כשהמזרחים יהפכו לערבים גאים

סלמאן מצאלחה ||

הימין ויהודי ערב

כיצד קורה הדבר, שלמרות המכות הכלכליות שהנחית הקפיטליזם החזירי של נתניהו על השכבות האלה, ולמרות היחס המתנשא והמזלזל של יושבי הבית ברחוב בלפור כלפי ה״מני־נפתלים״ וה״אלי־מויאלים״ למיניהם, הם ממשיכים לתת את קולותיהם לליכוד?

הנה געשה הארץ על דברים שאמר פרופ׳ אמיר חצרוני נגד מי שנתנו את קולם לליכוד, ובין השאר נגד אלה ממוצא מרוקאי. אולם אם נתרגם את דבריו לשפת הדיבור העדינה של בית המלוכה מרחוב בלפור, הרי שהם נשמעים מאוד מוכרים: ״אנחנו אירופים. אנחנו עדינים, לא אוכלים כל כך הרבה כמוכם המרוקאים״. הדברים האלה, על פי הפרסומים, הוטחו על ידי הגברת נתניהו במרוקאי אחד, מני נפתלי שמו, ששימש אב הבית בבית ראש הממשלה. למרות זאת, הרבה ״מני־נפתלים״ גמלו למשפחת המלוכה בהאבסת יתר של הקלפיות בפתקי ״מחל״.

מן הראוי להזכיר עוד אנקדוטה שנתפרסמה באחרונה. במהלך ״צוק איתן״, בעקבות דברים שאמר מי שהיה ראש העיר שדרות, אלי מויאל, שמהם השתמעה ביקורת על ראש הממשלה, דאגה הגברת נתניהו להתקשר לבת זוגו בחצות הליל ולהטיח בה: ״האיש שלך לא מגיע לקרסוליים של האיש שלי... הוא קרא ספרים על גבי ספרים, הוא מבין בכלכלה, הוא מבין בביטחון, יש לו תארים באוניברסיטה, הוא מבין בספרות... מי זה אלי מויאל שלך, הוא פעם עשה משהו?״

ומה היתה התוצאה? רוב מוחץ, 43 אחוזים מה״אלי־מויאלים״ בשדרות שילשלו ״מחל״ לקלפיות. המחנה הבוז׳י־ציפי קיבל רק שמונה אחוזים מהקולות.

כיצד קורה הדבר, שלמרות המכות הכלכליות שהנחית הקפיטליזם החזירי של נתניהו על השכבות האלה, ולמרות היחס המתנשא והמזלזל של יושבי הבית ברחוב בלפור כלפי ה״מני־נפתלים״ וה״אלי־מויאלים״ למיניהם, הם ממשיכים לתת את קולותיהם לליכוד?

הבחירות בישראל הן עניין לפסיכולוגים. לא בשד עדתי — אשכנזים מול ספרדים — מדובר, אלא בשד אתני ודתי גם יחד. זהו השד הערבי שנתניהו תמיד ידע להוציא ברגעי הלחץ. השד הזה הופעל נגד יצחק רבין בטענה ש״אין לו רוב יהודי״, דבר שגרם לרציחתו על רקע ״כבוד השבט״.

צריך לזכור שהציונות היא תנועה לאומית אירופית לבנה. הציונות ה״אשכנזית״ הזאת, שהקימה את המדינה תוך כדי עימות מתמשך עם המרחב הערבי, קלעה את היהודים ממוצא ערבי למשבר נפשי קשה. ככל שהעימות הישראלי־ערבי החריף, הלכה והחריפה התסבוכת של היהודים יוצאי ערב.

אלה שבידיהם הכוח הפוליטי, הכלכלי, החברתי והתרבותי, אין להם בעיה לומר בגאווה: ״אנחנו אירופים. אנחנו עדינים, לא כמוכם המרוקאים״. לעומת זאת, מה עושים היהודים שכל הווייתם היא הוויה ערבית? העימות הלאומי החריף בין הציונות האירופית לעולם הערבי דחק את היהודים יוצאי ערב לפינה. לכן הם עוטים על עצמם בין השאר את המונח ״מזרחי״. הכל כדי לברוח מן המונח ״ערבי״ הטעון באיבה לאומית. לחצים נפשיים מן הסוג הזה דחפו לפני כמה שנים חבר כנסת אחד, כרמל שאמה שמו, לבקש ממשרד הפנים להכניס את התוספת ״הכהן״ לשם משפחתו, וכל זאת משום שנמאס לו שכל הזמן חשבו שהוא דרוזי, כלומר ערבי.

הבריחה מן הערביות, אף אם תלבש צורה של מגבעות מן השטעטל (עיין ערך ש״ס) לא תוביל את ״המזרחים״, כלומר הערבים בני דת משה, לשום מקום. נתניהו, והימין הלבן בכלל, ימשיכו ללבות את השנאה לערבים. שנאה זו תבטיח את המשך בריחת היהודים הערבים מערביותם, ואת המשך השליטה המניפולטיבית של הימין ביהודים המתנכרים לערביותם.

לכן, רק כאשר יקומו צאצאי יהודי ערב ויטיחו בגאווה ובביטחון בפני המתנשאים האירופים העדינים: ״אנחנו ערבים ואנחנו גאים״, אולי יבוא קץ לייסוריהם. אולי זה יהווה גם צעד ראשון בדרך לפיוס היסטורי עם הפלסטינים.

*

פורסם: הארץ, 1 באפריל 2015

***

For English, press here