אותה הגברת בשינוי אדרת

אכן, הדברים קשים לשמיעה לאוזן ישראלית, יהודית ודמוקרטית, ונקל להבין את ההכרזה על תנועה שאלה עקרונותיה ושאיפותיה כעל התאחדות בלתי מותרת.

סלמאן מצאלחה

|| אותה הגברת בשינוי אדרת ||

נראה שהמנדט הבריטי חוזר. הנה שר הביטחון, משה יעלון, נזקק לתקנות הגנה (שעת חירום) 1945 כדי להכריז על התנועה האיסלאמית כ״התאחדות בלתי מותרת״. ההכרזה אינה מבחינה בין תנועה איסלאמית צפונית לדרומית, אלא מתייחסת לכל ״חבר בני אדם המכונה ׳התנועה האיסלאמית׳, או ׳Islamic movement׳..., ולרבות מועצת השורא, ההנהלה הביצועית של התנועה וכן כל גוף, משרד... אגודה או מרכז, המשתייכים לתנועה זו — בכל שם שייקראו — הוא התאחדות בלתי מותרת״. בצו התפיסה שנלווה להכרזה מפורטים מוסדות ורכוש ש״ייתפסו לזכות ממשלת ישראל״. בין היתר עמותה לקידום החינוך במגזר הערבי, עמותת יפו לפעילות צדקה ועמותת אל־נור ללימודים איסלאמיים.

אך יעלון לא סיפק שום טיעון משכנע לצעד הדרסטי שנקט. בהעדר טיעונים משכנעים, ייתכן שמשהו באידיאולוגיה שלה מדליק נורות אדומות. לכן יש לבחון את העקרונות שעליהם מושתת הפעילות הענפה של תנועה חזקה ועשירה זו ברחבי הארץ. על פי פרסומי התנועה, היא נוסדה ״על בסיס נאמנות משולשת המתלכדת לאחדות אחת בלתי נפרדת: הנאמנות ל׳דת האיסלאם׳, הנאמנות ל׳אומה המוסלמית׳ ול׳דאר אל־איסלאם׳ (שטחי השלטון האיסלאמי)״. התנועה רואה ״בעצם ׳שחרור פלסטין׳ גילוי של אמונה וקדושה: הן בשל היותו שלב מכריע בתהליך ׳ניצחון האיסלאם׳ והן בשל היותו כלי מחזיק ברכה לקיבוץ גלויות ׳הפליטים הפלסטינים׳, לבניין הארץ, ולייסוד חיים ממלכתיים לאור ׳מצוות הקוראן׳. התנועה רואה במרכזיות של פלסטין את הבטחת האחדות והשלמות של האומה הערבית והאיסלאמית, בפלסטין וברחבי תבל״.

״התנועה תיאבק על זהותה האיסלאמית של פלסטין בכל המישורים: בחינוך, בתרבות, בצביון הממלכתי, במעמד האישי, בחברה ובחקיקה, כמדינה ערבית־מוסלמית.

״התנועה דוגלת באחדות האומה האיסלאמית ומאמינה שאחדות זו היא ערך עליון״. לכן היא ״תומכת בשיתוף פעולה עם כל חלקי האומה הערבית והאיסלאמית... בתחום המעשה הדתי האיסלאמי״. התנועה ״מעודדת הקמת מסגרות להפצת דת האיסלאם וללימודה בפלסטין, לפיתוח מדרסות ומכוני לימוד, לעידוד פעילות איסלאמית תרבותית בחוגים, בסמינריונים ובמפגשים פתוחים. לקירוב לבבות בין כל חלקי העם הפלסטיני, בארץ ובתפוצות הפליטים. ״התנועה שואפת לעצב את פלסטין ברוח הקוראן ורואה בכך המשך טבעי למפעל הדתי־האיסלאמי, כעולה מחזון הנביא מוחמד״.

״התנועה תחתור להשתית את המשפט של פלסטין על עקרונות ההלכה האיסלאמית ותפעל להפצה, לימוד ושילוב המשפט האיסלאמי המקורי בכל מערכות החקיקה והמשפט במדינת פלסטין העתידית".

אכן, הדברים קשים לשמיעה לאוזן ישראלית, יהודית ודמוקרטית, ונקל להבין את ההכרזה על תנועה שאלה עקרונותיה ושאיפותיה כעל התאחדות בלתי מותרת.

יש מי שמתפלא, כיצד איפשרו ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, לתנועה כזאת להתקיים ולפעול במשך שנים, בלא שיינקטו נגדה צעדים כלשהם. לכל מרימי הגבות הללו נציין, שאין מדובר כאן בעקרונות התנועה האיסלאמית, אלא בעקרונות התנועה היהודית דווקא. שכן כל הציטוטים לקוחים מילולית, בשינויים המתבקשים, ממצע התנועה המתקראת "הבית היהודי״. הדברים מתאימים ככפפה ליד גם לתנועה האיסלאמית.

האין זאת אותה הגברת, רק בשינוי אדרת?

*

הארץ, 19.11.2015