סלמאן מצאלחה
וו. ה. אודן ||
בלוז לפליטים
נֹאמַר הַנְּשָׁמוֹת בָּעִיר הַזּוֹ מוֹנוֹת עֲשָׂרָה מִלְיוֹן,
חֶלְקָן חַיּוֹת בָּאַרְמוֹנוֹת, חֶלְקָן בְּבָתֵּי אֶבְיוֹן:
אַךְ לָנוּ אֵין בָּהּ מָקוֹם, יַקִּירִי, בָּהּ אֵין לָנוּ מָקוֹם.
וו. ה. אודן || בלוז לפליטים
וו. ה. אודן ||
נֹאמַר הַנְּשָׁמוֹת בָּעִיר הַזּוֹ מוֹנוֹת עֲשָׂרָה מִלְיוֹן,
חֶלְקָן חַיּוֹת בָּאַרְמוֹנוֹת, חֶלְקָן בְּבָתֵּי אֶבְיוֹן:
אַךְ לָנוּ אֵין בָּהּ מָקוֹם, יַקִּירִי, בָּהּ אֵין לָנוּ מָקוֹם.
גדעון עשת || אגרת תפילה
היהודים האורתודוכסים, שהם הרוב בישראל, דומים להפליא למוסלמים האדוקים. אצלם לא רק מוסלמי לא נכנס לבית כנסת. גם אישה מודרת...
ב. מיכאל || נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
ב. מיכאל
נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ
בשמחת תורה, כך נהוג, מסתיים הסבב השנתי של קריאת כל חמשת חומשי התורה ובו ביום גם מתחיל הכל מבראשית. כלומר מספר "בראשית".
ושם, בפרק א', יש פסוק אחד קצת מוזר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ..." (א'־כ"ו). מלים שמעוררות תהיות. למה כתוב "נַעֲשֶׂה" בלשון רבים? הלא מונותיאיסטים אנחנו. ולמה בלשון עתידית, ולא בציווי חד כבשאר ימי הבריאה? ומה פתאום "צַלְמֵנוּ" ו"דְמוּתֵנוּ"? וכי מאימתי יש לאלוהינו המופשט צלם ודמות?
נהרות של דיו נשפכו מקולמוסיהם של מפרשים וחכמים, ותשובה משכנעת אַין. כל ניסיונותיהם להיחלץ מן הסבך נראים קצת מאולצים, מיוזעים ומאוד לא משכנעים.
והנה, בעודי בוהה לסירוגין בפסוק הפרובלמטי ובמהדורות החדשות, אורו לפתע עיני. הבנתי מה קרה: זו פשוט טעות דפוס. תקלה. ובלהט החיפזון להתחיל בהפצת הספר, לא הבחינו המגיהים שהמלים "אלוהים" ו"אדם" פשוט החליפו ביניהן את מיקומן. וכך נוצר הנוסח המשובש שמופץ עד היום: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ...".
אך אם נתקן את התקלה ונחזיר את "אלוהים" ואת "אדם" למקומם הראוי, נקבל סוף־סוף את הנוסח הנכון של הפסוק: "וַיֹּאמֶר אָדָם, נַעֲשֶׂה אֱלֹהִים בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". ופתאום הכל מסתדר.
צריך להודות שהאדם הצליח מאוד במשימתו. האלוהים שהוא ברא אכן מאוד־מאוד דומה לצלמו ולדמותו של בוראו: גם הוא קנאי, רגזן, עקשן, מרושע, אכול חרדת נטישה, מת על חנופה, פוקד עוון אבות על בנים, מיזוגן, די גזען, קפריזי, אלים, רודף מדנים, רודף כבוד, רודף בצע ומאוד מאוד לא צפוי. בדיוק כמו האדם אשר ברא אותו. אה, והוא כמובן גם אגואיסט עד בלי די (ככתוב במפורש בעשרת הדיברות: "אנוכי ה' אלוהיך").
גם לשון הריבוי האלוהית — "אלוהים" ולא "אלוה" — מובנת סוף סוף. כי בני האדם בוראים לעצמם אלוהים לרוב, וכולם נבראים בצלם בוראיהם. רוצה להתעמר באשתך? עשה לך אלוהים שמתמחה במיזוגניה. רוצה לכבוש ולגזול? עשה לך קב"ה שמבטיח לך את נחלת השכנים. רוצה לחיות על חשבון הציבור? לשעבד שחורים? לשחוט כופרים? לפרוק יצרים? לשנוא יהודים? לאגור פילגשים? להתאכזר לבעלי חיים? אין בעיה. ברא לך אלוהים כבקשתך, והכל יוּתַּר לך.
בעצם, גם ההיגיון מחייב שיהיו אלוהים לרוב, ולא רק אחד. הרי לא ייתכן כי אלוהי סמוטריץ' ואלוהי לייבוביץ חד הם. ללמדנו, אגב, שגם אלוהים טובים ייתכנו. אך אלה זקוקים לאנשים טובים שיבראו אותם. וכמה כאלה כבר יש…
ותוך כדי בריאת האלוהִימִים שלו, ברא האדם גם את תיאוריית הקונספירציה המשוכללת ביותר והשימושית ביותר עלי אדמות. יותר מה"דיפ־סטייט", יותר ממרעילי החיסונים, יותר משותלי הצ'יפים במוח: תיאוריית "הכל בידי שמים". הוא אחראי לכל. אני לא אחראי לכלום. אני לא גנבתי, לא רצחתי, לא פשעתי, לא גזלתי, לא השפלתי, לא התעללתי... בסך הכל עשיתי את מה שאלוהים ציווה אותי לעשות. רק צייתתי לפקודותיו. למה מה רציתם, שאני אסרב לאלוהים? ומה עם חופש הדת שלי? אתם הרי אומרים שאתם דמוקרטיה...
חג שמח וגמר טוב.
הארץ
אלישבע גרינבאום || האחד בספטמבר
אלישבע גרינבאום ||
האחד בספטמבר
מִילְיוֹן יְלָדִים הוֹלְכִים הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר
וְאֶחָד מֵהֶם מַחְזִיק בְּיָדִי.
רֵיחַ מַחְבָּרוֹת וְיַלְקוּט עוֹר חָדָשׁ נוֹדְפִים מִמֶּנּוּ
הִתְרַגְּשׁוּת עוֹלָה מִשְּׂעָרוֹ הֶחָפוּף.
אִוְשַׁת חֲלוֹמוֹת קַיִץ שֶׁתַּמּוּ דְּחוּסָה
בְּסוּלְיוֹת סַנְדָּלָיו הַקְּטַנּים.
יָדְךָ הַקְּטַנָּה, הַלַּחָה, לוֹחֶצֶת בְּחָזְקָה אֶת יָדִי,
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לֶחָצֵר וְהַפַּחַד הַיָּדוּעַ
לְהַתְחִיל שׁוּב מֵהַתְחָלָה, הַכֹּל, אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ
מוּל הָעוֹלָם, עוֹד רֶגַע אֶחָד
לִפְנֵי שֶׁאֶעֱזֹב אֶת יָדְךָ, וְתִהְיֶה אַתָּה לְבַדְּךָ,
גֶּבֶר קָטָן גְּזוּז שֵׂעָר מוּל הָעוֹלָם
וַאֲנִי אָסֵב מַבָּטִי, אִשָּׁה שֶׁרַבִּים נִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ
אֲבָל אִישׁ לֹא יָצָא מִתּוֹכָהּ מֵעוֹלָם
וְאֵלֵךְ.
מתוך: לפתע פתאום
האדמה, כרמל ירושלים, 2006.
תרגום לערבית,
כאן
סעדי יוסף || שני שירים
תרגומים מערבית -
סעדי יוסף || שני שירים
שייכות
אַתָּה תַּעֲבֹר מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ.
תִּבְרַח מֵאִשָּׁה לְאִשָּׁה אַחֶרֶת.
מִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר.
אַךְ הַחוּט הַקָּשׁוּר לַעֲפִיפוֹן
תָּמִיד יִהְיֶה אוֹתוֹ חוּט הַקָּשׁוּר
לְעֵץ הַתָּמָר.
שָׁם נָסַק הָעֲפִיפוֹן הָרִאשׁוֹן.
בגדאד
שָׁאַל אוֹתִי חָבֵר:
אֵיךְ בְּעֵינֶיךָ נִרְאֵית בַּגְדָאד?
אָמַרְתִּי: הֵן הַיִּשּׁוּב
בַּאֲנָשָיו הוּא נִמְדָּד.
אָמַר: הֲלֹא הֵם זֶה אַתָּה,
גַּם הָאֶחָד.
אָמָרְתִּי: אִם כֵּן, אֲחַפֵּשׂ לִי
מִשְׁפָּחָה שׁוֹנָה.
אֲחַפֵּשׂ לִי
בַּגְדָאד אַחֶרֶת.
*
מערבית: סלמאן מצאלחה
פורסם: שירה עיראקית - ננו פואטיקה 17, מקום לשירה, ירושלים 2019
מוות משופר
סלמאן מצאלחה
מוות משופר
מִסָּבִיב כְּאֵב יֵהוֹם,
מִן הַיָּם עֲדֵי מִדְבָּר.
זוֹ הָאָרֶץ - לִי תְּהוֹם,
וְדָמִי בָּהּ כְּבָר הֻתַּר.
רוגל אלפר || אלוהים אחראי לאסון במירון
מי אמר שהיה כאן מחדל? לאלוהים לא מתפלקים מחדלים. השנה הוא החליט להרוג ולפצוע יהודים על ההר
ממשלה של צדק פואטי
אם הארץ נחלקת בין שני גושים, "רק ביבי" ו"רק לא ביבי", הרי שהגוש שרוצה להחליף את ביבי כבר זכה בבחירות, ולא בפעם הראשונה
וו. ה. אודן || בלוז לויה
וו. ה. אודן ||
בְּלוּז לְוָיָה
עִצְרוּ אֶת הַשְּׁעוֹנִים, נַתְּקוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן,מִנְעוּ כְּלָבִים מִנְּבֹּחַ עִם עֶצֶם עֲסִיסִית לַגָּרוֹן,
הַשְׁקִיטוּ פְּסַנְתֵּרִים, וְעִם קוֹל עָמוּם שֶׁל תֹּף
הוֹצִיאוּ אֶת הָאָרוֹן, תְּנוּ לָאֲבֵלִים לַחְלֹף.
גדעון עשת || פשיעה מועדפת
מאמר אורח:
שני "אירגוני פשע" – ממשלת ישראל מכאן והחמאס משם – מתקוטטים זה שנים. לדעת ישראל החמאס מבקש להשמיד את ה"יישות הציונית" ולדעת החמאס ישראל רואה בעזה חלק ממורשתה ההיסטורית
