יום רביעי, 17 בפברואר 2016

יובל עברי || היהודים והערבית


החיבור בין הערבית לעברית נבע גם מהמקום שקיבלה הערבית בהגות וביצירה היהודית לאורך מאות שנים.

יובל עברי || היהודים והערבית

בדצמבר 1920 אירגן ראש העיר ירושלים, ראע'ב אל־נשאשיבי, אירוע רב משתתפים לכבוד הנציב הבריטי הרברט סמואל. כשהזמין את פרופ' אברהם שלום יהודה להרצות באירוע, לא היה צורך לציין שההרצאה תינתן בערבית. בעבור שניהם, ילידי משפחות ירושלמיות מיוחסות — האחת ערבייה־מוסלמית והשנייה ערבייה־יהודית — הערבית היתה שפת המקום. זו היתה השפה שבה יצרו, דיברו, סחרו והתווכחו בני כל הדתות.

הערבית נתפשה כשפת הארץ גם בקרב אנשי התנועה הציונית, שפעלו לחידוש הלשון העברית. יוסף מיוחס ודוד ילין, ממייסדי ועד הלשון העברית והחינוך העברי בארץ־ישראל, לא דמיינו שהפרויקט שלהם לחידוש העברית ישמש בבוא היום כלי לדחיקת מקומה של הערבית. מיוחס תירגם עשרות סיפורים ומשלים מערבית לעברית. בעיתון "החבצלת" הוא הצהיר בשנת 1895 כי "ככל אשר נוסיף להתחקות על שורשי העם הערבי ועל תכונתו, שפתו וספרותו, כן נוסיף לגלות את ישראל ואת סודות שפתו". ילין נאם בעצרות ובכינוסים בערבית, ולימד עברית בבית מדרש למורים בירושלים. החיבור בין הערבית לעברית נבע גם מהמקום שקיבלה הערבית בהגות וביצירה היהודית לאורך מאות שנים.

בראשית המאה ה–20, עם התגברות ההגירה של יהודים מאירופה לארץ ישראל וצמיחת הלאומיות העברית והערבית, התערער מרקם היחסים העדין בין יהודים וערבים בארץ, ובין העברית לערבית. שורשי השפה העברית שהביאו עמם המהגרים היו קשורים למעגלי התחייה העברית במזרח אירופה. היא התבססה בעיקר על הזיקה ליידיש ולרוסית, בשונה מתחיית העברית בישראל, שהתבססה על חיבור לערבית. הערבית נתפשה בעיני רבים מהם כשפה זרה וחסרת חשיבות של התושבים המקומיים, ערבים ויהודים, והם לא רכשו אותה כשפת דיבור.

עמדה זו עוררה ביקורת חריפה כבר באותה תקופה בקרב אינטלקטואלים ילידי הארץ. הם זיהו בהתנשאות של המהגרים החדשים על הערבית, ערעור על המעמד הפוליטי והתרבותי שלהם עצמם. המשוואה נראתה להם ברורה: זלזול בערבית משמעו זלזול בהיסטוריה של הארץ ובהיסטוריה של תושביה הערבים. יוסף דוד ממן תיאר זאת במהלך ויכוח עם משכילים אשכנזים: "אתה — הנודד הנצחי — בא לצרפת ולומד צרפתית, לגרמניה ולומד גרמנית, בא לאמריקה ולומד אנגלית, ולמה זה איפוא כשאתה רוצה להיכנס לפלשתינה — שהיא יקרה מכל הארצות ההן — לא תלמד ערבית — שפתו של עם הארץ שהנך נפגש אתו יום יום?".

יתרה מכך, הם ראו בערבית שפה בעלת משמעות מיוחדת בהיסטוריה היהודית, שרק דרך חיבור אליה תוכל להיווצר תרבות עברית לאומית בארץ ישראל. במאמר בעיתון "החירות", בשנת 1913, כתב ד"ר ניסים מלול: "אם חפצים אנו, יורשיהם של רבי יהודה הלוי והרמב"ם, ללכת בדרכיהם, עלינו לדעת היטב את השפה הערבית ולהתמזג עם הערביים כמו שהיו עושים גם הם. בתור לאום שמי עלינו לבסס את לאומיותנו השמית, ולא לטשטשה בתרבות האירופית, ועל ידי הערבית נוכל ליצור תרבות עברית ממש".

טיעונים דומים העלה (בערבית) אברהם שלום יהודה באותו ערב חורפי בשלהי 1920, מול קהל של אינטלקטואלים ואישי ציבור מוסלמים, נוצרים ויהודים, שרובם לא נזקקו לתרגום. הוא תיאר את תקופת הזוהר של התרבות הערבית בספרד, את ההישגים במדע, בארכיטקטורה ובשירה, ואת פריחת התרבות היהודית לצדה. בסוף דבריו קרא למנהיגים הפלסטינים והיהודים לכונן מודרניזציה מזרחית שבבסיסה תרבות ערבית־עברית משותפת. החזון לא התממש, ובמקום תרבות משותפת גבהה החומה בין יהודים לפלסטינים ובין הערבית והעברית.

לפני כמה חודשים הציג פרופ' יהודה שנהב בהרצאה שנשא בערבית באוניברסיטת תל אביב, דו"ח שכתב עם עוד חוקרים על ידיעת הערבית בקרב יהודים בישראל. רבים באולם נזקקו לתרגום כדי להבין את הנתונים המדאיגים: מעטים היום היהודים יודעי הערבית. בעוד כ–10% מהיהודים העידו שיש להם ידע טוב בערבית, רק 6% יכולים לזהות את האותיות וכ–1.5% יכולים לכתוב ולקרוא בערבית. כ–49% מהאשכנזים מעוניינים שהעברית לבדה תהיה שפה רשמית בישראל, וקרוב ל–60% מהיהודים יוצאי ארצות ערב מעוניינים בכך, ומתנגדים למעמדה של הערבית כשפה רשמית בארץ. הנתון הזה מדאיג במיוחד, כי הוא מסמן שאיפה למחוק את קיומם של הפלסטינים בישראל, בעבר ובהווה, ומצביע על היעילות שבה נמחקה מן התודעה הישראלית האפשרות ליצור תרבות ערבית־יהודית.

נדמה שאין רגע הולם יותר להרהר בכך, מאשר בשבוע שבו מקדמים בכנסת את חוק ההשעיה, שמצביע על מעמדם השברירי של הח"כים הערבים, ובאופן סמלי גם על מעמדם של אזרחי המדינה הערבים. זהו צעד שמסמן את קצה התהליך של נישול הערבית כשפת הארץ והערבים כתושביה. למעשה, יש צורך כעת בהגדרה מחודשת של מעמד היהודים בארץ, שלא יתבסס על נישול אלא על קבלה של תושבי המרחב הערבים ושפתם, כמרכיב חשוב בעיצוב עתידנו המשותף בארץ.
*
ד"ר עברי הוא סוציולוג וחוקר תרבות, חבר סגל בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית

מקור: הארץ, 16.02.2016


שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים