יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

יצחק לאור | אופוזיציה יהודית-דמוקרטית

אין שום סיכוי לנצח את הימין בלי ברית של ממש עם המיעוט הערבי, ואין שום סיכוי לבנות את הברית הזאת בלי להשתחרר מהגזענות הטבועה בישראלים.




יצחק לאור ||

אופוזיציה יהודית-דמוקרטית


"דגל שחור מתנוסס מעל גל המעצרים... ריח כבד של ניסיון השתקה ברוטאלי, מכוּוָן ומתוזמן של מחאה שהפתיעה את הממשלה (וגם את התקשורת) בהיקפה ובעוצמתה. וזה קורה אצלנו. 'הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון', כפי שמתגאה שוב ושוב נתניהו. לא, ככה לא מתנהלת דמוקרטיה".

הפתיח היפה הזה פורסם בשבוע השני של נובמבר. כתבה אותו שלי יחימוביץ', ובמרכזו המטבע "דגל שחור", שטבע השופט בנימין הלוי, בפסק הדין על הטבח הגדול בכפר קאסם, טבח שנעשה בחסותן של תקנות ההגנה — שעת חירום. גם סתיו שפיר פירסמה פוסט באותו עניין יהודי אינטימי: "ככה נראה ניסיון לסתום פיות... נתניהו לא עוצר באדום. הוא שועט קדימה ודורס בדרכו (...) כל נורמה בסיסית של מינהל תקין ושל שלטון חוק". ובכן, נעצרו מפגיני גז יהודים ושוחררו בהתערבותם של אנחנו־אנשי־בסדר־גמור. הה, נתניהו הנבל! נַרְאה לו, אנחנו, בני אור.

ימים אחדים אחר כך הוּצא הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אל מחוץ לחוק, ולא רק יחימוביץ' ושפיר נַדָמוּ כבני־צאן לנוכח הפעלת תקנות ההגנה הדראקוניות שעוקפות את מערכת המשפט ומפקירות את מלאכת הדיכוי של המיעוט הלאומי בידי פוליטיקאים, אלא המערכת היהודית כולה. "המחנה הציוני" הוציא אפילו הודעת תמיכה: "צריך היה לעשות זאת קודם". יכלו גם להוסיף: כשאבותינו היו בשלטון, עשו שימוש רחב עוד יותר בתקנות — ממשל צבאי, הפקעת אדמות, ריתוק פעילים לכפרים, מעצרים מינהליים, הוצאת "אל־ארד" אל מחוץ לחוק. את הידע הזה, של אין חוק לערבים, אלא "זרועות הביטחון", הוֹרַשנו לכם, פראֵי הימין.

כאשר הופקעו אדמות ב–1976, והאוכלוסייה הערבית יצאה להתנגד בהמוניה ב"יום האדמה", עמדו כל המפלגות הציוניות מנגד, אפילו כאשר נורו מפגינים ונהרגו בכפריהם. לא "הטרור" העסיק את המפלגות, אלא ההכרה המופנמת היטב, אצל כל ציוני, שהערבים נמצאים בארץ על תנאי, זרים שקיומם כאן אינו מובטח מתוקף זכויות אדם ואזרח. השיח הישראלי של זכויות אדם ואזרח, שאינו מדגיש כי מדובר בכל האזרחים, הוא שיח קולוניאלי.

את האמת הזאת של דמוקרטיה רק ליהודים — הלא־מודע המשותף — מוציאים עכשיו הפוליטיקאים של הליכוד לפועל, בחסות הסתה נגד הערבים, הרשות ללינץ' ברחובות, ההתבטאויות הגזעניות של שרים, ופוליטיקאים אחרים. החוק והשוויון לפני החוק נועדו למתיישבים. לא לילידים. "מצב חירום" זה לא השתנה אף פעם. כבר אין שמאל ציוני. יש ימין. הוא ציוני בגרסה מטורפת. השמאל הציוני נהפך לסַמָּן שמאלי של הרוב היהודי, המלקט קולות לא מרוצים מ"המצב", אבל אינו מוכן להסתכן באובדן קולות, גם כאשר ההסתה נגד הערבים גובלת בפאשיזם.

שום סיכון חדש לא "התגלה" לגבי הפלג הצפוני. מערכת האכיפה יושבת לו על הווריד כבר שנים. הצעד הזה לא נענה לגזענות הרחוב והסלון, אלא מפטם אותה: חשדנות, ידיעה ש"הם מסוכנים", "חיוכם מרושע", "עיניהם מלאות שנאה", "הם מחכים שניעלם", וכמובן: הם דתיים חשוכים. בקצרה, ובלי להתייפייף: הם "האחר" הממשי. לא איזה "אחר" שכל ליברל טוב מדמה לעצמו כדי להוכיח סובלנות. והליברלים שלנו שוב נכשלו בהגנה על "האחר".

בינתיים, מדיניות הנישול של האוכלוסייה הערבית בארץ נמשכת. אפלייתם קוראת ליהודים להזדהות עם המדינה המפלה אותם לטובה. מצד שני, אין שום סיכוי לנצח את הימין בלי ברית של ממש עם המיעוט הערבי, ואין שום סיכוי לבנות את הברית הזאת בלי להשתחרר מהגזענות הטבועה בישראלים. בינתיים, היעֵנים פחדניות מהכבשים.
*
הארץ, 24.11.2015




שיתופים:



תגובות בפייסבוק:

0 תגובות::

הוסף רשומת תגובה

  • מזרח-תיכון

    המאפיה השבטית

    כך היה עם הקצב מבגדד, שהתחבא במרחב השבטי שלו, וכך הדבר עם הקצב מדמשק. מאות אלפי הרוגים ופצועים סורים, מיליוני פליטים והרס טוטלי של ערים לא מזיז לו כהוא זה…

    כל הפרטים

    למה אמריקה אוהבת מלחמות

    התנהלות המעצמות, ובראשן ארה״ב, מול איראן איננה מפתיעה; השלום במזרח התיכון הוא האויב מספר אחת של יצרניות הנשק הגדולות...

    כל הפרטים

  • ישראל-פלסטין

    תש״ח בעיניים ערביות

    הרטוריקה היא סם ההזיות שהערבים הורגלו ליטול מימים ימימה. את הרטוריקה הזאת הם חובשים כמגבעות מליציות ושוכחים שהיא משמשת משתיק־שכל על ראשיהם.

    כל הפרטים

    ישראל כמדינה ערבית

    "ישראל הערבית", זו שגיליתי בימי התיכון, אינה שונה בהרבה מישראל היום, תרתי משמע. שכן, שנים הלעיטו אותנו בבית הספר בשירי עצמאות ישראל.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.

קלאסי

***
ג׳אז


ארכיון הצד הזה

מבחר נושאים

 
  • מסות

    עיר הפרח המהלך

    רק העיר ירושלים מסוגלת להלֵּך על החבל הנמתח בין שדים רדומים לבין פּרח שנשכח...

    כל הפרטים

    כל הצפורים מוליכות לרומא

    כשחלפה באופק עננה שחורה של צפורים ונחתה במטעים בשלהי הסתיו‮, ‬יצאו אנשי הכפר ובידיהם כל מיני רעשנים ואצו לגרש את הצפורים הפולשניות כדי להציל את יבולי הזיתים‮, ‬מקור מחייתם העיקרי בימים ההם‮.

    כל הפרטים



  • סיפור

    צפירת הרגעה

    כשנורית צור התקשרה לאמיר לשאול לשלומו "בימים טרופים אלה" כלשונה, נשמעה בקולה נימה קצת מבודחת, אם כי לא הצליחה להסתיר בה את החרדה הגדולה שלה...

    כל הפרטים


    מדרש

    על קופים וחזירים

    מדי פעם בפעם מובאים בתקשורת העברית דברי שטנה הנאמרים על-ידי מטיפים אסלאמיים או מובאים ציטוטים, מן העתונות או מכתובים ערביים אחרים, המדמים את היהודים לקופים וחזירים. בהתייחסות למובאות האלה תמיד נעלם מעיני הקורא העברי מקור הדימוי הזה והרקע עליו צמח.

    כל הפרטים
  • another title

    المتابع من أبناء جلدتنا لما يجري في هذا العالم الواسع يجد نفسه أمام ظاهرة فريدة. فلو نظرنا إلى ما يحصل من أحداث نرى أنّ القاسم المشترك بينها هو أنّ غالبيّتها هو مواقع وقوعها الجغرافية. إذ نرى أنّها تحدث في الأصقاع التي توصف بانتمائها إلى العالمين العربي والإسلامي.
  • שיר

    מאותו עפר

    וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
    וְלֹא הִבְהֵב בָּאֹפֶק סִימָן כָּלְשֶׁהוּ לְהֲקָלָה.
    וּכְבָר הָיָה יָדוּעַ שֶׁהָעִנְיָנִים יֵלְכוּ וְיִסְתַּבְּכוּ.
    וְהֵם אָכֵן הָלְכוּ וְהסְתַּבְּכוּ.

    כל הפרטים

  • שיר

    בחיפה, מול הים

    בְּחַיְפָה, מוּל הַיָּם, רֵיחוֹת הַמֶּלַח
    עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. וְשֶׁמֶשׁ
    הַתּוֹלָה עַל עֵץ פּוֹרֶמֶת רוּחַ.
    בְּתוֹךְ שְׁוּרַת עֵצִים טוֹבֶלֶת אֶבֶן,
    נִטְּעוּ גְבָרִים, נָשִׁים וְאֵלֶם. דַּיָּרִים
    בְּבֵית דִּירוֹת וּשְׁמוֹ מוֹלֶדֶת.

    כל הפרטים

  • שיר

    על חופש היצירה בעידן הלאומי


    מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנִּי מְדִינָה, לֹא גְבוּלוֹת
    בְּטוּחִים לִי, אוֹ צָבָא שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹם
    וָלַיְלָה עַל חַיֵּי חַיָּלָיו. וְאֵין קַו
    צִבְעוֹנִי שֶׁמָּתַח גֶנֶרָל מְאֻבָּק בְּשׁוּלֵי
    נִצְחוֹנוֹתָיו.

    כל הפרטים