יום רביעי, 19 במרץ 2014

שתי מדינות לשתי שפות

מדינה ערבית, מדינה עברית - ובא לישראל ולישמעאל גואל
ישנם כאלה, הן בימין ההזוי והן בשמאל הלא פחות הזוי, שמעלים מחשבות על אי־חלוקה. אבל בהעדר חלוקה לא יבוא הסכסוך על פתרונו. לא נגיע למצב של ״אדם אחד, קול אחד״, אלא אל המשך הכיבוש והשכשוך במי הביבים הדתיים, היהודיים והמוסלמיים כאחד...


סלמאן מצאלחה || שתי מדינות לשתי שפות

הגיע הזמן לדבר תכל'ס. היהודים והערבים לא הולכים מכאן לשום מקום. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל מבחינה מוסרית ופוליטית. כל מי שטוען שהסכסוך בארץ הוא סכסוך לאומי, חייב שיהיו לו די יושר ואומץ אינטלקטואלי כדי להציג את חזון הפתרון הלאומי שלו.

ישנם כאלה, הן בימין ההזוי והן בשמאל הלא פחות הזוי, שמעלים מחשבות על אי־חלוקה. אבל בהעדר חלוקה לא יבוא הסכסוך על פתרונו. לא נגיע למצב של ״אדם אחד, קול אחד״, אלא אל המשך הכיבוש והשכשוך במי הביבים הדתיים, היהודיים והמוסלמיים כאחד. צריך, אם כן, לשים את חזיונות השווא של חיים במדינה דו־לאומית בצד. כיוון שהרוב המוחלט בקרב שני הציבורים, היהודי והפלסטיני, מבקש לחיות בארצו חיים לאומיים, אין מנוס מחלוקה מדינית של הארץ לשתי מדינות לאום, על כל המשתמע מכך.

כדי לסיים את הסכסוך דרוש רצון טוב בקרב שני העמים. רצון טוב כזה דורש הפנמה, הכרה עמוקה והסכמה של שני הצדדים על העיקרון הבסיסי: לשני העמים קשר חזק אל חבלי הארץ הזאת. ברור כי כל מי ששולל את עקרון־העל הזה אינו מחפש פתרון של ממש לסכסוך.

צריך להדגיש, שחלוקת הארץ היא חלוקה מדינית לשתי מדינות לאום: מדינה עברית־ישראלית ומדינה ערבית־פלסטינית. החלוקה תתבסס על הקו הירוק, לא בשל קדושה כלשהי הקשורה אליו, אלא מפני שזהו הקו שזוכה להסכמה בינלאומית רחבה. זאת ועוד, כדי להבטיח שההסדר בין שני העמים אכן יסיים את הסכסוך, צריך לעגן בחוק יסוד בפרלמנטים של שתי המדינות את עקרון ההפרדה בין דת ומדינה. חוק כזה נועד לעקוף את התסבוכות הקשורות בהגדרות הדתיות, האתניות והלאומיות של הפרטים שהם אזרחי שתי המדינות.

כשמדינת ישראל עצמה אינה יודעת להגדיר מיהו ומהו יהודי, היא אינה יכולה לבוא בדרישות להכרה בה כבמדינה יהודית. קל וחומר, כאשר חמישית מאזרחיה הם ערבים היושבים בארצם ובמולדתם. לכן, אם מתעקשים על ״מדינה יהודית״, צריך להתעקש על תוספת חשובה לא פחות להגדרה הזאת: ״וארצם ומולדתם של הערבים אזרחי המדינה״. ברור, כי "הרוב הלשוני" בכל מדינה הוא אשר קובע את זהותה התרבותית. עם זאת, לא יזיק לרוב ללמוד ולדעת את שפת המיעוט, את שפת השכן המתגורר בבית הסמוך. לכן, בשתי המדינות ייקבע מעמד רשמי לשפת המדינה השכנה. קביעת מעמד שפת השכנים דרושה למען חינוך הדורות הבאים. שכן, אזרחי שתי המדינות משולים לדיירי בית משותף. הם דיירי מולדת משותפת.

בדומה לכל מדינה מתוקנת ובהתאם לכללים הנוהגים בחוק הבינלאומי, יש להדגיש שהלאום בשתי המדינות הוא לאום מדיני־אזרחי ותו לא. יהודי שיבחר להישאר תחת ריבונות פלסטינית, ייחשב פלסטיני לכל דבר ועניין, בדומה לכל אזרח פלסטיני אחר. כך הוא הדבר לגבי כל האזרחים תחת הריבונות הישראלית. ההפרדה המוצעת בין לאום אזרחי ללאום דתי־אתני נועדה לעקוף מכשול גבוה ובלתי עביר - הדרישה להגדרת המדינה על בסיס הרוב האתני־דתי של אזרחיה.

למדינה, באשר היא מדינה, אין דת. אזרחי המדינה יכולים להאמין בדת כזו או אחרת, או שלא להאמין בשום דת בכלל. השפה השלטת היא הקובעת בסופו של דבר את זהות המקום. לכן, מה שיביא לסיום הסכסוך אחת ולתמיד הוא ההכרה בפלסטין כמדינה ערבית - לא מוסלמית - ובישראל כמדינה עברית - לא יהודית - ובא לישראל ולישמעאל גואל.
*
פורסם: דעות-הארץ, 19.03.2014
***

For English, press here


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים