״יהודית״ או ״דמוקרטית״

האזרחים הערבים שנעו בכמויות אל הקלפיות בבחירות האלה מעידים בנהירתם זו יותר מכל על רצונם העז לקחת חלק במשחק הדמוקרטי הנוהג בארץ.

סלמאן מצאלחה

תנועה חדשה חייבת להיוולד

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נוהג לא אחת להדגיש בדבריו שמדינת ישראל היא "יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית". אמנם הבחירות בישראל הן דמוקרטיות ולכל אזרח ניתנת הזכות לבחור את נציגיו לכנסת, אך אזרחי ישראל עושים את הבחירה שלהם על רקע שבטי.

מעבר לחלוקה לארבעה שבטים שאותם מנה הנשיא, דומה שמסעות הבחירות שהיינו עדים להם בשנה האחרונה שמטו את עקרון "הדמוקרטית" מהגדרתה של ישראל והעלו על נס וביתר שאת את עקרון "היהודית".

הימין הישראלי, על כל גוניו, חזר שוב ושוב על המנטרה "היהודית" במהותה — או ביבי או טיבי — שאותה פימפם המסית הראשי, בנימין נתניהו. לא מקרה הוא שסיסמת־קרב זו תופסת בקרב תושבי הפריפריה "הלא־אשכנזים" הנוהים אחרי ה"בהמה", כהגדרתו של צלם־החצאיות, איש הסוד והשליח למשימות מיוחדות של יושבי בית המלוכה הבלפוריאני.

הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לא בחל בשום אמצעי בניסיונותיו לשתף גם את הכהניסטים בגוש הסר למרותו והעונה לשם "רק ביבי". הכהניסטים בעיני נתניהו הם "יהודים כשרים" לכל דבר ועניין והם מחליקים בקלילות לכפפה של האיש הלופת בשלטון ומרעיל את האווירה בארץ.

תחת לעמוד בפרץ מול שטף השיח הגזעני ולהציג אלטרנטיבה אזרחית ערכית חזרו הטוענים לכתר מכחול לבן שוב ושוב על הצהרות הנאמנות השבטיות והלא פחות גזעניות. הם דאגו להצהיר בכל הזדמנות שהם שוללים כל אפשרות לשיתוף פעולה עם נציגי המשותפת, משל היו נבחרי הציבור הערבי מצורעים או נושאי נגיף קורונה שיש לבודד אותם באוהל נפרד בחצר בית המחוקקים של "המדינה היהודית".

האזרחים הערבים שנעו בכמויות אל הקלפיות בבחירות האלה מעידים בנהירתם זו יותר מכל על רצונם העז לקחת חלק במשחק הדמוקרטי הנוהג בארץ. השתתפותם בבחירות מעידה גם על רצונם העז לקחת חלק בשלטון וליטול אחריות ביצועית על עיצוב גורלם וגורל שאר אזרחי המדינה.

הבחירות גם הוכיחו שאין דרך להחליף שלטון בישראל ללא השתתפותם הפעילה של אזרחי ישראל הערבים במהלך. ברור גם לאזרחים הערבים במדינה כי אין דרך לקידום ענייניהם ללא חיבור מתבקש עם מפלגות ותנועות הפועלות בקרב הרוב היהודי.

לכן, הגיעה העת לשבור את המעגלים השבטיים המשתקים את הפוליטיקה הישראלית. התפקיד של ניתוץ מעגלים אלה אמור להיות מופקד בידי תנועת שמאל סוציאל־דמוקרטי חדשה שתקום בארץ. שמאל כזה לא יכול להיות יהודי ולא ערבי אלא שמאל החוצה עדות ורקעים דתיים ואתניים ופועל לטובת כלל אזרחי ישראל.

תנועה כזו חייבת להציב בראש את סיום הכיבוש, שכן המשכו מבטיח את המשך קיומו של המתח הלאומי. מתח זה הוא הדלק שמפעיל את מכונת ההסתה השבטית שמבעיר הימין בכל הזדמנות נגד האויב ה"ערבי" מבחוץ ומבפנים.

לתנועה כזו יש פוטנציאל של 30 מנדטים, כי היא תשדר תקווה ורצון לעצב עתיד טוב לדורות הבאים. רבים וטובים ינהרו לקחת חלק בהפצת התקוה הזו.
 תנועה כזו תתפוס שתי ציפורים במפלגה אחת; לא רק שהיא תשבור את המעגלים השבטיים שמפרידים בין יהודים וערבים, אלא גם תהווה כוח כזה ששום ממשלה לא תוכל לקום בישראל בלי שיתופה כעוגן מרכזי בממשל.

האם אבדה התקווה? ימים יגידו.
*
הארץ, 4.3.2020