29 בספטמבר 2016

משורה, לא משחרר גם המוות

צרת התרבות -

מיום ליום מתברר כי שרת התרבות נהפכה להיות צרת התרבות בישראל. "אין לי סבלנות לדרוויש", אמרה... היא מגדישה את הסאה ב"בולשיט" שלה, והגיע הזמן לעשות לה "קאט".

 

סלמאן מצאלחה ||

משורה, לא משחרר גם המוות


שרת התרבות מירי רגב, היכתה שוב: "לא אהיה קהל לשיריו של דרוויש", אמרה לאחר שנטשה את האולם באשדוד שבו חולקו פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע. היא יצאה משום ששני שחקנים, יוסי צברי ותאמר נפאר, ביצעו על הבמה קטע מהשיר "תרשום, אני ערבי" של מחמוד דרוויש.

דומה כי השיר הזה, שרדף את דרוויש בחייו, ממשיך לרדוף אותו גם לאחר מותו. הוא העיד לא אחת שבהופעותיו בעולם הערבי, הקהל דרש ממנו לקרוא את השיר הזה. דרוויש נהג לסרב, לא רק מפני שלא רצה להיות מזוהה עם שיר ההתרסה הנאיבי הזה שנכתב בראשית דרכו, אלא גם "מפני שהקריאה 'תרשום, אני ערבי' במדינה ערבית ומול קהל ערבי, היא חסרת משמעות", אמר.

השיר הזה עלה באחרונה לכותרות, לאחר שנכלל בפרק בסדרה "מבוא לטקסטים מכוננים של ישראליות" של האוניברסיטה המשודרת בגל"צ. הסערה התורנית לא איחרה לבוא. כל פוליטיקאי זב חוטם וכל בוּר, בממשלה או בכנסת, עטו על הסיפור כמוצאי שלל רב והחלו לנגח את האחראים על השידור.

"דווקא להתחלה של השיר 'תרשום אני ערבי' כולנו מסכימים", אמרה השרה רגב בשובה לאולם שבו התקיים הטקס. נשגב מבינתי מה מסתתר מאחורי ה"כולנו מסכימים" הזה. האם מדובר כאן במו"מ על מלה, על שורה או על שיר? ומי מינה אותה להיות צנזורית של שירה, ערבית או עברית, או של כל יצירה תרבותית אחרת? האם התרבות היא סוגיה המונחת על שולחן המשא ומתן?

מיום ליום מתברר כי שרת התרבות נהפכה להיות צרת התרבות בישראל. "אין לי סבלנות לדרוויש", אמרה. ובכן, הגיע הזמן לומר לשרת התת־תרבות שגם סבלנותם של אוהבי התרבות פקעה. היא מגדישה את הסאה ב"בולשיט" שלה, והגיע הזמן לעשות לה "קאט".

אכן, רגב לא תשמש קהל לשיריו של דרוויש. לאמיתו של דבר, היא איננה קהל ראוי לא לשיריו של דרוויש ולא לשירה בכלל. היא אולי מתאימה להימנות עם קהל המעודדים של משוררי לה־פמיליה. שם ודאי תוכל להפיץ את פואטיקת ה"כפיים" שלה, וכל חבר מרעיה יוכלו לרדת לסוף דעתה. שם, על נהרות ביבים, היא תשב להלל את ציון.

הגזענים הציונים אומרים שעם הערבים צריך לדבר בשפתם. לו הייתי מוסיקאי או ראפר ערבי, הייתי בוחר גם אני לדבר עם הגזענים הציונים בשפתם. בנקל יכולתי להוציא את שרת התרבות, שר החינוך ודומיהם מדעתם. שכן לא חסרים טקסטים יפים אחרים, שכל פלסטיני יכול להזדהות עמם.

הנה תרגום של שיר יפה אחד: "נזכרתי בבית אבא הישן־נושן/ והדמעות עולות, חונקות לי בגרגרת.../ בקתות חימר דלות הכופפות ראשן,/ כפרי שלי קטן, סימטה צרה עיוורת./ השיבו לי כפרי, והא לכם ניו־יורק,/ הוי גזלנים שכמותכם, צרי הלב, העין!/ בין כך וכך תמיד אהיה ירוק עדין./ השיבו לי כפרי, והא לכם ניו־יורק./ הרי לכם הים ותנו לי הנהר./ הפלג המלא צפרדע השורצת!/ אכתוב את השורות ודמעתי פורצת./ בין כך וכך בכם נכרי אני וזר/ ואין לי אליכם אלא שנאה מוחצת./ הרי לכם הים ותנו לי הנהר".

לא אסגיר כאן את שמו של המשורר, מחשש ששרת התרבות עוד עלולה לבקש ממשטרת ישראל לעצור אותו בגין הסתה לזריקת היהודים לים. אולם מה בסך הכל רוצים הפלסטינים: "רצוננו — להיות לעולם בני חורין;/ חלומנו — ׳לחיות׳ בעד ארצנו."

ולכל השאר, ערבים כיהודים, יש לכבד את רצונו של דרוויש. לכל הפחות, לאחר מותו צריך לשחרר אותו, הן מהשורה והן מהשיר "תרשום אני ערבי".
*
הארץ, 29.09.2016
*

הערה:

השיר ״נזכרתי בבית אבא״ המצוטט לעיל הוא של המשורר היידי הניך אקרמן שנולד בשנת 1901 במאליניץ (ביסאראביה). ב-1918 יצא לניו-יורק וביקר בארץ ב-1953. השיר מופיע באנתולוגיה ״על נהרות, תשעה מחזורי שירה מספרות יידיש״, ערך ותרגם: שמשון מלצר, מוסד ביאליק, ירושלים 1956.
_____

באותו עניין: נדודי שירה


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

הקש על התמונה לשליחת דוא״ל

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים