משורה, לא משחרר גם המוות

צרת התרבות -

מיום ליום מתברר כי שרת התרבות נהפכה להיות צרת התרבות בישראל. "אין לי סבלנות לדרוויש", אמרה... היא מגדישה את הסאה ב"בולשיט" שלה, והגיע הזמן לעשות לה "קאט".

 

סלמאן מצאלחה ||

משורה, לא משחרר גם המוות


שרת התרבות מירי רגב, היכתה שוב: "לא אהיה קהל לשיריו של דרוויש", אמרה לאחר שנטשה את האולם באשדוד שבו חולקו פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע. היא יצאה משום ששני שחקנים, יוסי צברי ותאמר נפאר, ביצעו על הבמה קטע מהשיר "תרשום, אני ערבי" של מחמוד דרוויש.

דומה כי השיר הזה, שרדף את דרוויש בחייו, ממשיך לרדוף אותו גם לאחר מותו. הוא העיד לא אחת שבהופעותיו בעולם הערבי, הקהל דרש ממנו לקרוא את השיר הזה. דרוויש נהג לסרב, לא רק מפני שלא רצה להיות מזוהה עם שיר ההתרסה הנאיבי הזה שנכתב בראשית דרכו, אלא גם "מפני שהקריאה 'תרשום, אני ערבי' במדינה ערבית ומול קהל ערבי, היא חסרת משמעות", אמר.

השיר הזה עלה באחרונה לכותרות, לאחר שנכלל בפרק בסדרה "מבוא לטקסטים מכוננים של ישראליות" של האוניברסיטה המשודרת בגל"צ. הסערה התורנית לא איחרה לבוא. כל פוליטיקאי זב חוטם וכל בוּר, בממשלה או בכנסת, עטו על הסיפור כמוצאי שלל רב והחלו לנגח את האחראים על השידור.

"דווקא להתחלה של השיר 'תרשום אני ערבי' כולנו מסכימים", אמרה השרה רגב בשובה לאולם שבו התקיים הטקס. נשגב מבינתי מה מסתתר מאחורי ה"כולנו מסכימים" הזה. האם מדובר כאן במו"מ על מלה, על שורה או על שיר? ומי מינה אותה להיות צנזורית של שירה, ערבית או עברית, או של כל יצירה תרבותית אחרת? האם התרבות היא סוגיה המונחת על שולחן המשא ומתן?

מיום ליום מתברר כי שרת התרבות נהפכה להיות צרת התרבות בישראל. "אין לי סבלנות לדרוויש", אמרה. ובכן, הגיע הזמן לומר לשרת התת־תרבות שגם סבלנותם של אוהבי התרבות פקעה. היא מגדישה את הסאה ב"בולשיט" שלה, והגיע הזמן לעשות לה "קאט".

אכן, רגב לא תשמש קהל לשיריו של דרוויש. לאמיתו של דבר, היא איננה קהל ראוי לא לשיריו של דרוויש ולא לשירה בכלל. היא אולי מתאימה להימנות עם קהל המעודדים של משוררי לה־פמיליה. שם ודאי תוכל להפיץ את פואטיקת ה"כפיים" שלה, וכל חבר מרעיה יוכלו לרדת לסוף דעתה. שם, על נהרות ביבים, היא תשב להלל את ציון.

הגזענים הציונים אומרים שעם הערבים צריך לדבר בשפתם. לו הייתי מוסיקאי או ראפר ערבי, הייתי בוחר גם אני לדבר עם הגזענים הציונים בשפתם. בנקל יכולתי להוציא את שרת התרבות, שר החינוך ודומיהם מדעתם. שכן לא חסרים טקסטים יפים אחרים, שכל פלסטיני יכול להזדהות עמם.

הנה תרגום של שיר יפה אחד: "נזכרתי בבית אבא הישן־נושן/ והדמעות עולות, חונקות לי בגרגרת.../ בקתות חימר דלות הכופפות ראשן,/ כפרי שלי קטן, סימטה צרה עיוורת./ השיבו לי כפרי, והא לכם ניו־יורק,/ הוי גזלנים שכמותכם, צרי הלב, העין!/ בין כך וכך תמיד אהיה ירוק עדין./ השיבו לי כפרי, והא לכם ניו־יורק./ הרי לכם הים ותנו לי הנהר./ הפלג המלא צפרדע השורצת!/ אכתוב את השורות ודמעתי פורצת./ בין כך וכך בכם נכרי אני וזר/ ואין לי אליכם אלא שנאה מוחצת./ הרי לכם הים ותנו לי הנהר".

לא אסגיר כאן את שמו של המשורר, מחשש ששרת התרבות עוד עלולה לבקש ממשטרת ישראל לעצור אותו בגין הסתה לזריקת היהודים לים. אולם מה בסך הכל רוצים הפלסטינים: "רצוננו — להיות לעולם בני חורין;/ חלומנו — ׳לחיות׳ בעד ארצנו."

ולכל השאר, ערבים כיהודים, יש לכבד את רצונו של דרוויש. לכל הפחות, לאחר מותו צריך לשחרר אותו, הן מהשורה והן מהשיר "תרשום אני ערבי".
*
הארץ, 29.09.2016
*


הערה:

השיר ״נזכרתי בבית אבא״ המצוטט לעיל הוא של המשורר היידי הניך אקרמן שנולד בשנת 1901 במאליניץ (ביסאראביה). ב-1918 יצא לניו-יורק וביקר בארץ ב-1953. השיר מופיע באנתולוגיה ״על נהרות, תשעה מחזורי שירה מספרות יידיש״, ערך ותרגם: שמשון מלצר, מוסד ביאליק, ירושלים 1956.
_____

באותו עניין: נדודי שירה

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • קרא מבחר נושאים בערבית