כל הטרגדיה על רגל אחת



סלמאן מצאלחה ||


כל הטרגדיה על רגל אחת


מאז ששני העמים, היהודי והפלסטיני, נפגשו בעימות בארץ הקטנה הזו הם טרודים ללא הרף בנסיון לברר את משמעות המושג מולדת. דומה, כי המושג הזה הוא אחד הנפיצים ביותר בשיח של שניהם.

אולם שורש הטרגדיה נעוץ בתפיסה מנוגדת של המושג עצמו. ההתנגשות בין שתי התפיסות היא בלתי נמנעת ובלתי פתירה לעת עתה. היא מסתכמת בכך שבמולדת הזו יש יותר מדי מולדת ולאום יהודי ופחות מדי מולדת ולאום פלסטיני. התפיסה היהודית מרחיבה את המושג ואת המולדת בעיני הפרט, ומנגד התפיסה הערבית הפלסטינית מצמצמת אותם בעיניו. אפשר לומר, כי היהודי קשור פחות לאדמה ספיציפית בתוך המרחב של המולדת. הוא קשור למה שהמרחב בכללותו מסמל. מן הצד השני, הפלסטיני קשור יותר מדי לאדמה. ליתר דיוק, הוא קשור לחלקת אדמה ספיציפית המתוחמת בגבולות כפר הולדתו, איזור הולדת הוריו ומשפחתו ותו לא.

״למדתי את כל המלים ופירקתי אותן,/ כדי להרכיב מילה בודדת -/ המולדת", כתב המשורר הלאומי הפלסטיני המנוח, מחמוד דרוויש, בעודו יושב בגלות ביירות. אולם כאשר שב לפלסטין עם אנשי אש״ף, בעקבות הסכמי אוסלו, הוא גילה שאינו שייך ל״פלסטין״ הזו שחזר אליה. מתברר, כי המושג מולדת בעיניו מצביע על משהו אחר לגמרי. בראיונות שנתן לאחר שובו לארץ הוא פתח את סגור ליבו והצהיר שהוא מרגיש זר בעזה. לא זו אף זו, הוא אמר לכתב ה״ניו יורק טיימס״ שרמאללה איננה המולדת שלו. במלים אחרות, המולדת של המשורר ה״לאומי״ הפלסטיני היא מקום קטן ומתוחם במקום אחר.

התפיסה המנוגדת הזו של המושג בולטת במיוחד בניידות האזרחים בתוך הארץ. אפשר לבקש דוחות של הלמ״ס על מעבר תושבים ממקום למקום במדינת ישראל ולהשוות בין יהודים לבין ערבים. למי שיעשה השוואה כזו מצפה הפתעה. שכן, יהודי יכול לקום יום אחד ולעקור עם משפחתו בחיפוש אחר פרנסה, שיפור מקום המגורים, איכות החיים וכיוצא בזה. הוא יכול לעבור מירוחם לדימונה, מחולון לאשקלון, מרעננה לחדרה ולגדרה וכן הלאה. שם, במקום החדש, הוא יחיה, ימצא לו שכנים וחברים ואיש לא יראה בו זר.

מן הצד השני, הגבר הערבי לא משנה את כתובתו בארץ שהוא קורא לה ״מולדת״. אזרח ערבי לא יעבור מטייבה לטירה, לא מקלנסואה לאום אלפחם, לא מעראבה לסח׳נין, לא מנצרת לטמרה ולא מטמרה לאעבלין. הדבר קשור לדרך בה תופס הערבי את השייכות למקום, ואת הדרך בה תושבי המקום תופסים אותו.  המבנה החברתי הערבי מתבסס על לכידות שבטית ועדתית ולא על לכידות לאומית. הערבי מטירה לא יעבור לאום אלפחם, עיר ערבית שכל תושביה מוסלמים כמוהו, כיוון שהוא ייתפס בעיני אנשי המקום כזר שאינו שייך למקום. ואם כזה הוא היחס בין ערבים מוסלמים לבין עצמם, קל לשער את מידת הניכור ההדדית כאשר מדובר בנוצרי מפסוטה או דרוזי מבית ג׳ן, למשל.

הנה עוד דוגמה שמבטאת את התפיסה המצמצמת של המולדת. הסופר והעתונאי סייד קשוע חי שנים רבות בעיר ירושלים והקים בה משפחה. יחד עם זאת, הוא מצהיר בפה מלא שהמולדת שלו במקום אחר: ״ייתכן שהייתי צריך לעזוב את הכפר על מנת להבין כמה עמוקה המצוקה שבה הוא שרוי... חי אלוהים שכולי דאגה לטירה, המולדת שלי, מקום מגוריהם של בני משפחתי.״ (״חופש הבחירה באבדון״, הארץ, 02.10.2013).

כדי להמחיש את עומק הניגוד בין שתי התפיסות אפשר לצטט, מן הצד השני, את מלות השיר ”מולדת” של אהרן שבתאי: ״בכל גרגיר מדן ועד אילת משתרעת המולדת / ואיני מצוי בשום מקום זולת המולדת.../ כי אהרן כי אהרן כי אהרן הוא רק במודלת״. כך מזדקרת לה התהום הפעורה בין שתי התפיסות, הערבית המצמצמת והיהודית המרחיבה.

וזוהי כל הטרגדיה על רגל אחת, ואידך זיל גמור.
*
 For English, press here


שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים