יובל עברי || היהודים והערבית


החיבור בין הערבית לעברית נבע גם מהמקום שקיבלה הערבית בהגות וביצירה היהודית לאורך מאות שנים.

יובל עברי || היהודים והערבית

בדצמבר 1920 אירגן ראש העיר ירושלים, ראע'ב אל־נשאשיבי, אירוע רב משתתפים לכבוד הנציב הבריטי הרברט סמואל. כשהזמין את פרופ' אברהם שלום יהודה להרצות באירוע, לא היה צורך לציין שההרצאה תינתן בערבית. בעבור שניהם, ילידי משפחות ירושלמיות מיוחסות — האחת ערבייה־מוסלמית והשנייה ערבייה־יהודית — הערבית היתה שפת המקום. זו היתה השפה שבה יצרו, דיברו, סחרו והתווכחו בני כל הדתות.

הערבית נתפשה כשפת הארץ גם בקרב אנשי התנועה הציונית, שפעלו לחידוש הלשון העברית. יוסף מיוחס ודוד ילין, ממייסדי ועד הלשון העברית והחינוך העברי בארץ־ישראל, לא דמיינו שהפרויקט שלהם לחידוש העברית ישמש בבוא היום כלי לדחיקת מקומה של הערבית. מיוחס תירגם עשרות סיפורים ומשלים מערבית לעברית. בעיתון "החבצלת" הוא הצהיר בשנת 1895 כי "ככל אשר נוסיף להתחקות על שורשי העם הערבי ועל תכונתו, שפתו וספרותו, כן נוסיף לגלות את ישראל ואת סודות שפתו". ילין נאם בעצרות ובכינוסים בערבית, ולימד עברית בבית מדרש למורים בירושלים. החיבור בין הערבית לעברית נבע גם מהמקום שקיבלה הערבית בהגות וביצירה היהודית לאורך מאות שנים.

בראשית המאה ה–20, עם התגברות ההגירה של יהודים מאירופה לארץ ישראל וצמיחת הלאומיות העברית והערבית, התערער מרקם היחסים העדין בין יהודים וערבים בארץ, ובין העברית לערבית. שורשי השפה העברית שהביאו עמם המהגרים היו קשורים למעגלי התחייה העברית במזרח אירופה. היא התבססה בעיקר על הזיקה ליידיש ולרוסית, בשונה מתחיית העברית בישראל, שהתבססה על חיבור לערבית. הערבית נתפשה בעיני רבים מהם כשפה זרה וחסרת חשיבות של התושבים המקומיים, ערבים ויהודים, והם לא רכשו אותה כשפת דיבור.

עמדה זו עוררה ביקורת חריפה כבר באותה תקופה בקרב אינטלקטואלים ילידי הארץ. הם זיהו בהתנשאות של המהגרים החדשים על הערבית, ערעור על המעמד הפוליטי והתרבותי שלהם עצמם. המשוואה נראתה להם ברורה: זלזול בערבית משמעו זלזול בהיסטוריה של הארץ ובהיסטוריה של תושביה הערבים. יוסף דוד ממן תיאר זאת במהלך ויכוח עם משכילים אשכנזים: "אתה — הנודד הנצחי — בא לצרפת ולומד צרפתית, לגרמניה ולומד גרמנית, בא לאמריקה ולומד אנגלית, ולמה זה איפוא כשאתה רוצה להיכנס לפלשתינה — שהיא יקרה מכל הארצות ההן — לא תלמד ערבית — שפתו של עם הארץ שהנך נפגש אתו יום יום?".

יתרה מכך, הם ראו בערבית שפה בעלת משמעות מיוחדת בהיסטוריה היהודית, שרק דרך חיבור אליה תוכל להיווצר תרבות עברית לאומית בארץ ישראל. במאמר בעיתון "החירות", בשנת 1913, כתב ד"ר ניסים מלול: "אם חפצים אנו, יורשיהם של רבי יהודה הלוי והרמב"ם, ללכת בדרכיהם, עלינו לדעת היטב את השפה הערבית ולהתמזג עם הערביים כמו שהיו עושים גם הם. בתור לאום שמי עלינו לבסס את לאומיותנו השמית, ולא לטשטשה בתרבות האירופית, ועל ידי הערבית נוכל ליצור תרבות עברית ממש".

טיעונים דומים העלה (בערבית) אברהם שלום יהודה באותו ערב חורפי בשלהי 1920, מול קהל של אינטלקטואלים ואישי ציבור מוסלמים, נוצרים ויהודים, שרובם לא נזקקו לתרגום. הוא תיאר את תקופת הזוהר של התרבות הערבית בספרד, את ההישגים במדע, בארכיטקטורה ובשירה, ואת פריחת התרבות היהודית לצדה. בסוף דבריו קרא למנהיגים הפלסטינים והיהודים לכונן מודרניזציה מזרחית שבבסיסה תרבות ערבית־עברית משותפת. החזון לא התממש, ובמקום תרבות משותפת גבהה החומה בין יהודים לפלסטינים ובין הערבית והעברית.

לפני כמה חודשים הציג פרופ' יהודה שנהב בהרצאה שנשא בערבית באוניברסיטת תל אביב, דו"ח שכתב עם עוד חוקרים על ידיעת הערבית בקרב יהודים בישראל. רבים באולם נזקקו לתרגום כדי להבין את הנתונים המדאיגים: מעטים היום היהודים יודעי הערבית. בעוד כ–10% מהיהודים העידו שיש להם ידע טוב בערבית, רק 6% יכולים לזהות את האותיות וכ–1.5% יכולים לכתוב ולקרוא בערבית. כ–49% מהאשכנזים מעוניינים שהעברית לבדה תהיה שפה רשמית בישראל, וקרוב ל–60% מהיהודים יוצאי ארצות ערב מעוניינים בכך, ומתנגדים למעמדה של הערבית כשפה רשמית בארץ. הנתון הזה מדאיג במיוחד, כי הוא מסמן שאיפה למחוק את קיומם של הפלסטינים בישראל, בעבר ובהווה, ומצביע על היעילות שבה נמחקה מן התודעה הישראלית האפשרות ליצור תרבות ערבית־יהודית.

נדמה שאין רגע הולם יותר להרהר בכך, מאשר בשבוע שבו מקדמים בכנסת את חוק ההשעיה, שמצביע על מעמדם השברירי של הח"כים הערבים, ובאופן סמלי גם על מעמדם של אזרחי המדינה הערבים. זהו צעד שמסמן את קצה התהליך של נישול הערבית כשפת הארץ והערבים כתושביה. למעשה, יש צורך כעת בהגדרה מחודשת של מעמד היהודים בארץ, שלא יתבסס על נישול אלא על קבלה של תושבי המרחב הערבים ושפתם, כמרכיב חשוב בעיצוב עתידנו המשותף בארץ.
*
ד"ר עברי הוא סוציולוג וחוקר תרבות, חבר סגל בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית

מקור: הארץ, 16.02.2016

שיתופים:

תגובות בפייסבוק:



תגובות באתר:
ניתן להשאיר תגובה כאן.

0 comments:

הוסף רשומת תגובה

במרחב
  • בימים ההם בזמן הזה

    בטרם מעלים האיסלאמיסטים את תפארת העבר על ראש שמחתם, יש אם כן להזכיר להם שהשגשוג המדעי והתרבותי אז התרחש דווקא בזכות הקפיצה מעל משוכת האיסלאם האורתודוקסי השמרני…


    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

  • האור מגיע ממערב

    ”אינטלקטואלים” מוסלמים משננים במשך דורות שכל האמת והידע מצויים בקוראן. מי שמחזיק בתפישה כזאת, כמו חמור, מובטח לו שיישאר לעד מאחור…


    על האורה בקצה הג׳ורה

    אפשר להירגע. מה שאירע בתוניסיה לא עתיד לחזור על עצמו במדינות ערב האחרות. אמנם, הפלת דיקטטור על ידי התקוממות עממית מפיחה רוח חדשה, ואולי אף שביב של תקווה, בקרב רבים באזור, אבל מכאן ועד לחגיגות...

    כל הפרטים

בארץ
  • ערבי בכל ניידת

    היחסים בין הציבור הערבי לשלטון המרכזי לא יכולים להמשיך להתנהל במתכונתם הנוכחית, המעוותת. השלטונות חייבים להפנים את העיקרון של אזרחות שווה לכלל האזרחים, על כל המשתמע מהדבר...

    ישראל כמדינה ערבית

    ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • נחשפה ערוות השמאל

    השיח הפוליטי בקרב מה שמכונה בטעות "שמאל" בישראל הוא שיח עקר, שלא ישנה את המצב הקיים. מדברים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ" על ידי כותבים הנמנים עם מחנה השמאל כביכול, מצטיירת תמונה עגומה. השיח תחום בגבולות אתניים יהודיים.

    ספסרי הדת

    הנה נודע לנו באחרונה, כי בספרי הלימוד שבהם משתמשים בזרם הממלכתי־הדתי מצנזר משרד החינוך פרקים העוסקים ברביית האדם. זאת, מתוך היענות לבקשות מצד מערכת החינוך הממלכתית־הדתית.
  • ערבי, דבר ערבית

    גם הערבים מזלזלים בשפת אמם ונותנים יד לדחיקתה מהמרחב הציבורי. עדות לכך ניבטת מכל פינה ביישובים הערביים. השלטים והמודעות המתנוססים על בתי עסק ומשתלטים על הנוף העירוני הם כמעט על טהרת השפה העברית.

    יהודית ודגנרטית

    אפשר להירגע. לא תקום כאן מדינה דו־לאומית. הטעם לכך פשוט: בשטח שמשתרע בין הים לירדן אין שני לאומים מגובשים לצורך ריקוד הטנגו הזה.
ישראל-פלסטין
  • תש״ח בערבית

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

  • בעקבות המופתי

    מכיוון ששמו של המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, התגלגל באחרונה על לשונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלטתי לנצל את השהות בברלין כדי להתחקות אחר עקבותיו של ״הצורר״ הפלסטיני...

    כל הפרטים

מגרות
  • על קופים וחזירים

    ויהי כאשר ישבו בני ישראל במדין ויאסור עליהם אללה ביום השבת את הדגים: הן דיג והן אכילה. ויהי כאשר באה השבת ויבואו הדגים על כל סוגיהם, ובא מקרל, ובאה דניס, ובא לברק, ובאו אלתית ואספמיא אל חוף ימם. ויהי בצאת השבת וישובו כל הדגים כולם אל לב ים, ולא שזפו עיני בני ישראל עוד דג, קטן כגדול, עד לבוא השבת הבאה. והיה כדבר הזה ימים רבים.
  • רצח לשם כבוד

    אין ישוב ערבי, בארץ או בחוץ לארץ, שלא ידע רציחות על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה". אינטלקטואלים ערבים רפי שכל מנסים להמעיט מחומרת המעשים האלה בטיעונים שונים, לרבות השוואת רצח על "כבוד המשפחה" ל"רצח על רקע רומנטי"...

ארכיון

 
תרגומים
  • מרטין נימלר

    בַּהַתְחָלָה בָּאוּ אֶל הַקּוֹמוּנִיסְטִים
    וְלֹא הֵרַמְתִּי אֶת קוֹלִי,
    כִּי לֹא הָיִּיתִי קוֹמוּנִיסְט;

    כל הפרטים

  • בלקרישנא סאמא

    מִי שֶׁאוֹהֵב פְּרָחִים, יֵשׁ לוֹ לֵב כֹּה רָגִישׁ.
    מִי שֶׁלֹּא יָכֹל לִתְלֹשׁ אֶת כּוֹתַרְתָּם,
    לוֹ וַדַּאי לֵב אָצִיל.

  • שרון אולדס

    אֵיךְ הֵם עוֹשִֹים אֶת זֶה, אֵלֶּה הָעוֹשִֹים אַהֲבָה
    לְלֹא אַהֲבָה? יָפִים כְּמוֹ רַקְדָּנִים
    מַחֲלִיקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי הַשֵּׁנִי כְּגוֹלְשִׁים
    עַל קֶרַח, אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם נְעוּצוֹת זֶה
    בְּגוּפוֹ שֶׁל זֶה, פְּנֵיהֶם
קולות באפלה
  • תגובות אחרונות

  • מבחר נושאים