מסגד שלמה בידינו

האיסלאם מעולם לא התכחש לקשר היהודי אל ירושלים. נהפוך הוא, בכל אשר תפנו בספרות האיסלאמית הקדומה המתייחסת לעיר תמצאו את ההקשר היהודי שלה.

סלמאן מצאלחה ||

מסגד שלמה בידינו



הדת, כל דת, היא האויב מספר אחד של הלאומיות. במצבי מתח, כגון מלחמות שבטים, חוברים שני הקטבים המנוגדים האלה ונעשים תמהיל רעיל, המביא כליה על כל היגיון בריא.

מאז מלחמת ששת הימים נכנס הסכסוך הישראלי־פלסטיני למסלול שהוא מנהרה חשוכה, המחברת בין שני הקטבים הנ"ל. התמהיל הרעיל של דת ולאומיות, לא רק שהוא מעביר את יושבי הארץ, יהודים ומוסלמים, על דעתם, אלא חמור מכך, הסכסוך המתמשך על הארץ המאובטחת מעביר אותם גם על דתם.

כאשר שני המחנות מעלים את ירושלים על ראש שמחתם הם כורתים במו ידיהם את הענף הלאומי, שאותו הם מתיימרים לטפח ולרומם. ירושלים זו, שכולם נושאים אליה את עיניהם, אין לה קשר למונותיאיזם שאת שמו הם מתיימרים לשאת. וכך, עם העמקת הכיבוש והסכסוך עובר האל המונותיאיסטי המופשט תהליך הפרטה. אט אט הוא הולך ונפרט לפרוטות בדמות סלעים ואבנים. בכך הם הופכים את העיר לסמל של אלילות דווקא.

ידוע לכולם על פסק ההלכה שעליו חתמו יותר ממאה רבנים, ובראשם הרבנים הראשיים המייצגים את התפישה האורתודוקסית ביהדות, האוסר על עליית יהודים להר הבית מכל מיני סיבות הקשורות לטומאה וקדושה. הלאומנות, או בשמה הישראלי הציונות הדתית, יוצאת נגד האיסור ההלכתי הנ"ל. ללמדנו, שהסכסוך מעביר את הלאומנים על דעתם ועל דתם גם יחד.

העמקת הכיבוש והתמשכות הסכסוך מוציאה גם את הצד השני מדעתו ומעבירה אותו על דתו. התייחסתי לכך רבות במאמרים שפירסמתי בערבית. האיסלאם מעולם לא התכחש לקשר היהודי אל ירושלים. נהפוך הוא, בכל אשר תפנו בספרות האיסלאמית הקדומה המתייחסת לעיר תמצאו את ההקשר היהודי שלה.

דוגמאות יש למכביר. למשל, לא מקרה הוא שהשם הקדום של ״סורת אל־איסראא״, הפרק בקוראן המתייחס למסע האגדי של מוחמד ממכה לירושלים ועלייתו לשמים, הוא "סורת בני־אסראיל", סורת בני ישראל.

באיסלאם ניטש ויכוח על כיוון התפילה הראשון. יש הטוענים, כי בראשית דרכם פנו המוסלמים למכה ואחרים הטוענים שפנו תחילה לירושלים. מסורות מוסלמיות קאנוניות וקדומות שמות בפי מוחמד אמירות שבהן הוא מכנה את ירושלים "קיבלת אל־יהוד", או "הכעבה של היהודים". הכוונה היא לסלע שעליו נבנתה הכיפה בסוף המאה השביעית.

גם הפרשנות המוסלמית מתייחסת למסגד אל־אקצה, המופיע בקוראן כ"מסג'ד סולימאן" או "היכל סולימאן", כלומר בית המקדש של שלמה. פרשנות זו אף מצטטת מסורת המיוחסת למוחמד, שאמר על בית המקדש: "בנה אותו שלמה בן דוד מזהב, רובי ופרידוט". המסורת מספרת גם, שבית מקדש זה חרב פעמיים, וכל תכולתו שנבזזה עתידה לחזור אליו עם בוא ה"מהדי", המשיח שיחזיר עטרתו ליושנה.

דגש מיוחד ניתן בספרות האיסלאמית ל"סלע" שעליו נבנתה הכיפה המוזהבת בסוף המאה השביעית. פוסק ההלכה המוסלמי הנודע אבן קיים אלג'וזיה, תלמידו של אבן־תימייה, שהוא האורים והתומים של האחים המוסלמים, מסכם את חשיבות ה"סלע" הזה כך: "הדבר הנשגב ביותר בסלע הוא היותו ה'קיבלה' של היהודים, ומעמד הסלע במרחב כמעמד השבת בזמן". במלים אחרות, קדושת הסלע בירושלים היא כקדושת יום השבת.
כיוון שהמקום, על כל המטענים היהודיים שלו, התקדש גם באיסלאם מראשית דרכו, ובמשך דורות רבים המוסלמים יכלו לטעון: "מסגד שלמה בידינו" — הרי שהמצב סבוך מאוד.

אז מה עושים עכשיו? אפשר לחכות למהדי או למשיח. רק שבינתיים הרבה דם נשפך על מזבח עבודת האלילים הזאת.
*
הארץ, 21.10.2016

***
For English, press here

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים