השטר שמעיד על המשטר

סלמאן מצאלחה

השטר שמעיד על המשטר

על הון ועל שלטון ידובר כאן. וכדי להיות יותר מדויק, הכוונה היא לסמלי ההון הנמצאים בכל ארנק. באחרונה דיווחה התקשורת כי בנק ישראל עתיד להנפיק שטרות חדשים. במקום תמונות של מנהיגים, שטרות אלה אמורים לשאת את תמונותיהם של סופרים ומשוררים.

מכיוון ששטרות עוברים מיד ליד, לאורך ההיסטוריה הם היוו כר נרחב להעברת מסרים שהשלטון חפץ להפיץ ולהטמיע בקרב נתיניו. השטרות שימשו, בין השאר, להאדרת השליט ולאזכור אירועים מכוננים בתקופת שלטונו. חשוב מאוד לקרוא את האותיות הקטנות, אומרים לנו. אכן, צריך ללמוד לקרוא בשטרות מעבר לערכם הנקוב. ניתן להבין לעומק את מהותו של השלטון מתוך עיון בשטרות שהוא מנפיק.

מן הראוי, אם כן, לומר כמה מלים על השטרות בארץ. לא רק ערך כספי יש להם, כי אם גם ערכים נוספים. דומה כי השטרות בארץ משמשים כרוזי תעמולה ציונית. אזרח, שנאלץ לעמוד בתור, יכול בינתיים לעיין בדברי זלמן שז"ר (200 ש"ח), וללמוד לאן כספי המסים שלו מיועדים, בין השאר, ללכת: "ואף בחשכת פזוריה, ובכל קהילותיה, ידעה להטיל על כל קהילה להכניס לקרבה מלמדי תינוקות על חשבון כל יושביה. עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, ורווק ולא רווק - כולם יחד צריכים לשאת בעול לימוד תורה".

אזרח אחר שנקלע לתור יכול ללמוד מיצחק בן-צבי (100 ש"ח), כי "שאיפתנו היא לטפח, כפי יכולתנו, את תהליך קירוב הלבבות בין שבטי ישראל החוזרים למולדת". לא זו אף זו: "מאמין אני שרק כוח אחד מגובש ומלוכד... יהיה מסוגל ומוכשר למלא את ייעודה ההיסטורי הנעלה של אומה זו; רק כוח כזה יצליח לדחות כל אויב ומתנקש".
גם עיר הקודש ובית מקדשה אינם נפקדים מכיסו של האזרח. הם חקוקים על שטר אחר בזו הלשון: "בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה", לדבריו של ש"י עגנון (50 ש"ח).

סוף סוף קמו, לדברי משה שרת (20 ש"ח), צבא וחיילים יהודים לשמש חומת מגן לכל יהודי באשר הוא: "בכל דור ודור גלו יהודים מא"י כלעומת שעלו לא"י. הפעם יצאו אלפים מהארץ... לא כקורבנות חולשה אלא כמפגיני כוח... בפעם הראשונה מאז גלותם הופיעו אנשי צבא יהודים בחזית מלחמה כבני אומה מושרשת בארצה ובעלת תרבות משלה".

אכן, כל אזרח, ובייחוד האזרח הערבי, צריך לקרוא, בין ש"ח לש"ח, את האותיות הקטנות כדי לדעת את מקומו. השלטון יוצר, בסמליו, את הניכור של האזרחים הערבים כלפי המדינה. הדוגמה הבולטת לכך היא העדר כיתוב בערבית על מכוניות המשטרה, המסמלת את שלטון החוק במדינה האמורה להיות גם מדינתו.

הנפקת שטרות חדשים עם תמונות של סופרים יכלה להיות הזדמנות שבה יוכיח השלטון את נאמנותו כלפי האזרחים הערבים. למשל, אפשר היה לצרף לרשימה את הסופר המנוח אמיל חביבי, חתן פרס ישראל. אך פעם נוספת נכשל השלטון כישלון חרוץ במבחן. נראה שאזרח ערבי במדינת ישראל לא שווה אפילו שקל.
*
פורסם: מאמרים ודעות-הארץ, 24 באפריל 2011

***
Read article in
English

_______________________