ב. מיכאל || ערב קסום, מקסים, מוקסם

ב. מיכאל

|| ערב קסום, מקסים, מוקסם ||

לעולם לא אשכח את הערב הקסום ההוא, עת אירחתי לארוחה ערב צנועה את כבוד הרב מ. כהנא ואת אשתו המהממת.

זה היה ליל קיץ מקסים. הכוכבים נצנצו ברקיע והילכו על כולנו קסם מקסימלי. לרגע חששתי שכבוד הרב ואשתו המסחררת נאלצו לבטל, ולכן כה עזה היתה התרגשותי כאשר ראיתי את הזוג האצילי חוצה את מפתן ביתי ונושק ברכּוּת אנושית כל כך למזוזה.

כבוד הרב התרווח בכורסה הדמשקאית שרכשתי לא כבר בנתניה, בעוד הרבנית הפְּצָצָה מחמיאה לכוסיות הקידוש אשר נצנצו על שולחן התקרובת העדין, שניצב על השטיח הוורדרד, שהעניק נופך של אצילות לבלאטות המעוטרות, אשר כיסו על אדמת החימר שממנה נוצרו כלי החרס שלתוכם מזגתי את סלט החצילים שזהר בגוני טרה־קוטה.

(רשמתי בפנקסי להזכיר במאמר את "גטסבי הגדול". ספר המתאר ביד אמן את הדקדנס המרקיב של עשירי ניו יורק בשנות ה–20. במחשבה שנייה, אולי כדאי לוותר על זה, ולהזכיר את "השחקנים" של גרהם גרין בִּמְקום. נראה...).

הרב בחן בעיניו החדות את הסלון, ומבטו נעצר על שידת המהגוני הבוהקת שניצבה ליד ארונות הספרים הגדושים.

"באר שבע, 1999, או קצת מוקדם יותר", אמר בקולו העמוק.

עקבתי אחר מבטו, ונמלאתי פליאה מוקסמת; האיש צדק. על שידת המהגוני הבוהקת אכן נח לו ספר טלפונים של אזור חיוג באר שבע משנת 1998.

רגישותו המופלגת של הרב לפרטים הילכה עלי קסם. בכך הרי נבדלים אנשים גדולים באמת מן הגמדים שסביבם. אשתו המדהימה סיפרה בינתיים מחרוזת בדיחות חוּשָם, ושבה והצדיקה את המוניטין שלה כסטנדאפיסטית מצחיקה עד דמעות.

מכיוון שהחלטנו מראש לא לעסוק בפוליטיקה אלא אך ורק בתרבות, שב כבוד הרב והסביר לי את תורת הטרנספר שלו.

"עדיף שנגרש את כל הערבים כבר עכשיו", הוא הבהיר בקולו החם והמלטף. לא בכל דבר אני מסכים עם הרב כהנא, ולכן שאלתי בנימוס אירופי: "למה?"

"כי אם לא נגרש אותם", הסביר בסבלנות, "הם כולם יעלו לאוטובוסים וינהרו בהמוניהם אל הקלפי. לא יותר טוב שאנחנו נעלה אותם על האוטובוסים קודם?"

איזה איש מעמיק ומרחיק ראות. בזכרוני עלה כמובן מוסטפה כמאל אתא־טורק. מה רב הדמיון בין שני האישים הגדולים הללו. אמנם האחד הפריד ביד ברזל בין דת למדינה והשני מקדם תיאוקרטיה משיחית. האחד כפה על ארצו קִדמה ומודרניות והשני מבקש לשוב לתקופת הברונזה. האחד כונן מדינה על חורבותיה של אימפריה והשני מבקש לכונן אימפריה על חורבותיה של מדינה. אבל חוץ מן ההבדלים השוליים הללו? תאומים זהים ממש.

עד אחרי חצות ישבו האנשים התרבותיים הללו בסלון ביתי. תהיתי מדוע הזוג הנפלא הזה מעורר אנטגוניזם שכזה, ושמחתי שיכולתי להעניק להם קמצוץ של לגיטימציה ציבורית.

המתח הארוטי שהתלהט בינתיים בין הרב לאשתו הסקסית רק הוסיף לאווירה התרבותית. וכאשר הם קמו ומיהרו לביתם, הבנתי אותם.

ליוויתי אותם למכוניתם המצודדת, ותהיתי מה תהיה הפרובוקציה שלי בשבוע הבא; האם בעד פדופיליה? נגד זהירות בדרכים? בעד השמדת הפיל האפריקאי? נגד לוח הכפל?

לבסוף החלטתי לכתוב מאמר שכותרתו תהיה "בּוֹגְדָאן חמילניצקי — לא מה שחשבתם".

אה, לו רק היתה בידי כתובת המייל של בוגדאן, הייתי מזמין גם אותו לארוחת ערב.

אחפש בגוגל.

*

הארץ, 29.07.2015