סלמאן מצאלחה

אשכבה

תִּימְרוֹת עָשָׁן עָטָה הָאֹפֶק. 
וְהַר הִסְתִּיר שֶׁאֵשׁ קְרֵבָה. 
בָּרֹאשׁ חֲשָׁשׁ, עוֹלֶה הַדֹּפֶק, 
וְלֵב בּוֹעֵר כְּלֶהָבָה.

עַל פִּי תְּהוֹם הָלַךְ לוֹ חֶרֶשׁ,
הָאִישׁ הוֹזֶה בְּמַחְשָׁבָה
עַל שִׁיר אַחֵר, הוֹמֶה בַּנֶּפֶשׁ
כְּמוֹ תְּפִלָּה לְאַשְׁכָּבָה

שֶׁל זְמַן רָחוֹק, הָיָה כְּהֶרֶף,
בִּרְבוֹת לֵילוֹת וּדְאָבָה. 
מָנָה מֵאוֹת, מָנָה גַּם אֶלֶף 
נְשָׁמוֹת שֶׁפָּגוּ, וּרְבָבָה.

צַלְמֵי עָפָר, זָקֵן וָטַף
נִדְמוּ בָּאָרֶץ לִשְׁבָבָהּ.
אִשָּׁה וָאִישׁ, עָלֶה נִדָּף
בְּרוּחַ רַע, בִּשְׁבִי הַגַּאֲוָה.

אָבְדוּ בָּאֵשׁ יַלְדֵי הַגָּן,
וְזִיק עֵינֵיהֶם בָּהּ כָּבָה.
שְׂרִידֵי חֲלוֹם, חַיֵּי עִדָּן
כָּבוּ בָּעִיר הַחֲרֵבָה.

תִּימְרוֹת עָשָׁן בְּהַר וְגַיְא,
וְאֵשׁ רוֹשֶׁפֶת רְעֵבָה.
טָרְפָה בָּאָרֶץ לִבְלִי דַּי,
וְעוֹד דּוֹרֶשֶׁת נְדָבָה.

מִשָּׁם לְכָאן, מִכָּאן לְשָׁם
חַלּוֹן לַמָּוֶת רַאֲוָה.
מִגְּדַת נָהָר עַד פְּנֵי הַיָּם
זָבַת דָּמִים וְתַלְאוּבָה.

אָבִיב חָלַף, וּבָא הַקַּיִץ
עָמוּס יָגוֹן כַּעֲרָבָה.
וְלֹא יָדְעוּ שׁוֹעֵי הָאָרֶץ
מוּל פְּנֵי הַמָּוֶת עֲנָוָה.

 תרבות וספרות, הארץ 9.8.2024

For English, press here