולה מהסיפור הזה. ללמדנו שהגזענות והלאומנות, ולא משנה מאיזה צד הן באות, הורסות כל חלקה אפורה וטובה במוח האנושי.

עם זאת, כל האמור לעיל לא נועד לשלול את זכות ההגדרה העצמית של הקהילות המדומיינות המתפתחות בארץ המאובטחת. נהפוך הוא, הוא בא להדגיש, שדת ולאום לא עולים בקנה אחד, לא ביהדות, לא בנצרות ולא באיסלאם. מי שלא מבין את הדבר הבסיסי הזה, מן הראוי שיתכונן לימים הנוראים.
*

הארץ, 2 בספטמבר 2016


For English, press here

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

1 comments:

  1. המאמר ממש לא ברור, מי אלה האנשים שנוסעים לממלכה הירוקה, ואיך זה משרת את הטיעון?

    השבמחק

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים