זה הדיל האולטמטיבי, שחברי הכנסת הערבים צריכים להציע לבנימין נתניהו

 

סלמאן מצאלחה ||

הדיל שלי עם ביבי

רוגל אלפר התוודה לפני הקוראים, שהוא הולך לסתום את האף ולהצביע לגדעון סער בבחירות הבאות עלינו לרעה ("הארץ", 11.1). בכך הוא אץ רץ להידחק בחיק הגוש הנקרא "רק לא ביבי". הכותב גם הקפיד לספר לקוראים, שבשנתיים האחרונות הוא הצביע לרשימה המשותפת.

וכך נעה לה המטוטלת של מה שנותר מרסיסי מה שנקרא בשם "שמאל ישראלי" מגוש המודרים אל גוש המדירים. יען כי זוהי הצבעה טקטית, כי המטרה מקדשת את המעבר הזה.

גם אני הולך לסתום את האף ולהגיש הצעה טקטית לדיל שונה, ודווקא עם בנימין נתניהו, שמן הראוי שחברי הכנסת של הרשימה המשותפת יאמצו לאחר הבחירות. מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. שכן התקווה שתלו רבים — כולל הרשימה המשותפת — בגוש "רק לא ביבי" התנפצה כאשר בני גנץ זחל כרכיכה פוליטית ונלכד ברשתו של אותו ביבי.

כעת, כאשר ה"חוסן" שלו הולך ונמוג בסקרים, יש בו עדיין מטענים של חוצפה לקרוא "לכל מי שלא ילך עם ביבי", כדבריו, "לוותר על האגו ולהתאחד". גנץ ידע להצביע על שמות נמעניו בשמותיהם: יאיר לפיד, רון חולדאי, משה יעלון, עפר שלח, אביגדור ליברמן, ניצן הורוביץ, איציק שמולי, ירון זליכה. קל להבחין מי הם הנעדרים־הנוכחים בתפישה הגזענית של אבירי הגוש המתיימר להחליף את נתניהו.

על הרקע הזה קל להבין את הצעד של חבר הכנסת מנסור עבאס מהתנועה האיסלאמית, שלא רצה לשים את כל הביצים בסל אחד של הגוש, אשר שוב ושוב משתמש בחברי הכנסת הערבים וזורק אותם משל היו קונדומים משומשים.

אלפר כותב עוד, ש"לו היו איימן עודה ואחמד טיבי מתנתקים ממנסור עבאס האיסלאמיסט ביביסט, והיו מקימים רשימה ערבית־יהודית, ודאי שהייתי נותן להם את קולי, למען העתיד המשותף". לאלפר אין בעיה להצביע למי שעתיד לחבור לסוג של "איסלאמיסט יהודי", כמו נפתלי בנט, או טרנספריסט כמו ליברמן.

זאת ועוד, לו ידע אלפר לקרוא ערבית הוא היה מגלה, שאין כמעט הבדל בין אחמד טיבי לבין מנסור עבאס האיסלאמיסט. ייתכן שהוא אף ימצא אותם ברשימה אחת בבחירות הקרובות. חוסר שליטה בערבית הוא מחלה כרונית ידועה של מה שנקרא בשם "שמאל ישראלי". שאם לא כן, היו צפויות לו הפתעות רבות ולא נעימות למקרא דברים בשפה הזאת.

כמו שאלפר מנתר בקפיצה טקטית מקצה לקצה, אני מציע לחברי הכנסת של הרשימה המשותפת להפעיל את הדמיון הפוליטי. שכן נתניהו נלחם כעת על כל הקופה כדי להציל את עורו, והוא מתחיל לפלרטט עם הציבור הערבי.

זו הזדמנות פז לזרוק לו חבל הצלה בדמות דיל, שייחתם עמו כמקשה אחת. הדיל צריך לכלול: ביטול חוק הלאום; חקיקת חוק יסוד לשוויון; קבלת העיקרון של שתי מדינות לשני העמים על בסיס קווי 1967, וסיום הכיבוש. הדיל יכלול גם השתתפות בקואליציה וקבלת משרדים ממשלתיים, כמו המשרד לביטחון פנים, כדי למגר את הפשע ביישובים הערביים, והפניית חמישית מתקציב המדינה ליישובים הערביים, ועוד כהנה וכהנה.

אם הדברים יתקבלו, או אז חברי הכנסת הערבים יתמכו בחוק הצרפתי, ובהמשך יתמכו אף במועמדות של נתניהו לנשיאות. הדברים מוכרחים להיות מעוגנים בהסכם כתוב ומוקלט.

זה הדיל האולטמטיבי, שחברי הכנסת הערבים צריכים להציע לבנימין נתניהו, או לכל מי שמבקש את תמיכתם. ירצה יקבל, לא ירצה לא יקבל.

הארץ, 26.1.21

*