איפה השמאל הערבי?


זה שמאל זה?

סלמאן מצאלחה

איפה השמאל הערבי?

אין שמאל בלי ערבים, קובע עודה בשאראת ("הארץ", 19.7), ומוסיף: "אילו תשעת הח"כים של סיעת חד"ש ושל הסיעות הערביות היו מתאחדים בהצבעה על חוק החרם, כי אז ההפרש לטובת תומכי חוק החרם היה גדל מתשעה ל-20 מנדטים".

אמנם נכון, אין שמאל בלי ערבים, אך סיסמה זו היא חצי אמת. השמאל אמור לגשר על הפער והמתח הלאומי באמצעות הצבת אג'נדה אזרחית החוצה גבולות אתניים עדתיים. השאלה המתבקשת היא, האם קיימת אג'נדה שמאלית כזאת בקרב הערבים בארץ? שכן כדי שיהיה שמאל אמיתי בישראל צריך גם להתקיים שמאל ערבי כלשהו. דומה, כי שמאל כזה איננו קיים.

יפה עשה בשאראת כשניסה להבדיל בין חד"ש, מפלגתו, לבין יתר הסיעות הערביות. שכן חד"ש במהותה היא מפלגה יהודית-ערבית, שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) עומדת במרכזה. עם זאת, לא יוכל בשאראת להתכחש לכך, שחד"ש איבדה מכבר את ייחודה בנוף הפוליטי הישראלי, וראשיה, במיוחד בצד הערבי שלה, אינם עסוקים בבירור רעיוני חברתי ופוליטי, כי אם בסיסמאות ובתחרות פופוליסטית לאומנית עם יתר הזרמים הקיימים במגזר הערבי.

עדות בולטת לכך היא דברי מוחמד נפאע, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהתפרסמו בשפה הערבית באתר חד"ש. צריך לקרוא את הדברים כדי להבין לאן הידרדרה המפלגה שהתיימרה בעבר להיות יהודית-ערבית ונושאת דגל אזרחי וחברתי מתקדם. מזכ"ל מק"י יוצא בלא בושה להגנת משטר הרודנות הרצחני הסורי: "לעולם לא ניכנע לזנות הישראלית שמנסה להציג את ישראל כקורבן", הוא כותב לקוראיו בערבית, ומוסיף, "עלינו להתעסק יותר במאבק נגד הכיבוש הישראלי והאמריקאי ולא בהתקפה על המשטר הסורי... הדיקטטורה הסורית, הצפון-קוריאנית והאיראנית עדיפה עשרות מונים על הכובשים האמריקאים, הישראלים, ברית נאט"ו וכל המשת"פים הערבים שלהם, במיוחד במדינות המפרץ".

הנה כי כן, המפלגה האמורה לשאת את הדגל השמאלי מציבה את עצמה בשוחה אחת עם האיאתוללות החשוכים של איראן, עם הדיקטטורה של צפון-קוריאה - מהמשטרים האפלים עלי אדמות - ועם המשטר השבטי הרצחני של בשאר אסד, הטובח כבר חודשים ארוכים באזרחים סורים ומשסף את גרונם של מבקשי חירות ורודפיה.

האם אפשר לכרוך את "פניני" מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית עם אג'נדה שמאלית כלשהי? מסופקני. דומה, כי חוץ משנאה עיוורת לאמריקה ולישראל, שנהפכה בעשורים האחרונים למעין דת ערבית עממית פופוליסטית, אין לו דבר להציע, וודאי שלא סדר יום אשר שמאל אמיתי אמור להציג בפני יהודים וערבים בארץ.

בשאראת מגיע למסקנה נכונה במאמרו: "רק ברית בין הערבים לבין הכוחות השפויים בקרב היהודים יכולה להוות סכר מפני ההידרדרות לפשיזם... צריך להעניק לאזרח הערבי מן השורה את ההרגשה שיש לו סיבה טובה ללכת להצביע; שיש לו בעלי ברית". אכן, ברית של שפויים - ערבים ויהודים - יכולה לשמש סכר שיחסום את הפשיזם המתרגש על הארץ. אולם דומה, כי דברי מזכ"ל מק"י שהובאו כאן לא רק שאינם מעידים על שפיות, אלא גם אינם מותירים שום סיבה לאזרח ערבי או יהודי מן השורה להצביע למפלגה שאיש בעל תפישות כאלה הוא המורה הרוחני שלה.
*
פורסם: מאמרים ודעות - הארץ, 26 ביולי 2011
***
For English, press here
__________________
שיתופים:


תגובות :

2 תגובות::

  1. אני בכלל לא מבין כמה הציבור הערבי בישראל יכול להיות טיפש ובהמי כדי להמשיך ולהצביע למפלגות הערביות הקיימות, מפלגות שחברי הכנסת שלהם מתעלמות מכל הבעיות הפנימיות של המגזרים שלהם כגון אלימות, חנוך ועוני אך עסוקים יומם ולילה ב"התנגדות לכיבוש" ו"הצלת אל-אקצא". אולי בעצם זה מה שהציבור הערבי רוצה וצריך? אז למה בעצם היהודים צריכים לשבור את הראש בקידום וסיוע לאוכלוסייה זו ע"י אפליה מתקנת ומגוון הטבות בשכר לימוד אקדמי וכד', שהסטודנטים הערבים יקבלו הסבר מחנין זועבי מה היא בדיוק עשתה למענם.

    השבמחק
  2. המאמר באמת מצוין אך יש לי הערה. לא רק שאין שמאל פלסטיני, אין גם שמאל ישראלי. אותו חלק של השמאל הישראלי שמוכן לוותר על מדינה יהודית שהיא מדינת אפרטהייד, הוא זעיר ביותר. רוב השמאל מאמין שההפרדה בין יהודים ואחרים היא הכרח הסטורי ולא תוצר של מדיניות ציונית הנשענת הן על עוינות קולוניאלית של מתנחלים אירופים כלפי ילידים ושנאת גויים של ההלכה היהודית. בברכה אלי אמינוב

    השבמחק