גדעון עשת || פשיעה מועדפת

מאמר אורח:

שני "אירגוני פשע"  – ממשלת ישראל מכאן והחמאס משם – מתקוטטים זה שנים. לדעת ישראל החמאס מבקש להשמיד את ה"יישות הציונית" ולדעת החמאס ישראל רואה בעזה חלק ממורשתה ההיסטורית

גדעון עשת ||

פשיעה מועדפת

בפוליטיקה הישראלית זה כמעט נחלת הכלל: ממשלת ישראל אמנם מכנה אותם טרוריסטים, אבל שלטון החמאס הוא נכס לישראל. מכאן הקלות בה נשבעים שרי הממשלה "לחסל את החמאס" מצד אחד, ומצד שני נזהרים לא לעשות כן ואפילו לסייע לו כלכלית: ראו הסיוע הכספי מקטאר לחמאס שעובר באישור ובברכת ישראל.

מדוע מסייעת ישראל לממשל טרוריסטי, כהגדרתה? כי כל עוד יש כזה אז הסיכוי להסדר עם פלסטין שואף לאפס. כי עם טרוריסטים, כידוע, לא עושים שלום. ואם בטעות החמאס שוכח לשלוח איזו רקטה לישראל – עושים לו פרובוקציה קטנה – לרוב עם שני טנקים שחוצים את הגבול ומסתובבים בעזה לחצי שעה. או אז "בתגובה על ירי הרקטה" ישראל מפציצה בפעם האלף "מתקנים של החמאס" שלעולם אינם נגמרים ומחוסלים.

הנה לנו, על כן, פשיעה מועדפת נוסח ממשלת ישראל. מתברר שהנושא עורר תשומת לב של חוקרים בכלכלה. הם חשפו ממצאים, נתחו, הגיעו למסקנות, ופירסמו בשבוע שעבר.

סלבדור כמשל

על פניה, ההשוואה בין המחקר ויחסי ישראל-חמאס נראה מופרך. במחקר נבדקה השאלה הבאה: האם יש קשר בין אלימות אירגוני פשיעה לבין המחיר – הסחיטה – שארגוני פשע גובים. בלא מעט מדינות, במקרה הזה אל סלבדור,  אירגוני פשע סוחטים בעלי עסקים – פרוטקשן – באמצעות איומים על סחורות שהעסקים החוקיים משַנעים ממקום למקום. באנלוגיה ישראלית, משאית של יצרן הבגדים FOX נעצרת בידי נושאי נשק עוטי מסיכות, הדורשים כופר לשחרורה. ושאלת המחקר היא כיצד נקבע מחיר לשחרור המשאית. ובעיקר: האם העובדה שיש כמה אירגוני פשע משפיעה על מחיר הסחיטה.

הממצא הראשון במחקר הוא שאין קשר בין סכום הסחיטה וערך הסחורות במשאית. תפיסת המשאית היא רמז לנזק עתידי. אירגוני הפשע גם לא מעוניינים במשא ומתן על כל משאית. זה, כנראה, די מעייף. 

מה שמביא אותנו לדובדבן שבפשיעה. הממצא העיקרי הוא שכאשר יש הסכם בין אירגוני הפשיעה, מספר הפגיעות בנפש יורד – אבל מחירי הסחיטה עולים.

לפני כחמש שנים נחתמה בסלבדור הודנא – הפסקת אש - בין אירגוני הפשיעה. נעשתה חלוקה טריטוריאלית בין האירגונים ואף אירגון לא ניסה "לשחרר" שטח מאירגון מתחרה. ואכן היקף האלימות ירד אבל מחירי הסחיטה עלו ב -15-20%.

עשינו כברת דרך ארוכה כדי להגיע למסקנה פשוטה ומוכרת לכלכלנים: צמצום התחרות (במקרה הזה לכל אירגון פשע יש מונופול בטריטוריה מוגדרת) מביא להעלאת מחירים. בראבו לכלכלנים שהגיעו לתובנה החדשנית הזו.

עזה כנמשל

ומכאן לאנלוגיה המזרח תיכונית. שני "אירגוני פשע"  – ממשלת ישראל מכאן והחמאס משם – מתקוטטים זה שנים. לדעת ישראל החמאס מבקש להשמיד את ה"יישות הציונית" ולדעת החמאס ישראל רואה בעזה חלק ממורשתה ההיסטורית. שני הצדדים למדו שמסובך לנצח במלחמה של ממש. במקום זה הם מארגנים הסכמים ולפיהם כל צד לא כובש את הצד השני או מטריד אותו יתר על המידה. וכך ישראל רואה בכל תקרית "אחריות של ממשל החמאס". כלומר ממשלת ישראל מכירה בחמאס כגוף "אחראי". בתמורה לשקט יש מחיר. בהסכמה בין הצדדים נקבע שאיראן – האויבת מספר אחת של ישראל – תסדיר את התשלום. איראן עושה כן באמצעות ובכסף של קטאר כאשר מדי חודש יש מו"מ על גובה דמי הסחיטה שישראל מסכימה שיגיעו לחמאס. 

אפשר לשער כי לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה יגיע מועד סחיטה  חדש: שחרור אסירים פלסטינים + חיסון נגד קורונה תמורת שני ישראלים שבחרו לגור בעזה וגופות של שני חיילים. כמה דולרים קטארים ואסירים פלסטינים ינועו כדי לספק לנתניהו פוטו-אופ של ניצחון לרגל הבחירות.
*
מקור

--

באותו עניין: ״חמאס בשירות ישראל״, מאמר בערבית משנת 2012.