אפשר להגחיך את המתנחמים מן הסוג הנבזה הזה בהוספת כי בניכוי התלמידים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, מצבה של ישראל הוא לעילא ולעילא.

סלמאן מצאלחה ||

הערבים נוהרים למבחנים

בהשוואה לשאר העולם, מצבה של ישראל במדדי האוריינות בכי רע, כך עולה מדו"חות בשנים האחרונות. כל שר חדש במשרד תולה את הכישלונות בקודמיו, מפריח סיסמאות נדושות ומבטיח מהפכה במערכת החינוך. אולם תוצאות המהפכות אינן מאחרות לבוא. הן ניבטות מהדו"חות הבינלאומיים ולא ניתן להסתירן. שר הולך ושר בא, וכישלון החינוך לעולם עומד.

בתוצאות של מבחן פיז"ה לשנת 2015 אין כל חדש. פערי הציונים בישראל הם הגדולים במדינות ה־OECD. הפערים הם על רקע סוציו־אקונומי ועל רקע אתני־לאומי, בין ערבים ליהודים.

יש לציין כי המגזר החרדי, שאינו לומד לימודי ליבה ואינו משתתף במדדי האוריינות הנבדקים, לא הובא בחשבון במיצוב ישראל בהשוואות הבינלאומיות. לכן ברור שהמצב האמיתי של ישראל חמור אף יותר ממה שמתפרסם.

יש כאלה שיתנחמו בעובדה, שבניכוי הערבים והחרדים מצב תלמידי ישראל הדוברים עברית אינו רע בהשוואה למדינות אחרות. אפשר להגחיך את המתנחמים מן הסוג הנבזה הזה בהוספת כי בניכוי התלמידים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, מצבה של ישראל הוא לעילא ולעילא.

בין דוברי עברית לדוברי ערבית קיים פער קבוע של כ–100 נקודות. אמנם האוכלוסייה הערבית ברובה המכריע נמצאת בתחתית הסולם החברתי הכלכלי, אך את הפער האורייני בין יהודים לערבים לא ניתן לייחס רק לפערים הכלכליים. הרי מדינות ערביות עשירות, בעלות השקעות גדולות בחינוך, כמו איחוד האמירויות וקטאר, אינן מצליחות להתרומם והן נמצאות בתחתית המידרוג הבינלאומי, עם מדינות ערביות אחרות כמו לבנון, תוניסיה וירדן.

הדבר מלמד על כך, ששורש הבעיה נמצא במקום אחר לגמרי.

אכן, חשוב להשקיע רבות בחינוך במגזרים החלשים מבחינה סוציו־אקונומית, ובמיוחד במגזר הערבי, שהוא חמישית מאוכלוסייתה של מדינת ישראל. אולם אין בכך די. לצד הפניית משאבים למטרה זו יש לבחון נקיטת צעדים נוספים, שאינם פופולריים, אך שבכוחם לשנות את המצב העגום. הנה כמה הצעות לקברניטי המדינה, לשרים ולחברי הכנסת, יהודים וערבים כאחד.

ראשית, יש לבטל את כל מערכות החינוך המגזריות. המדינה תתקצב אך ורק את מערכת החינוך הממלכתית. זו תהיה מערכת חינוך אחידה לכל תלמידי ישראל, ללא הבדל דת, רקע אתני וכו', שתהיה מבוססת ברובה המוחלט על לימודי ליבה מתקדמים בתחומי המדעים, המתמטיקה והאנגלית, ובתחומים נוספים של מדעי הרוח. כל תלמידי ישראל יהיו מחויבים ללמוד בתוכנית כזאת. דגשים חינוכיים מגזריים יתאפשרו בהתאמה למגזרים השונים, אולם אלה יהיו מחוץ ללימודי הליבה.

שנית, תוכנית הלימודים האחידה לבתי הספר הממלכתיים ברחבי המדינה תיושם בשפה העברית בקרב כל תלמידי ישראל, יהודים וערבים כאחד. ושלישית, כל תלמידי ישראל, החל בכיתות הנמוכות וללא הבדל, יחויבו ללמוד את השפה הערבית.

זוהי המהפכה החינוכית הדרושה במדינה, ורק היא תביא לשינוי המיוחל. שאם לא כן — כל הפופוליסטים ימשיכו לטחון מים.

*

הארץ, 8 בדצמבר 2016