רוגל אלפר || אלוהים אחראי לאסון במירון

מי אמר שהיה כאן מחדל? לאלוהים לא מתפלקים מחדלים. השנה הוא החליט להרוג ולפצוע יהודים על ההר

רוגל אלפר ||

אלוהים אחראי לאסון במירון

האסון בהר מירון הוא תקלה תיאולוגית, אך הקריאה הציבורית למיצוי הדין עם האחראים למחדל אינה חלה, משום מה, על אלוהים. התביעה מכוונת לדרג המיניסטריאלי האנושי — רוצים את ראש השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה. אך האחריות העליונה היא על אלוהים, שכן אלוהים הוא שקובע מה קורה בעולם בכלל, ובהר מירון בפרט.
באחד הדיונים האינסופיים באולפני הטלוויזיה הסביר מישהו, שכאשר נכח בעבר בהילולה במירון והתעניין אצל החוגגים החרדים כיצד זה הם אינם חוששים פן יבולע להם בשל הסכנות הרבות במקום, הוא נענה, כי הם יינצלו בזכות האל, ובו הם שמים את מבטחם. לכן אין להם כל צורך שרשויות ממלכתיות יאכפו נוהלי בטיחות. אלוהים שומר עליהם.

במוצאי שבת צפיתי באחד מפצועי האסון מתראיין ממיטתו בבית החולים. בנו בכורו מת באסון. האב האבל קבע, שאלוהים החליט לקחת את בנו, מסיבות השמורות עמו. הוא לא דיבר לתפארת המליצה — כך הוא הסביר את פציעתו ואת מות בנו. כלומר, מבחינתו יש אחראי לאסון: אלוהים. אין צורך בוועדת חקירה. אם גם אוחנה אחראי, בסך הכל הוא הוציא לפועל את תוכנית האל. רוב הישראלים מאמינים במידה כלשהי בקיומו של אל הקובע את המתחרש בעולם, ולכן אוחנה יודע שהטלת האחריות לאסון במירון על האל היא קו הגנה לגיטימי בזירה הציבורית.

העולים לרגל לקבר רשב"י בל"ג בעומר עושים זאת מתוך אמונה יוקדת, שההשתתפות בהילולה היא סגולה לדברים טובים בחייהם. הקשר הסיבתי הישיר בין ההילולה לבין התגשמות משאלותיהם אינו אפוף מסתורין, בהנחה שהרוח הנצחית של רשב"י שורה במקום, ומכיוון שאלוהים רוצה אותם שם. הוא מצפה לבואם, מתגמל אותם על המדורות, על הריקודים ועל התפילות. כפי שאלוהים אחראי לדברים הטובים שקורים לעולים לרגל להר מירון בל"ג בעומר, כך הוא אחראי גם לאסונם. לאחריותו יש לתת מקום מכובד ובעל משקל בשיח בתקשורת על האסון.

מי אמר שהיה כאן מחדל? לאלוהים לא מתפלקים מחדלים. השנה הוא החליט להרוג ולפצוע יהודים על ההר. וכפי שיעידו דברי האב המאושפז שאיבד שם את בנו, אלוהים בחר פרטנית את קורבנותיו. לא היו שם טעויות. אלוהים אינו טועה. מאחר שבתקשורת מדגישים את הכבוד הרב ואף את ההערכה והאהבה לאמונה שמביאה מאות אלפים להר בכל שנה, יש לכבד את האמונה הזאת גם בדיון בסיבות האסון. אי אפשר, ברגע שמתרחש אסון, לדחוק את אלוהים אל מחוץ לתמונה ולנהל דיון כאילו רק בני תמותה היו שם על ההר. זה לא נכון. גם רוח רשב"י שם. וגם אלוהים.

לאלוהים השפעה אדירה על ההוויה הישראלית. בלעדיו אין מירון ואין אסון. לכן אין טעם לכנס ועדת חקירה ממלכתית בלי להזמין מומחים לאלוהים, שיפרשו את האירוע מנקודת מבט תיאולוגית. לא צריך לדון באולפנים, אלא בישיבות. מה אכפת לאב האבל מה תאמר הוועדה? אלוהים לקח את בנו. השאלה היא "למה". רק קבלת תשובה מוסמכת תמנע הישנות מקרים כאלה בעתיד. אם לא נדע למה החליט אלוהים להעניש את החוגגים הספציפיים הללו, מה יועילו כל הפתרונות ההנדסיים? הניחו לאריה דרעי, לאוחנה, למפכ"ל המשטרה. הם דגי רקק. הגיע הזמן לדבר עם מי שאחראי באמת.

הארץ